עונג שבת- פרשות שבוע

בס"ד

פרשת בֹּא

" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם"(י,ב).

בפרשה השבוע אנו קוראים על המכות האחרונות שבורא עולם מביא על ארץ מצרים, לב פרעה מוקשה ע"י בורא עולם, כי באופן טבעי לאחר מכת הברד גם אדם רשע היה נכנע       אך כדי שהוא יקבל את כל המכות לקראת הגאולה הקרבה, בורא עולם מקשה את ליבו בניגוד לטבע.

בדרך כלל לפני כל מכה באה הכרזה איזה מכה תבוא עכשיו , אבל לפני מכת ארבה מבואר העניין של סיפור יציאת מצרים, פה הולכת לבוא מכה שתשאיר את חותמה לאורך זמן.

בד"כ כל מכה לאחר שהסתיימה כעבור זמן מה לא נותר זכר למכה , לדוגמא לאחר מכת ערוב, החיות הרעות נעלמו מארץ מצרים לאחר שמשה מתפלל לקב"ה בעבורם.

אבל פה במכת ארבה ההרס היה רב, דבר שבמשך שנים יקח לתקן אותו, הארבה הרס כל נחלה טובה שנותרה עוד במצרים והמכה הנ"ל הותירה רושם לאורך זמן, בנוסף מכת הארבה קבעה את הגבול בין מצרים לארץ כוש באופן סופי. כידוע היה סיכסוך לגבי קו הגבול בין מצרים לארץ כוש, במכת צפרדע ניתנה הוכחה לגבול האמיתי בין שני המדינות בכך שהצפרדעים היו בכל ארץ מצרים כמובא " וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם(ח,א)"

הצפרדעים היו בכל ארץ מצרים וכך ניתן היה לדעת את הגבול המדויק, עוד מביא הבן איש חי שבמכת הארבה ניתנה הוכחה נוספת והדבר גרם לפרעה לבושה גדולה ולכן החרטומים גם באו בטענה כלפיו.

" מִי וָמִי הַהֹלְכִים(י,ח)"

לפני מכת הארבה פרעה מנסה להגיע עם משה רבנו לפשרה בכך שהוא יאפשר רק לגברים לצאת מארץ מצרים ולהקריב קורבן לבורא עולם, מבחינת פרעה כדי לעבוד את עבודת השם מספיק רק שהגברים יצאו , הרי אין צורך בנשים בטף כפי שמשה מבקש, האחריות על עבודת הקורבנות היא של הגברים ולא של הנשים, ע"פ התפיסה של פרעה הדבר לא נשמע הגיוני שיש להביא את הנשים ואת הילדים .

משה רבנו מסביר לפרעה שמדובר ביום חג לבורא עולם, ושמחת החג היא משפחתית , כי אין לאדם שמחה אמיתית ללא בני משפחות במיוחד ללא אישתו כי מי שאין לו אישה -שרוי בלא שמחה , בלא ברכה, בלא טובה ( יבמות) אדם כשהוא לבדו אין ... אבל איש ללא אישה זו לא ברכה. והמשפחה הטובה גורמת לשמחה במהותה המזוקקה .

כי כל השמחה של אדם ביום חג שהוא יושב עם כל בני משפחתו, אדם יכול לעבור אירוע רוחני בראש השנה באומן , אבל זו לא שמחה אמיתית כי אשתו לא שותפה לשמחה הזאת.

גאולת מצרים התרחשה בזכות נשים צדקניות וב"ה הגאולה הקרובה לבוא גם תתרחש בזכותם בכך שהם שולחות את בניהם לתלמודי תורה ואת הבעלים ללמוד תורה.

עבודת השם של אדם היא דרך אישתו, גם אם האישה לא שותפה לכל הדברים לה יש החלק החשוב ביכולת לקיום העבודה.

כאשר יהודי מקיים מצוות עליו להשתדל שכל ביתו ירגיש את האושר שהדבר נותן לו.

אישה צריכה להיות שותפה של האדם, שאדם חוזר בתשובה בני ביתו צריכים להרגיש שקורה פה דבר טוב, בכך שהם רואים את אב המשפחה משתנה והוא מתקן את דרכיו ועבודת השם היא לא עונש חלילה אלא דרך להגיע לשלמות.

ברגע שיהודי לומד תורה במהלך השבוע, ומתחזק בקיום מצוות עליו להשים לב לבני ביתו.

