|
|
| נשלח ב-17/3/2009 16:55 |
 |
| |
מקבל שקודם לא הבנתי.
ובכל זאת מה פתאום שאותו ערבי עובד עבודה זרה יהיה השכינה.
מה רע לומר שאני מכניס אורחים בשר ודם, הם צריכים אירוח יותר מהשכינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 17:01 |
|
| |
שים לב שהשאלה שלך היא היא שאלתו של פותח האשכול והתשובה לו כבר ניתנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 17:07 |
|
| |
ירוחםשמ
כשאמרתי שיש מי שהזכירו שאני "אורח", (כמו: "תכבדו את האורח", "זכינו שיש לנו אורח לשבת", "את המנה הזו ניתן לאורח" וכדו', =הציטוטים הם רק להמחשה בלבד=) לא התכוונתי לזרים, שאם כן בודאי שלא היה לי מה להלין, ואין מה לדרוש אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 17:37 |
|
| |
צענע
לפי הכלל הידוע כתער של אוקאם, אני מעדיף לעבוד עם מינימום הנחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 18:02 |
|
| |
צענע
האורחים של אברהם-המלאכים נראו כערבים. ושם הגמרא שהבאת -אומרת- גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה- וזאת הגמרא לומדת מהסיפור של אברהם שעזב את השכינה, שבא לבקר אותו, ורץ לקבל את פני האורחים הערבים שלו.
שאלות לעיון-
1. הגמרא ואנחנו לומדים את זה כאמור מאברהם- מהיכן למד הלכה זו אברהם? שהעז לעזוב את השכינה בשביל לקבל את פני האורחים?
2. הגמרא בב"מ אומרת על הסיפור הזה - מכאן שאשה עיינה צרה באורחים, איך זה מתקשר למאמר הראשון?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 19:39 |
|
| |
ובכן מה הוא רחמים הרש"ז באחת הפרקים היותר מפורסמים בלקוטי אמרים תניא פרק לב אומר כך : ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם המחיה נפשם האלוקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים והרחמנות מבטלת את השנאה ומעוררת האהבה. ע"כ הדברים נאמרים בהקשר של אהבת הרשעים. אפשר להבין את הדברים כפושטם זהו נימוק המאפשר גם אהבה כלפי הרשעים אך האם זה באמת כך? האם אין הרחמנות כלפי הרשעים אינה אלא מערכת יחסים עם העולם העליון
וגם ביטול הסטרא אחרא ומה שמרחמים על הרשעים אינה העיקר אלא תוצאה של הפרצדורה שבין האדם לעולם העליון. מי אני הקטן שיתן פרשנות לדברי האדמו"ר הזקן בעל התניא והש"ע.
בודאי ת"ח שבפורם יביעו את דעתם לכאן ולכאן ותן לחכם ויחכם עוד והדברים פתוחים לפרשנות של באי הפורם.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 00:32 |
|
| |
אני מתפלא שאף אחד לא התנדב לטפל בשורש הבעיה של שמניך ולמצוא לו מישהיא
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 21:14 |
|
| |
חלמישצור
לאהוב הקב"ה = לאהוב יהודי = לאהוב את עצמי. אם אני לא אוהב את השני באמת ובמורגש, הרי אינני מקיים המצוה. ומה משנה מהו הדחף לאהבה לפועל אני אוהב אותו. ובדוגמה שהבאת מהרשע, בגלל שיש בו ניצוץ אלוקות אני אוהב את הרשע, לא רק את הניצוץ. ובעצם זה לא "תוצאה של הפרוצדורה" זה אולי תוצאה של ראיית האמת, כשרואים שבאמת יהודי הוא א שטיק געטליכקייט (חלק אלוקה פ"ב בתניא) הרי התוצאה הטבעית מזה היא אהבה. ובעומק יותר אהבת ה' ואהבת ישראל הם היינו הך. וכמובא בספר 'היום יום' החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת
ישראל? ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של
כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב "אהבתי אתכם אמר ה'", הרי שגדולה
אהבת ישראל, שאוהב מה שהאהוב אוהב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 06:28 |
|
| |
סאניטש
ישר כוח יפה הוא ביאורך.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 09:02 |
|
| |
סאניטש
גם אהבת עצמי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 02:42 |
|
| |
בעל
כן, גם אהבת עצמו. היינו לאהוב את האלקות שבו, וכשיש אהבה זו הרי אהבת השני היא כמוך ממש. וזוהי "חידוש" של החסידות שואהבת לרעך כמוך פשוטו כמשמעו כמוך ממש בלי שום הבדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 09:14 |
|
| |
סאניטש
מי כתב?
וטעם ואהבת לרעך כמוך - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 15:53 |
|
| |
כבר כתבתי שזהו חידוש של החסידות, ועפ"י נגלה אכן יש הפרש. וגם זה מדרשת הכתובים ואילו לא הי' לנו כתוב לדרוש היינו פוסקים כבן פטירא. היינו שבעצם כולם שוים אלא ש"גזירת הכתוב" שחייך קודמין. וראה עד"ז בתניא אגה"ק ט' שבעצם צריכים לעשות חסד עם כולם בשוה רק שעפ"י דין אשתו ובניו קודמין.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 15:59 |
|
| |
למי שאינו חסיד,
רמב"ן ובעל התניא הלכה כמי?
ועוד שהרמב"ן העיד בנו שזה בלתי אפשרי.
(אני לא מאמין למי שיאמר שהוא אוהב את כולם בשווה, תאמר לאשתך שאתה אוהב אותה בדיוק כמו כל אדם אחר)
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 20/03/2009 15:55:50
|
|
|
|
|
