|
|
| נשלח ב-1/4/2009 21:11 |
 |
| |
[צ'אוט,
המכתב אינו רק מנוסח באופן אישי אלא גם נקודתי מאוד. במובן זה אין מקומו (לענ"ד) כפתיח לדיון אלא אם מדובר בדיון בקבוצת תמיכה לאנשים שחבריהם איכזבו אותם. לא מעניין אותי למי כתבת את המכתב (ואני שמחה שאינך מתכוון לחלוק עמי את הפרט הזה). אני חושבת שמה שמתואר בו לא מתאים כאן, כי זולת האשמות אישיות, הנובעות ככל הנראה מעבר רגשי משותף עם אדם מסויים, אין בו דבר שמשקף או מבהיר משהו לגבי הנושא העקרוני של יציאה בשאלה. איתרע מזלך וזכית בחבר שאינו מוסרי לטעמך (הוא גם לא היה כזה כשהיה חרדי, לפי תיאורך), אז מה לעזאזל זה שייך לפורום הזה? אני מתחילה להתגעגע לסיפורי המעליות. בהם היה לפחות גילוי של הומור (כזה שדורש טעם נרכש, ובכ"ז, סוג של הומור).]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2009 21:21 |
|
| |
צענע
התיחסתי לכך שכאן אין משמעות ל'מכתב גלוי'. קרא נא שוב יותר לאט ושים לב.
צ'הטונג
לא הבדלתי בין דתים לחרדים בהקשר הנוכחי. 'לא מכיר' אינה ראיה אבל אם תתבונן תשים לב שהדבר גם הגיוני ביותר שיציאה מתוך התבוננות משפרת את המוסריות. אתה מביא מכל מיני גנבים, מנשקי חצאיות (של נשים לא להם שאם לא למה תיגרע נשיקתם מנשיקת חגורת האדמור?). אני מדבר מבני אדם שבעבר בהיותם דתים/חרדים הפנו הרבה כוחות לפולחני הדת, שיגעו את סביבתם ובמיוחד את בני ביתם ובזבזו את כספם על דברים כמו חרדה ממפלץ פירור החמץ. כעת הם יודעים שהדבר הראשון הוא לכבד את הזולת ולא להטיל עליו אמונות וכמו שאמרה וואפה סולטן, 'מצידי האמן באבנים אבל אל תזרוק אותם עלי'. הם יודעים לומר 'אציל את הגוי בשבת ושיסקלו אותי' וכדומה. אני דוקא סובר שעקרונית ניתן וראוי למי שנמצא בדת לשלב את הדת בהתפתחות המוסרית של האדם אבל זה נידון של אשכול סמוך שפתח איהודה0 בשאלה 'למה עדיין מאמינים'.
אבל כתבת שזה לא הנידון שלך אלא סיפור באדם מזלזל כללית בערכים אז מה אתה נטפל לציאתו בשאלה.
תראה בתוכנית הבית היהודי המשודרת במוצ"ש סרט דוקומנטרי על משפחה בה האב יצא לשאלה והאם בחרה להישאר בדת וזה נעשה עם כ"כ הרבה כבוד ואהבה כי אצלם הדת היא אביזר לאנושיותם ולא להפך.
http://www.iba.org.il/media/?recorded=tv&broadcastUrl=http%3A%2F%2Fswitch5%2Ecastup%2Enet%2Fframes%2F20040704_IBA_Popup%2Fiba_gray%2Easp%3Fai%3D3191zA81ar%3D11_1_2009-03-29_092857
אמשלום, שכחת שהוא כבר יצא מ(מצב) המעלית?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2009 23:24 |
|
| |
נאךאמלנישט:
אין כאן שום חיסול חשבונות, ואף אחד לא העמיד אותי בפני דילמה מוסרית. אין פה דיון על יציאה בשאלה, יש כאן תיאור תובנה וזהו.
התובנה היא, שברגע שמזלזלים ומבטלים משהו, אין לדבר סוף. כשהתחלתי להכיר את החבר ההוא, הבנתי שהוא מזלזל, אבל תמיד אמרתי לעצמי שבדברים הכי פנימיים הוא שומר עליהם בקדושה, בדיוק כמו כל בן אדם אחר. כשהתברר לי שזה לא קורה, הבנתי שזה גם בלתי אפשרי.
