ניסוי התפילה הגדול

יהי,

אם מבחינתך זה בסדר נקיים את הדיון עליך.

אני ממליץ לך שוב לקרא את הספר "ריפוי או פיתוי" כדי לקבל מושג על הדרך בה בודקים דברים ועד כמה קל ליפול לאשליות ו/או למסקנות מוטעות לחלוטין.

כדי לבדוק את יעילות התפילה באופן אמתי, עלינו להתייחס לכך בדיוק כפי שהיינו מתייחסים לטענה כי נעילת נעליים בצבע שחור מסייעת להצלחה בחיים. כל התייחסות אחרת אומרת בעצם כי המטרה סומנה מראש, על בסיס אמונות שונות.

מחקר אמתי אמור להתבצע על קבוצה גדולה ככל האפשר עם קבוצת בקורת וסמיות כפולה. אתה יכול לטעון כי אין לך את הכלים, או אפילו שאין כלל אפשרות לערוך בדיקה כזאת. אולי זה נכון. אבל אנו אמורים להסיק מכך כי אין לנו אפשרות לבדוק ולכן איננו יודעים. לא שום דבר אחר.

אבל נניח כי ניתן לערוך גם בדיקה אישית מצומצמת.

בדיקת יעילות, להבדיל מאמונה בכוחה של תפילה, אמורה להתבצע באובייקטיביות מוחלטת. אם דבריך כי ברור לי בלי כל ספק שה' שומע תפלות, מבוססים על אמונה, קשה להתייחס ברצינות לניסיונך. אם זה מבוסס על מה שאתה רואה את זה בעיניים כל יום יש טעם לנסות לבדוק.

יש לבדוק הרבה מקרים ולאורך זמן כדי למנוע הטיה מקרית. (גם בלוטו עם אחוזי זכייה נמוכים מאד יש לפעמים זוכה).

אירועים טריוויאליים יום יומיים אינם נותנים שום אינדיקציה. תמיד יש לבדוק האם יש הטיה מובהקת מהסוג שצבע נעליים לא היה יכול להיות גורם השפעה.

נצטרך להתעלם משאלת האיסור כי אם נתייחס אליה לא נוכל לבדוק.

עליך לבודד מקרים עם הסתברות לכישלון (יותר מחמשים ואחד אחוז!) או לתוצאה מסוימת שאינה רצויה מבחינתך, לקבוע ולהגדיר מראש בכתב איזה תוצאה תוכל לתלות במקרה ואיזה תוצאה תתלה רק בכוח התפילה ולבדוק בפועל מה קרה.

כתבת, אתה יכול להגיד שיש בזה סיבות אחרות וכו' אבל זה העובדה.

זו שאלה קריטית. כדי לדעת כי אכן משהו מסוים (תפילה, נעליים שחורות) משפיע, חייבים לנטרל כל גורם אחר העלול להשפיע. דוגמא קיצונית היא הבדיחה הידוע כי משקאות דיאט משמינים והראיה כי הרוב בגדול של שותי משקאות הדיאט הם שמנים.

אם אתה מתעלם מ"סיבות אחרות" אתה גולש בקלות למחוז אי ההבחנה בין גורם לתוצאה.

אם אנחנו כבר בודקים עליך באופן אישי אני מצטט מה שכתבת.

 אני יכול לומר שבדברים הגדולים שבחיים שלי [וכ"ש בדברים הקטנים] קבלתי בדיוק מה שהתפללתי עליו. אתה רוצה עכשיו לנתח סטטיסטיקת של מה היה יכול לקרות ומה היה אמור לקרות כו'.

אין ספק כי בדבריך יש הפרזה גדולה, שלא לומר טעות פרוידיאנית המצביעה על כך כי מסקנותיך אינם נתמכי עובדות אלא קביעה אמונית. אם אתה מקבל בדיוק מה שאתה מתפלל עליו הריני להציע לך מרגע זה ואילך שותפות מלאה של חמשים אחוז בכל עסקי. אם לא הייתי כה קטן אמונה הייתי מציע תשעים אחוז. (עשר אני משיג גם בלי תפילה...).

האם עלינו להסיק כי כל טעותו של לבייב בשנים האחרונות שהוא לא ביקש ממך להתפלל עבורו?

האם כל החולים סובלים רק מחוסר ידע ונגישות לבעל התפילה האולטימטיבי?

אינני מתכון ללעוג או לפגוע ח"ו. אני רק מצביע כמה דק הגבול בין מציאות לאשליה.

התפלל נא עלינו.

ייתכן,
זו טענה דמגוגית (אם כי במחיכ"ת של יהי גם אני מטיל ספק מה בעדותו הנחרצת על ההיענות המוחלטת של הקב"ה). ייתכן שהוא לא יכול להתפלל על לבייב ועל כולנו ולתת לנו את כל מבוקשנו, מפני שאם הוא יעשה זאת הוא יפסיק להיענות. בהחלט ייתכן שהוא מקפיד להתפלל על מה שראוי להתפלל עליו, רק כשיש צורך חשוב דיו שהקב"ה יתערב בטבע ויסייע לו. אם הוא יתחיל להתפלל כבנקומט, הוא יפסיק להיענות. מה עוד שודאי כוונתו תיפגע שהרי זה לא באמת חשוב לו אישית, ולכן הוא לא ייענה (הוא אמר שההיענות היא פונקציה של הכוונה).

