קברות הצדיקים!!!

רבינו הקדוש
רבי יהודה הנשיא


"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה´ אלוקיהם". "תנא, לא מאסתים" – בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה "ולא געלתים" – בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול "לכלותם" – בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר "להפר בריתי אתם" – בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי הדורות "כי אני ה´ אלוקיהם" – לעתיד לבוא, שאין כל אומר ולשון יכולה לשלוט בהם!".1

"רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בן יוחאי: הנוי, הכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם.... רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבע מידות שמנו חכמים לצדיקים – כולם נתקיימו רבי ובבניו".2

הנוי


הנוי – זיו קלסתר פנים שנראה כמלאך ודבריו נשמעים".3
התנא האלקי רבי יהודה הנשיא נקרא בפי כל "רבינו הקדוש" על שם קדושתו המופלאה וטהרתו המופלגת כמלאך ה´ צבאות,4 עד שתלמידו רבי חייא קרא עליו את הפסוק: "רוח אפינו משיח ה´ וגו"5 ואף תלמידו – רב, העיד עליו שאם מלך המשיח יהיה מן החים אתנו הריהו – רבינו הקדוש.6 ואכן, אליהו הנביא זכור לטוב, היה רגיל לבוא אל רבינו לישיבתו הקדושה.7
רבינו הק´ היה יפה מראה, מסופר שהיה "ארוך בדורו" והיה גבוה בהרבה מאוד מכל שאר העם.8 קבינו קידש את גופו בקדושה יתרה עד שרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש) העידו על עצמם "אנו לא זכינו לתורה, אלא מפני שראינו את אצבעותיו הקדושות של "רבי" (סתם רבי – כינויו של רבינו, ע"ש שהיה רבן של כל ישראל) בולטות משרווליו".9
כמלאך ושרף שהתהלך עלי אדמות, היה רבינו הק´. וכה הכריזו עליו לאמר: "אותו היום שמת רבי בטלה קדושה" והתירו לכהנים להטמא לגופו – שהרי גופו של מלאך קדוש הנהו......".10
חז"ל אמרו "יעקב אבינו לא מת"11 ורבינו שהיה ניצוץ נשמתו של יעקב אבינו- כמובא בספה"ק ששמו הקדוש רבי יהודה הנשיא הינו ר"ת נשמת יעקב אבינו12- אף הוא לא מת ואכן מסופר שאותו מלאך קדוש שהתהלך עלי אדמות נהג אף לאחר הסתלקותו מן העולם להופיע בביתו מדי שבת בשבתו כשהוא לבוש בבגדי החמודות של שבת והיה מוציא את משפחתו יד חובת מצות "קידוש היום"13 עד שקרה פעם שבדיוק באותו זמן הופיעה שכנה בפתח הבית וקראה לבעלת הבית ותגער בה עוזרת הבית לאמר: "שתקי כי רבי נמצא עתה בבית!" ומני אז חדל רבינו להופיע...."14
אף לדורות השאיר רבינו צוואה על יופי הנשמה וטוהר המדות, כאותה ששנינו: "רבי אומר – איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם!".15

הכח
כח – שהתורה מיגעתו.... חילק לאורייתא ( כחך לתורה – שהמייגע גופו בתורה צריך הרבה כח)".16
האמורא אביי, העיד על רבינו, שלא ישן בלילה אחד שינה ארוכה יותר מששים נשימות, כאורך שנתו של ראש משפחתו הלא הוא דוד המלך ע"ה17. לאחר שינה קצרה זו היה יושב ועוסק בתורה בשקידה וביגיעה עצומה, מאמצע הלילה ועד כמה שעות בתוך היום, וכדי לצאת ידי חובת קריאת שמע בזמנה, היה מעביר ידה על פניו ומקבל עליו עול מלכות שמיים באמירת הפסוק הראשון של קריאת שמע ותו לא – כדי לא להבטל מלימוד תורה!".18
מהיכן שאב רבינו את כוחו הקדוש בתורה?
משחר ילדותו שימש רבינו את כל חכמי התורה שבדורו כשהוא נודד מישיבה לישיבה בחשקו העז ללמוד את כל מה שרק ניתן ללמוד. הוא היה תלמידם של גדולי תלמידיו של התנא רבי עקיבא ראש הדור השלישי של התנאים. הלא הם רבי יוסף בר חלפתא (סתם רבי יוסי).19 רבי יוסי הגלילי (תלמיד חבר לרבי עקיבא).20 רבי מאיר (רבי מאיר בעל הנס) – עליו העיד רבינו שמה שזכה לחידוד וחריפות השכל יותר מכל בני דורו, כל זאת בזכות שראה את רבי מאיר מאחוריו (בשעת הלימוד ישב בשורה שמאחוריו) ואילו היה יושב מלפניו היה חריף יותר, ככתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך"!".21 רבי נתן הבבלי (סתם רבי נתן). רבי אלעזר בן שמוע שהעיד רבינו שלמד בישיבתו בדוחק רב והיו יושבים התלמידים "ששה ששה באמה...."רבי שמעון בן יוחאי (סתם רבי שמעון) בישיבתו אשר בעיר תקוע ששם היה רבינו בין משמשיו.23 רבי יהודה בן עילאי סתם רבי יהודה) שהיה נקרא "ראש המדברים בכל מקום"24 ועל פי פקודת המלכות נתעלה להיות ראש הישיבה בדור הרביעי של התנאים, בישיבתו למד רבינו עוד לפני גיל "הבר מצווה!"25 רבינו נחשב תלמידו המובהק של התנא רבי יעקב בן קורשאי וממנו קיבל את רוב תורתו.26 מובן שחלק גדול קבל מאביו רבי שמעון בן גמליאל השני נשיא הדור הקודם, שאצלו למד יחד עם חברו רבי אלעזר ב"ר שמעון, אשר למדו יחדיו גם אצל רבם התנא רבי יהושוע בן קרחה.27
יגיעתו העצומה בתורה היא היא שהעמידה את רבינו לראש התנאים שבדורו – ראש הישיבה המפוארת שבעיר בית שערים שבגליל, אשר שם היה גם מושב הסנהדרין שרבינו עמד בראשה בתור אב בית הדין ועליה שנו חכמינו ז"ל: "צדק צדק תרדוף – הלוך אחר רבי לבית שערים!"28