אני חולק אתך בכל תוקף. אדם שחי חיים א-מוסריים בתור חילוני, הרבה מאד פעמים הוא חוזר בתשובה דוקא בכדי לחיות חיים מוסריים. ויש על זה מאות אם לא אלפי עדויות וספרים. גם ההפך הוא נכון, אדם שחי חיי מוסר בותר חרדי, מתפרק והופך לחילוני, אך ורק בכדי שיוכל ללכת שולל אחרי תאוותיו. עוד לא ראיתי ספר אחד! של ימינו של חוזר בשאלה, המתאר את התפתחותו המוסרית דוקא בגלל היציאה בשאלה.
אולי אתה שונה, ואולי אתה משלה את עצמך, אין לי מושג. אבל כבר אמר איזופוס שדרור אחד לא יבשר את האביב.
אמשלום:
אין לנו שום עבר רגשי משותף מעבר לזה שבילינו שעות בנושאים המעניינים את שנינו. אני תיארתי תובנה, וכמו שכתבתי למעלה.
בוגיעלון:
אני לא מסכים אתך בכלל שיציאה מתוך התבוננות משפרת את המוסר. המוחש לא יוכחש, וכמו שכבר כתבתי למעלה. עוד לא ראינו קבוצה אחת של אנשים יוצאים בשאלה הבולטים במוסריותם. לעומתם, יש אין ספור בעלי תשובה שבתור חילונים חיו בשפל המדרגה, והיום הקימו משפחות לתפארת. יש לי חבר אחר שלמד אתי חברותא בישיבה שיצא בשאלה מתוך התבוננות. לא ראיתי אצלו שום שיפור או שנוי לכאן או לכאן. פשוט החליט שאין טעם להאמין, ועזב.
מה שהבאת מהתוכנית ההיא, מזעזע לפי כל קנה מידה. מדובר באשה שהשקיעה את כל חייה למטרה אחת, ובעלה בוגד בה, בצורה הכי כואבת שאפשר! לזה אתה קורא מוסר?! הוא התחייב לה משהו מתחת לחופה, ואחרי ארבעה ילדים, שכבר אין לאשה ממש הרבה מה לעשות, הוא מפר את ההתחייבות שלו. הרי האדם ההוא, הוא אדם שפל!
אבל שוב אין זה מענייננו כאן. אין אני בא באשכול זה לטעון שכל חוזר בשאלה הוא גם ירוד מבחינה מוסרית (למרות שאני מאמין שאפשר בקלות להחזיק בדיעה כזו), האשכול הזה בא לטעון דבר אחד, אם אדם מזלזל בצורה סדירה בדברים מופשטים, סופו לזלזל גם בדברים פשוטים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 00:19 |
|
| |
אתה לא תראה ספר כי בשונה מ רוב החוזרים בתשובה אין ל רוב חוזרים בשאלה אג'נדה מסיונרית.לרוב יש התכנסות פנימית למציאת חיים משמעותיים בעולם ללא יומרות מיותרות.
אני אומר לך שאני לא היחיד, אני מכיר עוד רבים כאלה. כמעט בכל מפגש של חוזרים בשאלה שאני מכיר (בעלי רמה מסויימת ולא שאבאב חרדי) עולות שאלות מוסריות וערכיות ולא ברפרוף שעשועי אלא שיחות נוקבות אל תוך הלילה.לחלק מהם יש אפילו בעיה חברתית בציבור החילוני בגלל זה.
יוצאים בשאלה דנים בנושאי ערכים ומוסר פי עשרות מונים מאשר כל חרדי מצוי. הם מתחילים להבין ששאלות מוסר אלו שאלות של לקיחת אחריות על מעשיך ולא בגלל תכתיבים דתיים. הגילוי הזה היא אחת החויות המופלאות שחווה כל מי שמתפכח מהחלום הדתי. לרוב זה גם מעלה את האדם מבחינה מוסרית\התנהגותית.
אני לא אדם שמזלזל בכל דבר אבל אני אכן מזלזל בדברים שאתה מכנה אותם כמופשטים.אתה לעומת זאת מזלזל כמעט בכל ערך לא מופשט שאני חושב שהוא נכון. ואני חושב שזה אכן פגע\פגם ביחסי האנוש שלך.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 00:54 |
|
| |
.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 01:46 |
|
| |
צ'הטונג
'הוא התחייב לה משהו מתחת לחופה, ואחרי ארבעה ילדים, שכבר אין לאשה ממש הרבה מה לעשות, הוא מפר את ההתחייבות שלו.'
