ה"ניו יורק טיימס" מפרסם היום (א´) כתבה ממנה עולה כי סוחר יודאיקה בניו יורק רכש ספר תורה שנכתב בספרד בשנים 1272-1302.
יצחק וינר, סוחר יודאיקה בין 34, מווילוברוק, סטייטן איילנד שבניו יורק, שהיה קודם לכן סופר סת"ם, רכש באמצעות סוחר ירושלמי ספר תורה במצב מצוין שהיה שייך למשפחה ממרוקו.
הוא ידע שמדובר בספר תורה עתיק. כדי לעמוד על מקורו, נעזר ברב יצחק רייזמן, בן 71, תושב איסט-סייד שבניו יורק, שנולד בפלטבוש ברוקלין ומילדותו נמשך למקצוע כתיבת סת"ם ורכש מומחיות במהלך השנים בזיהוי כתבי יד של ספרי תורה מהיכרות עם סופרי סת"ם באיסט-סייד. היום יש לו בית מלאכה לסופרות סת"ם וחנות יודאיקה בגרנד סטריט.
הרב יצחק רייזמן
לאחר בחינת חומר הקלף וצורת הכתיבה, זיהה מיד שמדובר בספר תורה יחיד במינו, שנכתב בספרד לפני הגירוש. לפי צורת כתרי האותיות זיהה שמדובר בספר שנכתב על פי מסורת קבלית שהייתה נהוגה בספרד בתקופה מסוימת.
"זהו ספר התורה היחיד ממינו שנכתב בספרד ונשמר עד ימינו", הוא אומר. לאחר חקירה ובדיקה, קבעו שהספר נכתב בין השנים 1272-1302, ולדבריהם הוא יכול להיות קשור - כך דברי הכתבה - עם רבי שם טוב בן אברהם אבן גאון.
הם מחפשים עכשיו קהילה או ארגון שיחפצו לרכוש את ספר התורה הנדיר. עד כאן, סיכום הדברים שנכתבו ב"ניו יורק טיימס".
בעקבות הכתבה, שוחח הלילה כתב "צופר" עם הרב יצחק רייזמן בניו יורק, והוא אמר לנו כי הספר עבר בדיקה יסודית ואכן התאריך המצוין ב"ניו יורק טיימס" נכון ללא ספק. הרב רייזמן הציע שנדבר עם ר´ יצחק וינר, שיוכל לעדכן אותנו בכל הפרטים, וכך עשינו.
מדובר באברך מישראל שלמד ב"קול תורה" ומתגורר היום בניו יורק ומתמחה במלאכת סת"ם בכלל וזיהוי ספרי תורה בפרט.
לפי הידוע לו יש כיום כמה ספרי תורה ספרדים עתיקים. זה המצוי בצפת בבית הכנסת של רבי יצחק אבוהב. יש ספר ב"אוניברסיטה העברית" בירושלים המיוחס לר"ן, אבל בן שיחנו מטיל ספק בתיארוך המיוחס לו. זאת מכיוון שהרב יצחק רייזמן לא מזהה את הכתב עם הכתב הספרדי, לכן לא סביר שהר"ן אשר חי כל ימיו בספרד, כתב את הספר הזה. כמו כן קיימות ראיות נוספות השוללות את הנטען כי מדובר לכאורה בספר תורה של הר"ן. יש ספר שהגיע ל"אוניברסיטה העברית" בירושלים מן האי היווני רודוס, המתוארך לסביבות שנת 1,400. יש ספר בבית כנסת טורו ברוד איילנד שבארה"ב - בית הכנסת העתיק ביותר באמריקה. גם ספר זה הוא כנראה משנת 1,400.
בן שיחנו מקדים ואומר, שצריך לדעת כי בפועל אין כמעט אנשים היודעים לתארך נכון את ספרי התורה הקיימים.
מבחינה זו, הוא משבח את הרב יצחק רייזמן, ואומר כי המומחיות שרכש אין דומה לה. לאמתו של דבר קשה ביותר להשיג ידע בנושא זה של תיארוך ספרי תורה. כדי להבין בנושא דידן, צריך ניסיון מצטבר בן שנים ארוכות של הכרת צורת הכתיבה של ספרי התורה. כל מקום בעולם וכל תקופה, יש לה את הסימנים המובהקים שלה של צורת כתיבת האותיות, התגים ועוד סימנים רבים, שרק ידע עמוק בנושא של סת"ם, ניסיון רב ומצטבר של עיון בספרי התורה השונים והבנה רבה בנושא – מסוגלים להקנות את המיומנות הדרושה לבצע תיארוך נכון של ספר תורה.
לעניין ספר התורה האמור. ראשית נערכה בדיקת פחמן 14. אמנם, כאשר מנסים על סמך בדיקה כזאת לקבוע תאריכים רחוקים מאד, הבדיקה לא יכולה להיות מדויקת, כי אין אפשרות להצליב אותה עם בדיקות אחרות ולכן צריך להסתמך על אקסטראפולציה, ואין היא יכולה על כן להיות מוסמכת מבחינה מדעית.
