שו"ת עגנון

הוא כותב בהקדמה לימים נוראים שהוא עובד על ספר ימים טובים

הקישור על ביאליבלוצקי לא נפתח

יש ספר זכרון לזכרו שבו נדפסו הספדים נפלאים של שי עגנון עליו

[באחת ממליצותיו הוא כותב שהיה הולך עמו בדרך והיה משוחח עמו בעניני הספר "ומקדר עמו בהרים"]

זה באמת מליצה נפלאה, שעד היום מצטטים אותה בכל טירונות בני ישיבה (אם נדייק מצטטים את השמנה בעירובין).

חוששני לך שלא ירדת לסופה של מליצה

יש כאן משחק מילים על המשנה בעירובין, כשמחד היה מקצר איתו את הדרך ועולה ויורד בהרים, ומאידך גיסא היה עוקר הרים בשיחתו התורנית

ספרו של עגנון בו נדפסו מאמריו על ר' שמואל ביאלבלוצקי נקרא 'מעצמי אל עצמי'. ספר הזכרון על ר' שמואל נקרא 'אם למסורת' וגם שם נדפסו מאמריו של עגנון וכמדומה שזהים הם. ראוי להזכיר את מאמריו היפים של ר"ש הנ"ל על ר' איצלה פוניבז'ער ומאמרו הארוך על רס"ג הנדפסים שם. 

כל מי שמח בקודקדו רואה את ליצנתו וקלותו שלא לומר ערממיותו של עגנון דוקא בספרו ימים נוראים בהעתיקו כצדיק תם ומתמם כל מיני גוזמאות חסידיות שלא קשה לדמיין את בת השחוק שעמדה על פניו של צ'צ'קס עת אסף אל כליו פנינים אלה. 

בספרו של לאור על עגנון (כמדומה שכך שמו של הכותב עכ"פ זהו ספר הביוגרפיה המרכזי עליו) הוא מביא שם  מכתב של עגנון שכתב למ"ד בלעג איך שאנשים מחזיקים אותו לבעל תורה בעקבות ספרו זה ומשגרים אליו שאלות חקירות ודיוקים על ספרו זה.
 
שמעתי על חד מן הגדולים בדור הקודם שהיה עגנון מכבדו בספריו הנדפסים ועולים והיה שידוע היה כנעים הליכות ומסביר פנים היה מקבל מהמחבר את ספריו בנימוס, כאשר כיבדו עגנון בימים נוראים סירב אותו חכם לקבלו ממנו, באמרו בשלמא שאר ספריך, אכן על ימים נוראים ב"ה אין אנו חסירים בספרים. ואפילו מעשה זה להד"ם עדין נאים הדברים לכשעצמם. 

ואיך אפשר בלי להזכיר את טענתו של הסופר (התמהוני) סמבטיון שהאשים את עגנון (מע"ג אחד מעיתוני חרות שי"ל אז ואח"כ בספרו 'סופרון עברי', ת"א תש"י עמ' 71 72) בגניבה ספרותית בכך שהעתיק את רובו של ספר דיני ישראל ומנהגיו - ימים נוראים, ניו יורק תרפ"ד (יש באוצר החכמה). אשמה זו הסבה לעגנון עוגמ"נ רבה. מענין אם יש משהו בדברים.

ב"ה יש לי מח בקודקדי ומה שאני רואה בדבריך הוא מבט חרדיסנטריק טיפוסי. הומור=סטיריה, סטיריה=שנאה גמורה, וכל מה שאינה סנטימנטלית עד כדי הקאה וקיטש אינו נוטף ממנו טופח ע"מ להטפיח ראוי ליגנז.

וכי מה שעגנון לעג על השוטים שמחזיקים אותו לגדול משום שחיבר ספר על ימים נוראים? זה מלמד יותר על השואלים מאשר על הנשאל שסך הכל היתה לו חבה יתירה להאווירה של ימים נשגבים אלו ובנוסף להליכות ומנהגים של הימים הוסיף סיפורים, עובדות ואימרות שמאפיינים התחושה והרגש של הימים נוראים. הוא לא תם ומתמם, ולא עלתו בו שום שחוק ואם תטריח לקרוא הקדמתו להספר תבין מה הניע אותו לשמר ולבקבק התחושות של הימים הנוראים.

אלמלי הטריח המחבר לבקש הסכמה מהנכדים של הרביס ש´גזמאותיהם´ מופיעים בחיבורו, ועיטף ספרו בכרך קשה בצבע חום וכינה עצמו זעירא דמן חבריא הרוצה בעילום שמו היו מתפללים על קברו מן א´ סליחות עד הושענה רבא והאתר לשומרי המצוות ברשת היה מגיש תמונות בלעדיות ומרגשות ומצמררות ומקסימות וכולי וכולי. ועכשיו שזכה לפרס נובל, וגלח זקנו ושפמו, וכלל סיפורי צדיקים לקוראים שאינם מורגלים בוכל מאמינים הוי אומר שזה לצנות וקלות.

ועל החד מן הגדולים שסירב לקבל הספר, אדרבה תפרט הספרים שאין אנו חסירים מהם. ומה תמצא? תקיעת שופר כהלכתו, ופלפול על התוקע לתוך הבור ושאלה להפוסק הדור אם שפם הוי הפסק בתקיעת שופר ואם מותר לנעול קראקס ביום הכפורים. טובה הקלות של עגנון מאשר הרציניות של המחברים שלנו.

אגב עגנון,האם נכון מה שמספרים עליו שהיו סוגרים בשבילו לפעמים את הכביש שעובר ליד ביתו כדי שיוכל להתרכז בכתיבתו,יש איזה מקור כתוב לזה?

בזכרוני המעומעם ממה שראיתי לפני שנים בספר הראיונות של המראיין האגדי רפאל בשן, עגנון מתלונן שם על כך שקשה לו לעבוד בגלל הרעש שיש ליד ביתו או משהו דומה.

במעצמי אל עצמי יש איזה ראיון על ענין הרעש וכנראה שהן הדברים.
אצל עגנון כמו עגנון לעולם אינך יודע להפריד בין ליצנות לבין דברים אמיתיים יותר. 

אכן, הרחוב הצמוד לביתו של עגנון נסגר בשעות מסוימות ביום. אי"ה, אמצא מקור לכך.