מה התחייב בדיוק? היית אומר ככה גם לחילוני שגילה את האור וחוזר בתשובה לאחר נישואיו (יש אחד כזה בתוכנית ההיא)? אז מה שונה האור של הפנס הקרוב לביתך מהאור הסמוך לביתו של הבעל בסיפור? אולי דוקא היא התחייבה להתבגר אתו ביחד ולא להישאר ילדה פתייה מאמינה לכל דבר?
איך זה לדבריך שאצל היוצא שאתה מכיר אין 'שום שיפור או שנוי לכאן או לכאן', הלא לדעתך היתה צריכה להיות הדרדרות!
כמובן שהכללות בנושא זה הן ילדותיות והשינוי תלוי מאד במה שהיו קודם ובמה נתפסו במעבר לצד השונה. אבל לא נראה שקריטריוני המוסריות שלך משוחררים מדעותיך כפי הנראה גם מרבנים שאתה תופס כגדולים (או איך שהבריטים אומרים כ'פריטי שטארק') למרות חוסר המוסריות שלהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 03:03 |
|
| |
צ'אוט
ליוצא יש נטייה לזלזל במוסכמות, נכון. היוצא מזלזל באמונה באל אחד (כמו שאתה מזלזל באמונה במפלצת הספגטי, דרך אגב). היצא מזלזל לפעמים בהצמדות מוגזמת למסורת עתיקה ולא רלבנטית. היוצא מזלזל בהקפדה חסרת הפרופורציה על כל תג וקוץ הלכתי שמחפה, לעיתים היטב, על תסמונת OCD חמורה מאוד. הוא מזלזל גם מהחרדה משכר ועונש העתידים לבוא ועל האמונה האינפנטילית (בעיניו) בביאת גואל צדק. וכן, הוא מעיז גם לזלזל באנשים צרי מוח ונטולי ביקורת עצמית. אנשים שמעולם לא שאלו את עצמם אם יש מקום טוב יותר מחוץ לגבולות רשב"ם ומאה שערים. אנשים שרועדים, פשוט רועדים, מהיום שבו מישהו יוכיח להם שיש מקומות יותר מוסריים והומניים מעבר לשערי בית הכנסת , השטיבל או המקוה מעלת הירוקת. בהם הוא מזלזל.
אבל אם זה גורם לו לזלזל גם בלא תרצח. אם אובדן האמונה שלו באלוהיות הדיבר: "לא תגנוב" גורם לו לראות סחר באנשים כלגיטימי אז הוא לא יוצא בשאלה בכלל. הוא בסך הכל עוד מסכן, אולי ממורמר. ממורמר מהמערכת שהחליט לנפץ הכל "כדי להראות להם מה זה". בעצם אני לא יודע מה זה ובאיזה צמח מדובר, מה שבטוח שזה לא יוצא בשאלה. אבל אל דאגה, מרמור זה סופו לחלוף. "אגודה" לא תפסיד עוד מושב בבחירות הקרובות בגלל אנשים כמוהו. סופו של מסכן זה הוא עמוק בין ספסלי בית המדרש החורקים. ראה את כל היוצאים בשאלה שכעבור תקופה חוזרים לכולל ומגדלים זקן וחליפה שחורה. הם יצאו בגלל שהם חיפשו מערכת ערכים שונה? בגלל שהם חוו משבר אמונה שלא נתן להם את האופציה להישאר איפה שאבא ואמא רוצים? הם יצאו מתוך הבנה שהמערכת הנוכחית לא מתאימה להם. נקודה? הם יצאו בגלל שהם קלטו, לאחר מסע ארוך וכואב, שברחוב החילוני מלא התחלואות הם ימצאו את האמת שלהם? את סולם הערכים שלהם? את האמונה שלהם? את מנוחת הנפש שלהם? לא ולא ולא! יוצאים אלה עזבו את הישבה"ק בשביל לראות כמה בנות באלנבי בליל ירח מלא, בשביל כמה דקות משלהבות בצפיה בליגת האלופות, בשביל סיבוב קצר בתל ברוך ותו לא. אל תתן לכל ערס מצוי לבלבל אותך ולהוציא שם רע על הקהילה הגדולה הזאת. קהילה שהחטא היחידי שלהם הוא שהם פשוט העזו לצאת מהצנון ולחשוב אחרת ממך ומהמשב"ק של האדמו"ר שלך.
וסליחה שאני קצת נסער, נגעת לי בנקודה רגישה ואישית קצת.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 07:16 |
|
| |
קצת סדר, בבקשה.
מה יש לנו?
