|
|
| נשלח ב-27/2/2009 16:36 |
 |
| |
אורית שבת שלום
לא בטוח שהובנתי, האשכול לא מיועד לעסוק בהיבטים הפוליטיים ולא בגווני דגל ישראל....
אמנות נטו באמת.
אבל גם מה שאת כותבת פה מראה שאולי הפרוייקט היה צריך להתבצע לפני כמה שנים ולא
עכשיו, כדי להראות מציאות אחרת מזו שאנו מדמים (תסכימי איתי שביקור של חצי שעה-שעה)
לא מלמד דבר על הווי ותרבות של מקום.
לגבי העניינים הפוליטיים (צבעי הדגל, התבדלות וכו', אולי כדאי לפתוח אשכול נפרד).
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 01:41 |
|
| |
מזבח יהושע
שבוע טוב ומבורך למבקרי הפורום וכותביו.
סוף השבוע היה גדוש אירועים, שבת סוערת במיוחד, גשומה, נפלאה, ולקראת סופה שיחה טלפונית שבין השורות
הבנתי שפרוייקט 55 יישאר תקופה ארוכה, אם בכלל, בקופסת הדמיונות שלי, אבל לקופסה הזאת יש כמה פתחים, הנה כאן
הפתח הראשון ונראה שנוצרת כאן מהות וירטואלית שמרתקת לפחות אותי, כי אני מרשה לעצמי לטייל וירטואלית במקומות
שאולי רגל אדם לא דרכה בהם.
מזבח יהושע הוא האתר הבא, אינפורמציה לגביו ניתן למצוא באתר שכם ועוד אתרי מטיילים, בחרתי להיעזר ב- מאגר מידע מקראנט יש שם חומר רב לקריאה וגם שרטוטים ותמונה, אני חושבת שאתעניין עוד לגבי המקום המרתק הזה, ואביא
לכאן חומר נוסף.
תרשים שחזור של המזבח בהר עיבל
מזבח יהושע
בראשית 1978 החל צוות קטן, מאוניברסיטת תל-אביב ובהמשך גם מאוניברסיטת חיפה - בסקר ארכיאולוגי של נחלת שבט מנשה בהר: בין עמק יזרעאל בצפון, לשכם ונחל קנה בדרום, ובין הירדן במזרח ל"דרך-הים" במערב. עד מהרה התברר, כי השומרון הוא "כתם לבן" במפתה של ארץ-ישראל. מספר המחקרים הבסיסיים שנערכו בו מועט, וכאשר אתה מבקש חומר של ממש בספרי העיון נכונה לך אכזבה.
ההר הוא גוש נטוי, היורד במתלול חריף דרומה אל עמק שכם. למזרח הוא משתפל בארבע מדרגות רחבות, שרובן מעובדות כיום, ועליהן שדות ומטעי זיתים. רובו של ההר קירח וטרשי, בנוי גיר קשה מעידן האיאוקן. ביום נאה אפשר לראות מפסגתו את הים התיכון במערב, את ההרים העוטרים את ירושלים מדרום, מראה מרהיב של הר הגלעד במזרח ואת שלגי החרמון בצפון.
בחלקה הצפוני של המדרגה השנייה מן הפסגה, על גב שלוחה מוארכת, גילינו גל אבנים גדול; קוטרו הגיע לכדי 25 מ' וגובהו - 3 מ'. הוא עמד במרכזו של מתחם אליפטי, תחום בקיר אבן צר. בתוך המתחם היו פזורים אלפי חרסים - עדים אילמים לאשר התרחש במקום. הגדרת החרסים הפנתה אותנו מיד אל אחת התקופות המרתקות ביותר במחקר הארכיאולוגי והמקראי של הארץ - תקופת ההתנחלות הישראלית בכנען (המאות 12-13 לפנה"ס). לא פחות מעניינת היא העובדה, שבשום מקום אחר על ההר, ששטחו 18,000 דונם, לא נמצא אתר אחר מתקופת המקרא - לא מן התקופה הכנענית ולא מן הישראלית.
