דברי יואל
המשקיף, אמנם תודה שהבאת את הדברים, אבל מי חוץ מהציבור שיודע לקרוא רש"י - יוכל לקרוא מה כתוב שם ?
והרי הפורום מיועד לציבור היהודי בכללו, חילוניים ושומרי מסורת כדתיים, הם צריכים להבין כל מה שכתוב פה וראוי
להצטמצם ולהגיע ולרדת להבנה של כל אחד ואחד.
אז... אולי לא היה לך זמן לתרגם, אעשה את זה במקומך (אם אני שוגה, אנא תקן אותי):
דברי יואל
(ישעי' ס') אני ד' בעיתה אחישנה ואמרינן בחלק (ל"ה, ע"א) זכו אחישנה לא זכו בעיתה וקשה וכו' דא"כ (דאם כן) הוצ"ל בעיתה או אחישנה, דכל הד קאי על זמן אחר הם יזכו יחיש הקב"ה את הקץ ואם לא תהיה הגאולה בעיתה הקבוע, אבל כי כתיב בעיתה אחישנה, משמע דהדא מילתא הוא, שאף בעיתה אחישנה ובעיתה זה קשה לכולמו כי הם כשני הפכים בנושא אחד ותירץ הזה"ק (הזוהר הקדוש) דכולהו בחדא מתתא מתתינהו, עפי"מ (על פי מה) שכתבו חכמי האמת שכל עת וזמן יש לו מזל ושר מיוחד הממונה עליו למעלה בעולם הגלגלים, וכן יש גבוה מעל גבוה בעולם העליון עולמו של הקב"ה, שעל כל עת וזמן ממונה עליו מידה מיוחדת המאירה בו, וכל המידות של סדר הזמנים הם משתלשלים מצירופי אותיות התורה וכו', והם באים כסדרם זא"ז (זמן אחר זמן) וכו', ולכן בכל עת וזמן יש הנהגה אחרת בעולם כפי בחינת המידה המאירה בשעתו, ולעולם זמן הקץ אינו אלא בעת רצון
המיוחד לו כדכתיב (ירמיהו מ"ה) כה אמר ד' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך, וכיוצ"ב מצינו (וכיוצא בזה מצאנו) בגאולת מצרים דכתיב ליל שימורים הוא לד' ואמרינן (ר"ה י"א ע"ב) שהוא משומר ובא מששת ימי בראשית, כי נקבע מתחילה הקץ בעת רצון המיוחד לו. ובכן, יפלא לכאורה איך יתכן שהקב"ה מדלג על הקץ, הרי אין הגאולה אלא בעת רצון המיוחד לעת קץ, ויתיישב עפ"י צחות לשון חכמינו הקדמונים בתפילת ערבית ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים וכו', דלכאורה יפלא הרי הזמן אין בו ממש, ואיך יתכן לאמר שהוא מחליף את הזמנים, וחילוף זה מה טיבו, אלא הענין כי זה נאמר על המידות העליונות הממונים על הזמנים, כל אחד בזמנו המיוחד לו,
וע"ז אמר כי לפעמים בהיות צורך השעה בעולם לעורר מידה טובה ישועה ורחמים בעת הזמן שאינו מוכן לו, אזי בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים, כלומר שהוא מחליף את המהות של סדר הזמנים, שהמידה הטובה הראויה לשמם בזמן מאוחר לפי סדר צירוף אותיות הוא מחליפה ומשנה סדרה להעמידה בזמן מוקדם, וכן בענין זה משתנה הנהגת כוכבים ומזלות, כדי להקדים עת רצון בעולם לצורך שעה כחפצו ורצונו. וממילא היינו דדרשינן מדלג על ההרים שהוא מדלג על הקץ, כלומר שהוא מדלג המידות של סדר הזמנים, לקבוע מידת עת רצון המאוחר, להקדים זמנו להביא ישועה וגאולה שלא בעונתה. וא"כ היינו דכתיב בגאולת מצרים ויהי מקץ ת"ל שנה ויהי בעצם היום הזה , כלומר אף על פי שאז לא היה אלא זמן של רד"ו שנה לגלות מצרים, מ"מ זמן הקץ של ת"ל שנה דהיינו מדרגת ומידת העת רצון המיוחד לו, כבר היה נעלם היום הזה של רד"ו שנה, כי נשתנה מידת סדר הזמנים להקדים המאוחר וכו'. וכיוצא בזה אמר בענין הגאולה העתידה אני ד' בעתה אחישנה, כלומר בעתה של הקץ האחרון , הוא המידה של עת רצון המיוחד לו בה, ג"כ (גם כן) אחישנה לגאולה קודם זמנה, כי אדלג על הקץ להקדים מידת עת רצון המיוחד לה, לסדרה שלא במקומה קודם זמנה,
כדי למהר ולהחיש הישועה עכת"ד ז"ל עיי"ש (עיין שם) באריכות דבריו שיישב בהקדמה זו כמה עניינים תמוהים בדברי חז"ל.
היוצא מדבריו כי בגאולת מצרים החליף הקב"ה את מידת סדר הזמנים, והעתיק את עת רצון המיועד לגאולה , שהיה ראוי להיות בגמר ת"ל שנה, והקדים להביאו באותו זמן שעלה ברצונו לגאול את ישראל, בתום מאתיים ועשר שנה לגלות מצרים, ברם..... לבירורי אימתי נעשה חילוף סדר הזמנים הלזה, ומסתברא למימר שהחלפה זו נהייתה בשבת שלפני ע"ו בניסן, שהרי מבואר בזה"ק (בזוהר הקדוש) (יתרו פ"ה ע"א) כל ברכאן דלעילא והתא ביומא שביעאה תליין, א"כ נמצא שכאשר יש צורך להשפיע טובה וישועה במשך ימות השבוע, מתחיל שפע זה מיום השבת הקודם, שהרי ביום השבת קדש נמשכות ההשפעות של כל ימות השבוע. ובזה יש לתת טעם שקורין לשבת שלפני פסח שבת הגדול, דמכיוון שבשבת זו נשתנו סדרי הזמנים, ונקבע הזמן הראוי לגאולה לליל חמישה עשר בניסן שבאותו הזמן, הווי כאילו כבר היתה הגאולה בפועל באותו שבת.
____________________
לגבי החידוש הנאמר בהודעה קודמת:
לאחר שהבאת את הדברים האלה הכתובים, מי שחידש הוא יואל (חידוש או ביאור ?), בכל מקרה
הדברים מובנים ואפשר לקרוא את הפרשה העוסקת בגאולת מצרים, בפשט רואים שינוי סדרי זמנים,
כאשר מעיינים בפסוקים שחוזרים על עצמם בנוסחים שונים, וכפי שמובא כאן הדבר נעשה בשבת.
 |
|
|
