ידועה אמרה של החזו"א זצ"ל בקשר להחלטה הגורלית שמצפה לנו , אני לא מצטטת בדיוק, אבל הרעיון- אותו רעיון:
"אם השכל מסכים והלב לא מתנגד או אם הלב רוצה והשכל לא מתנגד"
אז זה סימן שזה הזיווג שלנו...
הזוגות שאני מכירה הכי מקרוב החליטו על הצעד הזה כשהשכל שלהם הסכים וגם כשהלב ממממש רצה, והם חיים ב"ה מצוין (טפו טפו).
כך דמיינתי לי עד עכשיו, ועדיין אני מדמיינת גם את עצמי,
לא צופה שאהיה מסוגלת להחליט כאשר חסר לי אחד מהשניים...
אבל-
הרי החזו"א אמר מה שאמר ואני רואה המון חברות שמתארסות ככה, ולפעמים גם עוברות תקופת אירוסין מסויטת--- ומתחתנות...
ות'אמת שאת חיי הנישואין שלהן אני לא מכירה מקרוב אז אני לא יכולה להשוות לחיים של אחרים שהכירו וחשו בהתלהבות יתירה.
בכל אופן, אני כמעט בטוחה שזה לא אותו דבר.
רק מה- יכול להיות שטוב להם מאוד מאוד כי זה מה שהם ציפו לו.
אבל יש טוב יותר שהם בכלל לא מכירים...
טוב שהוא נחלת האנשים בעלי הפנטזיות המוגזמות...
האם אני אהיה מסוגלת להחליט כך, בלי ריחופים על עננים, בלי פרפרים בבטן ובלי הערצה עצומה לחתן שלי?
אולי הקב"ה הכניס לי לראש את כל ה"ג'וקים" כי זה מה שאני צריכה?
ואם זה לא נכון להקשיב להם - אולי כבר הייתי מאורסת למישהו... אמאהלה!!!
חברה נשואה אמרה לי "את חיה בסרט", כששאר הנשואות והמאורסות מסביב מאשרות...
האם כ"כ נדיר היום למצוא זוגות שחיים בתוך בועה ורודה?
כי אני כן מכירה "בועה ורודה" אחת ואף יותר, וממש מקרוב, וזה הציפיות שלי...
שלא תבינו לא נכון, אינני חושבת שאהבה זה דבר שבא ככה בקלות, אני יודעת שבשביל להשיג אותה צריך המון השקעה ונתינה ללא גבול, וזוהי חַתְכַת עבודת חיים.
אני עושה הפרדה בין אהבה להתאהבות.
השאלה היא-
איך צריכה להיראות נקודת הפתיחה... והאם היא לא קריטית להמשך החיים...???
אם צריך (ואני מקווה שלא...) - מה לעשות כדי להוריד ציפיות?
נ.ב. 'גברים ממאדים נשים מנגה' הוריד לי חלק מהציפיות- אז אם מישהו זקוק לזה- מומלץ!