ולראות שגם הם שותפים לתהליך שהוא עובר, כי זו לא חכמה ללכת לשיעורים ולהחמיר במצוות ולעומתו שאר בני המשפחה נמצאים מאחור, חזרה בתשובה היא חזרה שלמהֱ

בה כל בני המשפחה צריכים להיות חלק ממנה, ואם לאחד מבני המשפחה התהליך קשה יש צורך לעזור ולהמתין קצת בהתקדמות ולגלות רגישות כי רק כך תוכל להיות המשכיות.

רבים נוהגים שהם נמצאים בסיום מסכת או בסעודת מצווה בה נאמרים דברי תורה , להביא דבר מאכל לאישה מאותו אירוע, לא שחלילה חסר דבר בבית, אבל פה הגבר מעביר מסר לאישה שהוא היה באירוע רוחני חשוב, מרגש, מחזק ומשמח מאוד ומה שהיה חסר לשלמות של השמחה היא הנוכחות של אישתו, ולכן משה רבנו משיב לפרעה :" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנוּ(י,ט)"

שמחת החג של הבורא ושלנו היא בהרכב משפחתי מלא.

מסכת ברכות:

שבת שלום!

יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ובריאות ליוסף כהן בן חווה.

בס"ד

פרשת בֹּא

" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם"(י,ב).

בפרשה השבוע אנו קוראים על המכות האחרונות שבורא עולם מביא על ארץ מצרים, לב פרעה מוקשה ע"י בורא עולם, כי באופן טבעי לאחר מכת הברד גם אדם רשע היה נכנע       אך כדי שהוא יקבל את כל המכות לקראת הגאולה הקרבה, בורא עולם מקשה את ליבו בניגוד לטבע.

בדרך כלל לפני כל מכה באה הכרזה איזה מכה תבוא עכשיו , אבל לפני מכת ארבה מבואר העניין של סיפור יציאת מצרים, פה הולכת לבוא מכה שתשאיר את חותמה לאורך זמן.

בד"כ כל מכה לאחר שהסתיימה כעבור זמן מה לא נותר זכר למכה , לדוגמא לאחר מכת ערוב, החיות הרעות נעלמו מארץ מצרים לאחר שמשה מתפלל לקב"ה בעבורם.

אבל פה במכת ארבה ההרס היה רב, דבר שבמשך שנים יקח לתקן אותו, הארבה הרס כל נחלה טובה שנותרה עוד במצרים והמכה הנ"ל הותירה רושם לאורך זמן, בנוסף מכת הארבה קבעה את הגבול בין מצרים לארץ כוש באופן סופי. כידוע היה סיכסוך לגבי קו הגבול בין מצרים לארץ כוש, במכת צפרדע ניתנה הוכחה לגבול האמיתי בין שני המדינות בכך שהצפרדעים היו בכל ארץ מצרים כמובא " וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם(ח,א)"

הצפרדעים היו בכל ארץ מצרים וכך ניתן היה לדעת את הגבול המדויק, עוד מביא הבן איש חי שבמכת הארבה ניתנה הוכחה נוספת והדבר גרם לפרעה לבושה גדולה ולכן החרטומים גם באו בטענה כלפיו.

" מִי וָמִי הַהֹלְכִים(י,ח)"

לפני מכת הארבה פרעה מנסה להגיע עם משה רבנו לפשרה בכך שהוא יאפשר רק לגברים לצאת מארץ מצרים ולהקריב קורבן לבורא עולם, מבחינת פרעה כדי לעבוד את עבודת השם מספיק רק שהגברים יצאו , הרי אין צורך בנשים בטף כפי שמשה מבקש, האחריות על עבודת הקורבנות היא של הגברים ולא של הנשים, ע"פ התפיסה של פרעה הדבר לא נשמע הגיוני שיש להביא את הנשים ואת הילדים .

משה רבנו מסביר לפרעה שמדובר ביום חג לבורא עולם, ושמחת החג היא משפחתית , כי אין לאדם שמחה אמיתית ללא בני משפחות במיוחד ללא אישתו כי מי שאין לו אישה -שרוי בלא שמחה , בלא ברכה, בלא טובה ( יבמות) אדם כשהוא לבדו אין ... אבל איש ללא אישה זו לא ברכה. והמשפחה הטובה גורמת לשמחה במהותה המזוקקה .