כשנחפר המבנה הבודד במרכזו של המתחם, המקיף כארבעה דונמים, התברר, כי זהו מכלול מורכב בהרבה מששיערנו תחילה. במרכזו מתנשאת במה (1) גדולה, שמידותיה תשעה על שבעה מטרים. זו הוקמה כמבנה-מסגרת, שעובי קירותיו כמטר וחצי, והם בנויים אבני גוויל גדולות ובלתי מסותתות. אל תוך החלל הפנימי נבנו שני קירות עבים זה מול זה, כשפתח ביניהם. את החלל עצמו מילאו הבונים, במתכוון, בארבע שכבות מילוי אופקיות. השכבה התחתונה הכילה כמות ניכרת של אפר; מעליה היתה שכבת עפר ואבנים; ושוב מעליה שכבה עבה, של מטר אחד בקירוב, שהכילה הרבה אפר שחור. בתוך האפר היו מאות עצמות בעלי-חיים, שרובן נשרפו באש מדורה. כמו כן היו שם הרבה שברי חרס השייכים לאותה תקופה של ראשית ההתנחלות. כך נוצרה במה מלאה בחומר המילוי, שגובהה, מעל סלע-האם, שלושה מטרים בקירוב. סביב הבמה נבנתה מעין מרפסת צמודה, נמוכה כדי מטר אחד מתחת לפני הבמה. זו סבבה את הבמה הגבוהה משלושה כיוונים. רק הצלע הדרומית-מזרחית נשארה חשופה. מעניין, כי פינות הבמה פונות בדיוק רב אל ארבע רוחות השמים. (2)
מדרום-מערב עולה אל ראש הבמה כבש עשוי אבני גוויל, שרוחבו 1.2 מ' ואורכו כ-7 מ'. הזווית הנוחה מאפשרת עלייה קלה, והכבש מתאים יפה לציווי המקראי המפורש: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות כ', כג).
מצפון צמוד אל הכבש קיר נוסף קטן וצר, הנמוך מעט מקודמו. התברר כי כבש קטן זה, שסקרן אותנו מאוד, באשר לא מצאנו כל היגיון בדרך בנייתו, מיועד לעליית הכוהנים אל חלק אחר של המזבח, הוא הסובב - אותה מרפסת הצמודה אל המזבח. הסתבר, כי אל הסובב עולים בדרך הכבש הקטן הצמוד אל הגדול. כל זה הובהר לנו רק עם הקריאה בתיאורים של המשנה על בית-המקדש השני בירושלים, המדויקים ביותר: "המזבח היה שלושים ושתים על שלושים ושתים. עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד. נמצא שלושים על שלושים. עלה חמש וכנס אמה, זה הסובב. נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה... וכבש היה לדרומו שלמזבח: שלושים ושתים על רוחב שש עשרה... (משנה, מידות ג, א-ג).
ואילו על הכבש הקטן אומרת המשנה: "כיצד? עלה בכבש, ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית..." (משנה, זבחים ה, ג).
מן התיאור של המזבח במשנה מצטייר מעין מגדל בעל קומות או בנוי רבדים, שהעליון קטן במקצת מן התחתון. בימי בית שני היו שלושה רבדים, ואילו במזבח בהר עיבל - שניים בלבד. הרבדים הללו נוצרים באמצעות הסובב (ראה צילומים ושחזור). מעניין, כי גם מזבח-העתיד של הנביא יחזקאל - שלרוב הדעות תיאר את בית-המקדש הראשון - בנוי רבדים רבדים: "ואלה מדות המזבח באמות, אמה אמה וטפח, וחיק האמה ואמה רוחב, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד, וזה גב המזבח. ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות, ורוחב אמה אחת, ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות, ורוחב האמה. וההראל ארבע אמות ומהאריאל ולמעלה הקרנות ארבע" (יחזקאל מ"ג, יג-טו).
ממערב, צמודות אל המזבח והכבשים שתי חצרות מרוצפות אבן. בתוכן מצאנו מתקנים בנויים ומרוצפים גיר כתוש. בחלקם נמצאו אפר ועצמות של בעלי-חיים; באחרים - חלקי כלי-חרס שהונחו במכוון, כנראה כמנחות. מתקנים דומים ובהם כלי-חרס נמצאו סביב סביב למזבח.
