| נשלח ב-17/3/2009 12:11 |
 |
| |
משמעות השבת באור הפילוסופיה
אנו מצווים בכל שבוע לשבות ביום השביעי מכל המלאכות אשר אנו עוסקים בהם בכל ימות השבוע, כמובן הדברים ידועים ועתיקים ששבת הוא היום היחיד בו שלושת התפילות הם שונות זו מזו, זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים ותפילה לעתיד לבא (מנחה) כמובן שהדברים נכונים בלי שום פקפוק, אולם עלה בדעתי הסבר נאה שאינו עומד בשום סתירה לאחד מהפירושים שאני מכיר, כדלהלן.
בהרבה מקומות אנו רואים בתורה ובפירושי חז"ל את גודל מעלת הידמותינו לבוראינו כחלק עיקרי בעבודה בחיינו ובמטרת קיומינו, אם זה בציווי הפסוק "והלכת בדרכיו" או בפירוש רבותינו שהשם "אדם" מלבד מה שנגזר מ"אדמה" הוא ג"כ משורש "אדמה לעליון" כלומר מלשון דמיון להקב"ה, שמוטל על האדם להפוך האדמה שבו לדמיון לעליון. ועוד רבים מספור שאם נפרטם יכלה הזמן והם לא יכלו.
אשר ע"כ הורונו חז"ל את המעשה אשר נעשה בכדי להגיע מה שיותר להדמות לאלוקות, אולם כאשר נתבונן נבין שבעצם זה שאנו עושים מעשים, אין אנו דומים בהם לאלוקים באשר אין אצלו שייכות כלל לשום מעשה השייך אלינו, רק נצטרך לתרץ עצמינו שאנו דומים בסוגי הנהגות או במשהו מן המשהו השייך בבחינה מאד מסוימת, ספציפית ואינדיוידואלית, גם אלינו...
אולם כאשר נתבונן שנית נמצא כי דמיון הכי קרוב שיכול להיות לנו בו שייכות לאלוקים אינו קיים כלל לא בעשייה ולא בהנהגות אלא אדרבה באי העשייה, וכשם ששבת אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה כן שובתים בו אנו מכל מלאכתינו. ובאופן זה של שביתה, אי עשייה בכך אנו מתדמין לו יותר מכל.
זהו הנראה לי מעלתה הייחודית של השבת וענין זכירת מעשה בראשית מבחינה לוגית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 14:29 |
|
| |
הידד לבטלה!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 09:14 |
|
| |
זה מעניין מאד, במיוחד לאור העובדה שבנושא הדמיון, אנחנו דווקא כן מייחסים עשייה, מה הוא רחום - אף אתה וכו'.
לעומת זאת, אם אתה בא בהבט של אי עשיה, אני שואלת, דומה שאין עוד מקום בו מצינו חוסר עשיה במהות הדבר, צריך עיון האם השבת בקטגוריה שזו או שזו עצם העשיה, במנוחה.
לסיכום, השביתה - בטלה או עשיית מנוחה?
תוקן על ידי הנביאה ב- 18/03/2009 9:13:19
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 09:45 |
|
| |
לא "עושים" מנוחה, כתוב "וישבות ביום השביעי"-שביתה.כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 11:44 |
|
| |
לדבריך, אופק, הבטלה יוצרת את השביתה?
ואם נתייחס ליום השבת, ספציפית, ודאי ידוע לך כי יש לקרוא לשבת עונג אף בעשיה אקטיבית...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 16:31 |
|
| |
הנביאה, מה הוא רחום וכו' מתייחס ל"והלכת בדרכיו", ררצינוליסטי התכוון לדמיון ממשי ואמיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 18:53 |
|
| |
היטבת להבין את כוונתי, מחשבון.
נביאה, השביתה היא ממלאכה והעונג בעשייה אינו סותר את השביתה כשם שכל העשיות המותרות בשבת אינן סתירה לשביתה.
אופק, השביתה אינה בטלה רק שביתה ממלאכות, ישנן הרבה עשיות מותרות ואפילו מצוות עשה שיש לנו בשבת כך שאין להסיק חלילה את הבטלה מענין השביתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 19:52 |
|
| |
ראיתי באיזה מקום שהשביתה היא היצירה היחודית והחדשנית...
לצערי, איני זוכרת מה המקור...
אך זכור לי כי הפלא היה בכך שהחוסר עשיה - מבטא את קיום השביתה, או משהו כזה...
עם זאת, ידוע הדבר, כי מי ששובת לגמרי במשך כל יום השבת - שמרה כהלכתה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 20:35 |
|
| |
אחרי ששת ימי הבריאה היה העולם חסר מנוחה, באה שבת באה מנוחה, משמע לכאורה שהמנוחה היא משהו אקטיבי אבל זה לא חייב להיות כי היה חסר את המצב הזה של המנוחה.
|
|
|
|
|
