| נשלח ב-25/2/2009 09:04 |
 |
| |
ורק המנגינה היא שקובעת!
חיינו על פני האדמה מורכבים מיום רודף עוד יום.
ככל שהימים חולפים, אנו חיים או מתים?
כל יום שעובר מסמל יום של חיים או יום כלה?
זאת, בלי להתייחס לעשיה של אותו יום, יעוד, קידוש החומר וכד'.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2009 09:19 |
|
| |
כותרת קולעת!
יום שעובר,דקה שחולפת-אינם ישובו לעולם! משתמע מכך שמה שמאחורינו-מת.
לעומת זאת,אם נשכיל למלא את אותם רגעים בתוכן ועשיה ברוכים ומועילים-אזי אותם זמנים שהשקענו בהם וחלפו-תוכנם מלווה אותנו לעתיד!
אנחנו קובעים את גורל הרגע שעבר!!!
נצלו זאת! בהצלחה!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2009 09:33 |
|
| |
בולגרית תודה על המחמאה !
מדברייך משתמע כי דעתך היא שכל יום הוא מוות.
גם דעתי כך, ואני לומדת זאת מאדם הראשון "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", - ביום שבו חטא הרי לא מת בפועל אלא נקצבו ימיו, היינו, כל יום שעבר - הוא מת קצת.
וזוהי סתירה לדעה הרווחת, כי כל יום שעובר - חיים. [שוב, ללא קשר לעשיה.]
כתבת "מלוה אותנו לעתיד" - מה בצע לנו בעתיד, כשיהיה הווה - גם הוא ימות?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2009 10:13 |
|
| |
דעתי היא, שכל יום שעובר אינו חיים אף לא מוות. עניין באורך זמן הוא שיחסי וקיים רק בחושינו,
ולכן אין נמדדים הימים אלא המעשים. וזאת רק בפרספקטיבה אובייקטיבית נאמר. יש מבין?
וכבר נאמר "העבר אין ההווה כהרף עין והעתיד עדיין"...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2009 21:24 |
|
| |
תודה לבולגרית ולאגואיסט.
שניכם לא התייחסתם לשורה התחתונה - האחרונה.
מסתבר שאין דרך אחרת להגיב בענין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2009 21:29 |
|
| |
אפשר להתייחס גם על ידי אי התייחסות שזו תגובה על דרך השלילה.
אולם, קראי נא את המשפט האחרון בתגובתי הקודמת וקבלי מעט מענה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 16:04 |
|
| |
הנביאה, ביום אכלך ממנו מות תמות, הכוונה ליומו של הקב"ה. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול.
אגואיסט, הראש החלש שלי אין מבין... התואיל להסביר?
מה זה מת???
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 16:22 |
|
| |
יש חקירה של ר' חיים על עניין המיתה, ואכמ"ל.
אולם מת הוא תופעה מחודשת של התנתקות הרוח מן החומר לעולם אבסולוטי. ואנו בעולמינו רואים זאת כמוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 19:03 |
|
| |
אם לא ממלאים את הימים בדברים רוחניים וחיוביים אז כל יום שעובר הוא מת-עבר ואין ממנו כלום.
אבל אם עושים מצוות היום שעבר לא מת,כל מה שעשינו בו נשמר לנו לעוה"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 23:47 |
|
| |
אם כל דבר שאיננו, יכול להיחשב כמת, הרי שגם הימים שחולפים מתים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 00:03 |
|
| |
להיחשב? ודאי! השאלה היתה, מה אנחנו באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 09:38 |
|
| |
הדעה הרווחת בקרב העם, כי כל יום שעובר - חיים.
לדוג' :כמה זמן הוא חי? - 85 שנה!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 12:18 |
|
| |
אם הפילוסופים היו מבררים כל פעם מה הדעה הרווחת בקרב העם, המצב היה קשה.
אמרי מעתה, כמה חלקי אורך זמן עברו עליו ועודנו נחשב כחי? 85 שנה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 02:28 |
|
| |
למה לא ניתן לומר בפשוטו כמה זמן הוא חי? הרי כל הווארט הוא שאחרי שעבר רגע הוא מת, עבר עוד רגע מת לו עוד רגע. מ"מ כל המיתות האלו מצטרפים מרגעים חיים שמתו. ממילא ודאי שניתן לומר כמה זמן הוא חי.
אמור מעתה: כמה זמן הוא חי???
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 12:55 |
|
| |
בהתייחס לשורה האחרונה בהודעה הראשונה של נביאה, יש לי לומר בהיפוך דעת אגואיסט, כי כל יום שעובר מבחינת הסמל שעליו דיברה נביאה, הוא מסמל את שני הדברים כי כל יום שעובר, אנחנו עוד יום בגלות ומאידך כל יום שעובר מקרב אותנו לגאולה.
ועתה, אני מסכים אם אגואיסט שענין אורך הזמן קיים רק בחושינו ולכן אינו חיים ואף לא מוות רק יש למדוד במעשים. אולם כאשר נדבר מבחינה סמלית כאשר ביקשה נביאה הרי שזה גם חיים וגם מוות כמו שכתבתי.
א"כ נביאה, אל לך להצר שאין דרך אחרת להגיב בענין זה, הרי היא לפנייך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 13:01 |
|
| |
לא הבנתי מהיכי תיתי שזמן קיים רק בחושינו, ואף אם כן, למה לא נוכל להתייחס לזמן לפי החוש?
|
|
|
|
|