מזבח העולה בהר עיבל
העצמות - פתרון התשבץ
בדיקת העצמות שנערכה במעבדות המכון לזואולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים נמשכה כמה חודשים. בשבילנו, החופרים, היו אלה חודשים של מתח, וכשהביאה ליאורה הורוביץ, שערכה את הבדיקה, את התוצאות - היו אלה מפתיעות מאוד. פרט לעצמותיהם של ארנבת-בר ושל קיפוד (שמתו "בטעות" מאוחר יותר במקום זה) נבדקו 942 עצמות, שייצגו 100-50 פרטים. אלה השתייכו לארבעה סוגים של בעלי-חיים עזים, כבשים, בקר ויחמורים. האחרון הוא מעין צבי יפהפה החי בחורש, שעורו מנומר בהרות לבנות, ואשר חי בארצנו בימי קדם. כשנבדקו הגיל והמין של החיות התברר, כי כל אלה שניתן היה לאבחן היו זכרים צעירים בני שנה לערך. היה כאן מתאם נפלא לכתוב בספר ויקרא (3) בדיני הקורבנות: "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קרבנכם. אם עולה קרבנו מן הבקר, זכר תמים יקריבנו..." (ויקרא א', א-ג).
כאמור, רוב העצמות היו שרופות באש מדורה וחתוכות סמוך לפרקים. שריפה זו מעידה, כי הבשר לא נועד לאכילה אלא נשרף באש פתוחה (דהיינו, שלא בתנור). וכך אישרה ההתאמה הגבוהה לדיני הקורבנות במקרא, יחד עם הדמיון הרב של המבנה מבחינה ארכיטקטונית למזבחות הישראליים, את הדעה כי לפנינו אתר פולחני ומזבח מראשית תקופת ההתנחלות הישראלית.
 |
חומת המתחם, החצרות ו"כניסת התהלוכה" |
מבנים נוספים, פרט למבנה המזבח, לא נמצאו מפנים לחומת המתחם. השטח כולו אורגן בצורה של חצרות-חצרות. כשחשפנו חלקים מהן התברר, כי בחצרות היתה פזורה כמות נכבדה של עצמות ושברי חרס; אך שלא כעצמות שבתוך המזבח, לא היו הללו שרופות ובשרן שימש למאכל. לחצרות אלה קראנו בכינוי "אזור המימונה", שכן שם נערכו השמחות והסעודות, ככתוב "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" (דברים כ"ז, ז).
הכניסה אל המתחם נבנתה בתוך בקע רחב בסלע הטבעי, בצפון האתר. בין שני קירות מקבילים נבנו שלוש מדרגות רחבות, שרוצפו באבנים שטוחות. כניסה מפוארת זו אין לה אח ודוגמא בין האתרים מתקופת ההתנחלות הישראלית. הן הרוחב (כשמונה מטרים) והן הריצוף - בכניסה לאתר קטן כל-כך בשטחו - מצביעים על הסוג הקרוי "כניסת תהלוכה". כניסות מסוג זה נבנו בדרך-כלל לשם מעבר של תהלוכה פולחנית, נושאת חפצי-קודש.
|
הסיפור המקראי על שכם והר עיבל - האומנם זהו המזבח שבנה יהושע? |
במקורות המספרים על ראשית עם ישראל בכנען, נתפסת שכם כמקום קדושה מרכזי לשבטים המתנחלים. יתרה מזו, קדושתה של שכם באה לידי ביטוי גם בסיפורי האבות. בבוא אברהם מארם-נהריים אל ארץ כנען, הוא בא לראשונה אל שכם: "... ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ. וירא ה' אל אברם ויאמר: לזרעך אתן את הארץ הזאת. ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" בראשית י"ב, ה-ז. ומסורת זו נמשכת גם על-ידי יעקב: "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם, ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו, מיד בני-חמור אבי שכם, במאה קשיטה. ויצב שם מזבח, ויקרא לו אל אלהי ישראל" בראשית ל"ג, יח-כ. מכאן, דומה, קשר ישיר אל המסורת החשובה בדברים כ"ז וביהושע ח', המספרת על הקמת מזבח בהר עיבל ובכריתתה של ברית חשובה במקום: "ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר: שמר את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום. והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך, והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד... והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל, ושדת אותם בשיד. ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים, לא תניף עליהם ברזל. אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך והעלית עליו עולת לה' אלהיך... וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך..." דברים כ"ז, א-י. ובספר יהושע מסופר על קיומה של המצווה הזאת: "אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל. כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה. מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עלות לה' ויזבחו שלמים. ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל" יהושע ח', ל-לב.
