למה אתם עדיין מאמינים

קראתי את הדיון המעניין, וסבורני שהשאלה שהעלה יהודה, הפותחת את האשכול, היא אכן שאלה כבדת משקל.

נדמה לי, שאכן יש מקום לשאול אנשים תלמידי חכמים אך ביקורתיים ושכלתניים כמותכם כיצד הביקורת משתלבת עם הדתיות (החלקית, המרובה או החדשנית – אין זה משנה) שלכם עם חוש הביקורת החריף, לפעמים עד כאב, שאתם מפגינים כאן אשכול אחרי אשכול.

אכן, כלל לא בטוח שזו שאלה ברובד האידיאולוגי, ומאוד ייתכן שיש להפנות אותה על הרובד האישי. להלן, ברשותכם, תלמידי החכמים ובעלי הדעה הגדולים שאני עפר לכפות רגליהם שהגיבו כאן לפניי, אבקש להרצות את מה שעלה בדעתי בנוגע לשאלה "מדוע אתם עדיין מאמינים"?

אך לפני כן, ולצורך הדיון, אחלק את הציבור הדתי לשלוש מחלקות כוללניות. כמובן זוהי חלוקה שרירותית, חלקית, אך יש בה משהו שמשקף, אני חושב, את תמונת המצב האמיתית.

• קבוצה אחת: עזים באמונה. לקבוצה זו שייכים אנשים שהם לא רק יראי שמים המדקדקים על קלה כבחמורה מתוך מודעות, אלא גם מתאפיינים באמונה עזה. בשבילם החוק האלוהי גובר על כל דבר, והתורה על התגלמותה הכוללת היא דבר ה' המחייבת ואין להרהר אחריה. וכל מגמתם ושאיפתם האידיאולוגית היא למלא את דבר ה' כפי שהיא כתובה בתורה, וכמובן שאין לדון בשאלות של התנגשות המחשבה העכשווית עם מחשבת התורה, וכל העושה זאת הרי הוא אפיקורוס.
• קבוצה שתיים: דתיים ומאמינים בתוך רצף החיים.  לקבוצה זו שייכים, מה שאחרים מכנים, "בעלי-בתים", אנשים יראים ושלמים, אבל המפגש שלהם עם חיי היום-יום, הצורך להביא פרנסה וכו' גורם להם לחשוב באופן פחות אינטנסיבי על האמונה , התורה והמצוות. הם מקיימים את המצוות, כמובן, באהבה ובחרדה – אבל יש בהם יותר נכונות לגמישות, נניח לגבי מעמד האשה וכיו"ב, ובעיקר הם מאופייניים ב"מצוות אנשים מלומדה".
• קבוצה שלוש: מאמינים ומתייסרים. לקבוצה זו שייכים תלמידי חכמים, הנוטעים עמוק בעולמה של הלכה ומחשבה, מכירים ויודעים, ויתירה מזו – על ברכיה גדלו, לאורה נתחנכו. היא חייהם ועיקר עולמם. ולא מתוך שהם חסרי יראת שמים, אלא מתוך יושר ההבנה וההתבוננות, ומתוך קריאה סקרנית וביקורתית התפתחו בקרבם מצוקות הרבה. נניח, שמתוך לימוד רוחבי ואופקי הוא שם לב לכך שיש הקבלה 'מוזרה' בין חוקי התלמוד לחוקים הבבלים, הרומיים והיוונים שבאותה תקופה, ואם הכל דבר ה' ממש בסיני ניתנה, למה יש בחוקי המקרא הקבלה לחוקי חמורבי ולא לחוקי היוונים (לדוגמה)...?

מתוך שלוש הקבוצות הללו, מובן מאיליו כי רוב הדַבַּרִים המרכזיים של פורום זה (אליהם ועליהם נאמרה השאלה דלעיל), משתייכים לקבוצה השלישית.

ומכאן התשובה, "למה אתם עדיין מאמינים". אכן, הביקורתיות [ואני קורא בשם כללי זה לכל מה שנמשך ממנו] לא כל כך מסתדרת עם האמונה, לפחות עם צביון האמונה באופן שהללו גדלו עליו. אולם, מכיון שכל עיקר עולמם, היא התורה; עליה גדלו, ואליה נשאבו – לכן גם אם יכולים היו ממכבר לדחות את האמונה ולהשליכה – אין הם רוצים לעשות זאת. הם מעדיפים להאמין, ומכאן הבעיה הגדולה. אילו הייתה הביקורת מובילה אותם להסיר את הכיפה, ככל הנראה רובם לא היו משקיעים את מרצם לכתוב כאן. הם היו "סוגרים" את עולם האמונה, בהחליטם כי אין בו עוד חפץ. אולם, מכיון שזו אהבתם וזה חייהם, הם מאוד משתדלים להאמין, מנסים בכל זאת למצוא את הפורמולה שתגשר בין הביקורתיות שלא נותנת מנוח לבין מקור חוצבם.

זה מקרה קלאסי של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי – מצד אחד ללא עולם התורה, 'למה לי חיים', ומצד שני ללא הביקורת 'אין אלו חיים'...

מכאן שהשאלה 'למה אתם עדיין מאמינים' סרה מאליה. הם מעדיפים להאמין, הם רוצים להאמין, הם מנסים למצוא את הנוסחה שתאפשר להם לעשות זאת. יש מקום לומר, שתהליך זה, הדיסוננס הזה, ברמותיו השונות, יכול להיות אינסופי.