|
|
| נשלח ב-16/3/2009 12:59 |
|
| |
ירוחם
הגיוני כן, נורמטיבי - תלוי איך אתה מגדיר.
בעיני שיבת היהודים לאדמתם והקמת המדינה היא דבר נפלא, יוצא דופן, מרגש. הארוע הזה מלמד אותי על כוחו של רצון, על גאווה, על שאיפה לעצמאות.
דרך אגב כבר היתה שיבה לארץ אבות - על הקמתה של ליבריה שמעת?
היא הוקמה על ידי עבדים משוחררים, מאות שנים אחרי שנחטפו לארה"ב לעבדות.
הם חזרו לאפריקה מכורתם, למרות שכבר לא ידעו לאיזה שבט היו שייכים ובאיזה אזור, והקימו שם מדינה ששמה כשם האידיאל שהניע אותם - 'ליבריה', חופש.
דרכם, כמו דרכנו, עד היום לא סוגה בשושנים. אבל גם הם מבינים שיש ערכים ששוה להילחם עליהם (ואני בטוחה שבאמריקה היו להם חיים קלים יותר, כמו היהודים בארה"ב כיום).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:06 |
|
| |
מדויק יותר לומר שליבריה הוקמה על ידי לבנים אמריקאים ויושבה על ידי עבדים משוחררים שמהווים אחוז זניח מאוכלוסייתה עד היום. אין לדעתי דמיון בין חידוש הישוב היהודי בארץ לליבריה, הצד השווה שבהם שזה נעשה בדרך הטבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:19 |
|
| |
סנשו
אכן צדקת לגבי המקימים של ליבריה.
ההקבלה היא בעובדה שאנשים שהוגלו מארץ מוצאם חזרו אליה שנים רבות מאד אחר כך, והמניע לכך הוא גאווה לאומית ואידיאולוגיה.
(שום סיפור אינו זהה לאחר, גורלו של שום עם לא דומה לגורלו של רעהו, ולכן כל הסטוריה של כל עם היא יחודית בדרכה שלה ואין לה אח ורע בהסטוריה).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:32 |
|
| |
סנשו
גם קריעת ים סוף נעשתה בדרך הטבע, כל הניסים בעולם שקרו, קרו בדרך הטבע,אבל כל התנהלותה של הטבע בצורה יוצאת דופן, חייבת התיחסות,
הפיכתו של היהודי הגלותי- תולעת יעקב- עם כל הסופרלטיבים, ש בזמנם בכלל לא סופרלטיבים. היהודים הללו הקימו את המדינה.
היהודי הגלותי שעסק רק במסחר רוכלות וכד', כי היה אסור לו לעסוק בעיסוק אחר, וגם לא יכל לעבוד בחקלאות
היהודי הזה הפך למומחה מס 1 של העולם לחקלאות ופיתוחים חקלאיים
היהודי הפחדן שגוי אחד הבריח עשרות מהם,-הפך לחייל הטוב, ולטייס המעולה ביותר. והכל כמובן בדרך הטבע, ולפי ההסברים הפסיכולוגים הידועים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:35 |
|
| |
אין שום דבר לא טבעי (רק דבר יוצא דופן) בחזרת העם היהודי לארצו, עובדה שהרצל וחבריו ראו את זה כדבר ריאלי לפני שהתרחש.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:37 |
|
| |
סנשו מדוע זה כל כך חשוב לך לומר שזה היה בדרך הטבע? ונניח כדבריך, גם פורים היה בדרך הטבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:40 |
|
| |
מי אמר שחשוב? אנו רק מתווכחים ונהנים.... אני פשוט חושב ככה, באמת יש לי בעיה עקרונית עם כל המושג "נס".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 13:55 |
|
| |
קראתי את הדיון המעניין, וסבורני שהשאלה שהעלה יהודה, הפותחת את האשכול, היא אכן שאלה כבדת משקל.
נדמה לי, שאכן יש מקום לשאול אנשים תלמידי חכמים אך ביקורתיים ושכלתניים כמותכם כיצד הביקורת משתלבת עם הדתיות (החלקית, המרובה או החדשנית – אין זה משנה) שלכם עם חוש הביקורת החריף, לפעמים עד כאב, שאתם מפגינים כאן אשכול אחרי אשכול.