אין חולקים במחקר כי לפנינו מסורת אותנטית וחשובה ביותר המדברת במאורע מרכזי בחיי העם. מוסכם גם כי הדבר אירע בהר עיבל. אין הסכמה, לעומת זאת, באשר לתאריך המאורע ותאריך כתיבתו. גם מן המסורת האחרת בספר יהושע, זו שבפרק כ"ד, עולה חשיבותה היתרה של שכם. שם כורת יהושע ברית לעם "וישם לו חק ומשפט בשכם" (יהושע כ"ד, כה). לפי השקפת העורך המקראי, משמשים העיר וסביבתה מרכז לברית שבטי ישראל בראשיתה; המזבח המרכזי מוקם בהר עיבל ושם נהיה ישראל "לעם לה' אלהיך" (דברים כ"ז, ט); ואילו "חוק ומשפט" (יהיה אשר יהיה פירושו של מושג סתום זה) ניתן לעם בשכם.
בכל הקשור לתקופת ההתנחלות הישראלית לא "פינק" אותנו המחקר הארכיאולוגי עד עתה. ברובם של האתרים המרכזיים הנזכרים בסיפורי הכיבוש - יריחו, העי, ערד ואחרים - לא נמצאה שכבת חורבן של התקופה הכנענית המאוחרת, המתאימה למסורת המקראית נמצאו חוקרים חשובים שהציעו, כי הכיבוש כולו אינו אלא מסורת מאוחרת, אטיולוגית שבאה להסביר תופעות שונות בשטח, לאורם של סיפורי-עם ומסורות מיתולוגיות ואגדיות. ואילו בסקרים הארכיאולוגיים הנרחבים של השנים האחרונות בהר המרכזי, מתבהר ומתבלט תהליך
ההתנחלות הישראלית כתנועה יישובית מרכזית של התקופה (1100-1250 לפנה"ס). מאות יישובים חדשים וקטנים הוקמו, תוך זמן קצר, ברחבי הנחלות ההרריות של מנשה, אפרים ובנימין. המתנחלים השתמשו בכלי-חרס אופייניים, ובתיהם נבנו, בדרך-כלל, בתוכנית הקרויה שלוש-מרחבית או ארבע-מרחבית (5); הן כלי-החרס והן הארכיטקטורה שלהם נטלו השפעות מן האוכלוסייה הכנענית, אך ניכר בהם ייחוד ברור. בסקר הר מנשה עלה בידינו לעמוד על האקולוגיה של ההתנחלות הישראלית, ובסיוע שיטות מחקר חדשות הצלחנו לשחזר את תהליך חדירתם אל ההר המרכזי מעבר הירדן המזרחי. התברר כי תחילת החדירה - אי-שם במאה ה-13 לפנה"ס - היתה על-ידי נוודים-למחצה ורועי-צאן בספר המדבר דרך ה"צינור האקולוגי" של ואדי אל-פארעה, הוא נחל תרצה. לאורך העמק הפורה והמושקה של הנחל, שסביבו שטחי מרעה נרחבים, נמצאו אתרים רבים נושאי הקרמיקה הקדומה של ההתנחלות. השלב הבא היה של התבססות לאורך שולי העמקים הפנימיים של הר-מנשה: טובאס, זבבדה, סנור, דותן ועוד. רק עם סיומו של התהליך, בסוף המאה ה-12 לפנה"ס, הולך ונוצר משק המטעים של הזית והגפן, המאפיין מכאן ואילך את ההתנחלות בהר. במרוצתו של תהליך מורכב ומרתק זה חלה גם ההתגבשות הדתית-פולחנית. באתר הפולחני בהר עיבל אנו מונים את שלושת המאפיינים הדרושים לזיהוי מקראי: המאפיין הכרונולוגי (ראשית ההתנחלות), הגיאוגרפי (הר עיבל) ואופי האתר (מרכז פולחני ומזבח-עולה). לאורו של ניתוח זה קשה עוד להטיל ספק בזהות בין הסיפור המקראי לבין אופיו של האתר כמרכז על-שבטי ראשון לשבטי ישראל.
גם מבחינה ארכיאולוגית מהווה התגלית שלב חדש: לראשונה עומד לרשותנו, לצורך מחקר, אתר פולחני ישראלי שלם, הכולל מזבח-עולה. בשל ניתוץ הבמות בידי המלכים יאשיהו וחזקיהו לא נמצאו בארץ אלא שני מזבחות-עולה קטנים: האחד בערד והשני (שנתגלה מפורק) בבאר-שבע, ושניהם גם מאוחרים יחסית. המזבח בהר עיבל אינו רק הקדום והשלם ביותר, אלא, מסתבר, שהוא מהווה אב טיפוס למזבח-העולה הישראלי בימי בית ראשון ושני. מעניינת מאוד גם ההשפעה המסופוטמית (ארם נהריים) על הארכיטקטורה של המזבח - הן בבניית הרבדים שלו והן בכיוון פינותיו אל ארבע רוחות השמים.
