ספר רביעי מבית מדרשו של הרב סטל

צלצח
א. יש בס"ח התייחסות לעוסקים בהשבעות שמות ושדים, ואזהרות שלא לעסוק בכך. עי' במפתח ערך השבעות.
ב. ועדיין לא הוצגה בפנינו כל ראיה לעיסוק בענייני מאגיה.

למען ההגינות אציין כי מאיר בר אילן טוען שמט"ט וסנד"ל הם שמות שמקורם ביוונית.
http://faculty.biu.ac.il/~barilm/angel.html



בליסטרא
לא עיפרון אלא עפרון החיתי. כל שבאתי להוכיח הוא שהסיומת 'רון' מצויה לא רק ביוונית.

טענו חכמות והודה לו באמונות. צלצח מערבב בין חכמה לאמונה והכל רצין אחריו בעיניים עצומות. נניח שחכמי אשכנז לקחו מלוא חפניים אמונות זרות ומוזרות מאומות העולם - איך אפשר לדון מכך שה'חכמות' (מטימטיקה, מזלות, וכדומה) נלקחו או לא מהעם היהודי?

המילה מטטרון היא יוונית לא בגלל הסיומת רון.
גם וילון היא מילה יוונית ולא יעזור לנו שיש בעברית חלון. כפי שבלון לא ייהפך לעברית מאותה סיבה.

בר אילן שם מביא ירושלמי בר"ה פ"א ה"ב:
ר' שמעון בן לקיש אמר אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל. בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים שרפים עומדים ממעל לו. מיכן והילך והאיש גבריאל כי אם מיכאל שרכם.
אך בניגוד להבנתו של בר אילן, בירושלמי לא נאמר כי השמות הם בבליים, אלא כי נתחדשו בבבל - ולא נאמר ע"י מי. (גם מ"ש על כתב אשורי שעלה עמהן מבבל כך פשטו).

לגבי הסיומת 'רון' ע"ש הערה 30.


לא מצאתי שמצטטים הופעות של השמות היווניים (מט"ט, סנד"ל) במקורות קדומים חוץ-יהודיים. בערך מ"ט באנציקלופדיה היהודית נכתב כי הוא מופיע בספרות היהודית בלבד.
כנראה השמות הנ"ל, הגם שהם יווניים, נתחדשו ע"י יהודים.

תוקן על ידי לוצאטי ב- 06/03/2009 9:33:18

לוצאטי, לאט לך.

הירושלמי 'אף שמות המלאכים עלו עמהם מבבל' נסוב על המימרא ששמות החדשים עלו עמהם מבבל, ורשב"ל מוסיף שאף שמות המלאכים. אני מקווה שלא תחלוק על כך ששמות החודשים הם שמות החודשים הבבליים.

יתרה מזאת, קוהוט בערוך השלם בערך 'מטטרון' מרחיב עד מאד במקורו הפרסי של מטטרון בפרט ושמות המלאכים בכלל, ומראה שלא רק שמו של מטטרון שאול מן מיטרא הפרסי אלא גם תפקידיו והפונקציות שהוא ממלא. יתר פירוט והרחבה תמצא גם בספרו של קוהוט בגרמנית על השדים והדמונולוגיה.

אלישיב,
אינני חולק על ששמות החדשים הם בבליים, אך אין זה סותר לדברי. בירושלמי צויינה העובדה ששמות החדשים והמלאכים מופיעים במקרא רק מזמן גלות בבל. כעת אתה יכול להמשיך לפי ידיעותיך. על החודשים אנו יודעים.

על המלאכים אין ידיעה ברורה. קראתי את דבריו של קוהוט (תודה על ההפנייה), ולדעתי אין הם נכללים בדברי הירושלמי. א. הירושלמי מדבר על מיכאל וגבריאל - שמות עבריים, ועליהם מביא ראיה מן הכתובים. ב. בר אילן שם מפרש אותו כנגזר מן המילים היווניות 'מטה-תרונוס' שפירושן 'המלאך הסמוך ליד הכיסא'. כלומר השם הוא יווני כולו, ולא רק בסיומת.

לגבי ההקבלה בין תפקידיהם של המלאכים שכותב קוהוט. א. ידוע המדרש (ב"ר פר' בראשית ועוד) כי חנוך בן ירד נלקח ונעשה למטטרון - תיאור שאינו מופיע בציטוטי קוהוט מן הפרסים. ב. חלק מדברי קוהוט אינם ראיות חותכות אלא פלפולים דרשניים. לדוגמה ראה שם ראייה ב'. מתחיל בממונה על הפרת התחייבויות ובריתות אצל הפרסים, ומסיים במלאך הרחמים בדברי חז"ל.

אחר שטרחתי וכתבתי כ"ז, מצאתי שבאנציקלופדיה היהודית שם דחו דברי קוהוט, וז"ל:
Mysticism prefers obscurity, and intentionally chooses a foreign word instead of the well-known name of Enoch. Kohut identifies Meṭaṭron with the Zoroastrian Mithra; but probably only a few traits were borrowed from the latter. Sachs, Grünbaum, Weinstein, and others think that Meṭaṭron is identical with Philo's Logos; but L. Cohn, the eminent Philonist, contradicts this view. M. Friedländer, on the other hand, takes Meṭaṭron to be, both in name and in nature, none other than Horus, the "frontier guardian" and "surveyor of the frontier" of the early Gnostics. These divergent views clearly indicate that Meṭaṭron combines various traits derived from different systems of thought. Grunwald (in "Jahrb. für Jüdische Gesch. und Literatur," 1901, pp. 127 et seq.) has yet another solution for the problem of Meṭaṭron. The ancients had already noticed that the numerical value of the letters in the word "Meṭaṭron" corresponded with those of the word "Shaddai" (= 314), and "Meṭaṭron" is also said to mean "palace" ("metatrion"), and to be connected with the divine name ("place"), etc.