פרחים, רבותי, פרחים!

מקור המונח הוא באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע. 
ודווקא בביצה, ששם צומח גם הנרקיס 

האמת, כתבתי במקור : רק מי שיודע יענה  ונא לא לגגל!
אולם מחקתי, כי בעיני זה היה ברור לחלוטין.

ומכיון שאתה כל כך חכם ובעל תושיה, הייתי שמחה לו היית מתייחס לשורה האחת לפני האחרונה...

בשבילך הנביאה שלא תגידי שאין לי מה למכור או על מה לדון, רק אבקש שמי שניגש לענות על דברי אלה יחשוב מעט לפני ויענה לי בצורה פילוסופית, בלי דת, קבלה, מוסר הקדמונים, ציטוטים מהגששים, אלא הבנה עמוקה של הכתוב, וזו לא דרישה רברבנית אלא דרישה פילוסופית, אני אישית טעיתי בפירוש מושג זה במשך 2.5 שנים.

פרידריך ניטשה (עיין ויקיפדיה,גוגל, וכל מנוע אחר שתמצא לנכון) כתב משפט שהתפרסם מאוד ורבים משתמשים בו, הן בלעג על האדם, והן כדגל לחיזוק דעותיהם. אני שואל אתכם מה ההבנה העמוקה במשפט זה, ולמשפט: "ואולם כאשר נשאר זרתוסטרא לבדו, כה אמר אל לבו: "וכי יתכן כדבר הזה? הקדוש הישיש הזה לא שמע ביערו שמץ דבר על כך כי מת האלהים!" עכ"ל
ומכאן והילך ביאורכם המחכימים - הנביאה שימי לב שלא הבאתי זאת כחידה אלא כדרישה להבנה וקחי מכך מוסר השכל, (לא כעקיצה, אלא כבקורת בונה...)

תפוס, כל הכבוד!

זה ראוי לאשכול חדש, כלום אינך סבור כך?
ולגופו של עינין - מאחר שהדברים חדשים לי, אלמד אותם ואגיב כמיטב הבנתי.

וברשותך, הארת אגב - מערכוני הגששים הפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, וציטוטים מהם נחשבים כניבים ופתגמים לכל דבר וענין.

תוקן על ידי הנביאה ב- 25/02/2009 8:07:47

לא עלי המלאכה לדאוג שיפתח נידון זה באשכול אחר, כמקובל בפורומים דומים זהו תפקידו של המנהל.

אם יהיה לתועלת אזכיר כי מימרה זו נאמרה בספר "כה אמר זרתוסטרא" במהלך דו שיח של זרתוסטרא עם זקן חכם, הנידון ביניהם היה האם ראוי לו לאדם חכם לצאת אל העם ולתת להם דברו, או לשבת לבדו ולהגות ולדבוק בחכמה.

אין לי בעיה בשימוש בגששים, יש לי בעיה כשמאן דהו לא עונה לי תשובה אלא מצטט לי מאי שם, ולכן ביקשתי חשיבה ללא כל ציטוט, ורק לאחמ"כ תגובה.

אין לי נסיון עשיר כל כך, אך, כמדומני שהאשכולות נפתחים ע"י פותחיהם, באשר הם.

היכן כתב ניטשה את המשפט הנ"ל?

תפוס יקר! מעשה שהיה כך היה. קראהו וקח זאת לתשומת ליבך.

זרתוסטרה ירד לבדו במורד ההר ואיש לא פגש אותו. אך כאשר בא אל היערות עמד מולו פתאום זקן אחד שיצא מבקתתו הקדושה לחפש שורשים ביער. וכה אמר הישיש לזרתוסטרה:

"לא זר לי הנודד הזה: לפני שנים עבר פה. זרתוסטרה היה שמו; והנה נהפך לאחר. אז נשאת את אפרך אל ההרים: התרצה היום לשאת את אשך אל העמקים? האם לא תירא מפני עונשו של מבעיר בערות? כן, ידעתי: זרתוסטרה הוא. עינו זכה וסביבי פיו לא יסתתר הגועל. הלא כרקדן הוא מהלך.