מה שמכנים בחוגי הישיבות, אלו שכולם כאן מכירים מנסיונם, "מחלוקת במציאות".
כאוטה-צ'וטנג מספר על אדם שהוא מכיר אישית, אדם שכאשר מסתכלים עליו מבחוץ נראה שהוא יורד. שאינו מכיר במוסריות, או לפחות מתבטא כאינו מכיר. והירידה המוסרית שלו חופפת מצד הזמן להתרחקותו מעול תורה ומצוות.
אחרים טוענים נגדו שהתרחקות מעול תורה ומצוות אינה נובעת מזלזול ואינה מביאה לזלזול בערכים ובמוסר.
מלבד מה שהנושא הזה כבר נידון לכאורה בפורום, באשכול ארוך על מניעי התופעה המורכבת שמכנים בקיצור "חזרה בשאלה", הרי יש לתהות על מה הויכוח ועל מה הכעס. האם לא יתכן שכאוטה שלנו מכיר אישית אדם שהוא כפי המתואר כאן, אדם שגם בוגי, למשל, יסכים שהתרחקותו היא נפילתו.
אפשר שכאוטה יחלוק על כך שיש בני אדם שעבורם התרחקות ממצוות ואמונה בתורה היא הזדמנות לעליה מוסרית. אבל בדבר זה אפשר מאד שיצדקו החולקים על כאוטה. לא בגלל, לדעתי, שהתרחקות מתורה ומצוות היא דבר טוב, אלא בגלל שעבורם, בביוגרפיה שלהם, התרחקות כזו היא שיחרור, התחלתה של מחשבה עצמאית, ובכלל התחלה של שינוי. וכיון שהמקום שבו נמצאו היה רע, הרי השינוי הוא טוב. רק שהוא הביא אותם למקום שלדעתי אינו טוב, וצריך להתקדם משם. וכפי שנכתב בעבר, וכפי שכתבתי בעצמי בשם המגיד מדובנא, מי שמשליך את התורה והמצוות הרי זה כנראה מפני שמעולם לא הכיר אותן כפי שהן ראויות להיות.
ועוד נקודה: שימוש רחב ולא מוגדר במילים מביא לדיונים שבעצם אינם אלא סמנטיים. האם החרדיות זהה להתקרבות לאדמו"ר, ועוד מהסוג הריקני?
אז מה היה לנו? שתי טעויות לוגיות, כמדומה. האחת אי שימוש זהיר במילים, והשניה לקיחת פרטים, בין חוזרים בשאלה שאינם בני עליה ובין כאלו שנחשבים לבני עליה, והפיכתם לכלל. והרי הסקת מסקנות כזו, גם היא מסתמכת על נסיון אישי, בהכרח אינה מדוייקת.
***
כמדומה שכאוטה, כמו תמיד, כותב מהלב. וזו מעלה. מצד שני, כתיבתו היא, במחילה מכבודו, תוקפנית, ולכן עושה רושם של גאווה. "אני בסדר. אתה לא. מאד לא".
האם ראוי להתבטא בצורה כזו? לכתוב "מכתב גלוי" אל כתובת אמיתית או מדומה ולפרסם ברבים? אם המטרה היא לעורר דיון ולהצביע על חסרונות, אז האם יש כאן באמת חסרונות של מידות או שכאוטה נכשל בעוון החמור (אני כותב בציניות) של הבלתי פוליטיקאלי קורקט?
נראה לי שאפשר לתמצת את הדברים במשפטים הקצרים הבאים:
כ: אני מכיר חבר שחזר בשאלה. הוא התרחק ממצוות, וכתוצאה מזה אין לו שום ערכים. הוא אינו מכבד את ממון הזולת ואין לו שום רתיעה מגניבה.
נ: אז מה. אני מכיר חרדים שלוקים במוסריותם וחוזרים בשאלה שהם אנשים המתלבטים בשאלות מוסריות.
או:
כ: החזרה בשאלה מאפיינת רדיפה אחרי תאוות/חוסר ערכים. זה פשוט לוקח זמן עד שזה יוצא החוצה בגלוי. ומי יודע, אולי החזרה בשאלה אינה גילוי של מהות פנימית אלא תהליך הכרחי כתוצאה מהתרחקות מתורה ומצוות.
ב: זה לא נכון אמפירית בשטח ולא פסיכולוגית ופילוסופית.
וגם:
כ: אני מכיר חוזר בשאלה שמזלזל בכל. מסכן.
