|
|
| נשלח ב-5/3/2009 00:23 |
 |
| |
שעפטיל, מתחילה חשבתי שאתה כתבן ותיק בפורום וכבודו חשוב בעיניך, אך נכנסתי לפרופילך וגיליתי שזו הודעתך הראשונה...
כנראה הכלל שכתבת הוא שהניאך לכתוב דבריך.
אין לי קשר עם פונוביז', אני לא מכיר בחור משם, ואני בטוח שכך לרוב הכותבים כאן. לא כל דבר קשור לפונוביז', על ראש הגנב בוער הכובע.
הדוגמאות שהובאו נצמדות לעובדות, וכפי הציטטות שהובאו.
יתכן שהוא צדיק ופרוש, אך בקיאות אינה קובעת שם ת"ח (וכבר הדברים ארוכים בגמ' ברכות מז., ובדברי הפוסקים האחרונים ובני זמנינו, ואם עתותי יהיו בידי, אציין מעט), וממילא לא שם חסיד (הנובע מהיות הנשוא ת"ח, כמבואר במשנה באבות).
לגופם של דברים, אכן אין לערער על בקיאותו העצומה, אך בקיאות ללא עיון אמיתי וישר, ובתוספת שלילה חיובית בעיוות הדברים, כמוה כחמור נושא ספרים, לפחות.
בהחלט אפשר לקבוע מהותו של אדם לפי כתיבתו, וסיפור זה או אחר לא יפקיע את הראיה הכנה, האמיתית, הישרה והחותכת. הדברים שהובאו זרים לכל הווי שהוא ולאו דווקא לזה הישיבתי.
הרב מ"מ שולזינגר מספר שפעם הרב שך אמר לו שאחד שאומר דבר עקום אחד, כבר אבד חזקתו כת"ח, וגם אם ירבו בדבריו חידושים ישרים (כמובן שצריך לקבוע בזהירות רבה מהו דבר ישר ומה לא, וגם פעמים רבות צריך להבין את הרקע לדברים וצריך להיות בעל גישה הלכתית וידע רחב כדי להחליט זאת, אבל יש והדברים מוכיחים מצד עצמם).
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 00:35 |
|
| |
הפורום הזה הפך למושב ליצים. תקותי שעד פורים הכל יהתפך לטובה.
אם כבר מילי דהלצה, קבלו חידוש נחמד.
בעלי התוס' כתבו שהטעם שכהן גדול אסור באלמנה, הוא כדי שאם כהן גדול יראה אשה יפה והיא נשואה, אפשר שיהרוג בעלה על ידי שם קדוש וישאנה, וכדי למנוע זה אסורה לו אלמנה.
יבוא המקשה דלעיל ויקשה, ואיך כהן גדול יוכל ליתן עינו באשה וכו'...
לגופם של דברים
בחיי לא שמעתי כלל מי זה ח"ר גרוס יצ"ו. לא ראיתי ספר מספריו. האם כתב גם ספרי חידושי ש"ס ודומיהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 00:48 |
|
| |
לכלבא שבוע,
חידוד נאה חדת על תלמיד חכם ההולך בלילה ומתיירא מן המזיקים.
נזכיר כאן כי חידוד זה אמרו לראשונה הראי"ה זצ"ל, כשראוהו מהלך בלילה
בירושלים לבדו, והעירו לו. והשיב כי מזיקי ירושלים אינם חושבים שהוא תלמיד חכם...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 00:55 |
|
| |
החידוד היותר עתיק הוא מרב שהביא את חיבורו לפני אחד הגדולים לקבל ממנו הסכמה. כשעמד האורח לצאת בלילה ביקש מהרב שילווהו כדי שלא ילך יחידי מפחד המזיקין. אמר לו הרב שהמזיקין יראו את חיבורך שבידך יראו שאינך ת"ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 01:10 |
|
| |
הסיפור הנ"ל אמר לי בשם המלבי"ם אשאל אותו למקורו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 01:17 |
|
| |
פרדס שמחה ומשפט האבידה הם שני ספריו היחידים שנחשבים לספרים טובים.
וזאת רק בגלל שהם ספרי לקוט. לקוט טוב.
כשהתחיל לכתוב את תורותיו האישיות, הדברים נראים כפי שהם מוצגים פה, וגרוע מכך.
אפי' בספר שעורים על הל' נדה, נושא קלאסי וברור, נכנסו דברים מוזרים פה ושם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 01:43 |
|
| |
כעת ראיתי את הסיפור אודות ת"ח בלילה בשם רח"ס מבריסק
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 04:37 |
|
| |
מענין לענין, נתגלה לי עוד צנזורה נפלאה מבית אוצר החכמה
בספר אני חומה של הרב גרוס נמחק וחסר כל החלק בשם "חידותיו משתעשעות", דו"ק ותשכח, ועיקר חסר מן הספר
שומו שמים
ובנוגע לאגרתא דחדוותא, המסתכל בעין בוחנת יראה שהוא באמת של הרב גרוס עצמו, והוא מנסה ללכת בדרכו של הרב ברנפלד בעל המישרים מגיד, וד"ל.