כאמור חומר רב נמצא באתר המידע, שהלינק אליו הובא למעלה, אתם מוזמנים להיכנס לאתר ולקרוא את המידע הארוך, שמטעמים מובנים לא יכולתי להכניס את כולו לכאן.
נמשיך להביא חומר בנושא המעניין הזה, גם אתם מוזמנים להתייחס למזבח יהושע ולהביא משלכם.
ולכל בית ישראל, שבוע טוב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 01:57 |
|
| |
בחנוכה השנה הייתי אמורה להצטרף לקבוצת המטיילים למזבח יהושע, אך המלחמה שפרצה
בנר שמיני של חנוכה בדרום, מנעה מאיתנו את החוויה הזאת. כוחות הבטחון שמלווים את
המטיילים לרוב האתרים המיוחדים הקיים פה, עושים עבודת קודש ממש, ובמקרים של התראות
או חששות שמא המטיילים ייפגעו - נדחה הטיול או מתבטל.
התמונה למעלה צולמה ע"י מדרשת השומרון, באחד הטיולים באזור מזבח יהושע.
אם יהיה טיול נוסף לאזור, אדווח כאן.
תוקן על ידי 3ברית ב- 01/03/2009 1:53:54
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 12:52 |
|
| |
חושב שהתחלתי להבין , ולמה את צריכה אחרים ? את עושה את זה עשר . הסתכלתי באתרים
של טיולים ותיירות לשומרון, נאדה , לא טיולים ולא כלום. הצבא לא יתן לאף אחד להגיע לשם, זוכרת מה היה עם קבר יוסף? ננטש! למה שיתנו למישהו להגיע לשטח כבוש? מי יעזור לך , מי בכלל ירצה לעשות את זה ? למישהו אכפת ? בתוכניות שלהם כתוב טיולים משבי שומרון ואם אני רוצה איך אני אגיע לשבי שומרון ? באופניים ? במכונית הפרטית שלי ? עזבי. תביאי תמונות וזהו. עכשיו עוד יש לי שאלה אלייך , כתבת דו-כיווני. איפה הכיוונים בינתיים ראיתי כיוון אחד . תמשיכי זה מעניין לראות הכל מרוכז במקום אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 15:31 |
|
| |
יעקב שלום, שבוע טוב.
אני שמחה שאתה עוקב אחרי הפרוייקט, ההערות שלך חשובות. ואענה לך כפי שהשבתי לאורית: הפרוייקט הוא נסיון
לשלב הליך יצירתי הכולל עשייה בשטח, הרעיון האמנותי הוא המניע והגלגלים למסע דו-כיווני שתפקידו לשנות
את התדמית של השומרון בפנים ובחוץ כדי להביא לאיחוד של שני איברים שהם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. תגיד -
פוליטי, אני חושבת שלא. תגיד - מדיני, אני חושבת שלא, אין לי הכלים ואין לי המעמד.
כפי שהביאו לתודעה דימוי מסויים, אפשר להביא לתודעה דימוי הפוך, התדמית והנתק הוא פרי דמיון של 'אמנים'
שמאליים שנתנו 'תמונות' ו'ציורים' על השומרון, פרוייקט 55 בא לתת תמונות אחרות שיש לצידן אמת יהודית. האמת
הזאת באה לנתץ את המראה השלילי שמשך שנים ראינו בתקשורת, ברדיו, באינטרנט, ואפילו בהסברה הפלשתינאית.
אתה יכול להגיד פוליטיקה, נכון שפוליטיקאים חיזקו את התמונות, אבל יצירת תדמית על ישות מסויימת היא מעשה
אמנות והטעייה אופטית. זה בעצם מה שכל כך חזק באמנות שיש בה מסר, שהיא באה לתת תמונה על מצב, או על
אדם, או על דומם - בצורה כזאת שתשפיע על התודעה והמח. עד היום נוצרה התנגדות מילולית, אבל מלל הוא דבר
שבשכל לעומת תמונות ומראה שנכנסים ללב ומשם לשכל האנושי.
