| נשלח ב-31/3/2009 14:30 |
 |
| |
ראיית הנס
לפני כמה שנים קיבלתי אימייל מתושבת המרכז, בעקבות אתר שהיה לי ובו ריכזתי כמה סיפורי ניסים. האימייל מאד ארוך ולכן אחלק אותו לחלקים באשכול הזה. אני מצטטת מילה במילה כפי שהועבר אלי. הבחורה שכתבה לי ביקשה שאם אפרסם – לא אכתוב את שמה וכך אני עושה.
האשכול הזה ייוחד לד' יתברך, אהוב נפשי, סלע חיי, שמהרגע שידעתי לכתוב כתבתי לו מכתבים ושירים
ויומנים, והוא תמיד היה לצידי, גם ברגעים שחשבתי שחשיכה יורדת עלי הוא שלח שליחים להציל וללטף את
נפשי. בחיפושי הנפש את אמיתותו יתברך ראיתי שהקיום שלו לא רק מלווה את היהודי כל שניה, אלא הוא
קשוב ועונה ונותן ואוהב ועוזר וסולח ורוקם את הדברים ככה שאם יהודי מתבונן היטב היטב הוא רואה את האורות הגדולים של ההשגחה הפרטית וגם את הניסים שנעשים בצורה פשוטה אבל לפעמים מתוחכמת שנארגת ומשולבת בתוך חוקי הטבע האנושי.
ההבנה הזאת הגיעה לתודעה שלי בדצמבר 1994 כשראיתי כיצד נרקמים אירועים ומצבים חודשיים קודם לכן, במשפחה שלי, אצלי והשכנים שלי, כדי להביא לראיית הנס וההשגחה הפרטית.
הייתי אז חילונית שנוסעת בשבת ורואה טלביזיה, אבל האמונה בשם היתה חזקה מאד בליבי. לא חשבתי ולא רציתי לקיים מצוות שנראו לי מגבילות מאד. אבל, בבנין בו התגוררתי גר מתחתי אדם דתי, בודד מאד, בניו בקושי הגיעו לביתו, הדיירים לא מצאו בו עניין, איש סגור מאד ומתרחק מהסביבה, אלא שמשום מה ואולי בגלל שקבלתי אותו כאדם, היה מבקר אותי לעתים קרובות , מדבר דברי תורה, וגם ביקש ממני לערוך איתו קידוש מדי שישי, אז מדי פעם נעתרתי לו, ואחרי חצי שעה הייתי בורחת לבית שלי ומסרבת להתפלל ברכת מזון.
בחודש אוקטובר 2004 אמי קיבלה אירוע מוחי שבו איבדה את הזכרון. זה היה חודש קשה עבורי. עבדתי בתפקיד די בכיר, ואי אפשר היה לוותר יום אחד על העבודה, אבל עשיתי ימים כלילות לבקר את אמי בשעות הפנויות, לעודד אותה ולחזק את רוחה. רק מאוחר יותר הבנתי שהאירוע שקרה לה היה הכרח מאת השם להביא אותי לחיבור הפסיפס המדהים חודשיים לאחר מכן.
אמי שכל חייה דחפה אותי להתמיד בעבודתי ולא להחסיר ולו יום אחד, עשתה הכל להקל עלי במשא הכבד שהוטל על כתפי, ניסתה לשחק תפקיד ש'הכל בסדר', ובאמת השבח לאל, לאט לאט חזרו לה האירועים והזמנים וזכרון העבר, למרות שמדי פעם נפלה בזה, אבל אלה היו נפילות קטנות שהיה ברור לי שגם הם יעברו לאור ההתקדמות הרבה במצבה הרפואי.
לאחר חודשיים, שבמהלכם עבדתי וביקרתי אותה חליפות, והנה בחודש דצמבר התחילו לקרות דברים מוזרים עד מאד שהיו מנוגדים בתכלית הניגוד להתנהגות של אמא וגם לאורח החיים שלי כולל המאפיינים הקבועים שתמיד היו, הכל השתבש.
המשך בקרוב
תוקן על ידי 3ברית ב- 19/04/2009 22:23:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2009 14:44 |
|
| |
המשך
באחד מלילות דצמבר 1994, בשעה 23.00, התקשרה אלי אמי. מעולם לא התקשרה אלי בשעות כאלה כשידעה שאני הולכת לישון מוקדם יחסית בגלל הימים המעייפים. קולה נשמע רגיל ורגוע, אבל הבקשה שלה גם היתה מוזרה מאד, היא שאלה אם אני יכולה להגיע למחרת בבוקר, מוקדם, לנקות לה את הבית.