תוקן על ידי חייםלייבוש ב- 05/03/2009 4:33:43
תוקן על ידי חייםלייבוש ב- 05/03/2009 4:46:01
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 07:51 |
|
| |
| כלבאשבוע כתב: |  | |
הסיפור הנ"ל אמר לי בשם המלבי"ם אשאל אותו למקורו
|
|
כמדומה שהסיפור מובא בחד וחלק על שם ר' אייזל חריף.
אני רושם מתוך הזכרון (כיון שאין הספר לפני וככלל הוא קשה להשגה) שהדבר השערורייתי ביותר בספר אום אני חומה, הוא בחלק השו"ע בו הוא כותב שאמנם מצד הדין מותר לאב לנשק את בתו הקטנה אף כשהיא בוגרת מגיל שלוש, אבל עליו להזהר מאוד שלא לבוא לידי חימום!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 08:03 |
|
| |
מנהשורה,
הטענה שספרי ליקוט של גרוס הם טובים, היא רק בהנחה שהוא מבין את המקור ומביא אותו כרוחו.
למייסע, אם תבדוק מקורות תגלה שספרי הליקוט הם הכי גרועים שבספריו, כיון שבספרים שהוא חיבר הוא סך הכל כתב שטויות, אבל בספרי הליקוט הוא כתב את שטויותיו בשם פוסקים קדמונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 08:36 |
|
| |
קבלתי באישי:
אני חושב לחזור בתשובה מד"ליותי ולהתחרד.
האם מותר לי להשאיר בארון חולצות צבעוניות או שהם חפצא של איסור וחיישנין שמיהו ייקחם וצריך לשורפם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 08:37 |
|
| |
אנסה להצעיד את האשכול צעד אחד קדימה.
שורת הפסקים המבישים שהובאה עד כה מתחלקת לשלושה.
א. שיטת הפילפולים לחומרא. המבטאת שינוי סוציולגי חריף במחנה בני התורה. בעוד בעבר רבנים השתבחו בכח ההיתר שלהם ובהתאמצות לכתוב סברות דחוקות כדי להתיר סירכא. כיום משתמשים באותם כלים בכדי לאסור שיזוף וכל כיו"ב [אגדה בני ברקית עתיקה מיחסת לחזו"א ביקורת על אחד מתלמידיו שרע לו כשאומרים מותר]
ב. איבוד האינטואיציה והשכל הישר. חיפוש אחרי פסק הלכתי והישענות על גבה של הסמכות [מפוקפקת ככל שתהיה]. תופעה זו אינה יחודית לציבור החרדי והיא אופיניית לעידן הפוסט-מודרנזים. [יעוין במאמרו של נ. שנרב ריקנות האנליטי - נדב שנרב (בעקבות 'שתי עגלות וכדור פורח') עמ' 5-6]
ג. והיא העקרונית יותר. הריסת המחיצות בין הרמז הדרש ובעיקר הסוד, לבין ההלכה ודרכי פסיקתה.
בעיה זו שיוחד עליה כאן אשכול [ששמו המקורי נוגע לאחד מכוכבי האשכול כאן] מתחלקת לשתיים. הנפוצה יותר זה השימוש בכחה של ההלכה בכדי לקבע הנהגות מסוימות [וראה על כך במאמרו של הרב מונדשיין קבלה דרוש והלכה. אור ישראל גליון כט ויש להוסיף ע"כ ולא עת האסף]
חמורה ממנה היא הבלילה שנעשית להגיון ההלכתי עם החשיבה הקבלית.
בעיות האלו לא נולדו אתמול ולא יפסקו מחר והנידון כאן הוא רק על התעצמות התופעה וההעידר הביקורת כלפיה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 09:03 |
|
| |
אלייעזר
הערות קצרות:
א. צריך להראות עד כמה העגלה כבדה, הן כלפי החילונים והן ד"לים או מודרניים.
ב. זה התחיל היום?
ג. גם זה לא התחיל היום. כבר הרדב"ז דן במחלוקת בין הפוסקים למקובלים.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/03/2009 8:59:45
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 09:04 |
|
| |
אלייעזר, 
רק הוספה קטנה:
בעוד שהרב גרוס כותב לכה"פ בתמימות מתוך חוסר הבנה, ספרים מסוג 'דולה ומשקה' נובעים גם משעמום ומניצול טוב ליבו של הגרח"ק לנדנודים בלתי פוסקים. באמת שאיני מבין מדוע הוא עונה להם.
נ.ב. איסור השיזוף איננו מכלל החומרות אלא מכלל הליצנויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 09:27 |
|
| |
בעלבעמיו. האם החמצת שורה זו בדברי?
| אלייעזר כתב: | | | בעיות האלו לא נולדו אתמול ולא יפסקו מחר והנידון כאן הוא רק על התעצמות התופעה וההעידר הביקורת כלפיה. |
|
לוצאטי יש לי הרבה עצות טובות לבעלי הבית ברחוב רשב"ם אלא שאי"ז מעניני כעת.
שאלת השיזוף נולדה מקדיחת מוח האיך ניתן לאסור. לא תמיד יש תוצאות רציניות כפי שלא תמיד אלו שרצו להתיר הגיעו לתוצאות רציניות.
|
|
|
|
|
