בתורה לא כתוב מי מהבנים אמר לו את- אביך ציוה- הרי לא הגיוני שכל העשרה דיברו יחד,
בהחלט יכול להיות כדבריך- שבנימין או ראובן היו מוסרי ההודעה- חז"ל אומרים שאלו היו בני בלהה. או בלהה בעצמה,אומנתו.
בכל מקרה התורה אומרת ויצוו אל יוסף- לשון ציווי- על ידי שליח.
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 25/03/2009 15:43:14
מודה ועוזב
נשלח ב-26/3/2009 04:32
אבל עצם העובדה שזה נאמר בשמם ולא ישירות בשם יעקב - מעיד על כך שהם היו הדוברים והאומר בפועל היה רק שליח הולכה.
נשלח ב-26/3/2009 09:59
מיכה
זה נאמר בפרוש בשמו של יעקב- אביך ציוה- כמדומני שיעקב היה אביו של יוסף.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-26/3/2009 15:05
וקודם כתוב "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם... ויצוו אל יוסף לאמר"
נשלח ב-26/3/2009 15:16
ויראו= הבינו- כי מת אביהם- הבינו שהגיע הזמן למסור ליוסף מה שהוא אמר להם , כנראה שגם יעקב אביהם וגם הם לא חשבו שיאלצו לדבר איתו על הנושא. הכאוב שכולם רצו לשכוח
אבל כנראה הרגשתם הסוביקטיבית, גרמה לפרש את התנהגותו של יוסף בצורה לא נכונה, לפי חז"ל הוא לא זימן אותם לסעודות.
נשלח ב-26/3/2009 15:45
ממה נפשך, אם יעקב אמר "כה תאמרו ליוסף", אז הוא אמר והם קיימו - כולם ביחד ולא רק בנימין או ראובן או בני בלהה, ואם יעקב לא אמר אז חזרנו לרש"י.
נשלח ב-26/3/2009 16:25
מיכה
מה דעתך? אולי הדבר היה כך? האחים פונים אל יעקב
- אבא ! מה יהיה לאחר שאתה תמות? הרי יוסף יתנקם בנו.- אולי תדבר איתו!
--אל תדאגו אמר יעקב- אני מכיר את בני- בני ישראל רחמנים, ובעיקר בני האהוב יוסף, הוא לא יעשה לכם שום דבר, אני בטוח בזה.
אבא ואם בכל זאת, אתה טועה,? הוא הרי עלול לגרום לנו הרבה צרות,- דבר איתו.
תראו זה אפילו לא עולה על דעתו של בני הצדיק, אם אדבר אתו, הוא עלול מאד להפגע, עד בכי, איך אני חושד בו על כך?
--אבל אם בכל זאת אני טועה, תגידו לו בשמי, בציווי , של אבא ושכיב מרה! שיסלח לכם על הכל,
וכאמור את זאת עשו על ידי שליחתה של בלהה, לפי חז"ל. או על ידי ראובן או בני השפחות. הרי לא כולם יכלו לדבר איתו יחד, היתה צריכה להיות משלחת- נציגות.
נשלח ב-26/3/2009 16:47
טוב הדבר אשר אתה אומר
נשלח ב-26/3/2009 21:35
לנידון באשכול זה מתייחס ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' במהדורת דנה הפרק האחרון.
שם הפרק: החיוב לומר אמת והאיסור לשקר.
הוא מתייחס לדברי הגמרא ומציין שאמנם מצד חומרת הלאו זהו אמור לענין בי"ד כפי שציינו פה, אלא שמפשט הפסוק ומדוגמאות רבות בגמרא ברור שיש חיוב לומר ואיסור לשקר, עיינו שם שהאריך מאד ופרט.
