להיכן התאדה לו הרגש???

את צריכה להודות שאת יכולה את הלפעמים. אני אפילו את זה לא.

זה הולך ונעלם עם הגיל?
תודה על העידוד..;-)

אני לא יודע אני אישית בכלל טיפוס שאין לי רגש. כמובן תלוי במה. אבל אני יותר קר מקרח בקוטב בדברים מסוימים.

אבל גם כשאני רוצה ומתחנן לדמעות או להגיע לפחות למצב של השתפכות הנפש זה גם לא קורה.

קדם כל תדפדפי לך קצת כאן- נראה לי שתוכלי לקבל חיזוק בדבר:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2575185&forum_id=17053



דבר שני-
 שתי נקודות:
1. זה ישמע בנאלי, אבל זה אומר שאת לא מאמינה ובמינה מספיק את כוחה של התפילה. זה כמו שתמיד אני אומרת שאם אנחנו אממינים בשכר ועונש מאיפה האומץ לחטוא- זה כי אני לא חיה מספיק את האמונה וזו עבודה יומיומיית ובלתי מפסקת. כך התפילה. לא סתם זה חיוב יומיומי. לא סתם. זה דבר שדורש עבודה כוחנית ונפשית ורוחנית ורגשית דבר יום ביומו.... קראי סיפורים על תפילה, שמעי הרצאות על כוחה, תביני בשורש הענין מזו תפילה ותפנימי כמה את תלויה בה. ולא סתם כי תמיד אמרו לך שרק בתפילות משיגים דברים..... תביני עד כדי כך שתשפכי מדמעות. ביום שהבנתי מזו תפילה מיד נשפכתי וזה היה הפעם הראשונה שהכרתי מהן דמעות...

2. נכון שאם היינו עומדות מול מלך בש רודם וחייבות ממנו משהו חשוב מאוד-ענין של חיים ומוות שרק בידו לתת לנו ואין עוד אחר מלבדו!!! והיו אומרים לך שיש לך שעה לשכנע אותו- האם היית אומרת:
"שלח לי זיווג.."
"שלח לי זיווג.."
שלח לי זיווג"...

???  לא. היית ממציאה מילים, ניסוחים, תארים, השתפכויות כדי לרכוש את ליבו, היית מנדנדת מתוך שמחה, מתוך כאב, מצפייה מדאגה, היית מקרקרת סביבו, היית פורשת אליו ידיים, היית מתחננת.... מבכה...על סף טירוף הדעת...כי זה רק הוא ואת חייבת רק אותו.... אחרת....
את תעבדי על ניסוחים, למדי להשתמש בלון שונה ורב גוונית בכל יום-
"אבא, אתה הכי יקר לי בעולם, אתה הכי אוהב אותי בעולם, ממי אבקש אם לא ממך, אנא קל רחמן, חוס על קטנה שכמוני, על אחת שבלעדייך אין לה תקומה שהיא כמו החול שרוח קלה מעיפה אותה, אתה, ורק אתה, מזווג הזיווגים, שלח לי בקלות בהצלחה בשמחה את זיווגי משורש נשמתי, את זה שחשקה נפשי, את זה שהתפללתי אליו כל חיי, את בן התורה הצדיק שלי, את פלג גופי, שישר נרגיש ונדע שזה זה שנמצא חן וחסד, שיהיה בעל יראת שמים ומידות טובות נח ונעים, ולא כעסן ולא רגזן....ושזנכה יחד לזיווג הגון ומוצלח לדור ישרים מבורךלעמוד בייעודינו ותפקידינו, שנהייה שליחים טובים שלא נזדקק לידי מתנת בשר ודם, שיהיו ילדינו מאירים את העולם בתורה ומעשים טובים, ישרים ובריאים, שיעשו לך נחת רוח, שיהא ביתינו מלא שכינה ואורה ובכרה בכל דרכינו שיהיו עניים סועדים על שולחנינו ונתמוך בבני תורה.....וכו וכו.... "

נתתי לך קמצוץ ממה שאני מבקשת. באמת קמצוץ. ברגע שתכנסי לפרטים הקטנים כמו שכתבתי לך את פתאום קולטת, אלוקים אדירים-כמה אני תלויה בך!!!! החל ממה לובשים לפגישה וכלה בצעדיו הראשונים של הנכד הראשון....


כנסי לערכים או להידברות- את תמצאי הרצאות מעלפות על תפילה. ושוב יש ספרים מטורפים.
וחוצמזה, תשאלי תמיד הכל.

אוהבת אותך.

תנסי להוסיף איזו תפילה. זה פשוט יאפשר לך לברוח מההרגל של התפילה אליה התרגלת, כי זה משהו חדש.
אני ניסיתי להוסיף ולקרוא שיר השירים בקבלת שבת. תוך תקופה קצרה התארסתי ומאז אני ממשיך. פעם אחת דילגתי ובאותו השבוע היתה אצלנו בבית הרמת קול (לא מריבה)  ומאז אני מקפיד על זה הקפדה יתרה.