אכן, כלל לא בטוח שזו שאלה ברובד האידיאולוגי, ומאוד ייתכן שיש להפנות אותה על הרובד האישי. להלן, ברשותכם, תלמידי החכמים ובעלי הדעה הגדולים שאני עפר לכפות רגליהם שהגיבו כאן לפניי, אבקש להרצות את מה שעלה בדעתי בנוגע לשאלה "מדוע אתם עדיין מאמינים"?
אך לפני כן, ולצורך הדיון, אחלק את הציבור הדתי לשלוש מחלקות כוללניות. כמובן זוהי חלוקה שרירותית, חלקית, אך יש בה משהו שמשקף, אני חושב, את תמונת המצב האמיתית.
- קבוצה אחת: עזים באמונה. לקבוצה זו שייכים אנשים שהם לא רק יראי שמים המדקדקים על קלה כבחמורה מתוך מודעות, אלא גם מתאפיינים באמונה עזה. בשבילם החוק האלוהי גובר על כל דבר, והתורה על התגלמותה הכוללת היא דבר ה' המחייבת ואין להרהר אחריה. וכל מגמתם ושאיפתם האידיאולוגית היא למלא את דבר ה' כפי שהיא כתובה בתורה, וכמובן שאין לדון בשאלות של התנגשות המחשבה העכשווית עם מחשבת התורה, וכל העושה זאת הרי הוא אפיקורוס.
- קבוצה שתיים: דתיים ומאמינים בתוך רצף החיים. לקבוצה זו שייכים, מה שאחרים מכנים, "בעלי-בתים", אנשים יראים ושלמים, אבל המפגש שלהם עם חיי היום-יום, הצורך להביא פרנסה וכו' גורם להם לחשוב באופן פחות אינטנסיבי על האמונה , התורה והמצוות. הם מקיימים את המצוות, כמובן, באהבה ובחרדה – אבל יש בהם יותר נכונות לגמישות, נניח לגבי מעמד האשה וכיו"ב, ובעיקר הם מאופייניים ב"מצוות אנשים מלומדה".
- קבוצה שלוש: מאמינים ומתייסרים. לקבוצה זו שייכים תלמידי חכמים, הנוטעים עמוק בעולמה של הלכה ומחשבה, מכירים ויודעים, ויתירה מזו – על ברכיה גדלו, לאורה נתחנכו. היא חייהם ועיקר עולמם. ולא מתוך שהם חסרי יראת שמים, אלא מתוך יושר ההבנה וההתבוננות, ומתוך קריאה סקרנית וביקורתית התפתחו בקרבם מצוקות הרבה. נניח, שמתוך לימוד רוחבי ואופקי הוא שם לב לכך שיש הקבלה 'מוזרה' בין חוקי התלמוד לחוקים הבבלים, הרומיים והיוונים שבאותה תקופה, ואם הכל דבר ה' ממש בסיני ניתנה, למה יש בחוקי המקרא הקבלה לחוקי חמורבי ולא לחוקי היוונים (לדוגמה)...?
מתוך שלוש הקבוצות הללו, מובן מאיליו כי רוב הדַבַּרִים המרכזיים של פורום זה (אליהם ועליהם נאמרה השאלה דלעיל), משתייכים לקבוצה השלישית.
ומכאן התשובה, "למה אתם עדיין מאמינים". אכן, הביקורתיות [ואני קורא בשם כללי זה לכל מה שנמשך ממנו] לא כל כך מסתדרת עם האמונה, לפחות עם צביון האמונה באופן שהללו גדלו עליו. אולם, מכיון שכל עיקר עולמם, היא התורה; עליה גדלו, ואליה נשאבו – לכן גם אם יכולים היו ממכבר לדחות את האמונה ולהשליכה – אין הם רוצים לעשות זאת. הם מעדיפים להאמין, ומכאן הבעיה הגדולה. אילו הייתה הביקורת מובילה אותם להסיר את הכיפה, ככל הנראה רובם לא היו משקיעים את מרצם לכתוב כאן. הם היו "סוגרים" את עולם האמונה, בהחליטם כי אין בו עוד חפץ. אולם, מכיון שזו אהבתם וזה חייהם, הם מאוד משתדלים להאמין, מנסים בכל זאת למצוא את הפורמולה שתגשר בין הביקורתיות שלא נותנת מנוח לבין מקור חוצבם.
