|
|
| נשלח ב-21/6/2009 06:49 |
|
| |
כהמשך להודעתו של *ממדבש* לעיל, נתקבלה בתיבת הניהול הודעה בשם הרב אייזנבך וז"ל:
מאמר תגובה בקשר לכת"י מוסקבה גינזבורג של חידושי הר"ן לב"מ האם הוא כת"י של ר' ראובן נסים בן הר"ן או לא.
בקשר
להערתו של ידידי ד"ר עזרא שבט הי"ו, לידידי המכו' ממ דבש. הנה בהערתו
הראשונה בקשר למומחיות הכתיבה הספרדית בימי הביניים, באמת הנ"ל לא סמך על
עצמו אלא התייעץ עם מומחה שכן מתמצה בכתיבה מהתקופה ההיא. ובקשר להערתו
השניה שדף הקולופון לא שייך לעצם הכת"י, הנה עם מעיינים בתצלום הכת"י הרי
דף זה של הקולפון הוא צד שני של סוף החידושים וממילא ברור שהוא שייך לעצם
החידושים.
לעצם
העניין. האמת שאכן הייתי בביתו של ר' ממ ידידי אולם שם עיינתי רק בקטעי
הכת"י שנתפרסמו בגליון קולמוס, ומקופיא אכן נראה שהכתב דומה. אולם בחזרי
לארץ ואחרי עיוני מחדש בכת"י ובקולופון הגעתי למסקנא ברורה שהכתב הוא אכן
של ר' ראובן בן הר"ן וכפי שאנמק להלן.
כפי
שאמרנו לעיל הקולפון הוא אכן צד שני של סוף החידושין וממילא כל מה שכתוב
בקולופון מתייחס לעצם החידושים על מס' בבא מציעא. ב. השורה שבה כתוב המלים
והוא מכתיבת הרב ר' ראובן נסים זלה"ה כדאי שנעתיקה בשלימותו וממילא יראו
שזה לא כתיבת כותב החידושים. וז"ל: שלי [תיבה מחוקה כנראה שמו של הבעלים הראשונים של הכת"י] י"א והוא מכתיבת הרב ר' ראובן ניסים זלה"ה.
הרי מפורש שהוא הבעלים של הכת"י ולא הכותב של הכת"י, שאילו היה הכותב היה
כותב כתבתי וכדומה, כפי שנהגו אז מעתיקי הכת"י, המלה שלי הכונה שהוא רק
הבעלים ולא הכותב. וזאת תשובתי לטענה שאולי כותב שורה זו היה מעתיק הכת"י.
ג. שורה אחרי זה כתוב מפורש בזה הלשון: זה הספר כתב בן הרב ר' נסים זלה"ה.
והכתיבה היא כתיבה מוקדמת מהכתיבה הקודמת. ולמילים אלו אין משמעות אחרת
אלא שהוא כתב את כת"י זה. ד. בדף זה יש גם כמה פעמים חתימתו של ר' אהרן
לפפא וחתנו ר' אהרן בן נעים שהם היו בעלים של הכת"י, והם היו מהגדולים
בתקופת ר' שלמה חסון ור' שבתי יונה ור' אברהם מוטאל והוא גם חיבר שיטה על
מס' גיטין שנמצא בספרית בהמ"ל נ"י. היה רב באיזמיר בשנת תכ"א. הנה בספרית
בהמ"ל בנ"י יש כת"י של חידושי הר"ן [מספרו שם הוא R
897] שהעתיק הגאון הנ"ל ר' אהרן לפפא מכת"י זה. מסתבר יותר שאם העתיק היה
זה מפני חשיבות כה"י הראשון שהיה ברשותו. ולטענה שהכת"י נראה של מעתיק
מקצועי דברי זה אינו סותר שזה יהיה בן הר"ן עצמו, וכן בעיוני בין דפי
הכת"י מצאתי כמה וכמה פעמים מחיקות של טעויות והוספות בין השורות שזה סימן
אופייני של מעתיק שיש לו קשר עם הכת"י ולא בתור מקצוע גרידא.
לאור כל הנ"ל אפשר לקבוע בודאות שכת"י זה הוא כת"י של ר' ראובן בן הר"ן שכתב את חידושי אביו על מס' ב"מ.
בכבוד רב
אהרן אייזנבך, ירושלים
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2010 23:12 |
|
| |
@2= הקולופון המזוייף
@2= חשיפה
@1= הכתובת המזוייפת על ספר התורה
@2= אחת התגליות הגדולות במאה הקודמת היה מה שכונה 'ספר התורה של הר"ן'. חידושים רבים היו בו, אך היו שחשדו שהייחוס שלו זוייף. עכשיו יש גם את ההוכחה לכך: פרסום ראשון
@3= הרב משה אייזיק בלוי
@3= הרב מרדכי וינטרויב
לפני כמה חדשים פורסם ב'קולמוס' באחת הראיונות עם פרופסור ר' שלמה זלמן הבלין הי"ו שיחה על ספר התורה הנמצא ב'בית הספרים הלאומי' שהיה מקובל שכתבו הר"ן - רבנו ניסים בעצמו.
נביא בקצרה את דבריו מתוך אותו ראיון: "סיפורו של ספר התורה הזה הוא, שאחד מרבני טבריה, הרב יחיא דהאן, נסע בשליחות לברזיל שבאמריקה הדרומית, שם פגש, כתיאורו, בזקן נכבד מגלות ישראל שבספרד, שנשמר במשפחתו ספר תורה של הר"ן - רבינו נסים ב"ר ראובן גירונדי, מאחרוני הראשונים, לפני כשבע מאות שנה. הרב דהאן רכש את הספר והביאו לטבריה. הוא ניסה למוכרו אך ללא הצלחה. בספרו של ש' קרויס 'קורות בתי התפילה בישראל', מספר שראה ספר תורה זה בטבריה בתרצ"ד. הרב ברוך טולידאנו, אחיו של הרי"מ טולידאנו - רב באלכסנדריה, בת"א, ושר הדתות, כתב מאמר על ספר זה בעיתון 'הארץ', בערב פסח שנת תרצ"ו. לאחר פטירת הרב דהאן, בשנת תשכ"ג, לא נודע מה עלה בגורלו של ספר זה. ב'אוצר הגדולים' נכתב - כנראה מן הסברה - שהספר נשרף על ידי הערבים בימי המלחמות.
לעומת זאת, הרב לייב פרידמן, שנשא ונתן באריכות עם ה'חזון איש' בעניין צורת כתיבת האות צ' בסת"ם וכן אודות קוצו של יו"ד, מספר בספרו 'צדקת הצדיק', שנדפס כנראה סמוך לאחר פטירת החזו"א בשנת תשי"ד או בשנת תשט"ו, שנסע לטבריה בשנת תשי"ב ובדק ספר זה, ומביא בספרו גלופה של העתק שעשה מאותיות הספר. לצערנו הרב אינו מביא מה הייתה תגובת החזו"א לצורת ה'צ' שבספר זה. גם בשיחה עם ר' לייב בשעתו, לא הצלחתי לקבל ממנו תשובה על כך.
הספר היה עטוף במטפחת וצורפה לו לוחית כסף שעליה כתובת ההקדשה של הספר על תנאי לבית הכנסת 'קהלת יעקב' בברצלונה בשנת ה' אלפים צ"ו ליצירה, ובה נכתב שהספר הזה כתב לעצמו ולזכותו 'נסים בן א"א מו"ר ראובן גרינודי'. על גבי הספר עצמו, בגב העמוד הראשון, שלא כנגד הכתב, כתובת מרגשת ונוגעת ללב, שנכתבה בידי ר' ראובן בן הר"ן, המספרת את הקורות בקהילות ספרד בגזירות של שנת קנ"א וכיצד הצילו את הספר הזה. נוסף לכך, כותב הרשב"ץ בתשובה, סימן נ"א: 'עוד שמעתי כי הרב ר' נסים גרונדי ז"ל שהיה בברצלונא והיה רבם של רבותי ז"ל, שכתב ספר תורה לעצמו והיו רגלי הקו"ף דבוקות לגגם. ואנוידל ['אנ' הוא תואר כבוד בספרד, והשם הוא וידאל] סופר, שהיה ש"ץ במיורקה שאל אותו על זה - כמדומה לו שהוא פסול, ושתק הרב ז"ל ולא ענהו'. בחידושי הר"ן לשבת - שנדפסו על שם הריטב"א - מסיק מהסוגיה שם שאין לכתוב ק' דבוקה לגגה. בספר הזה אכן ישנן מלים שבהן רגל הק' דבוקה לגג האות.
בשנת תשמ"ה בערך, זיהה אחד הספרנים במחסן בית הספרים ספר תורה עתיק, שאיש בספריה לא ידע ואינו יודע כיצד הגיע לספריה, שהוא הוא הספר של הר"ן. חתנו של הרב דהאן, מר שגיב, מסר לי כי לאחר תום השבעה לחותנו נעלם הספר. בזמן הראשון לא הודיעו על המציאה. כשנודע לי על כך בדקתיו וכתבתי עליו מאמר גדול 'בעלי ספר' י"ב, על עניינו ועל מה שאפשר ללמוד ממנו.