סומכת 2 ידי (אין יותר, מה לעשות..) על עצתו של שרפ
זה גם מה שאני עושה לגבי כל דבר שאני באה לבקש

אני חושבת שמרוב שאנחנו כ"כ רגילים להתפלל יום יום אותה תפילה- אפילו תפילה חדשה לא משפיעה עלינו. 

3 עיצות שיישמתי עם עצמי,
א. לשיר קטעים מתוך התפילה- ככה אפשר יותר להתחבר למילים ובכלל
ב. להפסיק לכמה זמן, ולחזור. כמובן שזה לא מומלץ, אבל קרה לי את זה, וכשחזרתי התפילה היתה שונה לגמריי.
ג. תעזבי לרגע את התפילה המוכנה של הזייוג, תשליכי אותה לגניזה. תסגרי את הסידור,
תנעלי את המטבח, ותכיני לך איזו ארוחת ערב מושקעת.
וכשהרגש הזה יגיע, והוא יגיע, תעזבי את הכל, ותבקשי מ-ה', ככה במילים שלך, ה', תן לי בעל שאכין בשבילו ארוחה.
תצאי עם חברות לקניות, כשתמדדי בגד, תעצרי רגע מול המראה ותבקשי בלב, ה' תן לי בעל, שהבגדים שלי ימצאו חן גם בעיניו.
כשאת עושה בייביסיטר [אם] תעצרי רגע, תביטי בילדים ותבקשי מ-ה' , ה', תן לי בעל, ושיהיה לנו ילדים, ושנקים דור המשך יהודי.

ככה בכל דבר ודבר.
זאת התפילה האמיתית!

תוקן על ידי ד_שחר ב- 08/03/2009 21:24:37

 את חמודה .....


אני ממש מתרגשת, חוץ מדב ראחד שממנו אסתייג, לעולם,לעולם אל תסגרי את הסידור.
לפעמים צריך לשחק משחק יפה ופתטי כדי לגרום ללב להיסחף, אחרי המעשים נמשכים הלבבות, חוץ מזה שהיא מחכה לתועלת התפילה היא גם מחוייבת בתפילה. אסור לה לעזוב את הסידור. ואת הדיבור השוטף עם ה' כמוש אמרת זה תוספת, אבל זה לא במקום.


היזהרי בלשונך שחר יקירתי, יש בנות שלא הצליחו לחזור עד היום לסידור בגלל ההתפשרות הזאת.


שרפ, נתן עיצה נכונה, ואני שוב מחדדת- תוספת!!לא במקום!
שיר השירים, פרק שירה, פטום הקטורת, קורבנות, תהלים, אלוקים, לא חסר מה להוסיף....

אני מכיר מקרוב (מעצמי -אלא ממי...) את התופעה המדוברת.
אך לא במובן שחשבתם.
האם כשאנחנו מבקשים אתה חונן, סלח לנו, רפאינו וכו' זולגות עינינו דמעות? וכי הרפואה איננה בראש מעינינו? והחכמה, והכפרה...
במשנה כתוב: "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קְבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים." [ברכות פרק ג']
ביאור הדברים, שתפילה החוזרת ונשנית בתמידות חד-גונית, מאבדת את טעמה הנפלא של התחינה מעומק הלב לבורא עולם.
ומסיבה זו, המליץ מרן החפץ חיים זיע"א לחשוב בתפילה לפני כל ברכה מה אני הולך לבקש, וכדו'. ישנם עוד עצות רבות אחרות כדי לגרום לתפילה לזרום בצורה פחות שטחית ומן הפה ולחוץ. אך זאת אחת הידועות.

[אכתוב בקיצור נמרץ עוד כמה עצות מגדולי עולם החזו"א, הגרש"ז אויערבך ועוד:
---להחליף מדי פעם סידור, לשנות את התנוחה -כגון לפעמים להתפלל בלי לנוע ופעמים לנוע ימינה ושמאלה וכו', להוסיף בקשות פרטיות בסוף כל ברכה -למנהג האשכנזים, ועוד ועוד]

הפואנטה היא, שהתפילה תקבל גיוון, ולא תהיה חד-גונית.

וזה מה שקרה לך בעניין בקשותיך על זיווג. כפי הנראה התרגלת להזכיר את העניין בכל תפילה, אף יצרת לעצמך נוסח די קבוע, וכעת את מרגישה יובש בתפילה.

ובכן, העצה היא פשוטה: א. לא לבקש בכל תפילה, אלא רק מדי פעם [ידוע שתפילת מנחה ביום שישי זוהי תפילה מסוגלת ביותר] ב. לנסח את הבקשה בכל פעם בצורה שונה לחלוטין מן הפעם הקודמת, וזה יעשה כל אחד כפי ליבו.

אם הייתי ברסלבר, הייתי אומר גם לעשות התבודדות...
סתם.

פורים שמח [פורים הוא אחד הימים המסוגלים ביותר, למי שיודע לנצלם היטב. המקובלים הרבו ביום זה באמירת תהילים. כמו"כ ישנה סגולה ידועה לומר את הפרקים לב-לח-ע-עא-קכד.]
ושיתקבלו כל התפילות!!!