כנסת הבוגרים דישיבת חברון - ההיבט הסוציולוגי

נפו"ה,

מעניין היה לראות את נסיון השוואתך בין השיטה הסלבודקאית לשיטה הברסלבאית:

<[במאמר המוסגר, מעניין להקביל בין ההשקפה הסלבודקאית לתפיסה שהציג רבי נחמן מברסלב, לפיה סוד כוחו של היצר בעצבות, ורק השמחה היא שתחלץ אותנו מציפורניו. קווי דמיון רבים נמתחים ביניהן.]>

יתכן שכאשר מביטים ברובד הראשוני רואים מאפיינים מאחדים בין שתי השיטות, כביכול גדלות וחשיבות האדם הם המניע הפסיכולוגי המוציא מידי החטא כפי שהשמחה מוציאה מהחטא. רק לדעתי כאשר מסתכלים מעט יותר לעומק, רואים ששתי השיטות הם כמזרח ומערב.

השיטה הברסלבאית בנויה להמונים הנבערים שאפשר לחברם ליהדות ע"י שמחה. הרעיון המאפיין בשיטה הוא שלכאורה החוטא צריך להעצב על עוונותיו, אך לא, אל לא להתייאש ובכך ינצל מהחטא והקליפות. כלומר עיקר הרעיון הוא לנסות ולחבר את החוטא בצורה קלה לדת (אינסנט אמרנו?), אך לא מצינו מניע פנימי וסיבה אמיתית ואידיאולוגית מדוע לא לחטוא. באותה מידה היה יכול ר' נחמן מברסלב להמציא שנטילת סמים קשים מוציאה את האדם מן החטא (אופיום להמונים אמרנו?).

לעומת זאת השיטה הסלבודקאית - "גדלות האדם" - בנויה על מחשבה, על העמקה, על הכרה בגדלות יציר כפיו של הקב"ה - האדם. השיטה הזאת אינה להמונים, היא ליחידים שיושבים ועוסקים במחשבה ומפנימים את העיקרון ומבטאים אותו יומיומית. נכון שכיום השיטה כביכול נפרצה להמונים ורבבות מתלבשים בגינוני טקס בשם גדלות האדם, אך כל בר דעת יודע שהם לקחו סממן חיצוני ולא את כל השיטה.

יש להאריך רבות ע"כ וכתבתי הדברים בקצרה לענ"ד.

_________________

מ. זוהר

למזוהר

" אך לא מצינו מניע פנימי וסיבה אמיתית ואידיאולוגית מדוע לא לחטוא"

האם העובדה שבתורה כתוב לא לחטוא איננה סיבה מספיק אמיתית ואידאולוגית מדוע לא לחטוא?

ולגבי הרעיון שהשמחה היא רק להמונים הנה מה שכתב הרמב"ם:

והנה נראה שבהלכות תשובה (שהם דבריו שכתב בהקדמה לפרק "חלק") מייחס הרמב"ם במפורש את השמחה וטוב הלבב לאופן העבודה, שכך כתב: "...והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש... כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו..." ודבריו נראים כלקוחים מתוך הפסוק הנ"ל, וממילא גם מה שהזכיר את הפסוק "הוא שכתוב בתורה 'תחת אשר לא עבדת את ה' וגו', ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך'" מתבאר באופן הנ"ל - השמחה היא האופן שבו צריך לעבוד את ד'."

"באותה מידה היה יכול ר' נחמן מברסלב להמציא שנטילת סמים קשים מוציאה את האדם מן החטא (אופיום להמונים אמרנו?)."
מה פשר ההשוואה בין חינוך לעבודת ה' בשמחה לבין נטילת סמים קשים?

[ולאחר שאדם ל"ע חטא האם השיטה הסלבודקאית היא לשקוע בעצבות ?לית מן דפליג שעצבות איננה תורמת לתשובה].

צענע,

הסיבה שכתוב בתורה לא לחטוא היא סיבה אידיאולוגית מספיקה. אך לא בכך עסקינן.

