יוונית שפה יפה

בכמה וכמה מקומות משבחים חז"ל את יופיה של השפה היוונית. לא התרבות היוונית, לא חכמה יוונית, לא תיאטראות וגימנסיונים יוונים - כל אלו נחשבו שליליים או פסולים, אבל השפה היוונית היא יפה יפת א-להים ליפת.

דוגמאות בולטות: המשנה בשקלים מבארת כי על  שלש הקופות בבית המקדש בהן שמו את השקלים היה כיתוב "אלפא" "ביתא" "גמא" למה לא קופה א', קופה ב' קופה ג' ? כי היוונית יותר יפה. עד כדי כך? איזה חוש אסתטי מפותח צריך כדי להחליט שאלפא יותר יפה מאלף?

הגמרא בברכות מסיקה, וכך פוסקים להלכה, שאסור לכתוב ס"ת אלא בעברית או ביוונית. שוב הנימוק הוא יופיה של השפה. על פניו מדובר במצב בו מישהו מתרגם את התורה ליוונית, כותב אותה על קלף וזה מה שקוראים בבית הכנסת, כלומר יש כאן שתי רמות של יופי, הן בכתב והן בשפה עצמה.

אני תמה:

א. מה הקטע הזה? מישהו מבין איך ניתן למצוא כאלו ערכים אסתטיים בשפה? יש באמת שפות מתנגנות, לדוגמה איטלקית, שנעים לשמוע מישהו שמדבר בהן גם אם אתה לא מבין מה הוא אומר, אבל עד כדי כך? 
 
ב. האם חז"ל בתקופת המשנה דברו וקראו יוונית שוטפת? מה לגבי שפות אחרות? בין כמה שפות הם שפטו כשהחליטו שיוונית יותר יפה?

ג. מדי דברי בו - איך אפשר להבין את ההקפדה על כל אות בס"ת, כשמצד הדין העקרוני הייתי יכול לכתוב הכל ביוונית? הרי ברור שאפשר להשתמש במלים שונות לתרגם אותו דבר, כלומר אם מותר לתרגם זה אומר שס"ת כשר הוא ספר שכתובה בו האינפורמציה באופן מובן, לא משנה איך. אז מה ההקפדה הזו על כל אות?

"איך אפשר להבין את ההקפדה על כל אות בס"ת, כשמצד הדין העקרוני הייתי יכול לכתוב הכל ביוונית?"

האם ייתכן שהכוונה רק לאותיות הפונט היווני (כלומר, במקום א לכתוב אלפא וכו')?

"אם נניח שלשון וכתב התורה שונו, כיצד ניתן לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות?"

"בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש... ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש..." כלומר, התורה שבידינו כתובה באותה שפה כמו התורה שניתנה מסיני, רק הפונט השתנה.

אך גם לפי זה, יש קושיה על ר' עקיבא, שהיה דורש תלי תלים של הלכות על כל תג שעל כל אות בתורה.

<""אם נניח שלשון וכתב התורה שונו, כיצד ניתן לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות?"

"בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש... ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש..." כלומר, התורה שבידינו כתובה באותה שפה כמו התורה שניתנה מסיני, רק הפונט השתנה">.
 
הפונט השתנה לפונט ב"י או לפונט האריז"ל?

לא מזמן ראיתי בספריה הלאומית את ספר התורה של הר"ן  והצ' שבו היא הפוכה
לא מזמן הראו לי כתב יד של תורת כהנים מהמאה התשיעית וגם בו הצדי הפוכה.

מה שמוכיח שהצ' ההפוכה אינה המצאה מאוחרת וכפי ששמעתי שטען החזון איש.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/03/2009 8:46:12

בעל, זה לא קשור לשבתאות איכשהו? ואולי אפילו היה על זה פעם אשכול, נדמה לי שיהודה ליבס כתב על זה.

לכאורה זו הוכחה שאין קשר לשבתאות.

ההקפדה על צורה מסוימת של צדי או על היפוכה.

לאחר עיון מסוים בסוגיה נראה לי למען האמת שאצל חז"ל לא היתה קיימת התפיסה שכל תרגום הוא פירוש. הם תפסו שאין שום בעיה עם תרגום, אלא שישנם טקסטים כמו מקרא ביכורים שהמצווה היא לומר אותם בעברית. הם אכן הבינו שאפשר לתרגם באפנים שונים, אבל היתה להם תפיסה פחות דקדקנית של נאמנות לטקסט ותרגום שמוסר באופן סביר את הרעיון נחשב לתרגום טוב.

מיכי: לא הבנתי את המחלוקת, הרי דין קריאת מגילה וק"ש בלעז מפורש בתורה?

אראל: שאלת הפונט נידונה להדיא בגמרא במגילה עיי"ש. 

מה שכן, שיטתו של בעל נפש החיים בעניין תפילה היא אכן תמוהה. הנפשה"ח בספרו מאריך להסביר שעיקר התפילה איננה בקשת צרכים אלא יש במלות התפילה כל מיני סודות עליונים שאנחנו לא מבינים, לכן התפילה המשובחת היא כאשר המתפלל מצייר לנגד עיניו את אותיות המלים שהוא מוציא מפיו ו"משלח" אותן למעלה לפעול את פעולתן. 

בהגה"ה שם הוא מקשה על עצמו למה מותר להתפלל בלשונות זרות, ומתרץ שזה לצאת י"ח אבל התפילה המשובחת היא באמת רק בעברית. אמנם המעיין בגמרא סוטה יראה ששם  נאמר כי מכיוון שתפילה היא רק רחמי ברור שניתן לאמרה באיזו שפה שירצה, כלומר שבכלל אין הוא אמינא לחייב תפילה רק בעברית, וזה לא מסתדר עם שיטתו כי אם באמת מפסידים כך את החלק העיקרי של התפילה למה שלא נחייב להתפלל כך?

עוד קושיה על דבריו היא מהרמב"ם בריש הלכות תפילה שמסביר את תקנת תפילת הקבע של אנשי כנה"ג בטעמים אסתטיים - שבאותו זמן אנשים לא ידעו טוב עברית וחציים מדבר אשדודית ולכן תקנו נוסח - ולא בכך שנוסח זה מכיל סודות עליונים שמועילים לכל הדורות וערכם עולה בהרבה על בקשת הצרכים שיש בעצם המלות.

שנרב
מדוע הרמב"ם לא הביא את הדין של תפילה נאמרת בכל לשון, בשעה שבקריאת שמע פסק שנאמרת בכל לשון?