תמיהני על כל המנסים במעשר כספים הלא ההבטחה נאמרה רק במעשר תבואה ולא בצדקה אפילו אם נותן עשירית מרוחיו, והרי אינו חייב בדבר. וכמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה והרמ"א יוד רמז שאין ההבטחה אלא בתבואהה

מלאכי פרק ג

ירוחם הגמרא מדברת על מעשר שמובא אל המקדש וניתן ללוי ולגר התוספות מביאים ספרי לתת גם צדקה אבל לא שהבטחת הנביא גם על צדקה וברמא נפסק שלא הולך על צדקה

הרב מיכי,

אני מדלג על הטענה הדמגוגית.

אתה מעלה כמה טיעונים שונים.

א.      ייתכן שהוא לא יכול להתפלל על לבייב ועל כולנו ולתת לנו את כל מבוקשנו, מפני שאם הוא יעשה זאת הוא יפסיק להיענות.

מדוע? וכי רק הוא ראוי לקבל תמיד בדיוק את מה שהוא מתפלל עליו?

האם יש בעיה בריבוי צרכים וצרכנים? היד ה' תקצר?

ב.      בהחלט ייתכן שהוא מקפיד להתפלל על מה שראוי להתפלל עליו, רק כשיש צורך חשוב דיו שהקב"ה יתערב בטבע ויסייע לו. אם הוא יתחיל להתפלל כבנקומט, הוא יפסיק להיענות.

טיעון זה סביר, אך במסגרת הבדיקה עלינו לקבוע מראש מהו צורך חשוב דיו. שאם לא כן, הטיעון יכול לשמש אליבי לכל כישלון.

ג.       מה עוד שוודאי כוונתו תיפגע שהרי זה לא באמת חשוב לו אישית, ולכן הוא לא ייענה (הוא אמר שההיענות היא פונקציה של הכוונה).

טיעון זה מעקר בעצם את האפשרות לבדוק את יעילות התפילה. תמיד נוכל לטעון כי כנראה הכוונה לא הייתה מספקת. גם אם נקבע מראש לאחר התפילה טרם קבלתה, כי התפילה הייתה בכוונה הנדרשת, יהיה תמיד מקום לבעל דין לחלוק. כוונה מעצם מהותה היא סובייקטיבית לחלוטין ואינה ניתנת לבחינה.

אני חוזר שוב על טענתי.

אינני דן ביעילות התפילה מבחינה אמונית. מי אני שאחווה דעה ברומו של עולם.

הדיון הוא על יעילותה המעשית של תפילה כמחוללת דברים הניתנים לבחינה ולבדיקה.

הבדיקה צריכה להיעשות באותם כלים עמם אנו בודקים כל דבר אחר במדעים מדויקים.

כדי לקבוע יעילות יש גם להוכיח יכולת ניבוי לומר מראש בוודאות כי התפילה תוביל לתוצאה מוגדרת מראש.

אם יטען הטוען כי, בין השאר בגין הטענות האמורות, אי אפשר לבדוק זאת, הדיון הוכרע ואין בידינו שום הוכחה על יעילות התפילה.

אני מקווה שבעניין זה מוסכם על כולם כי בהיעדר הוכחה, טענת היעילות היא חסרת משמעות לחלוטין.

אוי אוי אוי.

מקסמן היקר, מה יהיה?
נשאלה שאלה האם ניתן ממעשר כספים, ניתן להוכיח כי נתינת המעשר עוזרת לעשירות אם לאו.

מצד אחד עומדים הטוענים כי יש הבטחה א-לוהית להצלחה בנתינת מעשרות וזו אינה מתקיימת, ולכאורה זו שאלה על הדת (בין אם מדובר על הנביא / על חז"ל או על המדרשים).

הטוענים מן הצד השני, טוענים כי זו אינה שאלה על הדת, איש איש פרכתו בידו.

שים לב! שני הצדדים דנו בשאלה מתוך הנחה כי ההבטחה הינה כפשוטה. תיתן מעשר? תתעשר! תצליח!

פרכתו של דינוזאורוס: מדובר בהבטחה לגבי מעשר תבואה, ומכאן שהנסיונות שנעשים לגביי מעשר כספים, אין להם ערך.

לגיטימי? כן. הוא אינו שולל את ההנחה שבבסיס הויכוח, אלא מנסה לפרוך את המסקנה לכאורה, מכך שמעשר כספים אינו מועיל בפועל (לדברי הטוענים כך) כי ההבטחה הא-לוהית אינה מתקיימת.

פרכתו של מקסמן: מדובר בהבטחה לגבי מיסים 

. כפול. למחוק.

תוקן על ידי eli_s ב- 26/07/2011 18:26:52