דיון: מהי 'חירות'?

זאת הקופסה שלך תבחר לה את הצבע שאתה רוצה...

בעצם..צבע אדום..

אין משמעות לצבע הקופסה... [אם כי הייתי רוצה חהבין, מדוע בחרת בצבע אדום דווקא, מהי המשמעות הסימבולית של הצבע, שאנטי?]

נותרה רק השאלה הפילוסופית: אילו היו מכניסים אותי בעל כרחי לאותה תיבה - האם ניתן היה לומר כי החופש נכפה עלי?

חבל, חברים, שלא עיינתם לעומק במה שכתבתי בעמוד קודם,  לו העמקתם הייתם רואים כי כל דבריכם היו מתומצתים באותו משפט... ודו"ק.

פסיכובלוג, העולם בנוי כך שמי שנולד בו הוא כבר אינו חופשי במובן הפשוט כי הוא כפוף לתאוות, כללי התנהגות, וכו' שלו ושל אחרים, לכן אי אפשר לומר שמתירנות זו חירות, אמנם מתירנות זה אי שיעבוד לכל דבר אחר מלבד השיעבודים שקיימים בטבע מאז ומעולם.

תוקן על ידי yakov7 ב- 24/03/2009 22:16:46

אנסה להציג את דעת הרב למיטב הבנתי:
הרב כותב בעין איה ח"ג, שבת, עמ' 67:
"הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין" (שבת כג ע"ב). ישנם אנשים שהשקיפו על מרחב החיים עם כל התפשטותם, וראו כי נפש האדם בבריאותה היא נוטה לחיות חיים רחבים, נאותים לפי הרחבתם של כחות נפשו ששואפת להתפשט. חשבו ע"כ וטעו, שלא ימצא האדם למלא נפשו בחיים, כ"א אם ישים את החיים ההוים החומריים מקום מרכז תכליתו, שאז ישאף למלא את חק החיים. אבל אם תעודתו ומגמתו הפנימית תהי' רק יסוד החיים הרוחניים והנצחיים, ויהיו לו כל עניני החיים הרחבים שבעוה"ז רק בערך הכשר והכנה להשגת קיום התורה והמצות, יצטמצם אצלו יסוד החיים, ונמצא שיהיו חייו אז שלא כפי טבע נפשו האנושית שמתגעגעת לחיים רחבים, ומפני משפט מעוקל זה באו לעשות הטפל לעיקר. אבל באמת שקר בימינם, כי אע"פ שהרחבת החיים היא נטיה טבעית באדם, אבל לא מפני זה צריכות אותן ההרחבות המוחשיות להיות תכלית החיים, אלא יסוד החיים ותכליתם הוא הצד הקדוש שבהם, פרי הטוב העומד לעד. אלא שכ"כ ישנם מעמדים גבוהים ובקשות גדולות בדרכי ד', עד שכל הרחבת החיים הטבעים, הכל נתבעים הם לצורך התעודה ההכנית, לרגלי ההכשר של צד הקדושה שנמצא בפנימיות החיים. ע"כ אל יאמר אדם כי הזהיר במזוזה, ודאי יסוד מגמתו במושג הדירה הוא למען יקיים על ידה את המצוה התלויה בה, שמגמתו זאת מתנגדת אל הרחבת עצם החיים שיש בחלק הטבעי של האדם, אל דירה נאה רחבה והדורה. לא כן הוא, כי עם עשיית התמצית העקרית שבחיים את היסוד הרוחני התכליתי, מ"מ כל ההרחבות נזקקות לו, והזהיר במזוזה משו"ה זוכה לדירה נאה. וכמ"כ בציצית, אע"פ שיסוד השקפתו העקרית בבגדים ויחשו אליהם בעיקרם הוא מצד ערך המצוה שאפשר להעשות על ידם, לא יצומצם מפני זה כח הנטיה של צורך ההתרחבות הנטועה בנפש האדם, וזוכה ג"כ לטלית נאה. וה"ה הזהיר בקידוש היום, אע"פ שמציאות היין אצלו אינה לשמחת החיים ההדיוטית, אל יחשוב הטועה כי השקפה כזאת גורמת לסגור את דלת הרחבת תענוגי החיים, כ"א זוכה וממלא גרבי יין. אלא במקום שמי ששמים כל מגמתם התכליתית בדברים המגושמים לבדם לא יוכלו להתרומם אל קדושת הרעיונות, ולשמח שמחה עדינה בחייהם, ובמלאת ספקם והזקנה תכביד עליהם ידה, ימצאו עצמם מבוהלים ודעתם מטורפת, לעומת זה קוי ה' שהכירו את החיים בתור אמצעי הגון, אע"פ שערכו בתור אמצעי לא גרם כלל לצמצומו, אבל גרם להיות השמחה קיימת בו בכל עת ובכל מצב, וההכשר להתרומם אל מרומי הציורים הרוחניים מאהבת ד' וכבודו, וכל דרכי היושר והטוב נעוצים אצלם בעצם החיים החושיים עצמם, עד שאותה הדירה הנאה, הטלית הנאה וגרבי היין, יש להם ערך נעלה ומיוחד בהיותם באים ערך זכות למי ששם כל ענינם רק כהרחבה אמצעית לתמצית החיים וגרעינם הפנימי שתלוי בהם, הוא צד המצוה והקדושה שבהם.