שיטות רבות יש בקיום התורה. השיטות הללו הן שיטות פסיכולוגיות ואידיאולוגיות שהן עזר בקיום המצוות ובהבנת מטרתן. השיטה הסלבודקאית הנדונה באשכול דנן היא שיטה המחנכת את האדם להסתכלות מסויימת על הבריאה והאדם. השיטה דוגלת בגדלותו של האדם ביחס לכל הבריאה (לדוגמא, סלבודקאי אמיתי לא יתכופף כלל לצלחת אוכל, אלא ירים את האוכל אל פיו וכו') ובגדלות ערכית של האדם בעצמותו (בין אדם לחבירו ובין אדם למקום). השיטה הזו מסייעת למביניה ומקבליה מבחינה קוגנטיבית לקיים את התורה.

לעומת זאת דברי הרמב"ם שהבאת הינם הבטחה שהאדם אשר יעבוד את הקב"ה בשמחה, לא יתקל במכשולים פיזיים בדרך. הנה המשך דברי הרמב"ם שציטטת: "שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן". הרמב"ם לא מדבר על שיטה להתרחק מהחטא ע"י שמחה - כפי שתורת ברסלב מנסה להציע - אלא הבטחה פיזית שהעובד בשמחה לא יחלה ולא יוערמו עליו קשיים פיזיים מסביבו לקיים מצוות.

ההשוואה בין עבודה בשמחה ברסלבאית ובין שימוש בסמים קשים היא מכיוון שלפי התאוריה הברסלבאית אין הבדל גדול. זה בס"ה הכל עניין של מצב רוח, אם יש שמחה ומצב רוח טוב אז מתרחקים מהחטא. מדוע א"א לעשות זאת באופן מלאכותי ע"י נטילת סמים קשים דבר יום ביומו?!

לפי שיטת גדלות האדם לא צריך להעצב ולהכנס למרה שחורה כדי לחזור בתשובה, לפעמים זו עצת היצר להעצב ולחשוב שאין סיכוי לעזוב את החטא. אך מכאן ועד שימוש בשמחה, מוזיקת טראנס, ריקודי רחובות פרועים כדרגה נשגבה בעבודת השם, הרי שזו חוכא ואיטלולא.

_________________

מ. זוהר

מיימוני,
איני רואה עמך עין בעין את מהותה ומשמעותה של תיאוריית "נזר הבריאה", לענ"ד היא אינה עלולה/עשויה להוליך לגישות קבליות חשוכות, אלא היא גופא אחת מהן. 
הרמב"ם שולל את התיאורייה מטעמים קרובים לאלה שהזכרת (תפיסת האלוקות צריכה להיות תיאוצנטרית ולא אנתרופוצנטרית),אולם אינני משוכנע  שהגישה של הרמח"ל(וחלק מהחסידות),לדוג', לוקה בפגמים לוגיים-אנליטיים(לפחות במבט שטחי).אם אומר, למשל, שהבריאה נועדה להיטיב עם בני-האדם,זה לא נובע בהכרח מייחוס מניעים לקב"ה. מלה"ד, לאנסלם הקדוש ולהקתו שהגדירו את האלוקים כטוב השלם, והכוונה לכך שזה ממהותו.

למזוהר

כמו שכל הדרכים מובילות לרומא והדרך שאתה בוחר מן הסתם מתאימה לך ומוכיחה מי אתה מבחינה פסיכולוגית כך גם הדרכים לעבוד את ה' תלויות במבנה הנפשי של כל אדם ויעידו אותם דת"לים שקמו יום אחד והחליטו שהם חבקוקניקים ואף אחד לא תלה זאת בעובדה שהם הפכו להמוניים.לכל אחד יש נפש אחרת ומה שמושך את ראובן לא מתאים לשמעון.אבל ההבחנה בין "חושבים"לבין "המוניים" היא מקוממת בעיני.
ולגבי הרמב"ם -לא הבנתי איך הגעת להסבר שלך לגבי עבודת ה' בשמחה אבל נדמה לי שהציטוט הבא מסביר את חשיבות השמחה יותר במפורש:

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'." (הלכות שופר וסוכה ולולב ח/טו) "

נדמה לי שיש יותר מרמז דווקא נגד שיטת גדלות האדם ולא נגד שיטת השמחה.

