כנסת הבוגרים דישיבת חברון - ההיבט הסוציולוגי

מאיר

כל כתיבתך היא כתיבה מתנשאת של אדם שלמד תורה הרבה תורה וליבו גס באלו שלא למדו תורה כמוהו, ורואים את עבודת הבורא שלהם, בעיינים ובמחשבה אחרת,

אולי תסביר בבקשה מה פרושם של המילים. שכתבת-  גדלות האדם מגדלת אחרים איתך יחדיו.

ממה נובע גדולת האדם לשיטתך??? מה ז"א גדולת האדם?

אתה אומר כי ---- הוא יהיה שמח. ותו לא. במקרה הרע הוא יגלה שכל ריקודי האינסטנט הללו הם הבל ורעות רוח ויפסיק לרקוד. ואז?

אני מכיר אישית הרבה מאד אנשים, מסלובודקה פונוביץ חברון ואחרים- שהתברר להם כי כל הלימוד שלמדו במשך שנים רבות בישיבה- ובכולל הם הבל ורעות רוח!.

אז מה זה אומר על השיטה, מה דיבורי ההתנשאות האלו? כלפי דעות של אחרים,- זה לא מאיר ולא זוהר.

_________________

מודה ועוזב

לירוחם

ירוחם וצענע,

צר לי שכתיבתי נראית כמתנשאת, אך דומני שבפורום בו חושבים לא צריך לזלזל בחינוך לחשיבה ותחת זאת להאדיר את ריקודי החוצות והגרפיטי.

מהיכרותי את ברסלב נכחתי שברסלב מספק כיום אופיום להמונים. רוב חסידי(?) ברסלב כיום הם דור ראשון כברסלברס, הם בד"כ מגיעים לתורת ברסלב ממקומות מאד נמוכים ונוהים אחר המיסטיקה הקלה והמשכרת. הברסלבר היום לא צריך לעמול קשה, הוא צריך לרקוד ולשמוח, הוא יכול ליפול ולשוב וליפול ועדיין לחשוב שהוא מבין בפנימיות הנפש ובחכמת הפרצוף ואדמו"רו ישלהו מבאר שחת בזכות פיאותיו. (נתקלתי לא מזמן בברסלבר שטען לי מה זה משנה מה הדין של שור שנגח את הפרה, מי בכלל רואה היום שוורים או פרות?! יותר חשוב ללמוד קבלה ועל סילוק הקליפות והמזיקים. הלה טען שהוא כבר הספיק ללמוד בישיבה על חכמת הפרצוף, על שדים ושאר מרעין בישין. רק לציין שהלה נסחף לזרם הברסלבאי כשנה קודם לכן ממוסד לגמילה מסמים. זו רק דוגמא, אך מראות עיני אני רואה אופיום להמונים ותו לא.)

כמובן שניתן לטעון שהרעיון השתבש והשמחה שאליה כיוון ר"נ אינה שמחת האינסטנט של הטרנזיטים עם הקונסטרוקציה על הגג ורמקולי הענק, אולם זה מה שמאפיין את ברסלב כיום - אמנם בצורה קיצונית.

לעומת זאת השיטה הסלבודקאית היא שיטה לערכים שכלל אינה קשורה ללימוד התורה. זו שיטה מוסרית גרידא. נכון, ישנם כאלו שבחסות 'גדלות האדם' הם יהירים וגאוותנים (ואני בתוכם, סמיילי), אך השיטה אינה דוגלת בכך כלל וכלל.

כפי שהיטיבו להגדיר לעיל וכפי שניסיתי בעצמי לכתוב, גדלות האדם היא הכרה ביכולת האדם, הכרה במעלת האדם, הבנת כוחות הנפש של האדם ושימוש בכל אלה לשליטה עצמית גבוהה. אם האדם מעריך את עצמו, הרי שהוא יכול לשמור על עצמו מן החטא, הלוא יש בו את הכוחות והיכולת להתמודד ולשלוט - הרי הוא גדול!