אופ.... אני מרגישה שהתחלתי לפלסף... אבל בעצם מה שרציתי להגיד שהשאלות שלך חשובות אבל לא רלבנטיות
לפרוייקט, דבר אחד כן רלוונטי "הכיוונים", אחרי שאשתול כאן עוד מידע ותמונות על מזבח יהושע, אעבור ל"כיוונים"...
בצורה המעשית יותר.
בינתיים תמונת הכיוונים מהמצגת שאני שוקדת עליה עכשיו (נראה קצת מבולבל, אבל מטבע הדברים, בתהליך של יצירה
מקבלים כל הזמן הארות ומחשבות נוספות שמשדרגות את התהליך עצמו, הנה לך ראשית הרעיון לפני שצמח) :
תוקן על ידי 3ברית ב- 01/03/2009 15:34:04
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 00:04 |
|
| |
את לא יכולה לנתק פוליטיקה ומדיניות מאמנות. עובדה שאת בעצמך אומרת :
האמת הזאת באה לנתץ את המראה השלילי שמשך שנים ראינו בתקשורת, ברדיו, באינטרנט, ואפילו בהסברה הפלשתינאית. אתה יכול להגיד פוליטיקה, נכון שפוליטיקאים חיזקו את התמונות, אבל יצירת תדמית על ישות מסויימת היא מעשה אמנות והטעייה אופטית. זה בעצם מה שכל כך חזק באמנות שיש בה מסר, שהיא באה לתת תמונה על מצב, או על אדם, או על דומם - בצורה כזאת שתשפיע על התודעה והמח. עד היום נוצרה התנגדות מילולית, אבל מלל הוא דבר שבשכל לעומת תמונות ומראה שנכנסים ללב ומשם לשכל האנושי.
הדברים שלך מדברים בעד עצמם . האמנות שאת מדברת עליה פוליטית לכל דבר וענין. רק את מעדיפה לעטוף אותה בעטיפה עם ציורים שפוליטיקאים לא אוהבים (הם מדברים ישר ולענין) וגם מוזר שהתעלמת ממה שאמרתי כי אי אפשר לעשות משהו יפה ככל שיהיה כשהשומרון בכלל לא רוצה אולי להתחבר לעיר , או חלק מאלה שנמצאים שם, האנשים בגבעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 20:03 |
|
| |
יש לנו היבט אחר של "מושגים", ככלל - אמנות לא מתעסקת במושגים. מושגים הם תבניות
שנועדו להכניס לתוכם הוויות ולסגור אותן. כשאת אומרת "פוליטיקה" אני לא יודעת למה את
מתכוונת, פוליטיקה בעיניים שלי היא מושג שמכיל בתוכו שקרים ומניפולציות - מה שלא קיים
באמנות. פוליטיקה נטולת ערכים - מעשה האמנות הוא ערכי (מוצלח או לא מוצלח זה עניין
אחר).
אם השומרון רוצה או לא רוצה להתחבר לעיר, זה לא עניינו של יוצר. יוצר מביא את המאוויים
שלו בתוך היצירה - גם אם הייתי קשובה לדברים שנאמרו פה ולרגע יצאתי מהיצירה כדי
לתת תשובה על מה שעיני רואות והמח חושב, זה אלמנטים שמקופלים ביצירה כתכנים שיבואו
לביטוי בשפה האמנותית ולא בשפה הפוליטית.
נכון שקשה להבין את זה, כשאמן קונספטואלי מביא יצירה ששמה "השפעת קרני השמש על
תנור אפייה" הוא מקפל ביצירה דעה, שיכולה להראות בעיני המסתכל תפיסה עקומה של המדע,
אבל ייתכן שהאמנות שלו תתקבל כאחת מיצירות המופת ותוצג בכל מוזיאון, ואולי גם התכתיבים
שלו ייקראו ואפילו יקבל פרס ישראל, לא בגלל התפיסה המדעית - אלא בגלל היצירה האמנותית.
לאותו ענין - אם האמן יצליח לעורר סקרנות של מדענים בשל אותה יצירה, הרי שהשיג גם
הצלחה יצירתית וגם חידוש מדעי (וכמובן הבאתי בכוונה משהו אמורפי לחלוטין, אבל... מי יודע?).
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 10:40 |
|
| |
פרוייקט 55 - כיוונים.