העושר
"אמר רבה בריה דרבא – מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו! – רש"י).29
עשירותו המופלגת של רבינו באה לידי ביטוי באמרתו של רב יהודה בשם רב, בדרשו את הפסוק – "שני גויים בבטנך" – "אל תקראי גויים אלא גויים" – אלו אנטונינוס (קיסר רומי) ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קישואין ולא בימות החמה ולא בימות הגשמים" 30– בביטוי זה הושוותה עשירותו של רבינו לזו של קיסר רומי! ומסופר בגמרא ששומר סוסיו של רבינו היה עשיר יותר משבור מלך פרס.....31
עשרו הרב הקיף קרקעות ושטחים רבים שהיו בבעלותו ובהם גנות ופרדסים ועדרי צאן ובקר לרוב, קרקעות אלו, אשר חלקם ירש רבינו מחותנו העשיר וחלקם מידידו הקיסר אנטונינוס, היו מהמשובחות שבגליל ובעמקים וכה שנו חכמינו "אין מברכן בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר" 32.(שוב השוואה בין שני העשירים).
תנובות שדותיו של רבינו היתה משווקת בכל הארץ, את יינות כרמיו המרובים היו מובילים בקרונות מיוחדים 33 המונהגים ע"י ה"מולאות (פרידות) של בית רבי 34 ועוד.
רבינו פרט להיותו המנהיג הרוחני של עם ישראל היה גם נשיא ומושל בפועל. ובתור נשיא ארץ ישראל היה גם הממונה על גבית הסכומים העצומים שהגיעו אל בית הנשיא מתרומתן של יהודי הגולה – אלה הוקדשו כולם, עם תוספת מכספו הוא, לצרכי הציבור.
כן מסופר שידידו של רבינו – הקיסר אנטונינוס, היה שולח לו שקים מלאים זהב כשמלמעלה היו הם מכוסים בגרגרי חיטה כדי להעלים את תוכנם וכשלא רצה רבי לקבלם אמר לו אנטונוניוס, שינצרם לזרעו אחריו כדי שיהיה להם לשלם את המס לקיסרים שיבואו אחריו וירדו בהם....35
על אף העושר הרב שזיכהו השי"ת לרבינו, לא התגאה בו אלא להיפך – "רבי מכבד עשירים!"36 מה עשה רבינו עם כספו וזהבו ועשירותו המופלגת?
ביתו היה פתוח לרווחה לכל עני וקשי יום וסביב שולחנו היו מסובים תלמידי חכמים רבים, אשר רבינו שאף לקרבם כדי שיסתופפו בצלו וילמדו מתורתו וחכמתו. וכשהיו בין התלמידים כאלו שלא רצו להנות מנכסיו, עמד רבינו והפקיר את נכסיו כדי שהללו יהנו מן ההפקר ולא מנכסיו!37
כשפעם היתה שנת בצורת פתח רבינו אוצרותיו לחכמים בהכריזו:
"יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי אגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו!" בין השאר דחק את עצמו גם תלמידו רבי יונתן בן עמרם, אשר לא רצה להנות מכבוד התורה ופנה אל רבינו ואמר: "רבי...פרנסני ככלב וכעורב". או אז נענה רבינו והכריז: "יכנסו הכל!"38
כמו כן פיזר רבינו מכספו "מאה ועשרין אלף ממון!" כדי לבטל גזירה מיוחדת שגזרה המלכות בזמנו.39
על אף כל העושר הרב אשר בירכו ה´ ואשר ממנו התפרנסו כל בני דורו, לא נהנה רבינו בעצמו אף לא כמלא הנימה, מעשירותו, וכה מספרת לנו הגמרא:
"בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי בעולם הזה אםילו באצבע קטנה! יהי רצון שיהא שלום במנוחתי. יצתה בת קול ואמרה "יבוא שלום ינוחו על משכבותם..." 40

