|
|
| נשלח ב-1/10/2009 18:04 |
 |
| |
נראה לי שלא נסגר לגמרי, רק הפכוהו לחד סטרי וקבעו בו שלט "נא
לשמור על השקט, סופר במלאכתו!"
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2009 13:08 |
|
| |
בספר חמישים לישראל מובא שב14 לספטמבר 1959 סגרה עירית ירושלים את רחוב מגוריו של עגנון לתנועת כלי רכב בין השעות 10 בלילה עד 7 בבוקר.
חיפשתי בעיתון דבר (העיתון המקוון היחיד הידוע לי מאותה תקופה) ולא מצאתי מאומה.
העירני חכ"א שבסיפרו על האתרוג של הרב מטפליק (בתוך אלו ואלו) מתאר עגנון באריכות את אכזריותם של בעלי האוטומבילים שמתוך עצלותם מעירים את האדם משנתו.
עוד על עגנון נכתב כאן בעבר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2009 13:12 |
|
| |
תודה אלייעזר, ידעתי על הספר 'חמישים לישראל', אך חיפשתי כמוך מקור יותר אמין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2009 21:12 |
|
| |
[ערב שבת זו היה בדעתי לזכות את הציבור מענינה של פרשה, שיר נאה מאת עגנון אלא שנטרפה שעה וטרדות ערב שבת מנעוני מכך. אמרתי שבת, קודש היא. ובקדשים הלילה הולך אחר היום.]
שיר זה המוגש לפניכם כמדומה אני שלא נתפרסם כלל אלא אצל הברמן במאמרו על עגנון (בתוך: אנשי ספר ואנשי מעשה, ירושלים תשל"ד עמ' 216-223) שם הוא מספר על היגיעה שיגעו הוא ועגנון בהוצאת ארבעה כרכי 'כל ספרי שמואל יוסף עגנון' לייפציג תרצ"א. מתוך הטרחה והייאוש של מלאכה דווקנית זו נולד השיר הבא.
שבחו של נח
אני יושב בלפצייג
בלי שום הנאה
כל היום הנני עסוק
אך ורק בהגהה
ואם תקנתי תבה אחת
כמו שהיא צריכה להיות
באותו תקון עצמו
צצים שתי שגיאות
ואני קורא למסדר
ואומר לו ככה:
נשתדל נא אדוני
שתהא התבה כהלכה
ואני יושב עמו ומזיע
ומתקן ומוחק
והשטן עומד כנגדי
ומגחך ושוחק
עתה אבין עתה אדע
מה שלא הבנתי כל הימים
למה שבחו את נח
שהיה צדיק תמים!
שכדי לעשות תבה אחת
צריכין הרבה כח...
עתה אבין עתה אדע
שבחו של נח...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2009 22:48 |
|
| |
אלייעזר, הלא גם אמר עגנון" שיר בלא ניקוד - ככלה בלא ריקוד"!
עכ"פ יש"כ שהרבה חיפשתיהו ולא מצאתיהו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2009 00:59 |
|
| |
אמרתי שבת קדש היא ובקדשים הלילה הולך אחר היום. ואיקץ ותתפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד וארחץ ידי, ואוציא את המחשב חוצה אל אור הלבנה, והנה כתוב שם... כי הלילה הולכת אחר היום, וכמעט קרעתי את בגדי, גם כיביתי זה המחשב, כי אמרתי טוב לחלל שבת א' ולא יחללו ישראל שבתות הרבה אם יראו זה הדבר הרע, גם נהיה כולנו לעג וקלס בעיני הגוים. ואתאפק בעבור כבוד שבת ואדור נדר אם אתן שינה לעיני עד צאת יום הקדוש, עד שאכתוב איגרת ארוכה, לבאר את ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש, והמאמין בפירוש הזה, השם יתברך ינקום נקמת השבת ממנו, הקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו אל חיכו. ולכל בני ישראל יהיה אור חזק, וכאור שבעת הימים:
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2009 01:03 |
|
| |
ידע הברמאן נפש בהמתו והקפיד להביא בספרו הנ"ל את השיר בניקוד והרי סריקתו:
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2009 01:59 |
|
| |
"שיר בלא ניקוד כחתונה בלי ריקוד" (מעצמי אל עצמי עמ' 46).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2009 19:12 |
|
| |
היכן בכתבי עגנון מוזכר
הביטוי התלמודי "הווה אמינא"?
בתודה,
רן
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2009 14:48 |
|
| |
האם מישהו יודע על סיפור של עגנון שבו הוא מזכיר קורא בתורה ירושלמי אשר ידע כיצד לבטא את הדגשים באות א´?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 22:35 |
|
| |
הפסק של התלהבות באמצע התפילה
בתחילת הדיון בפורום זה דובר על הפסקות של התלהבות ("טאטע") באמצע התפילה. נדמה לי שקראתי פעם (אולי בשרי-המאה של הרב מימון) ראייה שהדבר אינו נחשב להפסק, שהרי ר' עקיבא יצאה נשמתו ב"אחד" ואעפ"כ הספיק להסביר לתלמידיו תוך כדי תפילתו "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא פסוק זה לידי".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 17:19 |
|
| |
| אלייעזר כתב: |  | בספר חמישים לישראל מובא שב14 לספטמבר 1959 סגרה עירית ירושלים את רחוב מגוריו של עגנון לתנועת כלי רכב בין השעות 10 בלילה עד 7 בבוקר.
חיפשתי בעיתון דבר (העיתון המקוון היחיד הידוע לי מאותה תקופה) ולא מצאתי מאומה.
העירני חכ"א שבסיפרו על האתרוג של הרב מטפליק (בתוך אלו ואלו) מתאר עגנון באריכות את אכזריותם של בעלי האוטומבילים שמתוך עצלותם מעירים את האדם משנתו. |
|
מעריב 14/09/1959 עמוד 3 (נראה בעליל שהכותב ניסה ל"עגנן" את הכתבה)
יש יום יותר מתאים מערב פורים שהוא גם יום היא"צ של עגנון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 17:56 |
|
| |
בענין עיגנון הכתבה: רפאל בשן ראיין פעם את עגנון ולימים הדפיס שוב את הראיון בספרו "יש לי ראיון", עם עובד תשכ"ה. בסוף הספר הוא מספר אודות הראיון הזה: "לקראת הראיון עם ש"י עגנון ישבתי לקרוא שוב את כתביו. גמרתי אומר שהראיון כולו יהיה כתוב בסגנונו שלו. ישבתי לילה שלם והוצאתי מספריו כאלף ביטויים עגנוניים אופייניים. תחילה כתבתי את הראיון בשפתי שלי, אחר כך תירגמתי הכל ל'עגנונית'. לי נראה כי הראיון יצא טוב, ואות מובהק: ההנאה שנהניתי בשעת כתיבה. אבל ש"י עגנון כעס עלי מאוד ואמר למקורביו כי עשיתי בו 'מעשה ליצנות'".
בענין האוטומובילים: גם בספרו פתחי דברים כותב רש"י: "האבטומובילים הללו שנבראו לתועלתם של הבריות, תועלת הם ליחידים ופגע רע לרבים". כנראה שהרומן שלו עם המכוניות ליווה אותו כל חייו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 18:27 |
|
| |
התבטא על הרומן הזה גם עמוס עוז בסיפור על אהבה וחושך
מי יכול להעתיק?
|
|
|
|
|
