אין כוללים

יהודים
1. מה הקשר לאיזה שטריימל שהמציאו פריצים גויים באירופה למסורת של עם ישראל? למיטב הבנתי אין חולק כי מי שאתה מכנה חרדים אינם הולכים בדרכי עם ישראל שהתפרנס מיגיע כפיו בימי אברהם אבינו.
2. בהחלט יכולת המדידה של השכלת האדם היא חשובה. בישיבה אוניבסיטה הלימודים הם אקדמאים.

שרפ במקום להתברבר מי המציא את השטריימל או הכיפה - דמיין נא את בנך הגדול חוזר הביתה  עם כיפת קטיפה שחורה משחור - האם לא תבין זאת כהכרזה על ניתוק מדרך החינוך שחינכת אותו?!

והוא הדין להיפך.

שייכות הקרדיט על המצאת הלבוש - שהיא במקרה דנן של הפריץ האיום והנורא  - כלל אינה רלוונטית

יהודים,
1. אני יודע לקרוא רק פשט ולא רד"ס. אם אתה רואה בדברי בר בי רב איזו תשובה לטענתי בדבר חוסר הכלים לאבחון מידת הצלחתו של בחור ישיבה בלמודיו, אשמח אם תפרש את התשובה לתועלת כולנו.
2. יתכן שאתה צודק לגבי הישיבה יוניברסיטי, אין לי שום מושג על מה מדובר שם, אבל אין לזה שום קשר לישיבות חרדיות מן השורה. הישיבה יוניברסיטי היא מוסד אקדמי על כל המשתמע מכך ואינה בנויה במתכונת של הישיבות החרדיות הקלאסיות.
3. גם תואר במדעי הרוח מעיד על יכולות מתימטיות מסוימות משום שלפחות ברוב המקרים הוא מצריך ללמוד מבוא לסטטיסטיקה.
4. ידיעת האנגלית חשובה ומועילה מאד לעבודה ברוב ככל התחומים בהם נדרש תואר. נכון שאפשר לדעת אנגלית ולהיות מטומטם או לשלוט במתימטיקה ולהיות חולה נפש, אך למרות זאת במבחן התואר יש יעילות ואמינות שאין במבחן משך הלימוד בישיבה.
5. גם אם תמצא איזו פירצה שמאפשרת להחשב בעל תואר מוכר למרות שבחומר הלימוד אין רלוונטיות לעבודה, זו לא סיבה להכיר בכל בחורי הישיבה כבעלי תארים, אלא יש לטפל בפירצה.  

לגבי קבלת תואר על לימודים בישיבה, אז לפני שניגשים לשאלות, החשובות כשלעצמם, על תוכן הלימוד ורמתו, ועל מבחנים לבדיקת הצלחה, חייבים קודם כל לגעת בנקודה השורשית של ה'השקופה': אם מניחים, שהתורה היא 'אמת', והמדע הוא (לפחות בבחינת) 'שקר', אזי אדם שבא עם השקופה כזאת אל משרד החינוך והתרבות הממונה על הלימודים הממלכתיים, ומבקש הכרה, עליו ראשית כל לתת מעצמו הכרה במשרד שהוא הולך אליו, ולא רק ללכת לקבל ממנו נדבה. אם הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שרק לו מגיע, והלימודים הנלמדים באוניברסיטה בעצם הורתם ולידתם בטומאה, אזי באמת אין סיבה לצפות ממשרד החינוך והתרבות שיכיר בלימודיו שלו. אפשר לצפות להכרה כזו, רק אם הפונה בבקשה הנ"ל מקבל ומבין ששניהם יושבים מול ספרים ומורים ולומדים. תוכן הלימוד וצורתו אולי שונים, וכמוהם גם הפעולה והתכלית הסגולית, אבל שם אחד לשניהם: לימוד. והשם מבטא את מה שמשותף לשניהם, ומבדילם מכל שאר העיסוקים בעולם. ומתוך הבנה זו, אפשר יהיה לנסות לבוא להסדר עם משרד החינוך (וגם אז אני בטוח שמשרד החינוך יבדוק את תוכן הלימודים. כי אם למשל לומדים בישיבה סדר בוקר גימטריות וסדר צהריים דילוגי אותיות, אזי הוא לא יכיר בזה כלימוד אקדמאי. כלומר חובה על המבקש הכרה להציג משמעות סבירה המקובלת על אדם משכיל מן היישוב, כלומר שכל משכיל ממוצע יוכל לומר: כן, אני רואה פה דברי טעם. ולא יהיה די בהצהרות שהתורה ניתנה בסיני וכו' וכו', כי הם לא מאמינים, וגם אם כן, הרי בתוקף תפקידם הם חייבים להתחשב בתפיסה המקובלת באשר למושג 'השכלה'. דרשה כמו 'שור ולא אדם חמור ולא כלים', תהיה חייבת לעבור בדיקה אקדמאית. בעצכח למשל מנסים לתת משמעויות לדברים כאלו, ובאופן יותר שיטתי הרב מיכאל אברהם ב'מידה טובה'. אבל כולם מסכימים שעדיין יש מה לעבוד. אבל אם לא נעשה את כל העבודה הזאת - אז גם אם מאוד נרצה, אין שום סיבה שיכירו בלימודנו. גם רעיונות אמוניים עמוקים וקבליים הנלמדים בישיבות אלו ואחרות לא יתקבלו בקלות. הפיתרון של אנשי הדורות הקודמים היה 'ולא קרב זה אל זה'. אם אנחנו רוצים לשנות, אז צריך לשנות, ולא רק לבקש הכרה.)

הערה: לימוד אנגלית, איננו חשוב רק בגלל היותו שפה זרה הנוספת לשפת האם, אלא גם בשל היות האנגלית שפה מדוברת ושימושית (בשונה מאידיש) וגם בין לאומית.

"ולסיכום: הכיפה היא לא סיבה אלא סוג של הכרזה. "

כן, אבל הכרזה של מה? ניתן לפרש זאת בשני דרכים:
א. הכרזה שהיהדות צריכה להשתנות.
ב. הכרזה שהיהדות  איננה סותרת / יכולה להכיל  את הציונות ומדינת ישראל. ("דתי לאומי" - כמו שיש מי ששמו יהודה ויש ששמו יהודה אריה. השם הנוסף איננו בהכרח גורע מהשם הראשון, ואדרבה)

לפי מה אתה בוחר בפירוש א' ואינך בוחר בפירוש ב'?