עגונה מסטאלין מעגן מטריסק ורבני ליטא

סיפור טראגי על זיווג בין שתי משפחות חסידיות שלא עלה יפה והתערבותם של חכמי ליטא

בשנת תרמ"ג נשא בן האדמו"ר מטריסק את בת האדמו"ר מסטאלין. לאחר שמונה שנים הם ביקשו להיפרד ובקשתם באה לפני  הראב"ד דק"ק דוינסק. [הוא הגאון רמ"ש כהן, האו"ש וכפי שמבואר בתשובת מהרש"ם שתבוא לקמן] 
הפרשה התפרסמה בהצפירה י"ט אדר תרנ"א [עמ' 2-3]


הסיפור התגלגל לפני המהרש"ם וזל"ש התשובה בשו"ת מהרש"ם ח"ז קנט
ב"ה תר"ס ברעזן. להרב מו"ה יהושע גלאזיר נ"י אבד"ק טוריסק. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד המעשה שהציע לפני היות כי האברך הרה"ח מו"ה משה מרדכי בהה"צ דקהלתכם שליט"א נפל בידי אשה רעה מ' חוה פערלאוו בת הרב מסטאלין ותיכף אחר נישואין יצא הקול אשר לא מצא חן בעיני' והתחילה לענותו ובכל טבילה מצאה שאלות משונות עד שהגיע זמן ווסתה והי' הדבר בסוד כי הי' בוש לגלות ונמשך כן ד' שנים עד שגילה הדברים לפני הוריו ונתגלה הריב וביני וביני נסעה על ב"מ לאחיה מקאזיניץ ולא רצתה לחזור לביתה הגם ששלחו אלי' כמה שלוחים אם לרחק אם לקרב והיא מיאנה ונמשך כך ערך ג"ש =ג' שנים= ושלח הבעל רבנים להתרות בה וגם מעכ"ת הי' בתוכם ולא שמעה לקולם עד שכתבו לגדולי הדור והסכימו להתרות בה עוד הפעם ואם לאו מותר לגרשה בע"כ או לישא אחרת ע"י ק"ר והתרו בה עוד כמ"פ עד שהסכימה ליסע לדווינסק (דיענובארג) לדין בפני הגאון ר' מאיר שמחה הכהן נ"י אב"ד דשם וגם רו"מ עם ידידנו הרה"ג אבד"ק מאצוב נ"י נסעו לשם ועוד רבנים מצדה ואחר יגיעה ד' שבועות ותווכו השלים ע"פ אופנים וכתבו פס"ד כי מי שיעבור אפילו רק על פרט א' מהפס"ד נקרא מסרב ובתחלה לא רצתה לקיים ההשלשה כפי הפסק עד אחר שנסעו כל א' לביתם חזרה והשלישה ביד הגאון הנ"ל כפי הפסק ובאה לטריסק על חג הפסח ואחר איזו שבועות חזרה לסורה וענותו בדברים שבינו לבינה ואח"ז התחילה לצעוק כי אין לו ג"א והוא כיחש כי היא המונעת ע"י ריבות וקטטות ועינוים שהולכת לישן אחר טבילה כמה שעות אחר חצות לילה וכדומה ואם תדור עמו איזה זמן כהוגן ולא יהי' בבריאות אז יסע לרופאים לברר הדבר ולהמציא תרופה והיא קללתו אותו ואת אבותיו בפני רבים בקללות נמרצות בדברים שאין להעלותן על הכתב ונתרבה המחלוקת והביאו עוד הפעם רבנים והיא הביאה הרב הבורר שלה מפינסק ואחרי רואו כי א"א עוד לתווך שלו' הסכים לבא לעמק השוה על גירושין וקבלה קנין לפני הרב ממאצוב והרב מפינסק על אופן גירושין וגם ביררה לה שליש ויצא מהם פסק כמה ליתן לה ותקבל גט ונסעו לקאוולא בשבוע שקודם ר"ה בשנת תרנ"ט לעשות השלשה ובבואם חזר הבורר שלה ולא רצה שיהי' ההשלשה שבאם לא תקבל הגט קודם ר"ה יוחזר ההשלשה להבעל את שלו ושבו ריקם מקאוולא אבל הבטיחה כי אחר ימים הטובים תקבל הג"פ ואחר עבור הזמן היא חזרה בה והשמיטה מדחי אל דחי וחזרה מהפסק באמרה שהי"ל בזיונות ומגיע לה הוספה על המעות של הפסק ובעלה הסכים גם ע"ז ולקחו גם ע"ז בוררים ושליש לפסוק כמה מגיע לה ובלבד שיהי' המשפט בקאוולא שלא בפניהם כדי שיבא לידי גמר ובהוודע לבורר שלה כי השליש לא יפסוק כרצונה הפחידו מצד האשה להשליש החדש שימסרוהו לערכאות וסילק א"ע ונמשך עוד כמה שבועות ולקחו בעה"ב א' לשליש ושוב חזרה בה באמרה כי רצונה להיות דוקא במקום המשפט בקאוולא וכפי הנראה הי' כוונתו בכדי לדחות עוד וכראות הבעל את צרתו נתן גט בע"כ בעדים כדין וגם אז לא פנתה לרבנים ומסרה הדבר בערכאות והשתדלה כמ"פ אצל האדונים למסור את בעלה ואת חותנה הרה"צ במלשינות גדול וכמעט שנלכדו ברשת שהכינה להם ורק בחמלת הש"י והוצאות רבות ניצלו מזה ועתה הבעל שואל ומבקש התרה עכת"ד שאלתו והוסיף עוד כי כפי הנשמע גם אחר הגט בע"כ השליש הבעל לה בקוולא סך רב והסכים ליקח בוררים ושליש לפסוק ביניהם בעסקי ממון והיתה המניעה מאתה ולאשר לא הי' הדבר בפירו' בעירו לא ידע דבר ברור וע"ז הובא לפני מכתב תעודה מהרב המאה"ג מו"ה יצחק שאול ברוידע מו"צ דק' קאוולא כי אמת נכון הדבר שגם אחר הגט בע"כ השליש הבעל סך רב אצל הג' ר"ד ארמאניץ בקאוולא ולילך עמה לד"ת בפני רבנים או על פסקי בעה"ב והרב הנ"ל שלח אלי' כמ"פ להודיע לה שכן הוא אבל היא מיאנה ולא שמעה לקולו והוסיפה סרה לילך בערכאותיהם וגם קודם הגט הזהירה הרב הנ"ל כמ"פ כי אם לא תשוב מדרכה לעקם ולקלקל יש כמה דרכים להבעל להתירו מכבלי העיגון והיא עמדה במרדה וכו'