הפעם נעלה מתל-אביב לשומרון, בשני קווים, כשהקו המוביל הוא יצירות מופת שיכנסו לספרי האמנות הישראלית,
אמנות נטו שמחברת בין נפש האמן להוויות פנימיות מורכבות ומסועפות. יצירות שהוצגו ויוצרו, חדשות ומתחדשות,
אלה הם חידושי האמנות בדומה לחידושי תורה, ראיית הטבע המתחדש כנאמר 'ד' יוצר כל יום מעשה בראשית',
והעתקתו או תרגומו או הפשטתו על בד/נייר/קרטון ומה שלא יהיה.
לא אאריך - פרופ' ג'ון בייל, כיום בן 80, כמו אמנים רבים הוא נראה צעיר לגילו, חי אמנות ונושם אמנות, ניהל את
מחלקת האמנות בבצלאל ירושלים, עלה מדטרויט, רוב שנות חייו מלמד ומכין את הבסיס ליצירה אצל אמנים
מתחילים ומתקדמים.
התמקדתי בשלוש יצירות מופת שלו, אותן אני מעלה וירטואלית לשומרון. אין ספק שאם הפרוייקט היא מאושר ויוצא
לפועל - האמן בעצמו היה מגיע לבקר ולהציג תערוכה בישוב. לדאבון ליבי, הישוב לא בנוי לכך לא נפשית ולא
טכנית - אבל.... אולי.... מי יודע....
ורוח אלוקים מרחפת על פני מים
ציור ענק על קיר בבית ספר לטוענות רבניות, ג'ון התקשה לזכור את השם של ביה"ס (בכל כך הרבה מוסדות הציג,
ולפתע שכח, אבל זה לא חשוב - כשיזכור, אציין זאת.
הוא מצביע על גלגל צבעוני ענק, נותן הסברים, מראה מקום, מחוסר זמן (שבת) אפרט רק בהמשך ובינתיים
אציג את העבודה שלו משלוש זוויות שונות , תתרשמו:
שימו לב לנקיון של היצירה, לשילוב בין המבנה הקיים על צורותיו השונות לעבודת האמנות שיוצרת את המכנה המשותף
בין האמנות לתכני בית הספר. 'ורוח אלוקים' מצויה במיקום שצבעיו מזכירים מים והעיגול את השלם שחציו פתוח לדמות
את הרוח - הסברים כפי שהבטחתי, בהמשך.
ונעבור ליצירה הבאה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 10:48 |
|
| |
פרוייקט 55 - כיוונים א - המשך
עמוד האש
לשאלתי מהו עמוד האש בעיניו, אחרי שהראה לי אותו (למטה צילום - צילומים נוספים יובאו לאשכול פרוייקט
55), השיב שישראל עברה גאולה שניה כשהעם עלה לישראל, ועמוד האש שליווה את העם לא היה עמוד אש כפשט
המופיע בתורה בגאולת מצרים, אלא הרוח הציונית שהובילה יהודים מכל תפוצות העולם לעלות לארץ ישראל. בעיניו
"עמוד אש" הוא מרכז השידרה של העם היהודי, המלווה אותו שנים, גם בגלות, וברגע שהבעירה הפנימית לעלות
לארץ ישראל פיעמה בלבבות היהודים - הם גם עלו וגם כבשו וירשו את ארץ ישראל.
וכיצד זה בא לביטוי ביצירה האמנותית ? - הוא הראה לי את השלבים הראשונים עד שהצליח לבנות את עמוד האש
ולהציב אותו בסוכנות היהודית. תחילה בסקיצה רישומית, לאחר מכן תבניות קטנות מזכוכית צבעונית, ורק לאחר שהמבנה עבר ביקורת והכנה פנימית לעשייה - נבנה עמוד האש והוצב במקום.
הנה השלבים הראשונים שנעשו כסקיצות עד אשר גיבש כיצד יציב את עמוד האש:
שלב נוסף, והוא כבר מתקרב ליצירה הגדולה בזכוכית...
כאן ג'ון בונה את עמוד האש במקום עצמו:
היצירה המוגמרת
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 10:55 |
|
| |
פרוייקט 55 - כיוונים א', המשך
בעצב תלדי בנים....
בבית חולים שיבא, במחלקת יולדות, מביא ג'ון בייל יצירה המתאימה לתכנים שבמקום. שימו לב לצורות, כיצד דמותה
של אשה שנושא עובר ברחמה באה לביטוי ביצירה האמנותית המופשטת, חפשו בין הקווים.