א: אתה כותב בגאווה ובהתנשאות על אחרים!
ואני תמה: האם אין זה נכון שיש יוצאים שמחפשים את מה שמכנים "תאוות"? קחו לדוגמא את התהליך שמתאר דן סגל באחד מספריו האוטוביוגרפיים, על הבחור מפוניבז' שנוסע לתל אביב לחפש בילויים. האם הוא חיפש ערכים?
אך כפי שיש כנראה כאלו, יתכן מאד (ועובדתית זה כך) שיש כאלו שעבורם מרד במצוות ובמנהגי האדמו"ר והקהילה הוא ביטוי של התפתחות אישית.
דעתי שלי היא שאם יש כאלו תופעות, הרי זה עצוב מאד, ושומה עלינו, החרדים, לחפש אם משהו לא בסדר אצלנו. ולתקן.
והנה מכתב לדוגמא:
חברי היקר והאהוב.
אתה קרוב ואתה רחוק.
אתה קרוב לליבי מפני שאיני יכול לשכוח איך כאחים היינו, ויותר מאחים, שכן יחד חיפשנו את האמת.
אבל רחוק אתה ממני, כי בשעה שאני, חיפוש האמת הוביל אותי להתחזק בתורה ובמצוות, אותך זה הוליך "החוצה". לפחות בינתים.
כאב לי לראות אדם היקר לליבי, אדם חושב ופתוח כמוני, בועט. לא רק במצוות אלא בכל הרעיון של ערכים.
האם בגלל שיש סבורים שמותר לגזול גוי זה אומר שאין משמעות להקפדה על "שלי שלי ושאינו שלי אינו שלי"?
ואם היו בעלי משרות ואנשים פרטיים שהכרנו שלא היו חכמים כמונו, או אף רמסו אחרים ברגל גאווה, האם זה חסרון בדרך ובתכנים או בהם אישית?
ואם יש בדרך שבה לומדנו ללכת חסרונות, כגון חוסר העמקה, האם צריך היה לזרוק את האמת, את הדיאלוג עם אלקים באמצעות מצוות, כדי להשתחרר ממנה? האם לא עדיף היה לעבוד על האמת הפנימית ולהשתדל לתקן מבפנים?
למרות שאין המשל הזה חביב עלי, אתה חייל שנס מן המערכה כדי לבנות לו את חייו הפרטיים. ולא עוד, אלא שגם בחייך הפרטיים התרחקת ממה שהיה חשוב לנו ביותר. האם כה מהר שכחת את הדיונים הארוכים שלנו על תורה ופילוסופיה? איך תוכל להתעלם מן הרצון העז שפיעם בך להיות אמיתי, ענו, טוב לשמים ולבריות?
חזור בך, חזור בך, ולא רק אני קורא לך, אלא גם הקול הפנימי שבך.
כפי שאתה מאמין שאפשר לקלקל, דע שאפשר לתקן. וכפי שהקלקול מתחיל מבחוץ, כך התיקון מתחיל מבפנים. וכפי שכל עבירה מצטרפת לחשבון ארוך, כך כל מצוה, ולו פנימית שאין מבחינים בה, מקרבת אותך לאלקים. אלקים ששנינו אוהבים, ששנינו מחפשים אחריו, ושהוא מחפש אותנו. אז מדוע אין אנו מצליחים לפגוש אותו, יחד? מדוע יש לי רושם שהפסקת לחפש? שהפסקת להשתדל? הלא ידעת כי אפשר לאדם שיראה את חייו כמערכת נסיונות, וכאשר מעמידים אדם בנסיון, "לוקחים לו את כל המדרגות". ובלילה השחור הזה של הנשמה צריך להמשיך לזעוק אל ה', עד שהוא חומל עלינו ומאיר לנו את דרכנו מחדש.
החותם באהבה והמתגעגע אליך באמת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 08:54 |
|
| |
.
כאוטי,
האם היית דורש מחברך זה שיחזיר גם את המריש שבתקרת ביתו?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 10:02 |
|
| |
צ'וט
השאלה היא, נניח שאני חוזר בשאלה, מטעמים חיוביים, ואני פותח את האשכול, לקרוא מה כתבת לי, ו"מגלה" שאני אדם מושחת.
