| נשלח ב-11/3/2009 22:25 |
 |
| |
שאלה לפורים
האם אדם שהיה שיכור בפורים, והזיק לחבירו, חייב?
מד"ת ועל פי החוק.
והאם חייב גם על עבירה שעבר בהיותו שיכור?
מד"ת ועל פי החוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2009 23:20 |
|
| |
מד"ת, שכור אינו בר עונשין אבל לענין נזקין וחבלה בחברו חייב דאדם מועד לעולם.
דבר זה פשוט בכל הפוסקים. ולהרחבה יעוי' עמק הלכה א כג
ולכאורה פורים לא שאני. שאע"פ שהיה שיכור ברשות, אינו דומה לרץ ברשות, דהתם אין לו ברירה אלא לרוץ, אבל כאן יכול היה להשאר בביתו (וזה שיצא מביתו בבלי דעת הרי"ז כשאר אדם המועד לעולם אע"פ שאינו בר עונשין).
אבל לשיטת החו"י שפטור הרץ ברשות הוא לפי שדרך בנ"א לרוץ אז והיה לו לניזק להיזהר, יש לדון במקרה שהשיכור עשה נזק שדרך שיכורים לעשות בפורים, והניזק יכול היה להישמר מכך, שמא פטור לפי שהניזוק לא נזהר. וכעין שהורה מהרי"ל לגבי נזקים שהדרך לעשותם בעת שמחה [בלי קשר לשכרות].
שו"ר שעמד בזה היש"ש ב"ק ג ג, ומחייבו לפי שאין מצוה להשתגע אלא לעשות כפיש"כ הרמב"ם שירדם בשכרותו.
תוקן על ידי צלצח ב- 11/03/2009 23:57:50
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2009 23:40 |
|
| |
עיקר שכחתי:
הנ"ל נכתב במוצאי פורים, לכן יוכל הכותב להתחמק מכל אחריות לדבריו בשל עילה סבירה לאי שפיות זמנית.
מה גם שבריש כל ספרי ההלכה בדורנו מופיעה שורה המבהירה כי הדברים נכתבו רק כדי להגדיל שם המחבר ולהאדירו, ולא להורות הלכה למעשה ח"ו - דבר המסור לכמה יחידים מומחים בדור בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2009 23:43 |
|
| |
עיקר העיקרים פרח מזכרוני עקב השפעת אלכוהול:
גם אותם יחידים מומחים הנז' אשר נער [בשם גיחזי] יספרם, אינם מורים בשאלות חו"מ אא"כ חתמו כל הצדדים על שטר בירורין כנהוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 22:26 |
|
| |
ההבדל בין שאר הימים לפורים, דבשאר הימים, הוא אשם שנכנס למצב של שכרות, ולכן, יתכן שאין לפוטרו מהעדתו, דאדם מועד לעולם.
אך בפורים, שמא ייפטר?
ומה הדין בעבר עבירה בשכרותו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 23:08 |
|
| |
עניתי לעיל על שתי השאלות, תוך עמידה על ההבדל שציינת, שהוא מעין "רץ ברשות".
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2009 14:03 |
|
| |
סליחה. אכן.
אך לא ברור:
א. למה רץ ברשות פטור? הורשה לרוץ ולא הורשה להזיק?
ב. אם אסור להזיק, מה שייך לומר "דרך פלונים להזיק", הרי אין זה כח עליון, זה הרבה בחירות של הרבה אנשים שבחרו שלא להמנע מלהזיק?
וידוע בשם הרמב"ם, שמה שאמרו 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שיכריזו עליו מלמעלה', זה רק בנקיפת אצבע כתוצאה מכח עליון. אבל נקיפת אצבע כתוצאה מבחירה של מישהו אחר, יכולה להיות אפילו נגד גזירה מפורשת מלמעלה. דאי לאו הכי, אין בחירה חופשית. וזש"ה 'יש נספה בלא משפט'. וא"כ, מה שייך לומר ש'דרך פלונים להזיק' זה עילה לפטור? כל יחיד מהפלונים הללו, הוא פלוני עם בחירה. והוא בחר להכנס למצב כזה. כמו ישן שהלך לישון ליד כלים, שחייב.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 22:25 |
|
| |
כתב הרמ"א באורח חיים סימן תרצה סעיף ב:
"וי"א דאם הזיק אחד את חברו מכוח שמחת פורים פטור מלשלם. (ת"ה סי' קי) ועיין בחושן משפט בדיני נזיקין [סימן רמ"ט]"
וכתב המשנ"ב, ס"ק יג יד:
"בב"ח מחלק בין היזק גדול לקטן בין בגוף בין בממון דבהיזק גדול מקפידין ואין מנהג לפטור בהיזק גדול. מכח שמחת פורים, פי' שעשה מכח שמחה אבל אם כיון להזיק חייב"
נראה שאין הפטור מן הדין אלא מן המנהג.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 23:33 |
|
| |
1. אם כן, מה הדין במי ששתה ומתחיל להתהולל. האם זה גם נקרא "מכח השמחה"?
2. האם המנהג הזה יכול להשתנות?
3. האם גם הניזוק צריך להיות נוהג במנהג זה, כדי לפטור את המזיק, או די בכך שהמזיק נוהג להזיק הזקים קטנים... או שזה בעצם מנהג הציבור, ואף אחד לא יכול להמלט ממנו?
|
|
|
|
|