חשיבות רבה יש לספר תורה זה, לפי שמסיבות מנהגי השימוש והטיפול בספר תורה, לא נשתמרו ספרי תורה עתיקים. כמעט שאין כלל ספר תורה מזמן קדום כזה. ועוד, בדרך כלל יש קושי רב לתארך ספרי תורה עתיקים, שברובם כתובים באופן סטריאוטיפי (=כתיבת האותיות בצורה אחידה ודומה). ברור, שניתן ללמוד ממנו הלכות רבות בדיני ספר תורה, שהרי כתבו אחד מגדולי רבותינו הראשונים".
@8= ההוכחה מספר התורה
הרב הבלין גם הסביר מה ניתן ללמוד מספר התורה הנדיר:
"בבדיקת הספר נתברר שיש בו הידור גדול, שכן היקפו כאורכו, כמו שנאמר בגמ' בבבא בתרא (יד.), שאין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו. ומסופר שם על רב הונא שכתב שבעים ספרי דאורייתא, ולא איתרמי ליה אלא חד. במדידת ר' אריה ליב פרידמן וכן במדידתי, נמצא ששטח הקלף, ברוב היריעות, בגובהו, הוא 48 ס"מ. מאחר שלכתחילה ההידור הוא שגובה הספר יהא ששה טפחים (ב"ב שם), נמצא מכאן ראיה לשיעור טפח, שהוא 8 ס"מ, והרי זה כשיעור רבי אברהם חיים נאה.
יש גם חשיבות לצורת האותיות בספר זה, שהוא כמובן בכתיבה ספרדית, ועל כן הצ' כתובה ביו"ד הפוכה, כמנהג הספרדים וכמנהג כל הנוהגים כיום על פי האריז"ל. צורת האותיות המכונה 'כתב הבית יוסף', היא לפי המובא ב'בית יוסף', אבל היא כתיבה אשכנזית..."
נפרט בקצרה מה העניין של צורת האותיות שהזכיר הרב הבלין. לפני כשבעים שנה התעורר ביתר שאת הפולמוס בדבר האות צד"י שהספרדים והחסידים נהגו לכותבו כשראשו הימני של הצד"י הוא כיו"ד הפוכה. החזון איש זצ"ל טען, שצורה זו היא פסולה ויש לשנות בס"ת תפילין ומזוזות לצד"י עם יו"ד ישרה. כאמור, ר' לייב פרידמן כתב בזמנו מכתבים לחזו"א והִרבה להמליץ בעד הצד"י ההפוכה, והחזון איש ענה לו כמה וכמה מכתבים, שלא כדרכו. כאמור, הדברים פורסמו לימים על ידי הרב פרידמן בספרו 'צדקת הצדיק' שחיבר בנושא. אחת מראיותיו היתה מאותו ספר תורה שיוחס על פי הכתובות לר"ן, שהיה מונח אז עדיין בטבריה. מבדיקה שערך ר' לייב פרידמן בס"ת מצא שהוא נוהג לכתוב את הצד"יין ביו"ד הפוכה, והרי לנו ראייה מאחד מגדולי הראשונים לכשרותה של צד"י זאת.
כפי שהרב הבלין עצמו הזכיר, הוא פרסם בשנת תשמ"ה מאמר ב'עלי ספר' (שנה י"ב) על ספר התורה, שנמצא באותה העת כבר בספריה הלאומית בירושלים, וסיכם את הראיות, שאכן ס"ת זה כתבו הר"ן:
א. לוחית כסף מחוברת היתה בזמנו למעיל ספר התורה ועליה הכתובת "אני ניסים בן ראובן וכו' כתבתי זה הספר וכו'".
ב. ביריעה הראשונה של הספר, בצידה החיצון ישנה כתובת מפורשת, קינה ותיאור של הצלת הספר משריפה, בה כותב הבן שספר תורה זה כתבו אביו הר"ן במו ידיו וחתום בסופה "ראובן בן רבנו ניסים בן רבנו ראובן זצק"ל" דהיינו, בנו של הר"ן (עיין במסגרת).
בשנת תשמ"ו פרסם גם הרב דוד מצגר מאמר (המעין כרך כ"ו גליון ד', תמוז תשמ"ו) על ס"ת זה, בו הוא דן במידת האמה בעקבות גודל יריעת ספר התורה. בשנת תשמ"ז ערער הרב קלמן כהנא ז"ל (המעין כרך כ"ז גליון ג', תשמ"ז) על פרסומו של הרב מצגר בעניין לימוד מידת האמה מתוך הס"ת אפילו על סמך שהוא של הר"ן, ובנוסף הוא טען גם לערער על עצם הטענה שאת הספר כתב הר"ן - מבעיות שונות שהתעוררו בספר עצמו, אם כי הוא לא הצליח לערער את אמינות לוחית הכסף והקולופון הטוענים כי הר"ן הוא זה שכתב את ספר התורה.
@8= טענות המערערים
למעשה עלו שאלות רבות על הספר תורה, נפרט כאן חלק מהם.
א. את המילים 'ומלכי צדק' (בראשית י"ד, י"ח) יש לכתוב לפי המסורה בשתי תיבות ובאותה השיטה. בספר זה הוא בשתי שיטות, דבר המטיל חשד גדול על הספר שיצא מתחת ידי הר"ן, בניגוד למסורת. טענה זו הוזכרה הן בדברי הרב הבלין ונטענה על ידי הרב קלמן כהנא במאמרו.
ב. אותיות רבות מן הספר אינם מתאימות בצורתן עם דעת הר"ן בחידושיו למסכת שבת (דף ק"ד), כגון על האות שי"ן כותב הר"ן: "מכאן שצריך לעשות סוף השי"ן חד". בספר התורה הנידון השי"ן הוא בעל מושב רחב. באות קו"ף כתב: "ומכאן שצריך להרחיק הרגל מן הקו"ף". בספר התורה רגלי הקו"פין דבוקין לגגן. אמנם כפי שכבר הזכרנו התשב"ץ כבר כתב על הס"ת של הר"ן שהקו"פין בו דבוקין לגגן בניגוד לחידושיו, ואם כן אי אפשר מכאן להקשות על ספר התורה הנוכחי מחידושיו, שהרי התשב"ץ כבר העיד שלמעשה לא נהג הר"ן בספר התורה שלו כפי שפסק בחידושיו, ואולי חזר בו.
ג. בתערוכה שנערכה בספריה הלאומית לרגל מלאת לאוניברסיטה העברית שבעים וחמש שנה, היה גם ספר תורה זה בין המוצגים. גם לוחית הכסף המצורפת לספר היתה מוצגת, אך נאמר בהסבר שהיא אינה הלוחית המקורית אלא כנראה העתקה מאוחרת שנעשתה מן המקורית. דבר זה כמובן מוריד מהאוטנטיות של הכיתוב ושוב אינו יכול להוות הוכחה לנכונותו.
דברנו עם החוקר פרופסור שלמה צוקר מבית הספרים הלאומי, והוא אמר שאכן הכתב החרוט על הלוחית הינו כתב מאוחר בהרבה מזמנו של הר"ן. לפי דבריו אלה, אין כל הוכחה שמדובר בהעתקה מלוחית אחרת, מקורית, ובהחלט יתכן שהנוסח חובר בעת הכנת הלוחית שבידינו, דבר המבטל את התוקף הלוחית כראיה כל שהיא למקורו של ספר התורה.
נחזור לרגע לתחילת הפולמוס. מה היתה תגובתו של ה'חזון איש' לממצא בספר התורה של הר"ן. ר' לייב פרידמן לא מזכיר זאת בספר 'צדקת הצדיק', למרות שפרסם את כל מכתביו ותגובותיו של החזון איש בנושא. קיימת בין העוסקים בנושא השערה, שה'חזון אי'ש טען בעל פה כי ספר התורה מזוייף, ואין להביא ממנו ראיה. דבר זה מתיישב עם שיטתו הידועה של ה'חזון איש', שאי אפשר להכריע מכתבי ידות עתיקים, שאין יודעים מה מהימנותם ומדוע הם נגנזו היכן שנגנזו. הרב פרידמן לא פרסם תגובה זו, מפני שהיא לא היתה מתקבל על לב הקוראים, להחליט כך בלי ראיות, לכאורה, שספר התורה מזוייף...
וכן אנו חושפים - בחשיפה ראשונה - התפתחות דרמטית בנושא, היוצרת תפנית חדה לכל הנידון. בעקבות הראיון עם הרב הבלין ב'קולמוס' יצאנו לחפש, אולי יש כיום הוכחה לכאן או לכאן, בשנים האחרונות נחשף מידע רב שלא היה ידוע בעבר, ואולי ניתן בעזרתו להכריע את הויכוח.
יצויין, כי למרות כל הערעורים שנשמעו על האוטנטיות של ספר התורה, החזיקו רוב החוקרים בדעתם בצורה איתנה, מי פחות ומי יותר, וטענו שאין בכוחם של אותם קושיות להוריד מאמינות העדות שנכתבה על ספר התורה עצמו, בכתב ידו של בנו של הר"ן.
@8= חשיפת כתב היד
משהתחלנו לבדוק את הנושא, גילינו, בעזרתו של הרב אהרן אייזנבאך מקרית בעלזא בירושלים, כתב יד אותנטי של רבנו ראובן בן רבנו ניסים - אותו בן שכתב את העדות על ספר התורה.