כי כל השמחה של אדם ביום חג שהוא יושב עם כל בני משפחתו, אדם יכול לעבור אירוע רוחני בראש השנה באומן , אבל זו לא שמחה אמיתית כי אשתו לא שותפה לשמחה הזאת.

גאולת מצרים התרחשה בזכות נשים צדקניות וב"ה הגאולה הקרובה לבוא גם תתרחש בזכותם בכך שהם שולחות את בניהם לתלמודי תורה ואת הבעלים ללמוד תורה.

עבודת השם של אדם היא דרך אישתו, גם אם האישה לא שותפה לכל הדברים לה יש החלק החשוב ביכולת לקיום העבודה.

כאשר יהודי מקיים מצוות עליו להשתדל שכל ביתו ירגיש את האושר שהדבר נותן לו.

אישה צריכה להיות שותפה של האדם, שאדם חוזר בתשובה בני ביתו צריכים להרגיש שקורה פה דבר טוב, בכך שהם רואים את אב המשפחה משתנה והוא מתקן את דרכיו ועבודת השם היא לא עונש חלילה אלא דרך להגיע לשלמות.

ברגע שיהודי לומד תורה במהלך השבוע, ומתחזק בקיום מצוות עליו להשים לב לבני ביתו.

ולראות שגם הם שותפים לתהליך שהוא עובר, כי זו לא חכמה ללכת לשיעורים ולהחמיר במצוות ולעומתו שאר בני המשפחה נמצאים מאחור, חזרה בתשובה היא חזרה שלמהֱ

בה כל בני המשפחה צריכים להיות חלק ממנה, ואם לאחד מבני המשפחה התהליך קשה יש צורך לעזור ולהמתין קצת בהתקדמות ולגלות רגישות כי רק כך תוכל להיות המשכיות.

רבים נוהגים שהם נמצאים בסיום מסכת או בסעודת מצווה בה נאמרים דברי תורה , להביא דבר מאכל לאישה מאותו אירוע, לא שחלילה חסר דבר בבית, אבל פה הגבר מעביר מסר לאישה שהוא היה באירוע רוחני חשוב, מרגש, מחזק ומשמח מאוד ומה שהיה חסר לשלמות של השמחה היא הנוכחות של אישתו, ולכן משה רבנו משיב לפרעה :" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנוּ(י,ט)"

שמחת החג של הבורא ושלנו היא בהרכב משפחתי מלא.

מסכת ברכות:

שבת שלום!

יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ובריאות ליוסף כהן בן חווה.

''הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא(טז,ד)" בני ישראל יוצאים מארץ מצרים לאחר מעמד קריאת ים סוף , בני ישראל נמצאים במדבר רחוק מארץ מצרים, לאחר ביזת הים נצבר רכוש רב אצל כל אחד מהיוצאים

מתוך אמונה שלמה הם יצאו לדרך חדשה בלי לדעת מה מצפה להם, לאחר מעמד קריאת ים סוף מתחילים להאמין בצורה מלאה בבורא עולם ובמשה עבדו.

אבל הירידה הרוחנית הראשונה מגיעה מייד "מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב"

מה נאכל עכשיו, בורא עולם שומע ודואג למזון לבני ישראל, מן יורד מידי יום מהשמיים בבוקר והוא הלחם לאכול ולקראת ערב שבד"כ בערב רגילים לאכול בשר מגיע הַשְּׂלָו.

המן יורד מידי בוקר על פיסה עטופה בטל ויורדת לכל אחד ע"פ מעשיו ומדרגתו הרוחנית,

מי שמעשיו טובים המן יורד בפתח ביתו והאחרים צריכים לצאת אל מחוץ למחנה.

המן מכונה גם "לחם אבירים". כינוי זה טוען שהמן הוא הלחם אותו אוכלים מלאכי השרת (אבירים). הסבר נוסף הוא שהמן נבלע באיברים והאדם האוכל אותו אינו צריך להפריש ...

ושאדם היה רוצה לאכול מאכל מסוים המן הוא היה חושב על המאכל והמן היה מקבל את אותו טעם, המן מכיוון שהיה מזון רוחני הוא היה משפיע על תווי פניו של והיה גורם לו להראות אחרת יותר רוחני.