אמשלום
http://ravsharki.org/content/view/252/629/
(את שתי השורות האחרונות את כמובן לא צריכה לקרוא... כלומר, אני לא הייתי כותב אותם.. )
אני חושב, עוד מלפני שראיתי את המאמר - שלא בכל הזדמנות אפשר לקבל גרים. למשל, אם תמנע העדיפה להיות שפחה לאברהם ולא גבירה, משמע שלא שלא קיבלו אותה לקבוצת חסידי אברהם מאומות העולם, אלא שלא קיבלו אותה לתוך משפחתו של אברהם. אני חושב שמשפחה מצומצמת כמו זו של אברהם, איננה חייבת לקבל אל קרבה כל גר/גיורת, גם אם יש לה כוונות מאוד טובות. עמלק כמובן יכול היה להוולד בכל מקרה, אבל הצורה שבה הוא נקשר לבית אברהם - גרמה שהוא שתהיה לו דווקא שנאה, שנאה גדולה - לישראל. (מבני בניו של המן הרשע 'למדו' תורה בבני ברק. למה רק למדו? עכשיו הם כבר לא לומדים? נמאס להם? לא, כמובן שאני לא חושב שזה הפירוש.) נכון, הרצון שלה להכנס לבית אברהם היה כ"כ חזק, שהיא היתה מוכנה להיות שפחה בבית עשו, מאשר גבירה בבית יעקב. ואברהם, וגם יצחק, כנראה לא סברו שהרצון שלה כ"כ חזק. גם את רות רוב עם ישראל לא מיהרו לקבל. אבל דווקא בועז, הסבא של דוד (שיש מי שמשום מה לא כ"כ ממנו) - הוא היחיד שכ"כ קירב אותה. (ולמרות שהיא נכנסה אליו לגורן). ואפשר לחשוב שבמקומות אחרים כ"כ קל לקבל אזרחות, ועוד לזכות לכאלה תנאים. (זה שאובאמה הצליח, בעידן שלנו, זה כמובן לא ראיה לכלום)
לעוף
"אם הוא עמלקי נחמד, אז למה לא?"
"כי שבע תועבות בלבו"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 10:40 |
|
| |
מיכה,
לא מאמינה שיש לעמלקים שבע תועבות בליבו. אולי יש לו חמש. אולי דוקא לידידי היהודי יש שמונה תועבות בליבו? איך אתה סופר תועבות? איך אתה מזהה אותן? אתה בוחר חברים לפי מספר התועבות בליבם? כמה תועבות יש לך בליבך? אין לך כלל תועבות? מהי בכלל תועבה? האם כולנו נקיים כל הזמן מתועבות (מה שזה לא יהיה)?
תוכיח שלעמלק יש שבע תועבות בליבו! ראית פעם עמלק? הרחת פעם עמלקי מרחוק? על סמך מה אתה בא עם ההצהרות הבומבסטיות כי לעמלק יש שבע תועבות בליבו?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 10:51 |
|
| |
לעוף
באשכול סמוך מובא לינק האומר 'בשם רג"נ שמחיית עמלק - מחיקת הטבע ולא הצבע', כלומר לא שעמלק שבע תועבות בלבו אלא מי ששבע תועבות בלבו הוא עמלק!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 11:04 |
|
| |
קוני
מי ששבע תועבות בלבו הוא עמלק!
ועל כך אמרו, חכמים הזהרו בדבריכם, שמא יבא תלמידך שוטונג וישתה את המים הרעים, ויתמלא לבו עד שובע תועבות של שנאה ורועה כצבע שערו האדמוני, שרואה מהירהורי ליבו רק רוע ושחיתות כמשלו של ר'ג"נ מורו ורבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 11:31 |
|
| |
מאז שיצאתי בתשובה, התעסקתי כה רבות בשאלות של מוסר כפי שלא התעסקתי בכל ימי חיי. ואני לא היחידה.
קונילמל,
נניח שנוצר מצב שבו אפשרי להרוג את עמלק. איך נזהה אותם? נחפש כל מי שיש לו שבע תועבות בליבו ונשחט אותו. ככה. איך נדע שיש לו שבע תועבות בליבו ולא שש? תקום ועדת רבנים מומחים לזיהוי שבע תועבות בלב. ציד מכשפות יהיה לנו כאן.... אתה לא מבין את הברבריות והטמטום בהוראה הזאת?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 11:40 |
|
| |
לעוף
תקום ועדת רבנים מומחים לזיהוי שבע תועבות בלב. ציד מכשפות יהיה לנו כאן...
הסירי דאגה מליבך, הועדה הזו כבר קמה, והיא פועלת ובועטת, פותח האשכול הוא רק הסממן החיור שלה.
|
|
|
|
|