מדובר בכתב יד מוסקבה (אוסף גינזבורג 470) של חידושי הר"ן על בבא מציעא. בסופו של כתב היד נמצא דף שעליו כתוב, בין היתר: "זה הספר כתב בן הרב ר' ניסים זלה"ה", וכתובת נוספת מפורשת יותר: "...והוא מכתיבת הרב ר' ראובן ניסים זלה"ה". כלומר, את ספר חידושי הר"ן הזה כתב, או העתיק אותו בן, רבנו ראובן בן רבנו נסים!
מדובר בכתב יד שעד כה לא היה ידוע עליו, לפחות לא התייחסו למי שכתב אותו, ובעיקר, החוקרים שהתעסקו עם ספר התורה של הר"ן לא בדקו אותו. בדיקה פשוטה, אף שלא של מומחה, קובעת חד משמעית שלא יתכן ששתי הכתובות יצאו מקולמוסו של אדם אחד, ואם כן למרות מה שנטען באותו קולופון שעל ספר התורה, שמי שכתבו הוא רבנו ראובן, בנו של הר"ן - אינו אלא שקר וזיוף!
אך לפני פרסום הדברים ברבים נסינו למצות את הבדיקות המקצועיות, כדי לקבל תשובה ברורה ותגובה מצד החוקרים את הנושא. מדובר באנשי מקצוע אמינים, מהשורה הראשונה של החוקרים, שהתעסקו בנושא. חלקם היו עד כה תומכים נלהבים של התיזה שספר התורה הוא אכן זה שכתבו הר"ן בעצמו, למרות כל הערעורים עליו.
נביא בפרסום ראשון את חליפת המכתבים בין החוקרים, מכתבים שידברו בעד עצמם. הכותבים הם ד"ר עזרא שבט מותיקי עובדי האגף לכתבי יד בספריה הלאומית וספרן בכיר, מומחה לכתבי יד; ד"ר מרדכי גלצר, מהפקולטה למדעי הרוח, המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, מיודענו פרופסור שלמה זלמן הבלין ופרופסור שלמה צוקר.
@@@
א.
#ד"ר עזרא שבט אל ד"ר מרדכי גלצר:#
"מרדכי שלום וברכה.
נודע לי שהיית בעל דעה חשובה בפולמוס סביב אמינותו של הכתיבה מעל ספר תורה המיוחס לר"ן, (5935°4 JNUL Heb.) הכתובת ההיסטורי המיוחס לראובן בן נסים.
כעת מצאנו ממצא חשוב בענין. קולופון המייחס את כ"י חידושי הר"ן לבבא מציעא מוסקבה אוסף גינזבורג 470, בעמוד האחרון, ריק פרט לחתימות בעלים ונסיונות קולמוס, רשום '... והוא מכתיבת הרב ר' ראובן ניסים זלה"ה'.
אין צורך לומר שאין כל דמיון בין הכתיבה של כ"י זה, לבין הכתובת על ספר התורה המיוחס לר"ן.
האם היתה ידועה לך ידיעה זו? אני מעוניין לשמוע דעתך בנושא.
בכבוד רב, עזרא"
# תשובת ד"ר מרדכי גלצר אל ד"ר עזרא שבט:#
"סליחה על האיחור.
(1) אכן תמיד פקפקתי במקוריות הספר הכתובת מאחוריו נראית חשודה.
(2) ובמיוחד לוחית הכסף המצורפת שלפי דברי עורכי חוברת התערוכה בזמנו היא העתק מן הלוחית 'המקורית', שאיש לא הוכיח את קיומה, גם לשונה וגם טעויותיה מוזרות. כבר העניין אפוא בבחינת מודה במקצת.
(3) ועיקר העיקרים: כבר הבלין העיר על כמה סתירות בין שיטת הר"ן למצוי בפועל בספר עצמו וכל תירוציו אינם תורמים כהוא זה לאותנטיות של הספר.
(4) הייתי מציע שתכתוב על כך יחד עם שלמה צוקר שככל שסמך עליו את ידיו – הפעם יוכיח בדיוק את ההיפך.
אני מוכן לסייע בפרטים
בברכה"
@@@
2.
#ד"ר עזרא שבט אל פרופסור שלמה זלמן הבלין#:
"לכבוד הרש"ז הבלין, שלום וברכה,
רצית לעדכן אותך על מציאה חדשה הנוגעת לזיהוי הכתובת הנמצא על גב ספר התורה ירושלים ביהס"ל 5935°4 Heb. המיוחס לר"ן, כיון שנודע לי שהיה לך מילה בפולמוס סביבו.
כידוע הכתובת חתומה בשם ר' ראובן, בנו של הר"ן. לאחרונה מצא משה בלוי בכ"י מוסקבה 470, חידושי הר"ן לבבא מציעא, קולופון בעמוד האחרון המעיד '...והוא מכתיבת הרב ר' ראובן [בן] ניסים זלה"ה'. אין כל דמיון בין כתיבת היד שבכ"י מוסקבה לבין הכתובת שעל גב ספר התורה. הודעה על כך נשלחה גם למרדכי גלצר ולשלמה צוקר. שלמה פעם היה בין התומכים הנלהבים ביותר באותנטיות של הכתובת. כבר אינו כל כך נלהב.
...
בברכה, עזרא"
#תשובת פרופסור הבלין אל ד"ר עזרא שבט:#
לעזרא, שלו' רב וישע יקרב!
תודה רבה לך על עדכוניך, וברכת הצלחה בהמשך מפעלך.
הודעתך באה אלי בזמן הנכון, וכבר רציתי לכתוב אליך ממילא.
תחילה לגבי הס"ת, שמעתי כבר שמועה על כך, והייתי שמח מאוד לראות צילום של קולופון זה, האם הוא מקובל עליך ועל שלמה, כאוטנטי ומתאים לזמן המדובר? האם אלו אכן חידושי הר"ן לב"מ, ואולי הם חידושי הבן, ו'כתיבת' במובן חיבור, כמו שטען פרופ' אברמסון על אלו שכתבו שהמשנה נכתבה, והיינו נתחברה.
...
בברכה, ש"ז הבלין"
@@@
3.
#פרופ' שלמה צוקר אל ד"ר עזרא שבט:#
"לעזרא שלום
יש להבחין בין ספר התורה המיוחס לר"ן לבין טס הכסף:
הספר הוא אכן ישן נושן, אך נראה לי ישן עד כדי היותו מהמחצית הראשונה של המאה ה-14, והכתובת המייחסת אותו לר"ן היא חשודה להיות מזויפת. את זאת צריך עדיין להוכיח, וההוכחה הודאית ביותר היא בדיקת carbon 14, וזה מה שאני מתכון לעשות.
לעומת זאת, טס הכסף ודאי שאינו אותנטי: הכתב אינו של ימי הביניים. אבל, חוסר האותנטיות של טס – הכסף, (אין בו כדי?) להחשיד את ייחוסו של ספר התורה לר"ן, אך אין בו כדי להוכיח את זיוף הכתובת המייחסת. זאת אפשר רק לעשות מניתוח (של?) הכתובת עצמה, מבדיקת הדיו, ומבדיקת carbon 14, וזה מה שאני משתדל לעשות. אני מציע לכל המעוניין להיאזר בסבלנות.
בברכה
שלמה"
@@@
כאמור, כל החוקרים מתייחסים לאפשרות שאכן מדובר בזיוף כאפשרות מקובלת, חלקם רוצים לבדוק נושאים נוספים. הבדיקה שאותה מזכיר פרוספור צוקר, carbon 14 (פחמן 14), היא בדיקה המאפשרת לבדוק את היא אחת מהשיטות המדויקות להערכת גילם של ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים ממקור אורגאני (חי או צומח) על ידי מדידת של האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן-14 בממצא. ידוע כי רמתו של פחמן-14 זהה בבעלי חיים או בצמחים כל עוד הם חיים לרמתו באוויר, ממנו הוא סופג בעצם את האיזוטופ.
תהליך ספיגת פחמן-14 נעצר כמעט לחלוטין מיד עם מותו של הצמח או של בעל החיים ומאותו רגע הוא מתחיל להתפרק ולהפוך לחומרים אחרים. 'זמן מחצית החיים' של האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן-14 הוא כ-5,750 שנים. כלומר: אם מצויה בחומר רק מחצית מהכמות המצויה באוויר, גילו של החומר הוא 5,750 שנים. ביחס לזה ניתן לבדוק את גילם של ממצאים שונים, בצורה די מדויקת.
הבדיקה תוכל לגלות את גילו של הקלף, אך לא ניתן לקבוע בעזרתו מתי נכתב הספר, כי יתכן שהוא נכתב הרבה יותר מאוחר, על קלף שהיה ישן כבר אז. לצורך בדיקת גילו של הדיו, בעיקר זה של הקולופון, יש צורף בזיהוי במעבדה של הרכבו של הדיו. החוקרים יודעים את התרכובות השונות של הדיו שהיו נהוגים בזמנים שונים, וכן יהיה ניתן לשייך את סוג הדיו לתקופה בה נכתבה הכתובת.