גם כאן הבאתי את היצירה בכמה היבטים מצולמים.
מאחורי כל יצירה עומדת מחשבה, גם אם היא מתבטאת כקווים, צורות, עיגולים - לא ברורים, זוהי השפה האמנותית
שדורשת מהאמן להתבונן בכל פרט צורני, צבעוני - דרך העמדת הצורות, קומפוזיציה, מקום וכו' - כדי להיכנס לעולמו
של האמן היוצר ולנתח את עבודותיו.
מאחלת בריאות ואריכות ימים לג'ון בייל, מי יתן ונזכה כולנו לראותו במסגרת הפרוייקט - תורם אחת מעבודותיו לישוב,
אם אכן הישוב ראוי לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 11:32 |
|
| |
אני אוהבת את הצייר הזה. ראיתי רק ציורים שלו זאת פעם ראשונה שאני רואה גם פסלים ומוזאיקה. מקסים. אם יש עוד , אשמח לראות! פורים שמח!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2009 11:16 |
|
| |
אורית, אם את אוהבת את האמן הזה, שכיום בן 80 (מאחלת לו אריכות ימים), תוכלי לבקר
אותו בתערוכה שנפתחת ב-2.4.2009 בבית האמנים בתל-אביב (רח' בן עזרא).
אם תתאמי איתי (בפרטי) אשמח לפגוש אותך שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2009 11:17 |
|
| |
אנחנו ממשיכים לטייל בשומרון, אחרי שביקרנו בתל-אביב, והאתר הפעם הוא פארק צנירים
בקדומים. (יש גם אשכול נפרד בנושא):
פארק הצנירים בקדומים
אז... האתר היפהפה נמצא בקדומים, שמו "פארק צנירים" ע"ש זמירה בורוכבסקי ז"ל.
קצת על המקום
נוסעים לעבר שכונת גבעת שלם, וממנה נרד ברכב אל קדומים צפון, לאחר כ- 3 ק"מ נסיעה נגיע לקצה השכונה, ברחוב הנבל (מעט לפני היציאה לכיוון כביש מס' 60). כאן נחנה את הרכב, נחלוף על פני צומת עם כביש הפונה ימינה ומוביל חזרה למעלה הגבעה, ונרד רגלית בכביש אספלט כ- 100 מ', עד לתחתית מצוקים הנראים מצד ימין.
כאן נפנה ימינה, ונלך בשביל רגלי צר ויפה למרגלות המצוקים - צנירים מרשימים בגובה מספר מטרים. לאורך הצנירים גדלה צמחייה מגוונת.
אחרי כ- 300 מ', נראה מעל לשביל ההליכה מפל מים מלאכותי היורד לעבר בריכת בטון - חלק מפיתוח "פארק הצנירים" בשנת 2007. אחרי הליכה קצרה נוספת, נגיע לסוף הצנירים. כאן נטפס ימינה ונעלה אל ראש המצוקים. נמשיך חזרה מעל למצוקים, ולאחר עוד הליכה קצרה נגיע לבריכה עתיקה חצובה.
הבריכה מולאה בקיץ 2007 במי ברז מוכלרים ומשמשת כאטרקציה מקומית לתושבי האזור. בריכה עתיקה זו היא כנראה מהתקופה הביזנטית, ובריכות דומות לה נחצבו באתרים נוספים במערב השומרון בשל מיעוט המעיינות באזור והצורך באספקת מי שתייה גם בתקופת הקיץ.
תמונות מהפארק היפהפה (מאתר קדומים)
וכמובן כמובן - איך אפשר שלא להיכנס לאתר ולראות את כל התמונות היפהפיות, על האתר המדהים הזה ?
רבותי, ארץ ישראל היא היפה בעולם כולו, והשומרון מכיל אתרים שמעט מאד יהודים זכו להנות מהם. תתארגנו
ובואו לטייל בארץ שניתנה לנו בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב.
חג פורים שמח לכל בית ישראל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 19:22 |
|
| |
צברית אני סקרן מה עם הפרוייקט את נעלמת . שבוע טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:45 |
|
| |
פארק הצנירים מתאים לאביב המתקרב במהירות, רעיון נפלא לטייל במקום בחוה"מ פסח וגם אם קצת חם להיכנס למים שם, רואים שהילדים ממש נהנים. נתת לי רעיון.
שבוע טוב.
|
|
|
|
|