עוד המן היה אהוב על הנשים כי שהיה מחלוקת או מריבה בין בני זוג ובד"כ לרוב הצדק נמצא אצל האישה המן היה יורד בפתח בית אביה והבעל היה צריך ללכת ולהביא את האוכל משם והדבר היה גורם לו לאי נעימות וגרם לו להימנע ממריבות עם אשתו בעתיד כי מקור הברכה והפרנסה בביתו של אדם הוא בזכות אישתו כנאמר "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאיןברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו" עוד "אמרו חכמים לבני דורם: כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו".

כל יום ירד מן מלבד יום שבת ביום שישי אספו בני ישראל יותר מן כדי שיהיה להם לשבת,

כל יום המן היה מספיק לאותו אדם ומה שיהיה נשאר ממנו למחרת היה מתקלקל ומתמלא בתולעים כך שלא היה ניתן לאכול אותו.

אדם שקורא מידי יום את פרשת המן בכוונה ולא רק בשבת שירה מובטח לו שלא יחסר לו לחם לעולם, אין אחד מהקוראים שאינו טרוד בעניין הפרנסה ומה נאכל מחר, התבונות כל יום מחדש מחזקת אותנו באמונה ובביטחון שהכול בידי שמיים ושבורא עולם דואג למלא את כל מחסורינו.

" לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן "

ביטוי חזק ומקיף למשמעותו החיובית של המדבר נמצא בדברי המדרש לפיהם לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן "... למה לא הביאן הקב"ה בפשוטה? אלא אמר הקב"ה: אם מכניס אני את ישראל בפשוטה, מיד הם מחזיקין איש בשדהו ובכרמו ובטלין מן התורה. אלא הרי אני מקיפן במדבר ארבעים שנה, כדי שיאכלו את המן ושותין מי באר והתורה נבללת בגופן. מכאן היה ר"ש בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן" (ילקוט שמעוני).
"רבי יהושע אומר: שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה וקיים 'והגית בו יומם ולילה' (יהושע א'). מכאן היה ר"ש בן יהושע אומר: לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה, הא כיצד - היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן היה אוכל ושותה ומהיכן ללבוש ולכסות, הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה" (מדרש תנחומא). המן ניתן לבני ישראל במדבר שלא יהיו מודאגים וכך יוכלו לעסוק בתורה, גם היום שלא יורד מן , בורא עולם דואג לנו לפרנסה כדי שנוכל לקיים את תורתו, וכל הניסיון של עושר או עוני הכול במטרה לבדוק אותנו האם נעסוק בתורה ולא נבטלה חלילה מעודף נכסים שיש לנו, כי למי יש זמן ללמוד תורה שיש לך הרבה נכסים, ולמי יש כוח ללמוד תורה שמצב דחוק. וזה הניסיון שיש לנו בעולם הזה ועלינו ללמוד תורה כל יום בשמחה ולא משנה מה מצבנו הכללי.

ככל שאדם מאמין באמונה שלמה שהפרנסה שלו היא אך ורק מבורא עולם, כך הוא יזכה לפרנסה בנחת ובשפע , היום שאדם זקוק לעבודה כדי להתפרנס ההשתדלות היא למעשה קטנה , כל אחד שמחפש עבודה יכול מביתו לשלח קורות חיים דרך מחשב ואף לבצע ראיון טלפוני לפני שהוא ניגש להתמודד על משרה מסוימת ושהוא מגיע כך לפגישה הוא כבר חותם על הסכם עבודה, אדם יכול לשלוח קורות חיים למאה חברות ורק כמה חברות בודדות יפנו אליו ולא משנה כמה השתדלות הוא יעשה בנוסף לא זה מה שיביא לו את הפרנסה.

צריך לעשות השתדלות ולא לשבת בבטלה ולצפות שפרנסה תרד אלייך ע"י מלאך ומצד שני לא להגזים בהשתדלות כי ברגע שאדם יאמין באמונה שלמה שפרנסה היא מבורא עולם בלבד הכול ילך לו בעבודה בקלות, לא חנפנות ולא רכילות כלפי המעסיק יביאו תוספת שכר, כי רק תפילה לבורא עולם שירחיב לנו את הפרנסה היא זו שתעזור.

