| נשלח ב-22/3/2009 23:52 |
 |
| |
שו"ת עגנון
סיפוריו של ש"י עגנון הם כידוע לא רק הישג ספרותי ואמנותי מרהיב, אלא גם מלאים וגדושים בחומר היסטורי ופולקלורי מחיי אבותינו במזרח אירופה. דברים רבים המציא הסופר מדמיונו היוצר, דברים רבים שימר, שחזר ועיבד, מפי ספרים ומפי סופרים.
אגב קריאת סיפוריו העוסקים בחסידות עלו בי שאלות רבות ואשמח אם חכמי הפורום יוכלו לסייע בידיעותיהם להעמיד שמועות על דיוקן או על בדיונן. ואפתח בשתי שאלות:
1. בסיפור 'כוכבי שמים' שנדפס בקובץ 'סיפורים נאים של ר' ישראל בעש"ט' (האש והעצים, עמ' קו-קז) מספר עגנון על ר' משה שהם מדולינא שביקר את ר' יעקב יוסף מפולנאה:
'ובאותו פרק עמד הרב בעל תולדות יעקב יוסף בסוף ימיו והיה זקן הרבה, שבירכו הבעל שם טוב ז"ל בשנותיו של יוסף הצדיק, שנאמר בו ויחי יוסף מאה ועשר שנים. וכבר מיצה כמעט כל ימיו ועמד להסתלק מן העולם, ומחמת זקנה נצטמק גופו ונצטמצמו איבריו כשל תינוק בן שנה והיה מוטל בעריסה, ועריסתו היתה תלויה בתקרה מפני הפשפשים'
האם יש מקור לשמועה זו על בעל התולדות?
2. בספרו 'אורח נטה ללון', עמ' 181, תיאר עגנון את בתי התפילה בעירו בוצ'אץ' וכתב בין השאר:
'והעידו עדים נאמנים ששמעו מאבותיהם ואבותיהם מאבותיהם ששמעו מזקני הדור, ששמעו שאנשי הכת היו צועקים בקריאת שמע ואומרים דאווי"י פוזשא"ר, כלומר תן אש, כלומר שלהב את לבי לעבודת יתברך'.
האם ידוע לאיזו קבוצה חסידית רמז עגנון?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 02:39 |
|
| |
הסיפור על התולדות מופיע גם ב'ספר סופר וסיפור' שלו (עמ' תי"א וב'ספריהם של צדיקים' עמ' י"ג). ואין מצוין עליו מקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 10:22 |
|
| |
בעניין הסיפור על התולדות נדמה שיש כאן יסודות שהשתמש בהם גם בסיפורו על ר' גדיאל התינוק.
בעניין התיאור על בוטשאטש, מקובל - וכך הוא עצמו מתאר במופע אור קולי המוקרן בבית עגנון - שאת תיאוריו וסיפוריו שב'עיר ומלואה' השתדל להצמיד לאמת ההיסטורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 10:54 |
|
| |
[אם הוזכר כאן גדיאל כמקבילה אפשרית, אציין למאמרו הנאה של גרשם שלום אודות המעשה הזה, כמדומני בתוך המאסף 'לעגנון שי'. אפשר שהזדקק לנקודה זו, איני זוכר.]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 10:58 |
|
| |
מעשה דר' גדיאל נידון אצל שלום ב'דברים בגו'. כמדומני. חבורת ליצנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 11:34 |
|
| |
צורבא מדרבנן החפץ בעילום שמו העביר לי את המקור הבא, שעשוי לשפוך אור על בני 'הכת' שאמרו דאווי"י פוזשא"ר:
"רבינו זצ"ל [אדמו"ר רבי יוחנן] מסטאלין-קארלין (שמנו"כ בטבריא) סיפר (בחג השבועות שנת תש"ז): דער זיידע [רבי אהרן השני מקארלין בעל ה"בית אהרן"] איז אמאהל גיווען אין אשטאט, האט ער גיזאגט: קוילין איז דא גיט פייער! און האט אויס גירופין בקול גדול, פאז'אר גיט פייער! ואז נתלהבו כולם בלהב אש יותר מגדר הרגיל, ולאחר התפילה אמר על התפילה כזו: איהר האט היינט גישטיגין בשבעים וחמש אחוז יותר מאתמול (שהי' אז חג השבועות למחרתו של שבת קודש)". – מתוך: פרי ישע אהרן, ירושלים תשס"ג, עמ' קנא.