הכבוד
"איזהו מכובד – המכבד את הבריות".41
רבינו הקדוש שלט בעם היהודי ללא מצרים בתור "נשיא הדור" אשר סמכויותיו היו כסמכותו של מלך.
שלטון נשיאותו, גדלותו בתורה ועשירותו המופלגת גרמו לכך שכל בני דורו יתייחסו אליו בכבוד מלכים אשר לא יתואר. 42 בתקופתו הגיע גדולת הנשיאות ויראת הכבוד לכבודה לשיאים גדולים וגם בני חו"ל חרדו לשמעו רבינו שמר גם הוא על כבוד הנשיאות וכה צוה לבנו הגדול רבן גמליאל, לפני הסתלקותו, בעת הורישו לו את הנשיאות וסדריה:
"נהוג נשיאותך ברמים! זרוק מרה בתלמידים!" 43
אמנם שלטונו לא עורר שום מורת רוח, אלא אדרבא כל העם העריצוהו וכבדוהו עד מאוד בהכירם בו את מושלם, נשיאם ורבם הקדוש.
ברם, קפידת רבינו היתה על כבוד הנשיאות בלבד, ולא על כבוד עצמו. בענוותנותו הרבה הצדיק תמיד את דברי חבריו על דברי עצמו ומצינו שהיה פוסק שאלה הלכתית כשאחד התנאים חלק על דעתו, באמרו: "נראין דבריו מדברי..." אף לדורות, נפסקה ההלכה לפני הוראותו: "הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו!" 45
מסופר שפעם הגיע רבינו לאיזה מקום יחד עם תלמידו וחבר החשוב רבי חייא. ביקש רבינו ללכת ולהקביל פני תלמיד חכם אחד סגי-נהור (עוור) שהיה דר שם. אולם רבי חייא רצה למנעו מכך, מפני כבוד הנשיאות. רבינו לא שמע בקולו והלך לבקרו. כשהגיעו אליו ברכם אותו תלמיד חכם לאמר: "אתם הקבלתם פנים הנראין ואינם רואים תזכו להקביל פנים הרואין ואינם נראין (ני השכינה)!"
רבינו פנה אז בתרעומת אל תלמידו, על שרצה למנוע הימנו ברכה חשובה כזו?! 46
ענוותנותו של רבינו באה לידי ביטוי אף לגבי תלמידו וחבירו זה – רבי חייא, בהעידו עליו:
"כמה גדולים מעשי חייא!"
וכששאלו בני רבי שמעון: "אפילו ממך – אבא?!"
"כן!" – השיבו רבינו ללא היסוס. 47
שוב מצינו, כשרצה אחד מן החכמים להקשות על דברי רבו – רבי יוסי. נענה רבינו ואמר:
"אנו העלובים נקשה על רבי יוסי?! ששם שכיש בין קדשי קדשים לבין חולי-חולין כך בין דורנו לדורו של רבי יוסי!"48
ענוותנותו הרבה ויראת חטאו היו לשם דבר עד שנחשב ליחיד בדורו וכה שנו עליו חכמינו:
"משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא!"49