למעשה המהרש"ם מסיק שהדין עם הבעל ויכול גרשה על כרחה אלא שמהיות טוב ישתדל להשיג היתר מאה רבנים.

צד האשה המשיך לגלגל את הענין בדרכו ופנה* לגאון רבי דוד פרידמן מקראלין שכתב מכתב בי"ט אדר תר"ס ובו הציע להם לפנות ל"אחד מגדולי הרבנים בארצנו שאינם נוטים לשום מפלגת החסידים"

* לפי השערת חכ"א המוכתב הוא האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב

המכתב פורסם בהמליץ יב תמוז תר"ס [עמ' 1] וקיבל תוקף בהסכמת הבי"ד בקעוול שפורסמה בהצפירה כ' ניסן תר"ס [עמ' 2]



צד החתן מיהר להגיב ופירסמו בהמליץ ט"ו תמוז תרס [עמ' 1] מכתב מהמרש"ם שנכתב  בח' [או ז'] אייר תש"ס



עוד לפני שהתפרסם מכתב זה הגיבו תומכי האשה במכתב חריף מאת ר' אשר פיאלקוו מסטאלין  בהמליץ ו' תמוז תר"ס [עמ' 1]



 

בורותי הגדולה בתולדות החסידות מזקיקתני לשולחנם של אחרים בכדי לדעת מי הם הנפשות הפועלות ופרטים נוספים.
תודה מראש לעונים.

על פרשיה זו שמעתי פעם סיפור מעניין מחסיד טשרנוביל ישיש.
מחלוקת גדולה שררה בין האחים ר' מרדכי מקוזמיר ור' יעקב אריה מטריסק, שכן ר' יעקב אריה עמד לימין בנו ר' משה מרדכי ור' מרדכי עמד לימין גיסתו אשתו של ר' משה מרדכי, כשנפטר ר' מרדכי ללא שהשאיר אחריו זש"ק הייתה צריכה אלמנתו לקבל חליצה מגיסה ר' יעקב לייב וקבעו להפגש באיזה עיר או עיירה (שכחתי איזה) והאלמנה אמרה שהיא מתפללת שבזכות אביה לא תצטרך לקבל חליצה מגיסה שאימלל את אחותה, ולבסוף ביום שהיה אמור ליתן לה חליצה כשהלך ר' יעקב לייב בבוקר למקוה קיבל התקף לב ונסתלק בעת עמדו במקוה.
נ.ב. מה שמוזכר במכתב המהרש"ם שנסעה לקוזניץ לאחיה כנראה שהכוונה לר' ירחמיאל משה מקוזניץ.

אליעזר - תודה על ברכותיך (אף כי לא הבינותי את דבריך שבמוסגר)

1. אפשר להניח שאכן מדובר בר' ישראל מצ'ורטקוב, שבאותם ימים עדיין לא היה אדמו"ר, שכן אביו ר' דוד משה עדיין בחיים חיותו. ר' ישראל היה נשוי לבת דודו, ר' אברהם יעקב מסדיגורה, והאחרון היה נשוי לבתו של ר' אהרן מקארלין. והקשר לסטולין ברור, ואידך זיל גמור. אכן מהרש"ם היה קשור לחצר צ'ורטקוב עוד מימי היותו רב בכפר פוטוק-זלוטי שבו גר גם ר' דוד משה הנ"ל.