כחלק מהתהליך להכרה עצמית היה החינוך בסלבודקא להתלבש היטב כבני מלכים, לשמור על נקיון גוף ונפש ועל כבוד (כבוד הדדי) והערכה. זה חלק אינטגרלי מנתינת הכלים לאדם להעריך את עצמו. השימוש בסממנים חיצוניים כמו הקפדה על לבוש הוא פן פסיכולוגי בסיסי בתהליך. הרי מי מאיתנו לא יסתכל בצורה יותר מכובדת על אדם שהופעתו מרשימה, יותר מאדם שהופעתו מרושלת (אני לא שולל שישם מושחתים בחליפות מחוייטות ועדיני נפש בבגדי עניים, אני מדבר בכללות על השיטה). אם נראה אדם הנראה מכובד עושה שטויות ברחוב נתמה ע"כ, אולם אם נראה קבצן עושה את אותם דברים, בקושי נעלה חיוך על דל שפתינו. כלומר ההסתכלות כלפי ההופעה משפיעה על התגובות. כ"כ האדם שגינוניו והופעתו מכובדים לא יעשה שטויות וזה ישפיע על כל הליך מחשבתו ופעולתיו.

לשאלת ירוחם, גדלות האדם אינה גאווה ויהירות. גאווה היא החשבה עצמית ביחס לאחרים, גאווה היא הערכה עצמית מופרזת. לשיטת 'גדלות האדם' גם בני האדם שסביבי הם גדולים, הרי אם הוא אדם הוא גדול וא"כ אני צריך לנהוג כלפיהם בכבוד ובהערכה. לכן גדלות האדם מגדלת את האחרים כלפי ומחייבת אותי לנהוג בהתאם.

_________________

מ. זוהר

מאיר ידידי

דעתי כדעתך על ברסלב, ועל שיטתם, והיתי אומר דברים הרבה יותר חמורים ממך, על אורחם וריבם,

אבל זכותם לחשוב ולדגול באורח חייהם -הפסול בעייני, אכעס עליהם, אחשוב שהם טועים, - אני בטוח שהם טועים,

לא אזלזל בהם, לא אבטל את שיטתם, לא אהפוך אותם ללעג,, כי הם עושים זאת בלי פניות זרות.

שיטתם מדברת להרבה יותר יהודים פשוטים, בורים ועמי הארץ- (אוי עד כמה רובם כאלה), אבל אולי הם צודקים, ולא אתה ואני,
 
אולי הבגד החיצוני- הוא באמת רק לבוש חיצוני, ולא הוא העיקר, אולי החליפות האופנתיות והמגבעות המסוגננות, הם -בגד= בגידה,
 
אדם בוגד ביעודו, ולכן לובש בגד לכסות בו את הפנימיות שלו, הוא רואה ומחשיב את החיצוניות,

לא כולנו בני תורה- למרות הפטור הגורף מהצבא- גם במשכן היו בני לוי- חלקם משוררים חלקם סבלים, וחלקם שוערים, המשורר לא זילזל בשוער ולא בסבל.

הם בחרו בדרך זו? זה מכעיס אותי מעצבן אותי ומתסכל אותי, אבל הם עושים זאת בלב טהור, וזה בעיני חשוב יותר, הרבה יותר, מאשר להתפלפל ולהסביר  את הקצוות או  את ר' חיים.

בתוכחה התורה מסבירה למה נענשנו

למזוהר

לשאלת ירוחם, גדלות האדם אינה גאווה ויהירות. גאווה היא החשבה עצמית ביחס לאחרים, גאווה היא הערכה עצמית מופרזת. לשיטת 'גדלות האדם' גם בני האדם שסביבי הם גדולים, הרי אם הוא אדם הוא גדול וא"כ אני צריך לנהוג כלפיהם בכבוד ובהערכה. לכן גדלות האדם מגדלת את האחרים כלפי ומחייבת אותי לנהוג בהתאם.


כך בדיוק כתבת.

תשמענה אזנך מה שפיך מדבר!

לאחר שתארת בשורות מספר את הזלזול שאתה חש כלפי הברסלבים אתה בא וטוען שגאווה ויהירות הם ביחס לאחרים.?
"גם בני האדם שסביבי הם גדולים"-האם הברסלבים יצאו מכלל האנשים סביבך?האם הגדולים הם רק הסלובודקאים המעונבים שאינם מטים את ראשם לכיוון הצלחת באכילתם?הרי גדולתו של אדם נמדדת דווקא בגלל יחסו המכבד לשונים ממנו,ולא לדומים לו.
איפה הכבוד וההערכה המצופים ממך כלפי אחיך שאינם נוטים אל עבודת ה' בגישה הסלובודקאית?
אני רוצה להאמין שאתה אינך מייצג בדעותיך את אנשי שיטת גדלות האדם.מפני שאם כן אז אחרי הכל,צדק דווקא הסבא מנובהרדוק.