בדיקות אלה עשויות לערוך זמן רב, ובעזרת השם נפרסמם במועדם. כעת כבר ברור שהנושא הרבה יותר קרוב להסכמה מוחלטת שמדובר בזיוף, מאשר שמדובר בכתב אוטנטי. טענתו של ה'חזון איש' בדבר אי קבילותו של הממצא מחשש שמדובר בזיוף מתבררת כנכונה ומאוששת גם מבחינת החוקרים. חכם עדיף מנביא...
@2= טיזרים:
בשנת תשמ"ה בערך, זיהה אחד הספרנים במחסן בית הספרים ספר תורה עתיק, שאיש בספריה לא ידע ואינו יודע כיצד הגיע לספריה, שהוא הוא הספר של הר"ן
לא יתכן ששתי הכתובות יצאו מקולמוסו של אדם אחד, ואם כן למרות מה שנטען באותו קולופון שעל ספר התורה, שמי שכתבו הוא רבנו ראובן, בנו של הר"ן - אינו אלא שקר וזיוף
@2= מסגרת:
@1= הקולופון
ביריעה הראשונה של ספר התורה, מהצד החיצוני, יש כתובת כדלהלן (פענוח ראשי התיבות הוא של הספרייה הלאומית):
"ספדי תורה קדושה והדורה ולבשי כסות השחורה, כי מפרשי אמריך ברורה נפלו באש המדורה. שלשה חדשים פשטה אש תבערה בק"ק בנ"י בגלות ספרד המרה, מר"ח תמוז שנת אלף שלש מאות וכ"ג לחרבן, צרה ותוכחה חמת ה' נתכה, כמהפכת סדו"ע נהפכה. אוי לנו על קהלות הקדוש' בערי ממלכת קשטיליא טוליטולא שביליא מיורקא קורדובא ואלנסיא ברצלונה ארגוואן גרנאדה ובששים ערים סמוכים להם וכפרים בע"ל [באה עלינו] מכת חרב והרג ואבדן, שמד שבי בזה, ונמכרו לעבדים ושפחות לישמעאלים. וכמאה וארבעים אלף נפשות שלא יכלו עמוד ענ"פ [על נפשם] מידי מעניהם האכזרים באו לידי המרה מדתם הטהורה. מזמן מלחמת האחים הדו"ה וד"פ [הדון הנריקי ודון פדרו] באנו למרה ופשתה הרעה ומארה אשר לא כתוב בספר התורה ומדרשות. הכו' האכזו"ק בבי"ת [הכומרים האכזרים וקשים בבית תפילתם] וההמון הפרא והידים ידי עשו שואפי דמים בצעו זממם. ולולי ה' שהיה לנו בעזרנו שכמה מנהיגי מדינות ושרים וסגנים שעמדו לנו ולכמה מאחינו להמלט במגדלים ושם קדמונו בלחם ומים. ואחי החכם דון חסדאי יש"א [ישמרהו אלוהים] בעזר השר אהובנו הצילו את משפחות[י]נו. והצלתי כל ספ"ת הק' [ספרי תורתנו הקדושה] ובתוכם ספ"ז [ספר זה] של אבא מארי נ"ר ישראל זצוק"ל. זכרה להם לטובה. ועד היום ולבנו מלא אימה ופחד וחיינו תלואים כי אין אמונה מה יהי באחריתנו. ומכל הרכוש לא נשאר בלתי גוייתנו. יה"ר יהמו רחמי אב"ש [אבינו שבשמים] עלינו ויחננו וירחם אנוס[י]נו וישיב שביתנו ובמעגלי צדק ינחנו ולשנה חדשה שנת ריוח והצלחה והיה מחנה בית ישר"ה [ישראל הנשאר] לפל[י]טה. אני המקונן על שבר בת עמי, כ"ח אלול הקנ"א לב"ע [לבריאת עולם], ראובן בן רבנו נסים בן רבנו ראובן גרונדי זצוק"ל אלה אזכרה באר"ש גזרה בעת צרה בגרנאדה ותהי התורה הזאת לעדה, אנ"ס [אמן נצח סלה]".
@2= מסגרת:
@1= טס הכסף
הטס הנמצא לפנינו, כאמור, הוכן בתקופה הרבה יותר מאוחרת מאשר ספר התורה, וההוכחה לכך הוא סגנון האותיות. ברור שאי אפשר להוכיח דבר מכתב היד עצמו, שהוא כנראה של האומן שעסק בחריטה.
וזה נוסחו:
"ספר תוה"ק
זה כתבתי לעצמי ולזכותי
ניסים בן א"א [אדוני אבי] מו"ר [מורי ורבי] ראובן גרינודי יצ"ו נתתי ע"ת [על תנאי] בבהכ"נ קהלת יעקב בקה"ק ברצלונה הע"י יום ה' בחו' סיון המעולה שנת ה' אלפים צ"ו ליצירה
נ"ר ג"ר ב"ר י"ר מאר"ס. [נטריה רחמנא, גדליה רחמנא, ברכיה רחמנא, יסקיה רחמנא מארץ ספרד. בספר 'צדקת הצדיק' פענח את הר"ת "נסים ראובן ??? יצא ראשונה מארץ ספרד] אל הארץ. אל"א את ירושלם ער"ש.
אמן
נ"י ל"י"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2010 11:26 |
|
| |
הצגה מלאה של כרטיס הספר
רשומה 55 מתוך 125
*-- filename: full-999-body-nnl01 *
| מס' א"ק כ"י |
B 522 (4°5935) | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| כותר |
ספר תורה : ס"ת שכתב לעצמו ר’ נסים בן ראובן גירונדי (הר"ן). | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| ספרית מקור |
Jerusalem - The Jewish National and University Library Ms. Heb. 4°5935 | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
ירושלים - בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי 4°5935 Ms. Heb. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| מס' בספ' מק |
JER JNUL 5935=4 | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| מקצוע |
מקרא תנ"ך תורה | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| דפוסת |
1335 בערך. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| סוג כתיבה |
כתיבת סת"ם ספרדית | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| מקום העתקה |
ברצלונה BARCELONA | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
ספרד | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| תאורת |
אורך 28 מטר בערך, גובה: 0.47 ס"מ. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| הערה |
על-פי לוחית ההקדשה מכסף שהיתה צמודה למפה שעטפה את ספר התורה, הוכנס הספר לבהכ"נ "קהלת יעקב" בברצלונה ע"י הר"ן, בה’ בסיון ה’צ"ו (1336). הלוחית הנוכחית היא העתק מאוחר שנעשה, כנראה, מהלוחית המקורית. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
מעברה השני של היריעה הראשונה, כתב ר’ ראובן בן הר"ן, מליצה חרוזה - דברי עדות על חורבן קהילות ספרדת בגזירות קנ"א (1391) ועל הצלת משפחתו והצלת הספר הזה. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
ערכו של הספר רב לחקר תולדות מסורת הכתיבה, חסרות ויתרות, פתוחות וסתומות, כתיבת השירות, צורת האותיות, שיעור האמה ועוד. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
הספר נתגלגל מספרד לברזיל, משם הועבר לטבריה, הוצע למכירה בירושלים אך הוחזר לטבריה והיה שם עוד בשנת תשי"ב. אח"כ נרכש ע"י בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| Related Publication |
ראה: ש"ז הבלין, ספר-תורה שכתב הר"ן לעצמו, עלי-ספר יב (תשמ"ו), 5-36. ועוד מהרב מצגר ב"מוריה" לענין שיעור האמה. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
עוד בפולמוס אוטנתיות של יחוס הספר, בקולמוס, מוסף התורני, 73 (ניסן תשס"ט) עמ’ 12-15. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
קטלוג "ספרים מספרד", עמ’ 24-25. | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| הערת פאליא |
גויל בצבע חום | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| מחבר שותף |
נסים בן ראובן, גרונדי (מעתיק) | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
ראובן בן נסים, גרונדי | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| נוש' כתבי י |
ברזיל | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
טבריה | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
ירושלים | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| סוג חומר |
MANU | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
MIC | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| מספר מערכת |
000041762 | *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
| *-- filename: full-999-body-nnl01 *
| |
| *-- filename: full-set-tail-nnl01 *
| |
*-- Google * אודות הספר (באתר "Google Book Search") *******> // Function to process GBS info and update the dom. function ProcessGBSBookInfo(booksInfo) { for (isbn in booksInfo) { var url_elem = (isbn); var pic_elem = ("google_book"); var bookInfo = booksInfo[isbn]; if (bookInfo) { url_elem.href = bookInfo.info_url; url_elem.style.display = ''; if (bookInfo.thumbnail_url) { pic_elem.src = bookInfo.thumbnail_url; pic_elem.style.display = ''; } } } } >******* src="">> | הספרייה הלאומית משקרת ומעלימה ידיעות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 23:38 |
|
| |
א. לפני כמה שנים שמעתי ממרן הרב עובדיה את התנהלות הדיון בזה לשיטתו.
בתחילה כאשר פורסם שהחזו"א פסל את הס"ת של הספרדים, פנה אליו הרב וועלץ והראה לו חת"ס שהגיטין הספרדים כשרים, וענה לו החזו"א לחלק בזה. לאחר מכן בא אליו מרן הרב עובדיה בעצמו והראה לו חת"ס על הס"ת שהם כשרים, וחוורו פניו. ואז אמר לו הרב עובדיה, ולולי החת"ס כת"ר פוסל את כל הס"ת שלנו, מזל שיש לנו את החת"ס.