כפי שנאמר המן הספיק לכל יום מחדש ומה שנאסף יתר על המידה התקלקל וצבר תולעים, אנשים כל יום עסוקים בצבירת רכוש וכל הזמן הדאגה היא מה יהיה מחר ובדרך הם מפסידים את כל העולם הזה והבא שלהם כי הם שקועים בעבודה ובדאגה מה יהיה מחר. בורא עולם דואג לנו כל יום מחדש , עיסוק בצבירת רכוש מביא לכך שלא יישאר לנו בסוף כלום , אדם נהנה בעולם הזה ממה שהוא יכול לאכול באותו יום ולא משטח קרקע שהוא רכש להשקעה עתידית וגם אם הוא יבנה עליו בית בסופו של דבר הוא ישאיר אותו לבניו. מסופר על תלמיד חכם אחד שסיפר שכל חייו הוא חיי בעניות גדולה , לעולם לא זכה ללבוש בגד חדש הכול היה יד שנייה מתרומות שהוא הגיעה לישיבה הוא הביא סדין ישן כי להתכסות איתו בלילה , אב הבית של הישיבה זרק לו אותו שהוא ניקה את החדרים כי הוא חשב שמדובר בסמרטוט ישן וחשש ממחלות. אותו תלמיד חכם לא חשב על המחר ולמד תורה באהבה ובשמחה , שהגיע מועדו להתחתן לא היה לו כלום כדי לבנות בית , אביו לא יכול לתת לו אפילו כסף לחתונה , כי בביתם הם היו אוכלים בקושי קצת לחם חמאה ובשבת אחת לחודש היה קצת בשר במרק והם אף פעם לא חשבו בבית מה יהיה מחר תמיד האמינו בבורא עולם שהפרנסה ממנו וכל דבר מגיע בעיתו, אותו בחור זכה להתחתן עם ביתו של ראש הישיבה למרות שלא היה לו לא רכוש ולא ייחוס, כי ראש הישיבה רצה המשכיות לתורה שלו במשפחתו וידע כי רק אדם שמסוגל לעבוד את בורא עולם בצורה כזו תורתו תתקיים , והוא חיתן אותו עם ביתו ודאג להם לכל הצרכים הגשמיים .                                           שבת שלום!                 

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה.

אשריכם ישראל 

 יישר כח

_________________

בס"ד

פרשת יִתְרוֹ

" וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ(כ,כא)"    

בסוף הפרשה אנו קוראים על 2 מצוות נוספות במסגרת תרי"ג המצוות שבתורה ,הציווי לבנות מזבח אבנים שלא יגע בהן ברזל ושלא יהיו אבנים שנעצבו באמצעות כלי ברזל, את האבנים למזבח יש להביא כמו שאמרו חז"ל (במסכת מדות ג ד) מן בתולת הקרקע או מן הים הגדול, ומספיק שנגעה ברזל באחת מן האבנים המזבח עצמו היה נפסל לשימוש, למה ישנה התעקשות על צורת בניית המזבח? למה למנוע בנייה באמצעות ברזל?                               רש"י משיב : ותחללה - היא מלמדת שאם הנפת עליה ברזל חללת שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך, ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות .     המטרה של המזבח היא הקרבת קורבנות לפני בורא עולם ולא בדרך בה אנו מקריבים אחרים במקומנו, כל המטרה של הקורבן היא להביע חרטה על מעשה וכדי שהחרטה תהיה מלאה עלינו לטהר בראשונה את המחשבה שלנו ולהקריב מעצמנו והמזבח הוא נמוך ונעשה מדברים גשמים להסביר לנו שדבר ראשון כדי לכפר על המעשים שלנו עלינו להנמיך את עצמנו ושאנו מקדשים דבר גשמי והופכים אותו לרוחני .כשדבר גשמי צריך לשים לב שאין בו אפילו סימן המנגד את המטרה שלנו, והתחלה של הקרבת קורבן היא בפינו שאנו מביעים דבר ראשון חרטה בפינו ורק אז מקריבים את הקורבן וגם בבדיקת כשרות הקורבן בודקים אם אין בה פגם ובמיוחד בפה, כי אם יש לו פגם פיזי בפה הוא פסול, ללמד אותנו שהפגם העיקרי של האדם הוא בפיו, אתה יכול לראות אדם נמוך מאוד גדול בתורה וההפך, שמן או רזה אותנו לא מעניין איך נראה האדם שמדבר דברי תורה אלא מה שיוצא מפיו לעומת זאת הגויים חשוב להם שהקורבן יראה יפה בלבד ובלי להתייחס לתוכן כי אין להם כוונה אמיתי בהקרבת קורבנות אלא דבר סמלי בלבד. הגויים לא מקבלים בהבנה שום קורבן שמוקרב מלבד קורבן "עולה " ש הוא קורבן שנשרף איך שהוא שלא כמו קורבנות אחרים שהכוהנים אוכלים או שאר בני העם, הם לא מצליחים להבין שניתן לקדש דבר חומרי ולהפוך אותו לרוחני, ולכן הר סיני לאחר מעמד מתן תורה חזר לצורה הרגילה שלו כי פסקה בו הקדושה, כי רק שאדם יודע לקדש את החומר הדבר הופך לרוחני, אנו יכולים לראות זאת בחיי היום יום שאדם מגיע לכותל המערבי גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות הוא מרגיש קדושה, מדובר רק בחלק קטן מבית המקדש ולמראית עין דבר גשמי בלבד קיר של לבנים, אבל התפילות ודברי התורה שנאמרים במקום נותנים את החיות הרוחנית למקום.

" וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי  אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו(כ,כב)"

עוד מובא הציווי שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו(ספר החינוך), באותם ימים הביגוד היה שונה מהיום ועליה בצורה של פסיעות גסות הייתה גורמת לחשיפת אבריו המוצנעים של האדם ולכן המצווה היא שלא לפסוע פסיעות גסות.                    עליה להקרבת קורבן למזבח תתבצע בצורה צנועה כך אדם לא יחשוף חלילה את אבריו המוצנעים ולכן לכוהנים נתפרו מכנסי בד מיוחדים לעבודת הקדוש,  ורש"י מוסיף: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.

 אלו הפסוקים המסיימים את הפרשה המיוחדת שלנו בה בני ישראל זוכים לקבל את עשרת הדברות , למראית העין הדבר נראה קצת לא שייך לפרשה ואולי שולי , אבל הציווי הזה מייד לאחר שנאמרים עשרת הדיברות בא לומר לנו שכדי לקיים את עשרת הדברות הדבר צריך להיות בצורה שלמה לשם שמיים וללא גאווה ולשים לב לפרטים הקטנים וגם שאנו עושים דבר שנראה חשוב לראות שהוא לא פוגע באחרים , והמטרה של המצוות היא שנדע לשבר את עצמנו ולהוריד מהגאווה שלנו ולהבין שכל מטרת קיום המצוות היא לתקן אותנו, וכדי שקורבן יהיה שלם ויעלה לפני הבורא בצורה שלמה עלינו לשבר בראשונה את מידת הגאווה כפי שאמר ה"נעם אלימלך "  כאשר אדם מתגאה ומתפאר במעלותיו, מתגלים על ידי כן חסרונותיו. בגאותו הריהו חושף לעיני הכול את מומו ושטותו.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה.

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים: [email protected]

   נא להתפלל לרפואת חנה בת יונה שתזכה לרפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף  

"כי יהיה להם דבר בא אלי"

מספרים על רבה של ביאליסטוק בעל מוראות הצובאות,
שבשעת דין תורהלא היה מסתכל בבעלי הדין כדי שלא ידע מיהם, אלא יושב היה בעיינים עצומות ומקשיב
לטענות שני הצדדים. חושש היה שמא הכירותו או חשיבותו
של אחד מבעלי הדין תהיה לה השפעהכלשהי על עצם הדין ועל חוסר הנגיעה שלו.

לא אנוכי כתבתי אלא אחד בשם פ.ק.
שבת שלום ומבורך!

בס"ד

פרשת מִּשְׁפָּטִים

"כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"(כב,כא)

יש מי שחושב שהחוקים החברתיים הם המצאה של המאה האחרונה , ותוצאה ישירה של מהפכות חברתיות שהתרחשו בתחילת המאה שעברה, החוקים החברתיים והמוסדות שעוזרים לחלשים התפתחו במדינה מאז שהיא קמה לפני 60 שנה, אבל התחשבות בחלשים שבחברה אלו החוקים הראשונים שקיבלו בני ישראל במדבר.  הנושא של חוקי עבד עברי בא להסביר לנו שיש מצב שבו אדם הגיע למצב כלכלי קשה עד שהוא נהפך לעבד לאדם אחר, היחס לעבד מצד הבעלים שלו הוא שונה, לא כל עבודה העבד העברי אמור לעשות, סגנון   הדיבור והיחס אליו צריך להיות עדין ומתחשב עד אשר הוא אומר   " אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי", איזה עבד יאהב את הבעלים שלו כך שיגיע למצב שהוא רוצה להישאר עבד מעבר לזמן הקצוב לו, רק עבד שמקבל יחס וכבוד מצד הבעלים שפועל ע"פ ההלכה שרגישה לחלשים בחברה.

