האיסור לשקר, האם יש ומה המקור?

נזכרתי במקור מפורט נוסף, והוא שערי תשובה לר' יונה, שמאריך מאד בזה, וקובע כמה וכמה (17?) רמות של שקר זו למעלה מזו.

איני בא לומר הלכות בסוגיא חמורה זו רק אזכיר מה שראיתי.

הרב פערלא בספרו על סה"מ לרס"ג, כרך א עשה כב האריך בעניין מאד וכדרכו הקיפו מכל צדדיו, כולל סוגיות שנזכרו כאן באשכול ועוד רבות אחרות, ונלענ"ד שכמעט ולא הניח מקום להתגדר.
הביא שם את דעת הרשב"ץ בזוהר הרקיע (עשה קנט) המחמיר מאד, וכותב שהיא מצווה דאורייתא, ועוד תמה על אלו שלא מנאוה, שהרי איך אפשר שלא תכנס במצוות התורה, אך הרב פערלא עצמו שם הסיק אחרת יעויי"ש.
[גם עסק שם בחילוק היסודי בין אונאה החמורה יותר לבין פטומי מילי בעלמא.]

כדי שלא להפטר בלא כלום אציין ראיה יפה אחת של הרב פערלא מדברי הגמרא באלו מציאות, שעל המימרא הני תלת מילי עבידי רבנן וכו' היא שואלת למאי נפק"מ ועונה לאהדורי אבידתא בטבעות עינא, ויש לעיין מדוע לא אמרה בפשיטות שנפק"מ שמותר לשנות בהם, אלא מכאן שאין אסור גמור בדבר אלא מדה מגונה ומגרעת וכו' יעויי"ש.

מכל מקום אף מי שחולק על הרשב"ץ - יש לעיין היטב בכל מקרה ומקרה אם הוא אונאה או סתם שקר וכמובן שלא באתי אלא לציין מראה מקום ותו לא.

מומלץ לעיין במקור שציין אליו מיכי

שערי תשובה לרבינו יונה שער ג' אות קע"ב מתחיל את ענייני ארבע כיתות קע"ח מתחיל בענייני כת שקרים.

בראשית כ"ז ל"ה: "ויאמר* בא אחיך במרמה ויקח ברכתך".

*יצחק הבן הנעקד הקדוש בכל מיני קדושה.

שקר ומרמה שני דברים שונים הם.

שקר הוא הפך האמת. המשקר אומר דברים שלא עולים בקנה אחד עם האמת.

מרמה היא שפת חלקלקות ושיכנוע אחר לעשות גם דבר שאינו ראוי ע"י הסתרת עובדות ואי מתן אפשרות לשני לראות נכוחה את פני הדברים ('לעבוד עליו'). במרמה לא תמיד צריך להיעזר בשקר, זה בעצם מה שיעקב עשה.

מלבי"ם תהילים פרק קכ פסוק ב - באור המלים
"שפת שקר לשון רמיה - הלשון הוא הדבור, הפנימי שהוא מרמה בתחבולות ובתבונה, והשקר הוא בשפה פשוטה"


כעת נשאלת השאלה, האם יש איסור לרמות?

לפי המפרשים שנדחקים לפרש את דברי יעקב לאביו, נראה שאין בזה איסור. האם זה ראוי? כנראה שלא, ולכן רבים מפרשני התורה שואלים היאך יעקב רימה את אביו ומפלפלים לתרץ בדרכים שונות שהיתה סיבה לכך ולכן יעקב התיר לעצמו וכו' (התשובות מתאימות לאשכול פרשת השבוע).

_________________

לי אמנם מספיק מה שכתוב בתורה על איסור שקר, מפורש יותר לא יכול להיות, ( רק להזכר מאלו רמזי רמזים נקבעו מספר רב של מצוות)   אבל לאלו שצריכים את האיסור של הראשונים והאחרונים

שאלה למשתתפי הדיון
פוגש אותכם מכר, (חוצפן לצורך העניין) ושואל אתכם שאלה אישית (על אף שאין לו כל זכות לחטט בצורה כזו בחייכם הפרטיים, אבל כבר הגדרתי את המכר הזה) שמה שלא תענו ואיך שלא תענו, הוא כבר יבין לבד את התשובה, והדרך היחידה למנוע ממנו לדעת את התשובה (כי היא עניין פרטי שלכם) זה לענות לו תשובה שקרית (אני לא ממציא, היו לי מקרים כאלה בחיים!)
מה תענו לו?

דבר שני:
פרשת ויגש:
"ויאמרו אחי יוסף ליוסף, אביך ציווה לפני מותו לאמור אנא שא נא לפשע אחיך ולחטאתם כי רעה גמלוך" (ציטוט מהזיכרון)
נדמה לי שרש"י אומר שלא מצאנו שיעקב ציווה כך, כי יוסף אינו חשוד בעיניו שינקום באחיו.
אז איך שיקרו?