החכמה
-"כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת"50
יראת חטאו של רבינו, שכה התפרסם בה, הוותה את הבסיס והיסוד לחכמתו הקדושה, אשר הקיפה את מכמני התורה הכוללת בתוכה את כל חכמת החיים בכל המקצועות, אשר אכן מוצאים אנו את רבינו בקי בהם, כגון עיבור השנים וקידוש החדשים, אשר את הסמכויות עליהם העביר רבינו מירושלים אל ביתו שבגליל. 51 כן קבע רבינו כללים חדשים במצוות בתלויות בארץ, לפיהם ערים שאוכלוסיותן היתה מעורבת יהודים ולהבדיל נכרים או שישבו על הגבול פטורות מהן.52
ובעניינים אחרים קבע רבינו מסמרות, כגון: "חומץ משיב את הנפש". 53 "אינו דומה תימור (זריחה) של לבנה לתימור של חמה". 54 "ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע – ביום מעינות צוננים ובלילה רותחים". 55 "דמו של עוף מציל פשתן מן התולעת המכרסמת בו". 56 ועוד כאלו רבות.
אולם אין ספק שגולת הכותרת לחכמתו הקדושה של רבינו אשר התקיימה לדורות עולם, היתה עריכת המשנה, סידורה וחתימתה. כאשר האמורא שמואל תלמידו של רבינו אמר לרבינו שראה בספרו של אדם הראשון, אשר בו נכתב כל מה שהראהו הקב"ה "דור דור וסופריו, דור דור ויורשיו, דור דור וחכמיו". ובין השאר כתוב בו לאמר:
"רבי ור´ נתן סוף משנה!"57
וזה דבר המשנה
תורתינו הקדושה והטהורה נמסרה למשה רבינו בסיני בשלימותה, תורה שבכתב – חמישה חומשי תורה ותורה שבע"פ היינו, פירשיה, ופרטותיה, דקדוקיה והלכותיה והיא כוללת אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל הדורות עד עולם. משה רבינו מסרה ליהושוע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנה"ג (אבות א´, א´). הנביאים הוסיפו את ספרי הנביאים והכתובים הנקראים יחד תורה שבכתב שרק היא נתנה להכתב ואילו הפירושים השונים שנתוספו לה ע"פ ע"י אנשי כנסת הגדולה והתנאים לא נתנו להכתב, ככתוב: "ויאמר ה´ אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו´". ודרשו חז"ל: "לומר לך – דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה".58
בתקופת הזוגות (תחילת ימי התנאים, החל מימי שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה ותלמידו אנטיגנוס איש סוכו, אשר תלמידו יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים פתחו את התקופה הזו, שנקראה על שם הזוגות שכיהנו אז בל דור ודור כשאחד מהם מכהן כנשיא והשני כאב בית דין. תקופה זו הסתיימו בימי "הזוג" האחרון – הלל ושמאי) החלו מצטברים אלפי הלכות מסועפות שהיו נמסרות בעל פה מרב לתלמידו, כך שבימי הלל הזקן ראו צורך דחוף להתחיל להעלותן על הכתב, כדי שח"ו לא תיהפך התורה לתורות הרבה. את ההיתר לדבר סמכו על הפסוק: "עת לעשות לה´ הפרו תורתיך" – משום "שעת לעשות לה" – כדי שלא יהיו ח"ו הרבה תורות – "הפרו תורתך" – התירו לכתוב דברים שעל פה.59
את מלאכת הקודש המשיכו רבי יוחנן בן זכאי שהיה ראש הדור הראשון של התנאים לאחר ה"זוגות" ותלמידיו רבי אליעזר ורבי יהושע ראשי הדור השני ובמיוחד רבי עקיבא, ראש הדור השלישי של התנאים אשר קבץ את ההלכות וחיבר את משנת רבי עקיבא.60 הגדיל לעשות תלמידו רבי מאיר, אשר חיבר את משנת רבי מאיר שהיתה אז קובץ המשניות הגדול ביותר. ברם, כשראה רבי נתן את הקבצים הרבים החליט שיש לסדרם כולם יחד למשנה אחת מבוררת. רבי נתן החל במלאכה עד שהגיע רבינו ראש הדור החמישי והאחרון של התנאים שקיבץ את חכמי דורו, וסיים את סידור המשנה, ערכה ואף חתמה. כבסיס ויסוד לעריכה זו לקח רבינו את "משנת רבי מאיר" שעל פיה נערכו המשנות ולכן אף נפסק להלכה: סתם משנה – רבי מאיר 61 ועליהן הוסיף רבינו את ההלכות של כל תלמידי רבי עקיבא, ראשי הדור הרביעי ואת הלכותיו הוא.
בכל מקום שהחלט בישיבת רבינו שההלכה כאותה משנה – סתם רבינו את המשנה (לא ציטט את שם אומרה) וכך נשארה ההלכה. כי הרי "הלכה כסתם משנה"62 רבינו ראה לנכון לצטט הרבה פעמים אף דעת יחיד על אף שאין ההלכה כמותו, כדי שאם יאמר האומר: "מקובלני שכך ההלכה". יאמרו לו: " זו אמנם דעתו של פלוני אולם אין ההלכה כמותו!"63 וכדי שנדע שההלכה אינו כמותו כינה רבינו את הצד השני בשם "חכמים" ואם כן רבים הם הרי שנינו "יחיד ורבים הלכה כרבים".64
רבינו ערך את המשניות בשתי מהדורות – המהדורה הראשונה נקראה "משנה ראשונה" ולאחריה "מהדורה שניה" שנקראה "משנה אחרונה"65 היא המשנה שבידינו, אשר אותה חתם רבינו. וכה נפסק להלכה: אף אם שנינו אין סדר למשנה" – כל זאת לפני החתימה, אולם לאחר הסידור והחיתום ע"י רבינו, אזי "יש סדר למשנה" – רבינו אף רמז את שמו בראש חיבורו: מאימתי ( המלה הראשונה של המשניות) – בגימטריה אני יהודה הקדוש!67
רבינו חילק את המשניות לששה סדרים הנקראים בקיצור ש"ס ואלו הם:
סדר זרעים- הכולל את המצוות התלויות בארץ, בזרעים ובברכותיהן.
סדר מועד- הכולל את הלכות החגים והמועדות.
סדר נשים- הכולל את הלכותיהן וענייני פרישות ונזירות.
סדר נזיקין – הכולל את הלכות דיני הנזיקין המשפטים והסנהדרין.
סדר קדשים- הכולל את ענייני הקרבנות ושחיטת החולין.
סדר טהרות- הכולל את הלכות הטומאה והטהרה.
בשישה סדרים אלו נכללו ששים מסכתות (ראה טבלה להלן) אשר עליהשם נרמז במדרש "ששים המה מלכות – ששים מסכתות".68 ב"תיקוני הזוהר" נרמז סימן לזכור את ששת הסדרים – "זמן נקט" – ראשי התיבת של זרעים מוד נשים, קזיקין קדשים טהרות. והיה כ"ק מרן אדמו"ר מוהר"א מבעלזא זי"ע מסביר את הרמז בזה – שהרוצה שששת הסדרים יהיו שגורים בפיו וחקוקים על לוח לבו, עליו לנקוט בזמן וסדר יום נכון, מדי יום ביומו – זמן שכיבה, זמן קימה, זמן אכילה והעיקר כמובן זמן לימוד- אם אכן סדר יומו יהיה מדויק ומוקפד כראוי מדי יום ביומו – מובטח והעיקר כמובן זמן לימוד – אם אכן סדר יומו יהיה מדויק ומוקפד כראוי מדי יום ביומו- מובטח לו לאדם שהש"ס בידיו! 70

לא יפלא איפוא שלאור חכמתו הרבה והקדושה של רבינו קבעו חז"ל: "הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה!"71
טבלת ששת סדרי המשנה
זרעים מועד נשים נזיקין קדשים טהרות
1. ברכות
2. פאה
3. דמאי
4. כלאים
5. שביעית
6. תרומות
7. מעשרות
8. מעשר-שני
9. חלה
10. ערלה
11. בכורים 12. שבת
13. עירובין
14. פסחים
15. שקלים
16. יומא
17. סוכה
18. ביצה
19. ראש השנה
20. תענית
21. מגילה
22. מועד קטן
23. חגיגה 24. יבמות
25. כתובות
26. נדרים
27. נזיר
28. סוטה
29. גיטין
30. קידושין *31.בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
**32. סנהדרין
מכות
33. שבועות
34. עדיות
35.עבודה זרה
36. אבות
37. הוריות