דקה ארוכה שתקתי. אמא ידעה שאני עובדת. אמא מעולם לא ביקשה ממני עזרה בנקיון הבית גם בימים בהם שהתה בבית חולים וגם לאחריהם. אחרי שתיקה ארוכה אמרתי לה שבהחלט אגיע. היא ביקשה שאבוא בסביבות השעה 6.30 בבוקר כדי שנספיק לאכול יחד ארוחת בוקר. שעה מוזרה כל כך. אני לא ניידת, אבל במחשבה נוספת חשבתי שאקח מונית ואגיע בבוקר ואנקה לה את הבית וגם אתבונן בה לראות שהכל בסדר.
אז קרו כאן כמה דברים מוזרים שהרכיבו את הפסיפס המורכב שעוד מעט תראי: 1. התקשרה בשעות לא מקובלות. 2. מנעה ממני ללכת לעבוד, 3. ביקשה שלא כהרגלה שאנקה לה את הבית.
קמתי מוקדםמאד בבוקר, והגעתי לאמא במונית. היא קיבלה אותי בסבר פנים יפות ונראה שהכל בסדר. אלא שמשהו נוסף מוזר נולד בתחושה עלי לעשות מהר את הנקיונות ועבדתי כמו מטורפת מהר מהר, בעוד אמי מתחננת לפני שאאיט את הקצב, אמרתי לה אין לי זמן כשאיני מבינה למה אני אומרת לה את זה, וגם היא לא הבינה, ובאמת תוך שעתיים וחצי הבית היה מצוחצח, ספונג'ה, נקיון אבק, נקיון תריסים וזהו. שאלתי אם היא רוצה עוד משהו, היא אמרה שהיא הכינה ארוחת בוקר שאני אוהבת , ושנאכל ביחד. משהו פנימי אמר לי לא. איך יכול להיות ? אמא, הכינה בורקסים שאני אוהבת, כמה כייף לאכול עם אמא, ועדיין מוקדם ואפשר לאכול ולנסוע לעבודה. אבל המשהו הפנימי הזה היה פי אלף יותר חזק, ליטפתי אותה ואמרתי אמא, אני לא יכולה, פעם אחרת, אני רוצה לנסוע לעבודה... אני כבר מאחרת.
המשך יבוא
תוקן על ידי 3ברית ב- 19/04/2009 22:27:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2009 14:58 |
|
| |
המשך
כבר הייתי במדרגות במרוצה לכביש, יד מנפנפת למונית, עוצר הנהג אני עולה למונית ואומרת לו: "לקינג-ג'ורג" הנהג מסובב את ההגה ומתחיל לנסוע ואז שוב משהו פנימי אומר ואני אומרת בקול רם, רגע, סליחה, טעות, לרחוב----- (הבית שלי).
הנהג מסתובב שוב, הפעם לכיוון ביתי .
לא הייתי כבר בשליטה כי משהו הניע אותי מאד מאד חזק ולא הצלחתי להבין מה קורה פה, ועכשיו שימו לב נכנסים להם דמויות נוספות בפסיפס בהמשך, לכל אחד יש תפקיד לראיית הנס המופלא, כל אחד נמצא במקום המתאים ובזמן המתאים למצב שאהיה עדה לו עוד דקות ספורות.
בעיקול הכביש שליד ביתי ביקשתי שיעצור, שילמתי והתחלתי לרוץ לכיוון הבית. הדירה שלי נמצאת בקומה השלישית. יש מדרגות לעלות ואני רצה במעלה המדרגות של קומה ראשונה פתאום נעצרת, יורדת למטה, מסתכלת על תיבות הדואר ורואה מעטפה לבנה מבצבצת מהתיבה שלי, שולפת אותה במהירות מהתיבה וכמה טוב שאני לא זקוקה למפתחות של התיבה !! טוב, את שאר הדואר אקח בערב, שוב רצה במעלה המדרגות קומה ראשונה ושוב נעצרת, שום דבר לא בשליטה, קורעת את המעטפה ומוציאה את המכתב שהיה שם, לא מבינה, האותיות המיידיות שאני רואה "אני מת".
צורחת צרחה גדולה לא יודעת למה, וממשיכה לקרוא .
בעלי התפקידים בספיפס הזה נכנסים לתמונה: איילה מהקומה הראשונה פותחת את הדלת, רואה אותי רועדת כשאני עוד לא יודעת למה רועדת. במקרה היתה אצלה בעלת התפקיד השני - אחותה, שהיא אחות בבית חולים, האחות באה לבקר אותה באותו בוקר "במקרה".
עכשיו אני קוראת את המכתב מסודר, ממשיכה לרעוד וכך כתוב:
שלום לך.....(שמי)
אני רוצה להודות לך על השכנות הנפלאה
כרגע אני מת בביתי
תגידי לבן שלי שהצוואה נמצאת אצל אחי בירושלים
אני מבקש סליחה אם פגעתי בך אי פעם
מאחל לך הצלחה בכל אשר תפני.
צורחת צרחה גדולה, כאן בא תפקיד ה"אחות" לסייע, נותנת לי מיד ולריאן, לוקחת את המכתב מידי. ומה מוזר ש"במקרה" המפתח של הדייר "המת" (שזה הדייר הדתי) נמצא אצל השכנה שפתחה לי את הדלת !
