תפילה על חולה האם מותר

משנה מסכת סנהדרין פרק י

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות ט"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י

והלוחש על המכה, דוקא ברקיקה לפי שיש בכך זלזול השם.

חידושי הרשב"א מסכת שבועות דף טו עמוד ב

אמר ר' יוחנן ברוקק כו'. הלכך ג' חלוקין יש, להגן מותר ויש בכלל להגן הקמיעין דשרי אפילו לצאת בהן בשבת בדאיתמחי גברא ואיתמחי קמיע, והלוחש על המכה אפי' בלא רקיקה אסור שכל שיש מכה להתרפאות הוא ואמר ריב"ל אסור להתרפאות בד"ת אבל ברוקק על המכה זילא מילתא טפי ואין לו חלק לעוה"ב שאין מזכירין ש"ש על הרקיקה.

מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף קא עמוד א

והלוחש על המכה וכו'. והטעם שאסור להתרפאות בדברי תורה ממכה וחולי שכבר חלה לפי שסבר שעושה התורה כשאר דברים שבעולם המרפאים החולה והמכה ואינו כן כי התורה יש לה מעלה יתירה שבקיומה ולימודה היא מגינה על האדם שלא יבא כלל לידי חולי ומכה וכדקאמר בפרק ידיעות הטומאה דלהגן בתורה שרי והיינו דמייתי מקרא לא אשים עליך לפי שהיא מגינה וק"ל:

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא

הלוחש על ז המכה וקורא * פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מות

שולחן ערוך יורה דעה סימן קעט

הלוחש על המכה או על החולה <ה> ורוקק יד] <ו> ואחר כך קורא פסוק מן התורה, י אין לו חלק לעולם הבא. טו] ואם אינו רוקק, <ז> איסורא מיהא איכא. טז] ואם יש בו סכנת נפשות, יז] הכל מותר. הגה: יא יח] וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקודש, אבל בלשון לעז, לא. (רש"י בשם רבו וב"י). יט] ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל ענין, בפרט אם מזכירין השם, שאין לו חלק לעולם הבא (כן משמע מהטור לדעת ר"י).

לבוש יורה דעה סימן קעט

הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעולם הבא, מפני שנראה כרוקק על פסוקי התורה. מיהו גם אם אינו רוקק איסורא מיהו איכא ללחוש פסוקי התורה על המכה לרפואה אפילו אין בו שם, מפני שעושה דברי תורה רפואת הגוף, והקדוש ברוך הוא לא נתנה אלא לרפואת הנפש, אם לא שיש בו סכנה שאז הכל מותר, שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש כו'. ויש אומרים דהיינו דוקא כשקורא הפסוק בלשון הקודש כמו שניתן מסיני, אבל אם אומרו בלשון לע"ז מותר אפילו אין בו סכנה, אך ברוקק יש ליזהר בכל לשון בפרט אם מזכירין את השם, שאז אין לו חלק לעולם הבא אם רקק ואמרו במקום שאין בו סכנה.

היוצא לדינא מכל דברי הגמרא ורבותינו הראשוניםשמותר לומר פרקי תהילים לרפואת החולה כי אמירת פרקי התהילים נעשית כדרך תחינה ותפילה לבורא העולם שירפא את החולה ולא שפרקי התהילים עצמם הם מרפאים
כל מה שהזכיר הרמב"ם לגבי הרוקק ואומר פסוק בתורה מוכח להדיא שדעתו של הרמב"ם הוא אך ורק ברקיקה שהוא זילותא לפסוקי התורה וכו' לכן היוצא מדברינו שגם לשיטת הרמב"ם אין איסור באמירת תהילים לרפואת החולה כמו שאמרנו מהי כוונת אמירת התהילים
והיום רבו האנשים הרוצים לבוא ולומר מדברי הרמב"ם האלו שאסור לומר חס ושלום פרקי תהילים לרפואת החולה עפר לפיהם