2. פולין וליטא נחשבו מאז המאה ה-16 למדינה אחת, ולמן חלוקות פולין היו שתיהן  תחת שלטון הצאר עד מלחמת העולם הראשונה. ממילא מן הבחינה המדינית היו רוסיה, פולין וליטא - מדינה אחת , אמנם כחטיבות תרבותיות היתה  שונה זו מאחותה, וגם מבחינה 'יהודית' נחשבו לחטיבות נפרדות, אף כי אינני יודע אם היתה לכך נ"מ להלכה. גליציה היתה סיפור שונה. למן חלוקות פולין בסוף המאה הי"ח היא היהת חלק מן האימפריה ההבסבורגית האוסטרית  (ולמן 1867: אוסטרו-הונגריה) ורבניה ראו עצמם כנמצאים בארץ אחרת גם מבחינה מדינית וגם מבחינה הלכתית ותודעתם זו היתה מפותחת למדי  (על כך דן בהרחבה חיים גרטנר בספרו העומד לראות אור בקרוב במרכז שזר: הרב והעיר הגדולה).

3. אוטניה שבגליציה המזרחית היתה עירם של צדיקי ויז'ניץ, והרבי הראשון שהתגורר בה, למן שנת תרנ"ג, היה ר' חיים האגר בנו של ר' ברוך מויז'ניץ. אך לא ידוע לי מאומה על סכסוך בינו לבין שושלת אוליק (לנדא) שבוולין, ומן הסתם  גם זה מן הדברים המוסתרים.

שוב תודה [דברי במוסגר נאמרו בחצי הלצה וכוונו להדגיש את המיזוג הלא מצוי כ"כ בין ידענות לטוב לב]

2. טעיתי בהבנתי את המהרש"ם. וכך פירוש דבריו. הדין הוא שמאה הרבנים המתירים צריכים להיות מג' מדינות שונות. ויש לדון האם פולין וליטא נחשבות מדינה אחת שהרי מלך אחד לשניהם או שהם כשתי מדינות [אולי ממחמת שינויי התרבות שלהם]. וכנראה שהמדינה השלישית לענין זה היא גליציה הנחשבת לכל דבר כמדינה נפרדת מפולין וליטא כיון שהיא תחת שלטון אחר וכפי שכתב פרופ' אסף.

3. האם למצער ידוע על קשרי חיתון ביניהם? [המהרש"ם כותב חתנו מאליק]

תוקן על ידי אלייעזר ב- 23/02/2009 12:35:42

 לא הבנתי, חוה היתה בתו של ר' אשר מסטולין ואחות ר' ישראל הינוקא.
כיצד אם כן "נסעה על ב"מ לאחיה מקאזניץ" ?
אחיה היה מסטולין ולא מקאזניץ.
ומה זה ר"ת ב"מ ? בר מצוה ?

מדובר בר' אשר בנו של הבית אהרן, שנפטר בגיל צעיר?

מתפעל, אפשר גם ברית מילה.

ר' אשר מסטולין, אביה של חוה, נישא בזוו"ש לבתו של ר' אלימלך מגרודז'יסק. יחד עם הבת הנ"ל עבר לסטולין גם ר' ירחמיאל משה מקוז'ניץ (שהתייתם בגיל צעיר וגדל עד אז ע"י סבו ר' אלימלך).
ר' ירחמיאל הנ"ל, שגדל מכאן ואילך בחצר סטולין, נחשב כאחיה החורג של 'הינוקא' ושל חוה. בשנת תרמ"ד חזר לקוז'ניץ ויצר שם מזיגה בין שתי השושלות (קוז'ניץ וקארלין). בתו היא הסופרת הידועה מלכה שפירא. ראה עליו בהרחבה בספרו של א"י ברומברג, מגדולי החסידות: בית קוז'ניץ.

בנו הצעיר - ר' ישראל אליעזר הופשטיין - נולד באלול תרנ"ח, וממילא ראשי התיבות ב"מ הם ככל הנראה ברית מילה ולא בר מצווה (אם הבנתי נכון את דברי מהרש"ם הוא כותב שהאירוע היה שלוש שנים קודם שכתב את דבריו,  בתר"ס).

יישר כח
מעניין מאד.
האם אותה חוה קיבלה לבסוף גט נוסף בהסכמה ? האם נישאה שנית ?

בספר אור זרוע לאבטיחי(?) כותב כי ר' ירחמיאל מקוזניץ הוא בנה של אשתו של ר' אשר מזוו"ר. כלומר הוא בנה ממש, ואחי והינוקא מצד אמו. לדבריו מחשש כי ר' ירחמיאל יתפוס מקום אביו חורגו, הוכתר הינוקא.