ולגבי סמים אני עדיין מתפלאה על ההשוואה.סמים מביאים לירידה במורל,לגנבות ולכל הצרות שבעולם ובדיוק ההפך מזה קורה בעבודת ה' בשמחה.
[זה שחלק מהברסלבים,בעלי התשובה החדשים בעיקר,רוקדים ברחובות -זה אולי מוזר אבל אני לא רואה כאן חטא..]

צענע,

שוב, בגדלות האדם יש שיטה ואידיאולוגיה, יש הסבר גם מדוע השיטה יעילה. כפי שהסבירו לעיל וקדמו לדברי חלק מהשיטה היא שאם אתה אדם גדול, אתה מדי מכובד מכדי לרדת לדרגה נמוכה ולעשות חטא. לעומת זאת בשמחה אין שום מניעה מחטאים. ראיתי אנשים שמחים רבים ולא ראיתי שמשכו ידם מן החטא ברוב שמחתם, ראיתי אף רבים ששמחו מאד מהחטאים עד שהגיעו לדרגה כ"כ גדולה של שמחה שכבר משכו ידיהם מהמצוות לחלוטין.

השיטה הברסלבית היא להמונים, היא נתינה לאדם לעשות משהו קל ולהרגיש שהוא ברום ההשגה האנושית, זו שיטה שקרית המסלפת את עקרונות היהדות.

הציטוטים שאת מביאה מהרמב"ם לא נוגעים כהוא זה לעניין השמחה בברסלב וכן הם רחוקים מאד מהנושא של גדלות האדם. כפי שכתבתי השיטה בברסלב היא לשמוח כדי להתרחק מהחטא, הרמב"ם לא מזכיר זאת, הרמב"ם מדבר על מצווה לעבוד את ה' בשמחה, לא סתם לרקוד ולהיות שמח כשיכור.

גדלות האדם אינה גאווה ויהירות. גאווה היא אדם כלפי אחרים, אך חלק משיטת גדלות האדם היא להסתכל גם על האחר כגדול - הרי גם הוא אדם. נדמה שלא הבנת את הרעיון וקושיותייך אינם ממן העניין.

סמים מביאים לירידה במורל ברגע שהשפעתם מפסיקה, ישנם אולי אנשים שמופעים מסמים בצורה שונה ונכנסים לדכאון, אך אשכול זה לא מדבר על הסימפטומים של צריכת סמים. אני לא חוזר בי מאמירתי שהשמחה המלאכותית בברסלב דומה לצריכת סמים. מבחינתי אין הבדל אם אדם שמח בגלל שהוא רוקד לקול צרמוניה של אלפי דציבלים ברחובה של עיר, או לוקח שמים וליבו עולז בקרבו - בשני המקרים מדובר באמצעים מלאכותיים ליצירת שמחה שאינה קשורה לתורה ולקיום מצוות.

_________________

מ. זוהר

מאיר

גדלות האדם אינה גאווה ויהירות.  האמנם? כמה כאלו אתה מכיר שנוהגים כך? או כמה אתה מכיר שלא נוהגים כך? 

תענית דף כ .

ירוחם,

ציטוטך מהגמ' אינו ממן העניין. גדלות האדם אינה קשורה ללימוד תורה, היא מעלת האדם כדי שלא יחטא וינהג בהתאם למעמדו. השיטה אינה קשורה דווקא לת"ח שמשקיעים כל עיתותיהם בתורה, השיטה קשורה למחונכיה - אנשים חושבים. הגאווה והיהירות היא לא ידיעת המעלה שלנו, היא התנשאות מעל גבי אחרים, גדלות האדם מגדלת אחרים איתך יחדיו.

השמחה של ברסלב במקרה הטוב תגרום לאדם באמת להיות שמח. ואז? הוא יהיה שמח. ותו לא. במקרה הרע הוא יגלה שכל ריקודי האינסטנט הללו הם הבל ורעות רוח ויפסיק לרקוד. ואז? הוא לא יהיה שמח. מה זה קשור לעזיבת החטא ולקיום מצוות? נכון שעדיף להיות שמח אבל להפוך את השמחה לאלילות אין זו אלא הוללות.

_________________

מ. זוהר