|
|
| נשלח ב-19/3/2009 11:00 |
 |
| |
מיכה
מדרשים- זה בשביל לדרוש אותם, מדרש זה לא אמת, מדרש זו לא עובדה, ראה רמב"ם הקדמה פרק חלק.
לשמוע את העצים, להאזין לשירת האילנות, את זה כולנו יודעים, צריכים רק לגור ולחיות במקומות הנכונים. להאזין! ולא רק לשמוע.
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לג
ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו , ואין הקול נשמע
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 14:08 |
|
| |
מיכה
פשוט איני רואה שהדיון מתקדם.
בתמצית אלו עמדותי:
1. הציון לגבי שלמה באשר לחכמה - אין עיקרו לשבח או לגנות, אלא להציע קונטקסט כללי למעשיו - ריבוי החכמה יכולה להביא לתוצאה חיובית או שלילית, והיא גם אינה תנאי מחייב לתוצאה מוסרית נאותה. הכוונה להצביע על אדם בעל סוג של גדלות עצומה ושע"כ תוצאות התנהגותו לטוב ולמוטב היו קיצוניות.
2. באשר לטענתך למשמעות ע"ז ועריות, איני מסכים וע"כ כתבתי שאם אותך זה משכנע אשרייך הרי על כך מוכיחים הנביאים את ישראל, ולדעתי מבחינה אבסולוטית - אלו חטאים חמורים בעלי תוצאת ומשמעות חמורה, אם אינך סובר כך - אשרייך.
3. לטעמי ניהול הממלכה צריך לקחת בחשבון צפי של תוצאות ממעשים - כריתת הבריתות עם הנכרים גמרו להטיית הלב, וכפי הנראה היו לכך משמעויות כבר בחייו לכל הפחות לגבי השפעות דתיות בממלכה וכפי הנראה לתוצאות נוספות, וע"כ זו בהחלט מערכת שיקולים שיש למלך לשקול בתחילת צעדיו.
בסיכום: לדעתי, ניתן לומר ששלמה הצליח בחכמתו באופנים שונים להעצים את ממלכתו וכוחו - "הרצון לעצמה". אולם להתעצמות זו כפי הנראה היו משמעויות ותוצאות דתיות ומוסריות שמתחילה היתה צפיה ממנו לשקלם בחוכמתו ולחשוב על "המחיר" ואולוי גם להבין מה טיבו של "ויתור" על עצמה ועל שימוש בחכמה, וע"כ חז"ל מבקרים אותו שחכמתו היתה לו גם לרועץ.
והבוחר יבחר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2013 16:51 |
|
| |
יצייר דמיונך עיירה טיפוסית -
יהופיץ אשר לצד כתריאליבקה.
בשתי משפחות גרו שתי עלמות חן
(ענו, כך נדמה לי, לשרה ורבקה).
היתה כל אחת מאותן עלמות
בחורה חכמה, חיננית, חרוצה.
אך לאמא הסבירה, אף על פי כן,
מדוע ולמה אינה מרוצה:
"'הן לא טוב היות האשה לבדה'
וכהנה פסוקים רבותינו לימדו.
יצא לי מכל החורים ארמלו
ודווקא נשמע לי סבבה טן דו."
אך אבוי לא נמצא באותה עיירה
אף בחור חרדי לבקש את היד
(היו שם פחות אברכים מנשים
ולחלק היה אף סיפור מהצד).
כתבו איזה פתק, אמרו לשליח:
"קח אופניים, עלה על הרמה
סע אל הפוסטה היישר והרץ
אל העיר, לישיבה, הדברים טלגרמה".
שמחו בישיבה עד מאד גם ענו
במהירות לבנות שיגיע מזור:
"יבואו שני חברה שעה נקובה.
חכו ברציף, תדאגו למחזור."
עומדות ברציף בחורות, אמהות.
עשן מתקרב ונשמע צפצוף חד.
נפתחת הדלת בתום הנסיעה.
ושומו שמיים - אברך רק אחד!
אמהות, בנותיהן, מתחילות שם לריב
כמו מדינות ישראל וערב.
עצרו קצת לנשום, נמלכו וחשבו:
יביאו את כל הסיפור אל הרב.
הקשיב יסודית למקרה המוזר,
הסתובב ואמר לקצב הקטן:
באמצע חתוך הברנש, לפחות
תקבל כל אחת איזה חצי חתן.
נבהלה אם אחת ואמרה "תרגע -
אמצא עוד חתן לבתי הנאה."
ואידך "חתוך החתן" צעקה,
חככה את ידיה במין הנאה.
(בתה שם שומעת אמה מתחרפנת,
אודמת נלפתת מרוב מבוכה.)
חייך אז הרב ואמר לחתן
"מברוק, ידידי - הן זו חמותך".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 12:14 |
|
| |
התשובה הפשוטה היא לא!
אלו דברי קילוסין של הכותב ולא עובדה.
יש להכיר בעובדה שלא השאיר אחריו שום עדות, בכתב או בע'פ, ישירה או עקיפה, כדי להעיד על איזו חכמה יוצאת דופן במיוחד.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 12:23 |
|
| |
עודד לא השאיר עדות? עדות לאי חוכמתו.
מלכים א פרק יא
(ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו:
(ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים:
(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו: ס
לא מצפים להתנהגות כזו מאדם חכם!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 16:28 |
|
| |
ירוחםשמ, אין קשר הכרחי בין חכמה, והתנהגות בלתי מוסרית, או עניני אמונה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 17:44 |
|
| |
עודד
ואני דווקא חושב שכן. אם אדם נותן לנשותיו להדיחו מהדרך שהוא הלך בה ומאמין בה, זה לא סימן להעדר חכמה?
הגמרא אומרת אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות.
איזה הוא חכם- הרואה את הנולד, אומרת המשנה וגם ההגיון והנסיון האנושי.
אם שלמה היה חכם הוא לא היה מייסר את עמו בשוטים- אדם חכם היה יודע כי מהלכים כאלה יובילו למרד ולאיבוד הממלכה. כפי שקרה.
|
|
|
|
|