התורה מדברת על כל אותם יתומים ואלמנות שהם במצב מאוד קשה ועוד הרמב"ם מוסיף (דעות ו,י) שאפילו באלמנתו של מלך ויתומיו יש להיזהר , למרות שלמראית העין אלמנה של מלך היא לא נראת מסכנה לפחות מהבחינה הכספית והיא די "מסודרת", אבל רק בורא עולם יודע מה גודל הצער של אותם יתומים ואלמנות וכמה גודל הכאב שלהם.

"'כל אלמנה ויתום לא תענון', ר' יוסי אומר למה אהב יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו שנאמר: 'אבי יתומים ודיין אלמנות'.                                                          לכן  דן הגוזל יתומים ואלמנות כאילו גוזל לקב"ה שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו, שנאמר: 'וחרה אפי והרגתי אתכם'" (שמות רבה).

הקב"ה הוא אבי היתום יותר מכל אדם אחר כי עיניו של היתום נשואות אליו בלבד אין ליתום אב חי לפנות אליו ולכן הוא תמיד דיבורו כלפי שמיים. מי שאצלו הקריאה אל הקב"ה היא     טבע, והקב"ה הוא האב והאם המרחמים, אזי קריאתו בוקעת את הרקיעים ומגיעה הישר לכסא הכבוד.

ולכן התורה מצווה אותנו במצווה שסימנה סה בתרי"ג המצוות, להתייחס בצורה יפה כלפי היתומים והאלמנות לדבר איתם בכבוד ובנחת ושהמשא ומתן איתם יהיה בדרך כבוד ואם נתנו להם משהוא אסור לנו להתחרט על כך, יש להתייחס בצורה עדינה ביותר כי הם הכי קרובים לבורא עולם בתפילתם ואוי למי שמצער אותם חלילה .                                     יהודי אחד ביקש מאחד מגדולי ישראל שיתפלל עליו שבניו יצליחו בלימודם בישיבה, הרב אמר לו תיגש ותבקש מהאלמנה הפלונית שתתפלל עליך , כי תפילתה מגיעה עד כסא הכבוד וכל זאת מתוך הקושי וצער שהיא נמצאת, כי מי שמתפלל מעמקי ליבו תפילתו נשמעת.

אם חלילה אדם אינו נזהר בכבודם, הקב"ה בעצמו תובע את עלבונם כי אין מי שיגן עליהם מלבד בורא עולם, במידה ואדם פגע באלמנה הקב"ה יגרום לכך שאשתו תגיע למצב הזה והוא ימות במלחמה, ואם האישה פוגעת באלמנה בורא עולם ידאג לכך שהיא תמות ובעלה יתחתן שוב ואשתו החדשה תתעלל בבניה כשם שהיא ציערה את האלמנה.                    כמו בסיפור של חנה ופנינה , שפנינה ציערה אותה ולמרות שהדבר היה לשם שמים, היא נענשה בכך שכל ילדיה מתו רק בגלל הצער שנעשה לאלמנה.

עוד מובאת בשם חז"ל האמרה ""היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (נדרים פא ע"א)"

לפיה הפוטנציאל הרוחני איננו תלוי במצב הכלכלי של ההורים, וחובה על החברה לסייע לילדים שמצבם הכלכלי של הוריהם קשה, ולאפשר להם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם לטובתם ולטובת החברה כולה, כי דווקא מתוך הקושי צומחת הערכה לחשיבות לימוד התורה ואהבת הלימוד, דבר שמביא לכך שהלומד תורה מתוך קושי זוכה לגלות חידושים רבים בתורה, וגדולי ישראל רבים היו יתומים, והמפורסם שבהם היה האמורה אַבַּיֵּי. הוא   היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה והיה עני רוב ימיו. אביו, כייליל, מת בעת שאמו הייתה בהיריון, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני . קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: "אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם".

ולכן עלינו תמיד לכבד ולהתייחס בצורה העדינה ביותר ליתומים ולאלמנות ושאנו משמחים אותם וזוכים להתברך מהם אנו מתברכים ישרות מהקב"ה.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים: [email protected]

_________________