הבוקר הראשון ביבשת אנטארקטיקה. בלילה הפליגה הקבוצה מאיי שטלנד לחצי האי האנטארקטי כאשר הם חוצים את מיצר ברנספילד. ההפלגה היתה בים סוער, לפחות במושגים של יצורים יבשתיים מובהקים. אבל העליה לסיפון בבוקר והמראות שהתגלו לעיניהם היו פיצוי נאות. כמו נשיקת קרני השמש לפסגת קרחון זה:
ומראה נוסף
חרטום הספינה – משם ערכו הנוסעים תצפיות וצילומים רבים
הצבע השולט היה לבן, שלג וקרח שאינם נמסים גם בחודש דצמבר, שאז קיץ באנטארקטיקה – קצה קרחון:
פגישה מקרוב עם קרחון
התשובה לשאלת הקברניט האם ברצונם לצלם את הקרחון מקרוב נענית כמובן בחיוב
מתקרבים עוד יותר
מתקרבים עוד וחושבים על הטיטאניק
מבט לתחתית הקרחון – כיצד עיצבו הרוחות והים את צורתו
ההשתנות ההדרגתית של צבע המים מלמדת על חלק הקרחון השקוע מתחת לפני הים
מצד שמאל עומד אחד מאנשי הצוות מתבונן היטב במים ובקרחון כדי לסמן לקברניט מתי הספינה קרובה מדי
הספינה מתקרבת לקרחון למרחק זעיר המאפשר לרחל פוקס להושיט יד ולנגוע בו
אלן הגיע מאוחר מדי, הספינה החלה להתרחק כבר והוא לא הצליח לנגוע בקרחון כפי שמעידה האכזבה על פניו
הצבע הכחול הוא השתקפות של התרחבות הקרחון מתחת לפני המים – שנקראת: לשון הקרחון
מתרחקים ומסיימים את הפגישה עם הקרחון הראשון במסע