אמנם אין מדובר בשעת התפילה ממש, וכן ספק בעיני אם היו חסידי קארלין בבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 12:00 |
|
| |
בדיוק בשיא המתח, העבירו את פס-הקול של הסרט ללועזית.
פרופ' אסף, תואיל בטובך להתחשב ביהודי פשוט עם, שאין לו אלא 'לושון הקוידש' שינק מאמו, ותוסיף כתוביות.
ותודה למפרע.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 12:09 |
|
| |
בעניין זקנים עד קי זכורני באחד מספריו של המלבה"ד של ספרו רב העיר ליזענסק בזמן הנועם אלימלך (ר' זאב וולף?) שגם הסכים על הספר נועם אלימלך- נכתב בהקדמה שכתב את ספרו (אפשר "לשון הזהב") בהיותו בן קו שנה. כך ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 12:24 |
|
| |
אם זכרוני אינו מטעני כתוב בשער ספרו לשון הזהב שנפטר בגיל קי"ג.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 14:34 |
|
| |
היו כידוע חסידי אשווארא שכינו אותם חסידי אש-ואורה על שם התלהבותם הרבה כמו אש (ונדמה לי שגם צעקו אש אש בעת תפילה, אך יתכן שטעיתי) לפי המסופר חסידי אשווארא נסעו קודם לר' יצחק אייזיק מקאליב ואחר פטירתו נסעו לר' נפתלי מרופשיץ.
יש עליהם סיפורים רבים והם ידעועים בין חסידים ממוצא הונגריה, לא זכור לי כעת פרטי הסיפורים עליהם, אך בטחוני שיש כאן כאלו שיודעים יותר מקורות עליהם בפרטיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 15:27 |
|
| |
ציטרון. כיון שדוד אסף לא נענה לאתגר, אקיים מאמרם ז"ל במקום שאין אנשים...
"דער זיידע [רבי אהרן השני מקארלין בעל ה"בית אהרן"] איז אמאהל גיווען אין אשטאט, האט ער גיזאגט: קוילין איז דא גיט פייער! און האט אויס גירופין בקול גדול, פאז'אר גיט פייער! ואז נתלהבו כולם בלהב אש יותר מגדר הרגיל, ולאחר התפילה אמר על התפילה כזו: איהר האט היינט גישטיגין בשבעים וחמש אחוז יותר מאתמול (שהי' אז חג השבועות למחרתו של שבת קודש)".
תרגום מילולי:
הסבא [רבי אהרן] שהה פעם בעיר, אמר: גחלים כאן בוערים היטב. והכריז בקול גדול, פאז'אר [?] בוער היטב! ואז נתלהבו כולם בלהב אש יותר מגדר הרגיל, ולאחר התפילה אמר על התפילה כזו: צעקתם היום 75% יותר מאתמול...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 18:21 |
|
| |
תודה רבה, ניחא.
אוי חסידים חסידים. אני אף פעם לא אבין מה הם עושים תורות שלמות מכל איזה משפט שאמר אדמו"ר.
[ונכנסתי לכוננות ספיגה..]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 18:28 |
|
| |
תודה לניחא, שמילא את מקומי. למען הדיוק צריך לקרוא: קוילין איז דא, גיט פייער!
דהיינו: גחלים נמצאים כאן, הבו אש!
וחזרה לעגנון, שורה קודם לציטוט שהובא לעיל הוא כתב כך:
'ויש שהכניסו בתפילותיהם לשונות שאין להם משמעות של כלום, ויש בהם משום הפסק ודאי, כגון טאט"י זיס"ר'
[אבא מתוק]
ואכן כבר בכתב הפולמוס הראשון נגד החסידים (זמיר עריצים וחרבות צורים) מתלוננים המתנגדים כי החסידים 'שואגים בתפלה ש"ע [שמונה עשרה] תיבת לע"ז מגונים ובשגעון יתנהגו' (מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, א, 59), ובהערה כתב וילנסקי כי ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ור' ישראל מקוז'ניץ נהגו להכניס בתפילותיהם מילים זרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 19:14 |
|
| |
ובדורותינו אלה, זה היה האדמור מקלז"ב בעל שפע חיים שג"כ היה מכניס מלים זרות בתפלה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 19:26 |
|
| |
פוז'אר היינו שריפה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 20:20 |
|
| |
על חסידי אשוואר - אש ואור - כתב הרב קינסטליכר בחוברת ז של צפונות, ובחוברת הבאה הוסיפו עליו שלושה כותבים.
תוקן על ידי בליסטרא ב- 23/03/2009 20:26:44
|
|
|
|
|