זה מקרה קלאסי של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי – מצד אחד ללא עולם התורה, 'למה לי חיים', ומצד שני ללא הביקורת 'אין אלו חיים'...
מכאן שהשאלה 'למה אתם עדיין מאמינים' סרה מאליה. הם מעדיפים להאמין, הם רוצים להאמין, הם מנסים למצוא את הנוסחה שתאפשר להם לעשות זאת. יש מקום לומר, שתהליך זה, הדיסוננס הזה, ברמותיו השונות, יכול להיות אינסופי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 14:52 |
|
| |
החופש,
חן חן על הניתוח היפה והבהיר. אולם, האם אין לתת גם מעט קרדיט לקבוצה השלישית, וביחד עם ההעדפה שלה להאמין, שעליה כבר רמז בוגיעלון לעיל, מדוע לא להכיר בכך שיש בה גם אמונה כנה שהמסורת היהודית נושאת בקרבה דבר אמת ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 15:01 |
|
| |
ספרן
אמונה כנה כן, אבל נובעת מהעדפה ולא מניתוח אובייקטיבי של הנתונים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 15:09 |
|
| |
בהחלט.
אי אפשר להיות חבר בקבוצה השלישית בלי שתהיה אמונה כנה, כלשהי, שהמסורת היהודית נושאת בקרבה דבר אמת. אי אפשר 'לחיות' כל כך תורה, בלי סוג של אמונה כנה במשהו שם. אבל באותה הנשימה, מהצד השני, יש נסיון בלתי פוסק ליישב את האמונה הכנה הזו עם המסקנות המתבקשות מהביקורתיות, מסקנות שלכאורה מבקשות העדר אמונה מוחלט.
שכחתי גם לציין עוד מימד (שנוגע רבות לכל הקבוצות, אבל בעיקר לקבוצה השלישית), והיא שהאלטרנטיבה - החילונית אינה קיימת. סלידתו של המאמין המתייסר מריקנותו האיכותית של החילוני, מהווה אף היא סלידה עמוקה... ומכאן הנסיון ליצצר פלטפורמה אמונית-ביקורתית-לא רפורמיסטית-אבל-כן-נאורה. היצלח הנסיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 15:12 |
|
| |
אמבר,
אם היא נובעת מהעדפה, שוב איננה כנה. גם ניתוח אובייקטיבי של הנתונים, הוא בהכרח שני לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 15:16 |
|
| |
ספרן
אתה נכנס כאן להגדרות ותת הגדרות של 'כנה' ושל 'העדפה' ושל 'אמונה' בכלל.
אבל אם אמונה הנובעת מהעדפה נחשבת אצלך לאמונה לא-כנה, בתור חיסרון, אז אין בקרב המאמינים אדם כנה אחד. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מעדיפים בתכלית ההעדפה לדבוק באמונת אבותיהם, משום שזה נוח ונעים להם על פני כל אופציה אחרת. ובצדק - יוצאים בשאלה או 'אנוסי התבונה' אינם מלקקים דבש (ואני לא מדברת על הפן הפיסי אלא הנפשי).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 15:17 |
|
| |
החופש לדעת
אתה כותב קיימת. סלידתו של המאמין המתייסר מריקנותו האיכותית של החילונ
למרות שמך היומרני- האם מעולם טרחת או ניסית ללמוד ולהכיר את עולמו העשיר של החילוני, והאמן לי הוא עשיר מאד מאד.
לא כל החילונים מקשה אחת, יש ביניהם אנשים ערכיים משכילים מוסריים , אין לך מושג עד כמה.
גם לא כל החרדים הם מקשה אחת,! או שאתה והששבניק באותה סירה?, אבל בסך הכל התרבות החילונית רבה ויפה.
החופש לדעת זו ,לא רק זכות לא מחייבת!!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 15:21 |
|
| |
החופש,
תודה על ההבהרה ועל המימד הנוסף. ועיין היטב בהערתו הרביעית, הארוכה מאד, של הגרי"ד סולובייצ'יק, שבראש מסתו הנודעת "איש ההלכה".
|
|
|
|
|