ב. אולי הבקיאים בספרי החזו"א יוכלו לענות על שאלתי, יש שמועה שהגרסאות בחזו"א בנדון זה השתנו, האם זה נכון?
ג. לפני כמה שנים היה סיפור במוסף הסיפורים של יתד באחד החגים, ושם סופר על א' שנתקע בצפת בשמחת תורה, והתפלל בבית כנסת אבוהב, וקנה עליית מפטיר בעקבות יארצייט שהיה לו, ועלה לתורה בס"ת זה וראה שהיו"ד של הצ' אינה הפוכה, ומכאן ראיה לדעת החזו"א, שחלק מס"ת זה אינו מהר"ן עצמו. כמובן שהסיפור בנוי על ההשקפה הטהורה, להחדירה לליבותינו גם מהדלת האחורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2011 10:55 |
|
| |
הודעה של *רופשקה*
כשלון עתונאי - חומר ממוחזר ב'קולמוס'בגיליון 'קולמוס' שהופיע היום מתפרסם מאמר של הגאון האדיר מגדולי המומחים במחקר, הר"מ מאזוז, על ספר התורה המיוחס לר"ן האם הוא מזוייף [תימה: האם הכוונה שהכתוב בספר הוא מזוייף?]. מהתיאור משמע שהגאון הואיל בטובו למסור לעתונאי המפרסם מאמר שכתב. אבל ... המאמר הזה פורסם כלשונו, מלה במלה, לפני שנתיים [!] בכתב-עת תורני בשם 'אור תורה' ליוצאי תוניס! האם כך נהוג במקצוע זה, למחזר חומר ישן ולהציגו כתגלית בלעדית?!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2011 12:01 |
|
| |
לא הייתי קורא "מחזור" להדפסת חומר שהופץ בראשונה בתפוצת עלון פרשת שבוע של נדבורנא אשקלון להפצתו שנית בעשרות אלפי עותקים...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2011 00:33 |
|
| |
אבל לפחות היה צריך לתת קרדיט. האם ניתן להעלות כאן את המאמר של הרב מאזוז ?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2011 01:28 |
|
| |
סוגיות ישנות שנידושו בעבר לפני 20 שנה ויותר שוב יש מעלי גרא ולבריאות
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2011 05:56 |
|
| |
חייב לתקן טעות חמורה שנתקבעה בהודעתו של "תכלת דומה (מ-2009).
הקטע הקדום מספר התורה המכיל את שירת הים המצוי במוזיאון ישראל הוא מהמאה ה7-8 *לספירה* (גאונים), ולא מ*לפני הספירה* כפי שהשתבש כותב ההודעה.
ובכלל, לסברה לפיה נכתבו ספרי תורה כצורתם בכתיבת סת"ם בזמן הבית - אין לה על מה שתיסמך מבחינת ממצאים ארכאולוגיים/היסטוריים. ואכמ"ל. (זה לגבי הניסיונות לבסס את צורת הצד"י של סת"ם לפי הכתב הארמי/עברי של שלהי בית שני).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2011 07:31 |
|
| |
אני רואה ששייגעץ2 הצדי"ק שלו באמת הפוך.. חח
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 10:34 |
|
| |
ב'קולמוס' של ערב סוכות ה'תשע"ב התפרסם פרק נוסף מאת הרש"ז הבלין, ובו ציטוטים בשם אומרם מאשכול זה, בהשמטת בימת פרסומם. וכאן הבן שואל: וכי 'משפחה' יותר חרדי מ'ישורון'?
המאמר המלא מקולמוס:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 12:55 |
|
| |
| ספרות כתב: |  | הודעה של *רופשקה*
כשלון עתונאי - חומר ממוחזר ב'קולמוס'
בגיליון 'קולמוס' שהופיע היום מתפרסם מאמר של הגאון האדיר
מגדולי המומחים במחקר, הר"מ מאזוז, על ספר התורה המיוחס לר"ן האם הוא מזוייף [תימה: האם הכוונה שהכתוב בספר הוא מזוייף?].
מהתיאור משמע שהגאון הואיל בטובו למסור לעתונאי המפרסם מאמר שכתב.
אבל ... המאמר הזה פורסם כלשונו, מלה במלה, לפני שנתיים [!]
בכתב-עת תורני בשם 'אור תורה' ליוצאי תוניס!
האם כך נהוג במקצוע זה, למחזר חומר ישן ולהציגו כתגלית בלעדית?!
|
|
אפשר אולי להביא את המאמר המדובר כפי שיעקב הביא את המאמר הנוכחי, שגם מתייחס למאמר הנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:45 |
|
| |
הנה מאמרו של מרן הגר"מ מאזוז שליט"א כפי שהובא בקולמוס לפני מספר חודשים
תוקן על ידי שואףליותר ב- 19/10/2011 14:50:12
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:55 |
|
| |
תוקן על ידי שואףליותר ב- 19/10/2011 14:56:07
תוקן על ידי שואףליותר ב- 19/10/2011 14:57:08
תוקן על ידי שואףליותר ב- 19/10/2011 14:59:29
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:59 |
|
| |
מזויף או לא? | עובדיה חן | רבות נכתב כאן ב'קולמוס' אודות ספר התורה המיוחס לר"ן. כזכור, הספר נמצא עטוף במטפחת וצורפה לו לוחית כסף שעליה כתובת ההקדשה של הספר על תנאי לבית הכנסת 'קהלת יעקב' בברצלונה בשנת ה' אלפים צ"ו ליצירה, ובה נכתב שהספר הזה כתב לעצמו ולזכותו 'נסים בן א"א מו"ר ראובן גרינודי'. על גבי הספר עצמו, בגב העמוד הראשון, שלא כנגד הכתב, נרשמה כתובת מרגשת ונוגעת ללב, שנכתבה בידי ר' ראובן בן הר"ן, המספרת את הקורות בקהילות ספרד בגזירות של שנת קנ"א וכיצד הצילו את הספר הזה. הספר נמצא כיום ב'בית הספרים הלאומי'. התגלות ספר התורה, היתה לאחת התגליות המשמעותיות במאה הקודמת, והתקבלה בזרועות פתוחות בקרב חוקרים ורבנים. ספרי תורה מזמן כה קדום, כמעט ולא נשתמרו, ובהגלות נגלות ספר זה שכתבו אחד מגדולי רבותינו הראשונים, נשפך אור על כמה הלכות בדיני ספר תורה שלא היו ברורים. בפרט שימש הספר כאחת האסמכתות הגדולות לצורת האותיות כפי מסורת הכתיבה הספרדית, ובעיקר לצורת האות צד"י, שנכתבה בספר זה ביו"ד הפוכה, כמנהג הספרדים וכמנהג כל הנוהגים כיום על פי האריז"ל. בתחילה התקבל יחוסו של הספר לרבנו נסים ללא עוררין, אלא שבהמשך היו שערערו על האותנטיות שלו, והגדילו אלה שטענו שהוא פשוט מזוייף. כך, ב'קולמוס' (מס' 73, ניסן תשס"ט) כתבו הרב משה אייזיק בלוי והרב מרדכי וינטרויב שליט"א מאמר המנסה להוכיח כי ספר התורה הינו מזוייף, וזאת בעקבות מציאת כתב יד אותנטי של רבנו ראובן בן רבנו נסים - אותו בן שכתב את העדות על ספר התורה. מדובר בכתב יד מוסקבה (אוסף גינזבורג 470) של חידושי הר"ן על בבא מציעא. בסופו של כתב היד נמצא דף שעליו כתוב, בין היתר: "זה הספר כתב בן הרב ר' ניסים זלה"ה", וכתובת נוספת מפורשת יותר: "...