38. זבחים
39. מנחות
40. חולין
41. בכורות
42. ערכין
43. תמורה
44. כריתות
45. מעילה
46. תמיד
47. מדות
48. קנים 49. כלים
50. אהלות
51. נגעים
52. פרה
53. טהרות
54. מקוואות
55. נדה
56. מכשירין
57. זבים
58. טבול יום
59. ידים
60. עוקצים
* שלוש ה"בבות" הוו מסכת אחת שמפאת גדלה נחלקה לבבא ראשונה, אמצעית ואחרונה.
** שתי המסכתות העוסקות בדיני המשפטים היוו מסכת אחת שנחלקה לאחר מכן.



הזקנה והשיבה
"לעולם זקנים מעמידין את ישראל"72
רבינו הקדוש אשר האריך ימים עד זקנה ושיבה והתהלך מאה שנה עלי אדמות (יש דעה הגורסת שבעים שנה) העמיד את בית ישראל על תלו בתקופתו המבורכת שלא היתה כתקופות הקודמות לה והמאוחרות לה שאז סבלו ישראל צרות שונות מיד קיסרי רומי ומלכי פרס שארץ ישראל היתה תחת שלטונם – אלא היתה תקופה של שלום ושלוה הודות לידידותו של רבינו עם אנטונינוס קיסר רומי אשר איפשרה לו לתקן תקנות שונות וטובות לטובת בני עמו ולאחדם יחד ע"י סידור המשנה בהלכה אחת ובעצה אחת.