בכל אופן, כאשר הדבר אמור בטווח תאריכים אחורה עד כ- 3,000- 4,000 שנים, הבדיקה הוכחה כמדויקת להפליא. את תוצאותיה הצליבו עם בדיקה של טבעות העצים שתאריך קיומם מאושר היסטורית, והצלבה של אלפי בדיקות כאלו נתנו תמיד תוצאות זהות. ובכן, בדיקת פחמן 14 שנעשתה לקלף הראתה כי התאריך האמור לעיל מדויק.
סימן אחר הוא תגים קטנים, מעין סימנים כמו מחטים, המצויים מתחת לגג האות. אף אחד לא יודע את פשרם של הסימנים הללו, אבל מה שכן ידוע הוא, שהם מצויים רק בספרי תורה מן התאריכים 1,100 – 1,500. כך שספר התורה האמור צריך להיות מתוארך לתקופה הזו.
צריך להסביר, כי לעיל לא מדובר בתגים שעל האותיות, שאותם אנו כן מכירים. היום אנו נוהגים לכתוב ספרי תורה עם תגים רק באותיות שעטנז גץ. כך מוסכם על הראשונים, שלכל אות כזאת צריך להיות שלוש תגים. מכל מקום, בהלכות ספר תורה של הרמב"ם, הדבר לא מוזכר. הרמב"ם מביא שם שיטה אחרת של תגים לאותיות, השונה מזו המקובלת כיום אצלנו.
כאן אנו מגיעים לרבי שם טוב בן אברהם אבן גאון. הוא חי בסוף המאה ה-13 תחילת המאה ה-14. היה תלמיד הרשב"א, מקובל, הספר הידוע ביותר שחיבר הוא "מגדל עוז" על המשנה תורה של הרמב"ם.
מלבד זאת ידוע ספרו "בדי ארון ומגדל חננאל"´ שבו הוא מביא העתקה של "ספר תגים". זאת היא מסורת עתיקה מאד של צורת כתיבת ספר תורה, על התגים המיוחדים שלה. הרמב"ן בפירושו על התורה, פרשת כי תבוא, מזכיר ספר זה, כמסורת עתיקת יומין. אגב, ספר תגים הודפס בפאריס, ונקרא: "ספר תגים על תגי אותיות אשר בספר תורה".
בספר זה מוזכרת המסורת של "אותיות משונות" ו"אותיות מלופפות". גם במקומות אחרים הייתה מוכרת המסורת הזאת, בגרמניה למשל. אבל שם היא שונה ממה שנכתב בספר תגים.
וכאן נכנס לתמונה ספר התורה דידן. ספר זה, אותו בדק הרב רייזמן וסייע לו במלאכה ר´ יצחק וינר, מתאים להפליא למסורת המסורה בספר תגים. זה ספר התורה הספרדי היחיד שנמצא עם "אותיות משונות". בספרד לא היו כותבים ספר תורה עם "אותיות משונות".
אבל רבי שם טוב בן אברהם אבן גאון, משבח בספרו את המסורת המצויה בספר תגים וכותב שיש בה סודות עמוקים, וכדאי מאד לכתוב ספר תורה על פי מסורת זו. הוא גם כותב שספר תורה שהוא עצמו כתב נכתב על פי המסורת המובאת בספר תגים. בכל אופן, ספר התורה דידן, איננו יכול להיות ספר התורה הזה שהוא כתב, כי המימדים שלו אינם מתאימים לאלה שהוא מציין בספרו.
רבי שם טוב בן אברהם אבן גאון, כותב שהוא כתב בעצמו גם ספר תנ"ך שלם עם "אותיות משונות". התנ"ך הזה נמצא כיום במיקרופילם, וגם הוא מתאים להפליא עם המסורת האמורה.
איש שיחנו מסביר אפוא, שעל פי כל האמור לעיל, ועל סמך הכרה מעמיקה של מסורות הכתיבה השונות של ספרי תורה שיש לרב רייזמן, אין ספק, לא בדבר התאריך האמור, ולא בכך שמדובר בספר תורה יחיד במינו, שנכתב במדויק על פי מסורת ספר תגים.
התגלית האמורה היא אם כך של ספר תורה - לפחות מאלו שנכתבו בספרד - העתיק ביותר המצוי כיום בעולם, ואשר נכתב על פי מסורת מדויקת המצויה בספר תגים והיא עתיקה מאד מאד.
עד כאן, הדברים שאמר לנו ר´ יצחק וינר, שהסביר אותם בצורה ברורה ובהירה ואנו מקווים שלא טעינו כאן ב"צופר" – בכתיבת ההסבר אותו שמענו הלילה בשיחה טלפונית מניו יורק.