נהפך לאחר זרתוסטרה, נהפך לילד זרתוסטרה, ער זרתוסטרה: ומה לך אצל הישנים? חיית את חייך בבדידות כמו בים, והים נשא אותך. אוי לך, הרוצה אתה לעלות על היבשה? אוי לך, הרוצה אתה שוב לסחוב את גופך בעצמך?"

ענה לו זרתוסטרה ואמר: "אוהב אני את בני האדם".

"ואני", אמר הקדוש, "האם לא הלכתי אל היער ואל השממה כי אהבתי את בני האדם יותר מדי? ועכשיו אני אוהב את אלוהים: את בני האדם איני אוהב. האדם הוא בעיני דבר רחוק מדי מן השלמות. אהבת האדם תמית אותי". ענה לו זרתוסטרה ואמר: "מה זה דיברתי על אהבה! מביא אני לבני האדם מתנה!"

"אל תיתן להם מאומה", אמר הקדוש. "טוב יותר שתפרוק מעליהם משהו ותישא אותו עמם יחד - זה הדבר שייטיב עמם יותר מכל: ובלבד שייטיב עמך! ואם רוצה אתה לתת להם, כי אז אל תיתן להם אלא נדבה, ואף זאת: חכה עד אשר יפשטו יד ויבקשו אותה ממך!"

"לא", ענה לו זרתוסטרה, "איני נותן נדבות. אינני עני דיי לתת נדבות". צחק הקדוש על זרתוסטרה ואמר: "אם כן, שים לב שיקבלו את אוצרותיך! אין הם בוטחים במתבודדים ואינם מאמינים שאנחנו באים לתת מתנות. קול צעדינו ברחובות נשמע להם בודד מדי. וכמו בזמן שהם שומעים בלילה, על מיטותיהם, איש מהלך שעה ארוכה לפני זריחת השמש, הם בוודאי שואלים בלבם: לאן הוא שם פניו, הגנב? אל תלך אל בני האדם כי אם הישאר ביער! ואף טוב יותר שתלך אל החיות! מדוע לא תרצה להיות כמוני - דוב בין הדובים, ציפור בין הציפורים?"

"ומה עושה הקדוש ביער?" שאל זרתוסטרה.

ענה הקדוש ואמר: "אני מחבר שירים ושר אותם, וכשאני מחבר שירים, אני צוחק ובוכה ונוהם: ככה אני משבח את האל.

בשיר ובבכי ובנהמה אני משבח את האל אשר אלוהי הוא. ואתה, מה מביא לנו אתה במתנה?"

שמע זרתוסטרה את הדברים האלה ובירך את הקדוש ואמר: "מה יש לי לתת לכם? ועתה, הניחו לי ואסתלק מהר, כדי שלא אקח מכם מאומה!" - וכך נפרדו השניים זה מזה, הזקן והאיש, והם צוחקים כשני נערים קטנים. אבל כאשר היה זרתוסטרה לבדו, דיבר אל לבו ואמר: "הייתכן הדבר! הקדוש הזקן הזה עדיין לא שמע כלל ביער שלו שאלוהים מת!"

והביאור מובן. אלוהים מת אין הכונה שהיה אלוהים והוא מת משום שאם מת מתברר למפרע שהוא כלל לא היה אלוהים. וא"כ מה שפרידריך ניטשה בא להעביר כאן כמסר, זה נגד הברית החדשה. שאכן מאז ומעולם לא היה
אלוהים והאנשים חיו באופוריה, והזו על מציאות שגויה. וזה מה ש"זרתוסטרה" התכוין לומר, כי הזקן עדיין לא
התפכח מהאשליה של הדת.

תוקן על ידי אגואיoט ב- 25/02/2009 10:31:24

תוקן על ידי מרחביה ב- 25/02/2009 14:04:30

איזה סלט,


ממש זר פרחים.

הערתך מצטרפת לסלט!

והערתך?

זה הרוטב?

ממש לא! הערתי באה ללמדנו יסוד חשוב, שהערה אחת יכולה להפוך אשכול שלם לסלט.