רבינו הקדוש נולד ביום הכיפורים שנת ג´ אלפים תתפ"ב – נ"ד לחרבן בית המקדש השני.73
אותו היום שמת בו רבי עקיבא ראש הדור הרביעי לתנאים ועליו דרשו את הפסוק "וזרח השמש ובא השמש" – "עד שלא שקעה שמשו של רבי עקיבא זרחו שמשו של רבי!"74
רבינו היה הדור השביעי לנשיאי ארץ ישראל, וזה סדרם:
א. הלל הזקן נצר מבני שפטיה בן אביטל, בנו של דוד המלך עליו השלום.
ב. בנו שמעון.
ג. בנו רבן גמליאל הזקן.
ד. בנו רבן שמעון ה"נהרג" (שהיה מעשרה הרוגי המלכות).
ה. בנו רבן גמליאל דיבנה (סתם רבן גמליאל).
ו. בנו רבן שמעון אבי רבינו.
ז. רבינו הקדוש.
את הנהגת הנשיאות קיבל הלל הזקן מבני בתירה שהיו מנהיגי העם בגמר תקופת הזוגות והם אשר כוננו את הנשיאות כדי להגן על העם מפורקי עול שרצו לקחת לידם את ההנהגה עוד בימיו של תלמי המלך.
הנשיאות בארץ ישראל נמשכה עוד שבעה דורות לאחר רבינו, וזה סדרם:
ח. רבן גמליאל השלישי, בנו של רבינו.
ט. בנו רבי יהודה נשיאה, בדור הראשון של האמוראים.
י. בנו רבן גמליאל הרביעי, בדור השני של האמוראים.
יא. בנו ר´ יהודה נשיאה השני.
יב. בנו ר´ גמליאל החמישי, בדור השלישי של האמוראים.
יג. בנו ר´ יהודה נשיאה השלישי, בדור הרביעי.
יד. בנו האמורא ר´ הלל, בדור החמישי- אשר התקין את הלוח הוא לוח השנה הקבוע לכל הדורות עד ימינו אנו.
ומני אז בשנת ד´ אלפים קי"ח בטלה הנשיאות בארץ ישראל.
באותה שנה שנולד רבינו עדיין היתה גזירת המילה קיימת בארץ ישראל ואסור היה למול את הילדים. מובן שרבן שמעון הנשיא – אבי רבינו, לא שת לבו לגזירה ומל את בנו כדת וכדין. כשנודע הדבר לקיסר ציווה להביא לפניו את הילד כדי לברר אם נכון הדבר. באותו זמן נולד גם אנטונינוס ואמו נתנה אותו לאם רבינו, כדי שתציגה בפני הקיסר כבנה, ואכן כך היה – הילד נמצא ערל ופטרוהו לשלום. או אז נענה הגמון אחד בפני הקיסר ואמר:
"אני ראיתי שמלו את זה הילד, אלא שהקב"ה עושה להם נסים בכל עת" ומני אז בוטלה הגזירה.75
אותו אנטונינוס שזכה להיות בחיקה של אם רבינו, גדל אחר כך ומצא חן בעיני הקיסר אשר גדלו כבנו ובמותו הוריש לו את כס הקיסרות הרומית אחריו הנקרא בפי הרומיים בשם מרקוס אורעליוס קיסר ובפי החכמים בשם אנטונינוס רבה (אנטונינוס הגדול) 76 הוא נהג לשהות הרבה באחוזתו שבעיר טבריה והרבה להתיידד עם רבינו – הנשיא.
ידידות נאמנה ועזה שרתה בין שני המנהיגים, מנהרה תת קרקעית היתה כרויה מביתו של אנטונינוס אל ביתו של רבינו, דרכה נהג הקיסר לעבור אל בית רבינו מבלי שאף אחד ידע 77. בבית רבינו היה נוהג לסעוד יחד עם רבינו ולשמשו בעת האכילה וכשהיה רבינו עולה על מיטתו היה נוהג להתכופף ולבקש מרבינו שיעלה על גבו ומשם למיטה באמר:
"מי ישמיני מצע תחתיך לעולם הבא!" 78
פעם כשהופיע בבית רבינו היה שם גם רבי חנינא בר חמא- תלמיד רבינו נבהל הקיסר בטענו:
"הרי נדברנו שלא ימצא איש במחיצתו ואל יוודע הדבר בעולם?!"
השיבו רבינו לאמר:
"לית דין בר איניש" ( אין זה איש – כלומר מלאך הוא!)"
ואמנם ניגש רבי חנינא והחיה מת בפני הקיסר, אשר האמין כי אכן מלאך ניצב לפניו......79
משיחותיהם של שני המנהיגים ניתן ללמוד הרבה דברי מוסר וחכמה פעם שאל אנטונינוס את רבינו:
"גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד? גוף אומר: נשמה חוטאת – שמיוןם שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר! ונשמה אומרת: גוף חוטא – שמיום שפירשתי ממני הריני פורחת באויר כציפור!"
השיבו רבינו:
"אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות מ(תאנים מבכרות) נאות, והושיב בו שני שומרים- אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא והביאם ואכלום. לימים בא בעל הפרדס אמר להם: בכורות נאות להיכן הן? אמר לו החיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות?! מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד?! אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אתם כאחד,שנאמר: יקרא אך השמים מעל ואל הארץ לדין עמו- יקרא אל השמים מעל מעל – זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו – זה הגוף......"80
פעם שלח אנטונינוס לשאול את רבינו מה לעשות כדי למלא את אוצרות קופת המלוכה הריקים. הוציא רבינו את השליח לחצר, עקר מן האדמה צנונות גדולים ושתל במקומם צנוניות קטנים. באמרו לשליח שיספר לשולחו מה שראה. ואמנם אנטונינוס הבין את הרמז והחליף את שריו הותיקים בחדשים וקופת המלכות נתמלאה........81
שוב שאל פעם אנטונינוס את רבינו הקדוש, מדוע לא מתפללים אל הקב"ה מדי שעה בשעה? "כדי שלא ינהג קלות ראש בגבורה" – השיב רבינו.
כשלא קיבל אנטונינוס את התשובה השכים אצלו רבינו בבוקר ואמר לו: " קירי ברא" אדון חשוב)! לאחר שעה נכנס אצלו ואמר לו: "אפטורטור" (לשון אדון!) ולאחר שעה אחרת שוב אמר לו: "שלום עליך המלך".
אמר לו אנטונינוס:
"מה אתה מבזה המלכות?"
אמר לו רבינו:
"ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, מה אתה שאתה מלך בשר ודם כך, מלך מלכי המלכים – על אחת כמה וכמה......!"82
פעם כיבד רבינו את אנטונינוס בשבת עם תבשיל צונן ושוב פעם בימות החול כבדו באותו תבשיל כשהוא רותח. אמר הקיסר:
"התבשיל הקודם ערב יותר לחיכי".
אמר לו רבינו שאמנם כך, כי חסר תבלין אחד בתבשיל. לתמיהתו של הקיסר על כי חסר בבית רבינו תבלין פעוט ערך, השיב רבינו:
"שבת הן חסרין, אית לך שבת (האם יש לך תבלין ששמו שבת)?!"83
בערוב ימיו התגייר אנטונינוס בסתר והפך לגר צדק.84 במקומו עלה על כס הקיסרות בנו שנקרא בפי החכמים אנטוניוס זוטא (קטן)85 ואף הוא כיבד את רבינו ושחרר את העיר טבריה ממסי המלך – לבקשת רבינו.86
כששמע רבינו ממות אנטונינוס נענה ואמר: "נתפרדה החבילה".87