והוא מכתיבת הרב ר' ראובן ניסים זלה"ה". כלומר, את ספר חידושי הר"ן הזה כתב, או העתיק אותו בן, רבנו ראובן בן רבנו נסים! והנה בדיקה פשוטה קובעת שלא יתכן ששתי הכתובות יצאו מקולמוסו של אדם אחד... כצפוי, גררה הכתבה תגובות רבות. המאמר הגיע גם לידיו של אחד מגדולי התורה בדורנו, הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, אשר כידוע נחשב לאחד המומחים הגדולים בדורנו למחקר תורני. לאחר העיון בדברים, העלה הרב על הכתב מאמר שלם מנומק היטב המציג זוית שונה בכל הענין, ואחר בקשת הרשות ניאות הרב שנפרסמו כאן. במאמרו המרתק מערער הגר"מ שליט"א על ההוכחה העיקרית של הרבנים והחוקרים הנ"ל שמדובר בשני סוגי כתבים, וטוען כי פשוט הם הגיעו למסקנא זו מחוסר ידיעה פשוט שישנם שני סוגי כתב ספרדי שלעתים היו משתמשים בהם במקביל. יחד עם עוד הוכחות מעניינות, הוא מגיע למסקנא נחרצת כי מדובר בספר תורה שכתבו הר"ן בעצמו. הוא אף מתייחס לשאר הטענות המערערות את יחוס ספר התורה לר"ן מסתירות עם דברי הר"ן עצמו וכדומה, ומציע להם פתרונות מקוריים. להלן דבריו כלשונו, כפי שנמסרו לידינו: *** נאמ"ן ס"ט / בני ברק על טענת זיוף בס"ת של הר"ן באה לידי חוברת "קולמוס" (המוסף התורני של עתון משפחה) ניסן התשס"ט, ושם תחת הכותרת "הכתובת המזויפת על ספר התורה" האריכו למעניתם הרב משה אייזיק בלוי והרב מרדכי וינטרויב להוכיח בשם "חוקרים" שונים (ד"ר עזרא שבט, ד"ר מרדכי גלצר, פרופסור שלמה זלמן הבלין ופרופסור שלמה צוקר) שהס"ת המיוחס להר"ן שנכתב בשנת ה' אלפים צ"ו, אשר על פיו הוכיח הרה"ג ר' אריה ליב פרידמן זצ"ל בספר צדקת הצדיק (ירושלים תשמ"ח, עמוד מ) את צדקת וכשרות צורת הצד"י ביו"ד הפוכה כמנהג הספרדים – אינו אלא זיוף מוחלט, וזה ע"פ צורת הכתב הספרדי, ויובאו דבריהם להלן. file:///C:/Users/NESS-M~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image002.gif" v:shapes="_x0000_s1026" alt="" />אמנם עם כל הכבוד לחוקרים, הם אינם בקיאים בכתב ספרדי כלל, וכל טענותיהם אינן אלא דמיון בעלמא. ונזכרתי שלפני כעשרים שנה נתן הרה"ג ר' יצחק כדורי זצ"ל מכתב להרב יצחק פרץ שליט"א שהיה שר הפנים, וטענו המתנגדים שהמכתב מזויף, ומסרוהו ל"חוקרים" שהביאו הוכחה לזיופו שבכל מקום הרב חותם כדורי בדל"ת והפעם חתם כצ'ורי בצד"י עם נקודה (למה לא שאלו את הרב כדורי עצמו? אינני יודע). ולו חכמו ישכילו, דאדרבא חתימה זו היא המקורית, וכך כתבו בעדות המזרח מדורי דורות השם כצ'יר וכצ'ורי בצד"י עם נקודה, ומבטאה כדל"ת חזקה מאד. וכך ראיתי אצל בנו ר' דוד כדורי הי"ו ספר אחד מכורך ע"י מר אביו זצ"ל (שהיה מתפרנס מכריכת ספרים כידוע) ששרד לפליטה מכל הספריה שלו (שנשרפה במלחמת השחרור בעוה"ר), ועל הכריכה כתוב שמו יצחק כ'צ'ורי עם נקודה על הכ"ף ונקודה על הצד"י. וזה בהשפעת הערבית שהאות צ עם נקודה למעלה מבטאים אותה כמו דל"ת חזקה . וכך פירש דונש בן לברט פסוק אך בצלם יתהלך איש (תהלים ל"ט ז') מלשון חשך וצלמות, והביאו רש"י שם. והוסיף הרד"ק בשרשים (שרש צלם) בשם מר אביו ז"ל שהוא דומה ללשון ערבי שקורין לחשך צ'לאם בנקודה על הצד"י. ע"ש. וכ"כ רבנו חננאל בפירושו לפסחים (דף קי"ג ע"א) על ולא תעקר ככא: "פירוש ככא, המכתש, והוא אל צרם בלשון ישמעאל". והוא ט"ס וצ"ל אל צ'רס (בצד"י עם נקודה ובסמ"ך). והיא מלה ידועה עד היום ופירושה שן טוחנת, וכמו שסיים רבנו חננאל שם: וכדכתיב (קהלת י"ב ג') ובטלו הטוחנות כי מעטו. ע"ש. וע"ע לרש"י בחולין (דף ח' ע"א) וז"ל: רמץ, אפר חם. וכך שמו בלשון ערבי. ע"כ. וידוע הוא בלשון ערבי רמאץ' (רמאד) בדל"ת חזקה. הא למדת שהסימן צ' לדל"ת חזקה הוא עתיק מלפני אלף שנה. ולאפוקי ממה שכותבים היום פנצ'ר ומבטאים "פנטשר", שזה בא מהשיבוש של האות צד"י שקוראים אותה בהשפעת הגרמנית טסד"י, ולכן צד"י עם נקודה נעשתה טְשַׁ. אבל הספרדים כתבו צד"י עם נקודה להוראת דל"ת חזקה. ואילו היה המכתב הנ"ל של הרב כדורי מזוייף, לא היה עולה על דעת הזייפן לכתוב כצ'ורי בצד"י עם נקודה, כי ילידי א"י אינם רגילים בזה כלל. וזה פשוט וברור. ואלה עיקרי טענותיהם של החוקרים הנ"ל: א) את המלים "ומלכי צדק" (בראשית י"ד י"ח) יש לכתוב לפי המסורה בשתי תיבות ובשיטה אחת, וכאן הם בשתי שיטות. ע"כ. ולק"מ, כי אין זה במסרה, רק במנחת שי (שם) בשם הרמ"ה וספר ישן כ"י דלא ליפסוק בתרין שיטין. ע"ש. אבל במסרה ליתא, והר"ן תנא ופליג על הרמ"ה, וס"ל דדוקא גבי כדרלעומר אמרו בגמ' (חולין דף ס"ה ע"א) שצריך לכתבו בשיטה אחת, לפי שהוא שם אחד ממש, והראיה שלדידן הרי"ש של כדרלעומר בשוא. אבל מלכי-צדק לדעת המדרש (ב"ר פמ"ג אות ז') פירושו מלך ירושלים כדכתיב צדק ילין בה. ושמו העיקרי הוא שם בן נח כמ"ש רש"י בחומש. ועיין במסרה גדולה פרשת ויגש (בראשית מ"ו י"ד) וז"ל: פוטי פרע, ומלכי צדק, בעל חנן, צפנת פענח, אילין כ"ל [אולי צ"ל כולהו] כתיבי תרין מלין וקריין חד שמא. ע"כ. והרי לא שמענו לגבי פוטי פרע ובעל חנן שיקפידו הסופרים לכתבם בשיטה אחת, זולתי בצפנת פענח שכתב המנחת שי (שם מ"א מ"ה) בשם חומש קדמון שצריך לכותבם בשיטה אחת. ע"ש. ואין זה מעכב כלל. ואת"ל לדעת הרמ"ה שזה מעכב, י"ל דהר"ן לא ס"ל הכי. וכן מצינו להמאירי בקרית ספר שכמה פעמים אין דעתו עולה בקנה אחד עם הרמ"ה כידוע. file:///C:/Users/NESS-M~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image004.gif" v:shapes="_x0000_s1032" alt="" />ב) הר"ן בחידושיו למסכת שבת דף ק"ד [ולא נמצא שם רק בפירושו על הלכות הרי"ף סוף פי"ב דשבת] כתב שצריך לעשות סוף השי"ן חד, ואילו בס"ת זה השי"ן הוא בעל מושב רחב. ע"כ. וגם זה לק"מ, כי אין כוונת הר"ן שיהיה מושב השי"ן משופע עם חוד באמצע כמנהג האשכנזים, אלא שיהא לה חוד בסופה, דהיינו שמושב השי"ן יהיה משפע והולך כלפי מטה עד שבסופו יהא חוד כזה וכנדפס שם בהרי"ף בש"ס ווילנא. וזה אכן נמצא בס"ת שלו, כמובא צילום מזה בספר צדקת הצדיק (סוף עמוד מ). וכבר כתב אמה"ג זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"א (חאו"ח ריש סי' ז') שהספרדים יפרשו מ"ש בגמרא שקר אחד כרעא קאי, שהכוונה על שיפוע המושב של השי"ן מימין לשמאל. וכמה פעמים מזדמן בסוף השיפוע הנזכר חוד ממש (ראה שם בסוף הסימן ציורים 2-3). ע"ש באורך. ובא הר"ן לאפוקי שלא יעשה מושב השי"ן רחב כמו בדפוס. והגרי"ח בספר עוד יוסף חי דרושים (פרשת שופטים) כתב דמ"ש בגמ' שקר אין לו רגלים, היינו באותיות ק"ר של שקר, אבל אות ש' עומדת בריבוע כמו אותיות אמת, ובא ללמדנו שאין לדחות השקר בכל ענין, אלא יזדמן ענין שצריך לקרב השקר ולחבבו כמו האמת. ע"ש (ונ"ל שבא הרמז באות שי"ן דוקא, ר"ת שלום, לרמוז דמצוה לשקר מפני השלום. וסמך גדול לדבריו ממ"ש בהקדמת הזוה"ק בראשית דף ב' ע"ב, שאמר הקב"ה לאות שי"ן יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון והם ק"ר וכו', מכאן מאן דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט בקדמיתא וכו' דהא את ש' את קשוט איהו. ע"ש). אבל בשו"ת פאת שדך (סי' ו') כתב שאין דברי הגרי"ח כפשוטן שיכתוב כמו אותיות הדפוס ממש נגד כל הפוסקים, אלא כוונתו בעוקץ למטה משמאל, או שמושבה נוטה רק מעט כלפי מטה בשמאל. ע"ש. והם הם דברי הר"ן. ואם תתעקש לומר שאין זה פשט דבריו, הנה יגיד עליו ריעו שכתב הר"ן שם למעלה מזה שצריך להרחיק הרגל מן הגג של הקו"ף. ע"ש. ויש לנו עדות בשו"ת הרשב"ץ ח"א (סי' נ"א) שבס"ת של הר"ן הקופי"ן שבו דבוקים. ע"ש. וכן הוא בס"ת הלז (עיין בספר צדקת הצדיק עמוד מ). והרשב"ץ היה בספרד ונולד עוד בחיי הר"ן (בשנת קכ"א). ומה שתתרץ בסתירה בין חידושי הר"ן ובין הס"ת שלו לגבי אות קו"ף, תתרץ גם לגבי אות ש'. נמצא ששתי הוכחות אלו יאכלמו כק"ש. file:///C:/Users/NESS-M~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image006.gif" align="left" hspace="12" v:shapes="_x0000_s1027" alt="" /> ג) אתאן להוכחה העיקרית של החוקרים הנ"ל, כי נמצא על גבי הס"ת עצמו בגב העמוד הראשון (שלא כנגד הכתב) כתובת מרגשת ונוגעת ללב שנכתבה בידי ר' ראובן בן הר"ן, המספרת את הקורות בקהלות ספרד בגזירות של שנת קנ"א, וכיצד הצילו את הספר הזה, ומאידך יש כ"י מקורי של חידושי הר"ן על ב"מ שנכתב ביד בנו ר' ראובן הנ"ל, ובדיקה פשוטה אף לא של מומחה קובעת חד-משמעית שלא יתכן ששתי הכתובות יצאו מקולמוסו של אדם אחד. וא"כ הכתובת על הס"ת אינה אלא שקר וזיוף. עכת"ד. אולם במחילה מכבוד הפרופ' הנכבדים, אינם יודעים שיש בכתב הספרדי שני סוגים: א) כתב שדומה מאד לאותיות רש"י בדפוס (ועל פיו יצקו אותיות רש"י, כי רש"י ז"ל עצמו לא כתב בהן מעולם), דהיינו שכל אות עומדת בפני עצמה, וכך כתבו חכמי מרוקו ע"פ רוב. וכך נראה כי"ק של הגרי"ח מבבל בצילומים מספר תורה לשמה ועוד. ב) כתב "מעאלק" (תלוי) שהאותיות מסולסלות ותלויות זו בזו, וכך כתבו חכמי תונס וג'רבא לדורותיהם. ושני הכתבים נזכרו עוד בתשובת הרמב"ם שהובאה בב"י אה"ע (ר"ס קכ"ו) שרבינו יוסף הלוי [בן מיגאש] מנע מלכתוב הגט בכתיבה תלויה מאד [הוא כתב מעאלק] כדי שלא יהא משמע תרי לישני בגיטא [כי יש הרבה אותיות דומות, כגון מ ע ט, וכן אם מחברים האות נ עם ו אפשר שידמו לאות ט. ועוד]. וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה אשורית כס"ת, וגם זה עיכב על ידם מפני שיבא [הכתב האשורי] לידי זלזול, והנהיג לכתוב בכתב אחר הנקרא בערבי "מדבדב". עכ"ל בלי ההוספות בין סוגריים. וא"כ הסתירה המדומה שהעלו בין הכתבים אינה סתירה כלל, כי הכתובת ע"ג הספר היא בכתב מדבדב כאותיות רש"י ממש, וכ"י חידושי הר"ן הם בכתיבה רהוטה של מעאלק, כאשר כל אדם יבחן. ואפילו לפי דבריהם, מי אמר שנכתבו בזמן אחד, ושמא היה הפרש של כמה שנים ביניהם. ויש לנו כ"י של אמה"ג זצ"ל בגיל י"ד שנה (חידושי פסחים בסוגית אין חוששין שמא גיררה חולדה) וכ"י שלו בשו"ת איש מצליח מגיל ארבעים ומעלה, והם שונים לחלוטין. ולו חכמו ישכילו, כי אילו היתה הכתובת מזויפת היה "הזייפן" מייחס את הס"ת להרמב"ם שהוא מפורסם הרבה יותר וחי כמאתים שנה לפני הר"ן, וידוע לכל שכתב ס"ת. אלא ודאי שאין כאן שום זיוף. והדברים מעידים על עצמם שנכתבו בזמן הגזירות ממש, שרומז למלחמת האחים דון הנריקי ודון פידרו בר"ת (הדו"ה וד"פ), וכן כותב הכו' האכזו"ק בבי"ת (הכומרים האכזרים וקשים בבית תפלתם). והכל בראשי תיבות מרוב פחד, שלא עצר כח לכתוב מה שבלבו בפירוש. ואילו היה ע"י זייפן כמה שנים לאחר מכן, יכתוב את הכל בפירוש. וכל הבדיקות שהציעו לעשות (בדיקת הדיו ובדיקת פחם 14) מיותרים לחלוטין. ותשקוט הארץ. ובוא וראה יקר תפארת ערך ס"ת זה שלפנינו, כי נשאלתי לפני שנים רבות מהגאון ר' משה לוי זצ"ל על דברי הרב קול יעקב (יו"ד סי' ער"ה אות ח"י) בשם הברכ"י והאחרונים, שכתב שהסופרים הנוהגים בכל הפרשיות הפתוחות וסתומות לצאת י"ח דעת הרמב"ם והרא"ש, צריכים לעשות כן גם בשירת הים והאזינו, ואם כתבו השירות כדעת הרמב"ם (כמו שהוא ברוב ס"ת היום) צריכים לתקן, "דהיינו שתיבת עבדו שבסוף השיטה (שמות י"ד ל"א) יכתבו אותה בראש שיטת הֶחָלָק, ובסוף השירה ימחקו ויצמצמו הכתב כדי לשייר שיעור פרשה פתוחה, וכן יעשה בשירת האזינו". ובזה הוי אליבא דכ"ע. ע"ש. ונתקשה הרה"ג הנ"ל איך יעשה בסוף השירה. והסברתי לו שהמלה האחרונה בשירת הים העומדת לבדד (ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך "הים") ימחוק, ויכתבנה קצת לפני כן בצמצום, באופן שישאר ריוח כשיעור בינה ובין המלים שלפניה, וגם ריוח ט' אותיות בסופה, שתהיה הפרשה הבאה (ותקח מרים הנביאה) פתוחה לכ"ע בין להרמב"ם בין להרא"ש. וה"ה דהומ"ל כן בתחלת השירה, שימחוק את המלים "ובמשה עבדו" ויכתבן בצמצום כדי להשאיר אחריהן ט' אותיות, ולא יצטרך לכתוב "עבדו" בתחלת השורה הבאה. אלא שקשה שם למחוק הרבה, מפני שיש שם הוי"ה (ויאמינו בה') לפני ובמשה עבדו. אבל לכתחילה כשהסופר כותב יוכל לעשות כן, שיצמצם בשיטה אחרונה שלפני השירה, באופן שישאר בסופה ריוח ט' אותיות להיות השירה פתוחה אליבא דכ"ע. וכן יעשה בשירת האזינו, שאם כבר כתב "וכפר אדמתו עמו" בסוף השיטה ימחק אותן ויצמצם לכותבן לפני כן בדוחק, ותו לא מידי. והסכים לזה הגר"מ לוי ז"ל (וע"ע בקול יעקב שם לעיל אות ט"ז). והנה לאחר מכן באה לידי חוברת "עלי ספר" (רמת-גן תשמ"ו) ושם הובא צילום שני עמודים מס"ת של הר"ן ז"ל בשירת האזינו, ויש שם ריוח ט' אותיות בסוף פרשת וילך (אחר תיבות עד תומם) ואחריה שורה אחת חלק. וכן בסוף שירת האזינו השאיר ריוח תשעה יודי"ן (מאפס מקום) אחר וכפר אדמתו עמו. והבאתי כל זה באו"ת אייר התש"ן (עמוד תקלח). ע"ש. והנה מבואר שהסופר היה ספרא דווקנא דחייש לכל הדעות (כי שיטת הרא"ש היא דעת ר"ת והתוס' במנחות דף ל"ב ע"א כידוע, וכבר נתפרסמה בימי הר"ן). מלבד מה שנמצא בס"ת זה הידור גדול שהיקפו כארכו, וגובהו 48 ס"מ שהם ששה טפחים, כמ"ש בחוברת קולמוס שם, ולמה נתלה בוקי סריקי שבא זייפן אחד וכתב מאחורי הס"ת שהוא להר"ן וחתם בשם בנו ר' ראובן, ולא יירא שמא ירוצו את גלגלתו? file:///C:/Users/NESS-M~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image012.gif" v:shapes="_x0000_s1029" alt="" /> והנה כל מה שטרחו החכמים הנ"ל לטעון טענת זיוף, הוא כדי לקיים דעת החזון איש זצ"ל שהיה פוסל ס"ת שהצד"י ביו"ד הפוכה (כמנהג הספרדים) ע"פ שמועה