תוקן על ידי - שמניךטובים - 20/03/2009 15:47:31 תוקן על ידי - שמניךטובים - 20/03/2009 15:48:58

שמניך

השאלה שיש לשאול היא זו:

רוב מוני המצוות לא מנו כמצוה, מאידך מהתלמודים ניכר כפי שציינוחלק מהקדמונים הנ"ל שברור שהשקר מגונה ויש לפרוש ממנו, א"כ מדוע לא נתקשח כמצוה?

הסיבה שציין ר' מיכי אינה מספקת:

א - זה טיעון פורמלי שאינו מספיק, כי כידוע מוני המצוות נחלקו במניין של מצוות שונות, ונתן להציע פרשנות שונה וקריטריונים שונים למנין מצוה, ויש מצוות שאע"פ שנמנו הם במח' גדולה מצד קושי התאמתם לקריטריונים.
ב - אינה נותנת תשובה בעלת משמעות, להבנת ההגיון שבהחסרת ערך ודבר שיכול לגרום נזק ממשי לחיי החברה גם בשקר שאינו בבית דין - לדוגמה: לא תקום ולא תטור מונים  כמצוה - שקר לא מונים?

ניתן להציע:
 
1.  הקושי ביצירת הגדרה ברורה לשקר מבחינה משפטית כדי לעגנו כלאו. לא די בקביעה כוללת 'מה שאינו אמת' - הואיל ונדרש פרמטר ברור - והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות?
2. לחילופין: יש להרחיב את היקף שלילת השקר גם מעבר לפרמטר של מצוה, ומה שנמנה כמצוה מאליו מוציא היבטים מסוימים מחוץ לתחום, וע"כ השקר אינו נמנה אלא כולו בכל היקפו נתפס כנורמה יסודית מגונה - כעין דרך ארץ שקדמה לתורה.
3. אין נמניםתביעות מוסריות ברוח דברי ר' חיים ויטאל שציינו באחד האשכולות, כגון: מניעת השקר, לדון לכף זכות (-למרות מה שר' מיכי ציין) /  במסגרת המצוות, ודווקא אלו שנמנו הם החריגים ואותם צריך להסביר.

זוהר

הפסוק שהבאת את פירוש המלבי"ם עליו מזכיר גם רמיה כדבר שלילי.

ההבדל המעשי בין שקר למרמה הוא טכני בלבד, ולא נראה לי שהוא יגרום להבדל מהותי ביניהם, אלא אולי ג"כ הבדל טכני בלבד. ובצד מסויים המרמה חמורה שהרי אם השומע מודע לאמת (לעומת ה'שקר') אז הוא בטוח שאתה לא מטעה אותו. (ואגב לא הבנתי לפי מה אתה מקשר את הביטוי הלא מכובד 'לעבוד עליו' דווקא למרמה ולא לשקר).

יעקב באמת לא היה צריך להתיר לעצמו מעיקר שורת הדין, והוא התיר לעצמו רק בגלל המקרה המיוחד שבו הוא היה, ולא נדון כרגע מה פרטי המקרה שגרמו לו לראות בזה היתר (בין השאר כי אני לא כ"כ יודע מהם). המפרשים נדחקו לפרש את דבריו פשוט כדי להראות כמה שהוא ניסה להעלים את השקר שבמעשהו, ולתת ליצחק להבין שבעצם הוא איננו עשו (תחשוב לדוגמא שהוא נכנס "ויאמר אבי" יצחק אומר "הנני, מי אתה בני", ואז יעקב נתקע, ומתחיל לגמגם: "אנכי.. (מה אתה לא יודע מי אנכי?)  עשו בכורך! (טוב, אם עוד לא הבנת, את האמת אני לא יכול לומר, אבל זה ברור שעשו בכורך ואותו אתה הזמנת. אז מה דעתך?)"
 
אבל תגיד לי, אם להגיד "אנכי עשו בכורך" זה רמיה ולא שקר, אז מה כן שקר? ומה עם "ויאמר האתה זה בני עשו ויאמר אני"? - פה הוא לא יכל לעשות אתנחתא. ואם אומר 'השמים כתומים' האם אוכל לומר: אמרתי ש'השמים' וחוץ מזה רציתי לדבר על ה'כתומים'?

ירוחם

זה מוזר מאוד לשלוח הודעות כאלה דרך האחים החוטאים עצמם - הנוגעים בדבר, וגם אם היו רמזים לעניין קודם מות יעקב, נראה שאחרי הכל לא היתה זו האמת המלאה. (ואולי צריך גם לברר מי היה שם הדובר).

המשך

אבל אולי באמת יעקב ציווה את זה - לא דרכם - והם אמרו את זה רק כהקדמה לדבריהם האחרונים - כלומר: אביך ציווה שנשלים בינינו, אבל אנו מוכנים להיות לך לעבדים (וקודם מות יעקב, יעקב לא היה שמח לשמוע על הצעתם).

ואגב דברי יוסף "אל תיראו" מראה שלדעתו הם אמרו את זה מפחד - ולא מסיבות של קיום דברי המת.