הגיעו ימי גבורות, רבינו הקדוש – מנהיג הדור, הגיע לשנתו השמונים ושנים כשבריאותו נחלשת והולכת, או אז עבר להתגורר בעיר ציפורי הנמצאת כציפור על ראש ההר (מכאן שמה – ציפרי)סמוך לעיר טבריה, שם באויר הצח התחזק רבינו והמשיך להנהיג את דורו כבראשונה.88
לא ככל המנהיגים – הנהגתו של רבינו. אם עד לדורו ובדורות שלאחריו התחלקה ההנהגה בידי כמה מן התנאים, האחד כיהן כנשיא, והשני כאב בית דין, השלישי כחכם בית הוועד והרביעי כראש הישיבה – התאחדו אצל רבינו כל הכהונות יחדיו. הוא היה הנשיא, אב בית הדין, חכם הועד, וראש הישיבה – כך שזקן זה שקנה חכמה, העמיד את כל דורו על תלו בכל דרכיו, הרוחניים והגשמיים כאחד.
ברם, גם בציפורי לא הגיע רבינו אל המנוחה והנחלה.89
פעם כשראה רבינו שיסורים באו על אחד התנאים, נענה ואמר:"חביבין יסורין".90
ויהי היום ויובילו ליד בית רבינו עגל לשחיטה, והנה אץ רץ העגל לעבר רבינו, כשהוא מחביא את ראשו תחת כנפי כסותו וגועה בבכי. נענה רבינו ואמר לעגל:
"לך, כי לכך נוצרת....."
או אז, הואיל והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה נגזר עליו לקבל את היסורין שחפץ בהם. ומני אז נחלה רבינו בכאב שיניים איום, שנמשכו שלשה עשר שנים רצופות! ולמה דוקא כאב שיניים – מדה כנגד מדה, כי על כאב שיניים לא מרחמים הבריות בסברם כי אין סכנת הגוף בדבר.91
יסוריו של רבינו הגנו על הדור כולו ובאותם שלשה עשרה השנים לא היה צריך למטר כלל. וכשהיו תולשים צנון מן האדמה היתה הגומא מתמלאת מיד במים – כה היתה האדמה רוויה ב משך שלשה עשרה שנים אלו מבלי רדת גשמים כלל! 92
כעבור שלשה עשר שנים ראה רבינו פעם את עוזרת הבית, כשהיא מטאטאת את הבית ורוצה לזרוק חולדות קטנות שנמצאו בפינה. הורה לה רבינו לעזבם לנפשם, כי הרי כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו!"
או אז נענו משמים ואמרו:
"הואיל ומרחם – נרחם עליה (עליו)!"93
הגיע אליהו הנביא זכור לטוב, שם אצבעו על שיניו ומיד נתרפא......94
שבעה עשר שנים חי רבינו בציפורי כשהוא קורא על עצמו את הפסוק:
"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה – ויחי יהודה בציפורי שבע עשרה שנה!"95
הגיע ובא יום ערב שבת קודש, ט"ו לחודש כסלו שנת ג´ אלפים תתקפ"ב,95א´ תענית ציבור נגזרה באותו יום – חליו של רבינו הכביד והלך והוא שכב על ערש דוי, חכמי ישראל קראו ליום תפלה, עצרה ותענית ובקשה לרפואתו, בהכריזם:
"מי שיאמר ויודיע שרבי נסתלק ח"ו – ידקר בחרב!"
התפלות בוקעות רקיעים, עוזרת הבית עולה הגג ומגדירה את המצב:
"עליונים מבקשין את רבי ותחתונים מבקשין את רבי – יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים".
ברם,משראתה שצערו של רבינו מיסוריו גוברים והולכים נענתה ואמרה:
"יהי רצון, שיכופו עליונים את התחתונים".
החכמים לא שתו לבם להכרזותיה, אלא המשיכו להרקיע שחקים בצעקתם ובתפלתם לרחמי שמים, נטלה העוזרת כלי חרס וזרקתו מן הגג לקרקע. קול הנפץ השתיק לרגע את החכמים מתפילתם ובאותו רגע יצתה נשמתו של רבינו בטהרה השמימה......
שלחו החכמים את התנא בר קפרא, לבדוק מה המצב בקודש פנימה. וכשראה מה שראה, קרא את בגדיו ואחר החזיר את הקרע לאחר כדי שלא יראוהו. יצא החוצה והכריז:
אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש!"
שאלוהו החכמים:
"נסתלק מן העולם?!"
אמר להם:
"אתם אמרתם זאת – אנכי לא אמרתי!" 96
או אז קרעו כולם את בגדיהם בקול זעקה וילל, תאניה ואניה שנשמעה עד העיר – פפתה, שהיתה מרוחקת מציפורי שלושה מילין! 97
מיד החלו במסע ההלויה הענקי שנע מן העיר ציפורי ועד לעירו של רבינו בבית שערים, כשהם חונים באמצע הדרל שמונה עשרה חניות ובכל חניה וחניה היו עושים מספד רב וגדול.98
לאחר שנטמן הגוף הקדוש בבית שערים, חזרו כל העם לביתם ועד הספיקו להחם החמין, לצלות דג ולהדליק את הנרות ורק אז שקעה להם השמש – בהתקדש ליל השבת ומיד קרא הגבר והחל אור היום להתנוצץ או אז הבינו הכל שנעשה להם נס ולכבוד קדושת רבינו, האריך להם הקב"ה את אותו ערב השבת כדי להספיק ולעסוק בכבודו כראוי! 99
ולמה ומדוע? כי הרי שנינו: "ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת – אמר כיוון דאדחי אידחי (כיון שנדחה ידחה לגמרי) ולא הודו לו חכמים".100 עתה שלמה לו לרבינו השבת את שכרו עבור חרדתו לכבודה – בבקשו לדחות לגמרי את האבילות מפני כבודה של השבת – דחתה השבת את עצמה מפני כבוד אבלותו של רבינו ונתאחרה בכניסתה!101
ברם, העם היו מצרים וחרדים שמא חלל את השבת. יצתה בת קול מן השמים והכריזה לאמר:
כל מי שהיה בעת הסתלקותו של רבי – מזומן הוא לחיי העולם הבא!"
והנה הגיע כובס הבית אשר היה רגיל מדי יום ביומו להיות בבית רבינו ובאותו היום לא הגיע. כיוון ששמע את ההכרזה, הצטער מאוד – עלה על הגג והפיל את עצמו לארץ ומת מרוב צער.
שוב יצתה בת קול והכריזה:
"אף ההוא כובס- מזומן הוא לחיי עולם הבא!"102

