משלוח לבנות ומתנות לחתנים
[סתם מקרה שקרה....]
מישהו דפק בדלת. כנראה עוד אחד שבא להביא משלוח מנות.
פתחתי. ואז ראיתי אותו עומד שם עם חבילה ביד.
ושנינו מסתכלים אחד על השני, ושנינו חושבים באותו רגע ש-"הציעו לי אותך, אבל סרבתי"
הוא מגיש לי איזה משלוח מנות שאמא שלו הכינה, ואני מוצאת את עצמי אומרת, "רגע חכה, אני אביא לכם אחד"
במטבח אני לא חושבת על כלום. אולי בגלל ששנינו הרגשנו את אותו הדבר, ולשנינו לא היו רגשות אחד כלפי השני.
מצחיק שגם שנינו סרבנו מאותם מניעים.
היה טלפון, מישהו ענה, ואני עטפתי את המשלוח.
בכלל לא היה אכפת לי, שהשיער לא היה מסודר, ושאני לובשת קפוצ'ון כזה של בית, שיוצאים איתו רק למכולת.
הגשתי לו את המשלוח, הוא אמר תודה, ואז הביט בי.
ואז שנינו נזכרנו שוב ש"הציעו לי אותך, אבל סרבתי"
הוא אמר כמה מילים על המשלוח מנות, מילים כאלה של הסוואה על המבט המוזר הזה. לא שמעתי בדיוק מה הוא אמר. נזכרתי למה 'הורדתי' אותו. הרי, שנינו מכירים אחד את השני מגיל ילדות, ושנינו יודעים בדיוק מה עבר על כל אחד בחיים. אני יודעת שהוא ישב בעבר על ברזלים, והוא יודע שאני ישבתי בעבר על ספסל בית ספר חצי חילוני.
המראה שלו לא מצא חן בעיני, למרות שהוא דווקא נראה נחמד, אבל לא הסגנון שלי. כנ"ל אני אליו.
ושנינו הסתכלנו אחד בשני מן מבט כזה של, "למה לעזאזל אמא שלך שלחה אותך לפה? למה לא אבא שלך כמו כל שנה?"
שנינו צחקנו לעצמנו בלב ואמרנו, נו, כל אמא רוצה את הכי טוב לילד/ה שלה.
לכו תדעו, אולי זה היה מתוכנן בין שניהן.
הוא אמר תודה והלך,
ואני ישר חשבתי,
שהוא צריך כבר להתחתן
אבל לא איתי.
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
 |
|
|