ביאור ע"פ מוסר אביך פ"ב, פסקה א' (חשוב לעיין בפנים, יסודי!):
האדם מתוקן ביסודו - "עשה הא-לוקים את האדם ישר".
"יצר לב האדם רע מנעוריו" - זה אופי חיצוני שהאדם בונה לעצמו כיוון שבראשית דרכו פועל בלי מחשבה.
האדם צריך להחזיר את עצמו לרצון המתוקן הטבעי שלו!
הנשמה אוהבת להתפשט, להתרחב, אדם מרגיש רע כאשר מונע את זה ממנה! אך חייב לכפות עצמו לתקופה מסוימת כי בנה לעצמו אופי מקולקל. לכן ילך קודר בראשית דרכו - כי הנשמה לא אוהבתץ את המצב הזה.
אך זה לא התכלית. - התכלית היא להתרחב! - לעשות מה שאתה רוצה - אך כדי לעשות באמת מה שאתה רוצה - צריך בהתחלה להצתמצם - כמו החמץ - שלא מתפשט ומתרחב - ואח"כ אפשר כבר להתפשט ולהתרחב אחרי שהחזיר את הרצון שלו - לרצון האמיתי! - וזה מה שמסביר הרמח"ל באידרא רבה על האידרא של רשב"י ועל תיבת נח - שהתיקון בהתחלה נעשה בצמצום בפנים - ואח"כ הולך ומתפשט בכל הגוף - בכל העולם. ("הדבר הפרטי באדם נלמד מהכלל כולו"). וזה מה שאמר ה' לנח - צא מן התיבה. עיינו שם ליתר ביאור.

לרותם - הרעיון מיתוך : 'תיקון המידות' של הרב אביחיל - בחירה חופשית - מה זו בחירה ומה פירוש חופשית? - בחירה - העדפת עניין מסוים מיתוך מספר עניינים. אך לא כל בחירה היא חופשית - אדם ייגנע לאוחז בידו אקדח לא מפני שרוצה לעשות מה שאומר לו, זו בחירה - אך לא חופשית.
אותו דבר אדם הנכנע ללחץ חברתי - אותו דבר אדם הנכנע ללחץ חומרי - של תאוותיו.
בחירה חופשית היא שאדם ייפעל ע"פ הרצון האמיתי-נשמתי שלו - ולא הרצון החיצוני - חברתי,רגשי,גופני.
זה בעצם מה שאמרת, אולי חידדתי קצת...(לא אני, הרב אביחיל...)