שהיתה רווחת בווילנא בשם הגר"א (ונתפרסמה לראשונה בספר בית יעקב לר' ברוך ברוידא, ירושלים תרמ"ד. הובא בצדקת הצדיק עמוד מה-מו) שהגר"א ז"ל חתך בעצמו תפלין ומזוזות שנכתבו בצד"י הפוכה, ואמר דגמירא ליה שנפלה טעות בכתבי האר"י ז"ל ע"י תלמידי הצבי שבור. ע"ש. אבל כבר הוכיחו שלא אמר הגר"א כן מעולם. ובהקדמת הזוהר בראשית (דף ב' ע"ב) מפורש "ובגין כך אנפוי דיו"ד מהדר לאחורא כגוונא דא ", ואמרו שהגר"א מגיה בזוהר "לאסתחרא" ולא "לאחורא". אבל זה מוכחש מדברי הגר"א עצמו בביאורו לספרא דצניעותא פ"א (עיין צדקת הצדיק עמוד מד ומה). ועוד שהזוהר שם מסיים "ולא אתהדרו אנפין באנפין", וא"כ אין מקום להגהה הנ"ל (צדקת הצדיק שם, בשם האדמו"ר מליבאוויטש). ושוב אמר הגאון חזון איש שבזוהר עצמו הכניסו דברים תלמידי ש"ץ שר"י. והראה לו הגביר ר' יעקב הלפרין ז"ל שהיתה לו ספרייה עשירה עם כמה ספרים עתיקים, שבדפוס ראשון של הזוהר (משנת שי"ח) נדפס כנוסח שלפנינו, והוא קדם לשערורית ש"ץ שר"י מאה ועשר שנים. וחזר החזו"א ואמר שכוונת הזוהר בעולמות העליונים לפני בריאת העולם, ולאחר התיקון נהפך פנים כנגד פנים, אבל הכתיבה בעולם המעשה שלנו אין בה שנויים (ראה בספר צדקת הצדיק עמוד עא). אולם בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' ג' עמוד טז) הביא מהרה"ג ר' ישראל וועלץ ז"ל שהראה להחזו"א תשובת החתם סופר (חיו"ד סוס"י רס"ו) ששלח לרב השואל כתב האותיות מספרא דווקנא שלמד עמו אותיות של הב"י (שהם צורת אותיות אשכנזיות כידוע) וסיים: "ומה שיראה אות יו"ד שבימין הצד"י הפוכה, הוא ע"פ מה שקבלתי ממורי (הגאון ר' נתן אדלר) זצ"ל ע"פ קבלת האר"י זצ"ל". ועמד החזון איש כמשתומם ואמר לו: מעתה ברור כי אלה שיש להם מסורת לכתוב צד"י ביו"ד הפוכה יכולים להמשיך במנהגם לכתחילה, ואין להם לשנות. ע"ש. וכן בספר צדקת הצדיק (עמוד פה) הביא איגרת מהחזו"א זצ"ל "שהספרדים צריכים לנהוג לכתחילה כמנהגם, ומעולם לא אמרתי ח"ו פסול עליהם, והרבה פעמים באו לפני בשאלות בפרשיות הספרדיות ואיני מעורר כלום" (והובא גם בספר פאר הדור - תולדות החזון איש – בח"ג סוף עמוד קסה). וכנראה זה אחר שראה תשובת החת"ס הנ"ל, והדר הוא לכל חסידיו. ומ"ש בספר קריינא דאיגרתא שהחזו"א לא חזר בו (וכעת אמ"א), היינו דוקא לאשכנזים, שלכתחילה צריכים לכתוב ביו"ד ישרה (אבל לא נראה שיפסול גם בדיעבד לאשכנזים, נגד דעת החת"ס ורבו). ומ"מ נשאר החזו"א בדעתו שעד ימי מרן הב"י כתבו בצד"י ישרה ומשם ואילך התחילו לכתוב בצד"י הפוכה, אם שכך נוח לסופרים ולמדפיסים או ע"פ הקבלה וכדומה. ולכן טרחו בעלי המאמר "להוכיח" שס"ת המיוחס להר"ן איננו לו, והכתובת שעליו מזויפת, וכאמור. אולם ברוך השם שלא השבית לנו גואל, ויש לנו כ"י קולופון לתנ"ך של הרב שם טוב ב"ר אברהם בן גאון בעל מגדל עז (תלמיד הרשב"א), וצילום ממנו מובא באנציקלופדיה הלפרין ח"א (עמוד 59) שכתב תנ"ך לעצמו בשנת חמשת אלפים ע"ב (עוד לפני הר"ן), וכל הצדיקי"ן שם ביו"ד הפוכה. וכן בתהלים כ"י על קלף מאיטליא שנכתב לפני למעלה משבע מאות שנה (באנציקלופדיה הנ"ל עמוד 71) הצד"י הפוכה. וכן ראיתי בחדש חשון התשמ"ט בס"ת שכתב הגאון ר' יאשיהו פינטו ז"ל (מח"ס פירוש הרי"ף על עין יעקב) ונמצא ביד צאצאיו הי"ו באשדוד, שהצד"י שם הפוכה, וכידוע ר"י פינטו נלב"ע בשנת ת"ח (כעשרים שנה לפני בלבול ש"ץ שר"י), וא"כ אין יסוד לשמועה שהצד"י ההפוכה באה מכת צבי שבור. וכן מוכח למדקדק בלשון מרן בש"ע א"ח (סי' ל"ו ס"ב) "כל אות צריכה להיות גולם אחד, לכך צריך ליזהר בנקודה שעל האל"ף שהיא כמין יו"ד ובנקודה שתחתיה וביודי השי"ן והעי"ן ואחורי צד"י שיהיו נוגעות באות". הנה לא נקט וביודי השי"ן והעי"ן והצד"י, לפי שהיו"ד של הצד"י הפוכה. ועיין בספר צדקת הצדיק (עמוד יב) שבס"ת של מרן הנמצא בצפת כתובה הצד"י ביו"ד הפוכה. ועוד כתב שם (עמוד לז) שבקראקא יש תנ"ך כ"י בבהכ"נ של הרמ"א אשר שלח לו מרן הב"י מצפת שקנה עבורו במאה אדומים זהב וכו'. וכיום נמצא בטבריא אצל ר' יחיא דהאן. ונסע הרב צדקת הצדיק לשם בחדש מנחם-אב התשי"ב ומצא שהצדיקי"ן ביו"ד הפוכה, והכתב הוא ספרדי. ע"ש. הא למדת שכתיבה זו עתיקה מאד ביהדות ספרד ומקורה בזוהר. ואין שום נ"מ להתווכח אם הכתובת שע"ג ס"ת הר"ן נכונה ואם אין. file:///C:/Users/NESS-M~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image016.gif" v:shapes="_x0000_s1030" alt="" />וקבלתי מפי אמה"ג זצ"ל שהאות ל בס"ת אם נמצאת הוי"ו שעליה בקו ישר, או הפוכה, או כמו זי"ן, כזה הכל כשר, כיון שצורתה הכללית בסדר והתינוק קורא אותה למ"ד. וכ"כ הגר"ע יוסף שליט"א בהסכמתו לשו"ת משפט כתוב. ע"ש. וה"ה לאות צד"י, דכיון שצורתה עליה, אם עשה היו"ד הפוכה או ישרה כשרה לכ"ע, ואפילו בתרתי דסתרן, בין בתפלין בין במזוזה. וכן פסק בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' כ'). עש"ב. ולסיום אודיע שאצל הספרדים נשכח ענין ש"צ שר"י לגמרי כחמשים שנה אחרי מותו, כי נקטו הרבנים בשיטת "גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו". וזכורני בשנת התשט"ז (בערך) נשלחו לתונס חוברות "לפקוח עינים" מנטורי קרתא בירושלים, ובין הדברים כתבו שמי שמאמין שהמדינה היא אתחלתא דגאולה הרי הוא כמאמין בש"צ שר"י. ובאו ת"ח ונבונים לאמה"ג זצ"ל ושאלו מה הכוונה "כמאמין בשליח צבור"... וכן ראיתי מסופר על הגאון ר' אברהם חיים אדאדי זצ"ל ראב"ד לוב (מח"ס ויקרא אברהם, נלב"ע בשנת התרכ"ט) שהיתה אשה אחת משוררת בערבית בבית היולדת בליל המילה (הנקרא ליל הזוהר) "יבא אלינו המשיח ועמו נתן". וקרא אליה הרב ואמר לה: "מי זה נתן?" (הכוונה ברורה לנתן העזתי). אמרה לו: "חייך רבי אינני יודעת, כך קבלתי מסבתא שלי שקבלה מסבתא שלה". אמר לה: טעות סופר הוא, וצ"ל "יבואנו המשיח והלויתן" שנזכה לסעוד מבשרו של לויתן. וסברה וקיבלה. וכך לא הוצרכו חכמי ספרד לחרמות ולא לנידויים וכיו"ב, כי לא ברעש ה', ודרכיה דרכי נועם כתיב. ולכן כל החשד שאנשי ש"צ שר"י גרעו והוסיפו בזוהר ושינו בכתב הס"ת, אין לו יסוד, לא שורש ולא ענף. ישמע חכם ויוסף לקח.
תוקן על ידי שואףליותר ב- 19/10/2011 15:00:46
תוקן על ידי שואףליותר ב- 19/10/2011 15:03:39
תוקן על ידי סופר_משנה ב- 19/10/2011 15:37:19
תוקן על ידי סופר_משנה ב- 19/10/2011 15:38:14
תוקן על ידי סופר_משנה ב- 19/10/2011 15:41:10
 |
|
|
|
|
|