ה"אחות" לוקחת מיד את המפתח , רצה לדירה שם נמצא ה'מת', אני מסתכלת במעטפה שבידי ורואה שהיא מבויילת, ה'מת' החליט למות ושלח לי את המכתב יומיים לפני ששם קץ לחייו !
המשך יבוא
תוקן על ידי 3ברית ב- 19/04/2009 22:28:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2009 15:14 |
|
| |
המשך
ה"אחות" לוקחת מיד את המפתח , רצה לדירה שם נמצא ה'מת', אני מסתכלת במעטפה שבידי ורואה שהיא מבויילת, ה'מת' החליט למות ושלח לי את המכתב יומיים לפני ששם קץ לחייו !
האחות שכבר הצליחה לפתוח את דלת השכן, הזעיקה נט"ן ומשטרה. לאחר מכן ירדה למטה, חיבקה אותי ואמרה "מצטערת.... הוא כחול וקר..... אין סיכוי...." אז בשביל מה אלוקים עשה לי את הבלבולים הנוראים והמוזרויות הקשות האלה?
כל השכנים כבר יצאו מהבתים, עשר דקות ומגיע אמבולנס, שלושה יוצאים ורצים לכיוון הדירה, המשטרה מגיעה גם היא ומרחיקה את הסקרנים מהמקום, אבל אותי משאירים ליד השוטרים וגם את האחות.
פרמדיק אחד יורד ידיו מסמנות אין אונים, נגמר, פרמדיק שני יורד אומר 'תהיי חזקה, אין מה לעשות', השלישי נשאר למעלה וגם השוטרים, הם כנראה הזמינו עוד ניידת שהגיעה למקום, סביבי המון אנשים המומים, כל אחד מנסה לשאול והמשטרה מרחיקה אותי מהמקום ומתחילה לחקור אותי - מה קרה, מתי קיבלת את המכתב, מה כתוב שם, מה הקשר שלך אליו ועוד ועוד ופתאום....
פתאום... השם ישמור.... יבבה ארוכה לתוך ההמולה, ארוכה ארוכה קורעת את התמהון וההלם, מה זה... והיבבה מתמשכת ....
שוב הפרמדיקים רצים למעלה, השלישי שנשאר קודם יורד לאחר כמה דקות ואומר לי בחיוך: אולי....
אם היית מאחרת בשניה..... הגעת בזמן.... שניה לפני שנפח נשמתו לבורא..... שניה אחת.....
ואז סיפר לי שכולם הבינו שזה מוות - אבל השלישי, שליח השם גם הוא, היכה מכת חשמל, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת עד שהשכן הראה ניצוץ של חיים והתחיל לייבב ......
ש נ י ה אחת היתה חסרה כדי שגם מכת החשמל לא תעזור לו.
לא אאריך, השכן הובהל לבית חולים לטיפול נמרץ, שם קבעו הרופאים שהריאות לא מתפקדות, ושבעצם
מכת החשמל רק האריכה לו את החיים למספר שעות ולא יותר, אולי כדי שבנו יוכל לבקרו ולראות אותו
בפעם האחרונה לפני המוות.
ידעתי שהרופאים טועים. ראיתי אחת לאחת את הצירוף הניסי להצלת חיים ביד ההשגחה. ידעתי שהייתי אחת השליחות, להציל את חייו של השכן הדתי איתו עשיתי חסד, ואולי הוא לי - כדי שמאוחר יותר אכנס לשבילי הדת. אולי.
היה ברור לי שהוא יחיה .
מאז עברו 12 שנה, השכן כבר מבוגר יותר, הוא פעם כעס שניצל, אבל אחר כך חשב שעשה שטות.
מאחלת לו אריכות ימים.
תוקן על ידי 3ברית ב- 19/04/2009 22:31:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2009 16:16 |
|
| |
מעניינת ההסתכלות שלה. לא שמעתי ניסים מהסוג הזה פעם. אומרים שמגלגלים זכות על ידי זכאי וכנראה זכתה בגלל שהתייחסה אליו (לפעמים לא יפה..) וככה עשתה מעשה חסד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 22:18 |
|
| |
נס סדר פסח
עוד נס - שרשרת של אירועים שהביאה למפגש בין אב לבן :
בסדר-פסח, בדיוק לפני שנתיים, נכנס לחדר-אוכל בבסיס צבאי מבודד בגבול ישראל מצרים, נהג טיולית שהסיע לשם חיילים. הנהג הצבאי התיישב ליד אחד השולחנות הארוכים. ומולו התיישב חייל. לאט לאט התברר לנהג שהבחור שאיתו הוא עושה את ליל-הסדר הוא הבן שלו - ממנו נפרד שהיה תינוק
הקישו לצפייה בסרט:
http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-3fc3ec4acd4b021004.htm
תוקן על ידי 3ברית ב- 19/04/2009 22:17:55
|
|
|
|
|