הבנים
"תנו רבן, בשעת פטירתו של רבי, "לבני אני צריך". נכנסו בניו אצלו. אמר להם: הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק מקומו (כל ערב שבת על השולחן), שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצאת במקומה. יוסף חפני שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי. אמר להן: "לחכמי ישראל אני צריך", נכנסו אצלו חכמי ישראל. אמר להן: "אל תספידוני בעיירות והושיבו ישיבה (לעסוק בתורה) ולאחר שלושים יום. שמעון בני – חכם, גמליאל בני- נשיא, חנינא בר חמא – ישב בראש. אמר להם: "לבני קטן אני צריך". נכנס רבי שמען אצלו, מסר לו סדרי חכמה. אמר להם: "לבני גדול אני צריך", נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדרי נשיאות...."103


אכן, בניו ותלמידיו של רבינו הם הם אשר הוו את ראשי הדור הבא, המסיים את הדור החמישי של התנאים והמתחיל את הדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל בעלי "התלמוד הירושלמי" ואמוראי בבל בעל ה"תלמוד בבלי".
בין התנאים מוצאים אנו בראש את בני רבינו הלא הם: רבן גמליאל – הנשיא, אשר ירש את יראת חטאו המפורסמת של רבינו. 104 ורבי שמעון – החכמם שאביו כינהו "נר ישראל"על שם שמאיר עיני החכמים.105 שוב מוצאים אנו את התנא בר קפרא 106 שהיה מזקני הדור 107 ומבית דינו של רבינו 108 ואף קיבץ הלכות שנקראו "משנת בר קפרא"109 . התנאים רבי חייא 110 ורבי אושעיא 111 אשר אספו אל כל ההלכות שלא כלל רבינו הקדוש במשניותיו, וסדרום בשם "ברייתות" (ברייתא – פוק תני לבא (צא ולמד בחות) היינו מחוץ למשנה)ץ התנאים יוסי חפני ושמעון אפרתי ששמשו את רבינו בחייו ונסתלקו מיד לאחריו כי שישמשוהו ם בעולם העליון.112 התנא רבי יצחק בר אבדימי תלמידו המובהק של רבינו 113 שהיה "תנא" – שונה המשניות והברייתות בישיבת רבינו.114 התנא פלימו 115 שהיה ידוע כמופלג בחסידות ובפרישות. 116 והתנא רבי שמעון בר חלפתא 117 בן בנו של רבי יוסי, אחד מרבותיו של רבינו.
בדור ראשון של אמוראי ארץ ישראל מוצאים אנו בראש תלמידי רבינו את אבדן תלמידו הגדול 118 והמובהק 119 של רבינו שהיה "אמורא" – מפרש ההלכות בישיבתו. 120 את האמוראים רבי אפס 121 סופרו של רבינו 122 ורבי חנינא בר חמא שהיה אמור להיות ראש הישיבה על פי ציוויו של רבינו ולא קיבל מפני כבודו של רבי אפס שהיה גדול ממנו בשנתיים ומחצה, והלך וישב מחוץ לכתלי בית המדרש. כשרבי אפס מכהן כראש הישיבה בפנים. 123.
התלמיד המובהר האמורא לוי 124 - הוא לוי בן סיסי שהיה מבני פמלייתו של רבינו.125 ומפני ציוויו של רבינו בדבר ראשות הישיבה ישב מחוץ לכתלי בית המדרש יחד עם רבי חנינא בר חמא, עד שנסתלק רב אפס ורבי חנניא הפך לראש הישיבה שאז ירד לוי לבבל.126 האמורא הלל בנו של הנשיא רבן גמליאל בנושל רבינו.127 רבי יובסי ברבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי שרבינו הפכו לחכם.129 האמורא רבי יוסי בן שאול 130 האמורא רבי יהושע בן לוי 131 שנכנס חי לגן העדן! 132 וצעיר התלמידים האמורא רבי יוחנן133 גדול אמוראי ארץ ישראל וראש הדור השני לאמוראים שהיה מסדר "התלמוד הירושלמי".134
בדור הראשון של אמוראי בבל מוצאים אנו בראש התלמידים, את תלמידו המובהק של רבינו.136 אמורא רב ששמו הפרטי היה "אבא" 135 והיה ראש אמוראי בבל שהיה נמנה אף עם בית דינו של רבינו 137 ולמד לפני רבינו יחד עם חברו האמורא לוי.138 ועליו אמרו "רב תנא הוא ופליג" כלומר יש לו סמכות כתנא ומותר לו לחלוק על תנאים על אף שהיה אמורא. 139 האמוראים אבא אבוה דשמואל 140 שלמד אף הוא יחד עם לוי 141 וזכו יחדיו לגילוי השכינה!143
ובנו שמואל 143 המפורסם כגדול האמוראים – חברו של רב,144 שנקרא שמואל ירחינאה145 – על שם בקיאותו המיוחדת בעיבור השנים וקידוש החדשים, הוא זכה להיות אסיא דרבי" – רופאו של רבינו. כאשר חש פעם רבינו בעיניו הקדושו ריפהו תלמידו שמואל על ידי שהניח סם על מצחו אשר חדר לתוך עיניו ורפאם. 146 ולבסוף האמורא רבה בר חנה 147 אביו של רבה בר בר חנה, שעלה לארץ ישראל ללמוד אצל רבינו ולפני שחזר לבבל נתן לו רבינו רשות לדון ולהתיר בכורות.148
זכות רבינו הקדוש ובני דורו
אשר מפיהם אנו חיים כל ימי עולם
תעמוד לנו לעד ולנצח
נצחים