.

לכמה אחוז מהאנשים מתאימה גדלות האדם?
האם כולם יכולים וצריכים להיות בני מלכים (האם הלכה כר' שמעון?)

צענע,

טענת ההד הומינם שלך היתה צפויה מראש, התפלאתי איך לא טענו זאת כלפי כבר לפני הודעותיים.

אז רק אם לא הבנת, אני לא מזלזל בבני אדם, אני חולק על אורח חייהם, שיטתם (אם כך אפשר לקרוא לזה) וכואב לי לראות אנשים - בני אדם - מאבדים את היחודיות והגדלות שבאדם ואולי אפילו את השפיות.

_________________

מ. זוהר

למזוהר

"מבחינות רבות אני ברסלבר לא פחות מאשר רמבמיסט. ואף הכרזתי על כך, בגאווה"

כך הגדיר עצמו מיימוני.

" מהיכרותי את ברסלב נכחתי שברסלב מספק כיום אופיום להמונים"

כך אתה כתבת.

זה תלוי מאיזה זווית מסתכלים על הסובב אותנו באופן כללי ועל שיטות בעבודת ה' בפרט.
לא היה בדברי אד הומינם (עיין במילון הגדרת אד הומינם)משום שהדגשתי בדברי שאני מתייחסת רק להתרשמותי מדבריך וציינתי שאני מקווה ששאר אנשי שיטת גדלות האדם אין להם את הדעות שלך.
ולגבי ההבדל בין כאב לזלזול.
מדבריך השתמע זלזול יותר מכאב(עובדה שגם ירוחם שהגיב לדבריך התרשם כך)אבל בעצם אין זה משנה.הכאב לא יכול לחפות על זלזול מפני שאנחנו יכולים הרבה פעמים לכאוב ולזלזל בעת ובעונה אחת ואם אתה כותב בהכללה שברסלב זה אופיום להמונים זה בעיני השומע(או הקורא)זלזול פר אקסלנס.
כשאני רואה את הברסלבים המרקדים עם כל תחושת המוזרות(מפני שהרי רוב בני אדם לא רוקדים סתם כך,משמחה ברחובות)הם מעוררים גם בי תחושה של שמחה שהנה,גם אנשים שהיו קודם בתחתית המדרגה של היאוש חזרו בתשובה והם מפנים עכשו את שמחתם לעניינים של קדושה (ולא כולם צריכים לדעת את פרטי הדינים של שור שנגח את הפרה כדי להיות יהודים אוהבי השם ועובדי השם.)


ולעצם התיאור שאתה תארת את השיטה(ואני מדגישה שזוהי התרשמות שלי מדבריך בלבד ומקריאה באשכול){וזה ממש לא מספיק,אני מודה}
"כפי שהיטיבו להגדיר לעיל וכפי שניסיתי בעצמי לכתוב, גדלות האדם היא הכרה ביכולת האדם, הכרה במעלת האדם, הבנת כוחות הנפש של האדם ושימוש בכל אלה לשליטה עצמית גבוהה. אם האדם מעריך את עצמו, הרי שהוא יכול לשמור על עצמו מן החטא, הלוא יש בו את הכוחות והיכולת להתמודד ולשלוט - הרי הוא גדול!"

עצם העובדה שצריך לומר לבחורים בני עשרים:אתם גדולים!התנהגו בהתאם!נראית לי מוזרה וילדותית.
תחושת הגדלות נובעת  מהפנימיות של האדם שנובעת מקריאה בתורה: :"בצלם אלוקים עשה ה' את האדם"
"והייתם לי סגולה מכל העמים"-האצילות מחייבת. ואין צורך בגינונים מלאכותיים חיצוניים כדי לחזק תחושה זו.
זוהי תחושה פנימית  שהרי ראינו הרבה בני מלך בלבוש מהודר-(שאכן היו גדולים !שהרי הם באמת בני מלך)שפשעו וחטאו ובנים של רועי צאן שהפכו למנהיגים דגולים ולא בגלל שעודדו אותם במשפט:אתה גדול!