עונג שבת- פרשות שבוע

ברי עוז - פרשת תרומה 
 
 בס"ד
פרשת תְּרוּמָה
" דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי(כה,ב)"

הפרשה שלנו עוסקת כולה בנושא אחד: הציווי של הקב"ה למשה רבנו על בניית המשכן.
בד"כ כאשר קוראים את תוכן הפרשה ללא מפרשים בצורה שטחית, אנו מבינים שמוצגת לנו צורת בניית המשכן, המידות, הגדלים והמיקום של כל חפץ במשכן. ישנם תמונות שונות המראות את צורת המשכן, לכאורה נראה די פשוט, למעשה לא מדובר במבנה מפואר, ארון הברית , הכפורת, שולחן לחם הפנים , מנורה ומזבח הנחושת והזהב .
אבל התורה בפרשה שלנו מפרטת את כל הפרטים הטכניים, המידות וצורת בניית המשכן.

גם בפרשה הבאה (תצווה) מובא הפירוט של בגדי הכהונה, סה"כ מדובר בדברים גשמיים ורוב המשכן נעשה מעצי שיטים ונחושת , נשאלת השאלה למה כל הפירוט הזה כמובא בפרשת השבוע, למה הדברים לא מובאים בתורה שבע"פ ואנו צריכים לקרוא כל שנה איך בדיוק נבנה המשכן?

כל זאת בא להסביר לנו שבכל דבר במשכן יש משמעות , כל חפץ , הגדלים והמידות , הצורה וממה נעשה הדבר, בדתות אחרות יש חשיבות לפאר והדר , ורוב אותם מקומות של עבודה זרה נבנו בצורה מרשימה ובאמצעים הגשמיים הטובים ביותר.

הציווי בפרשה הוא בניית בית הבחירה , אותו מקום ישמש בית לבורא ושמה תמיד תשכון השכינה, הקב"ה נמצא רק במקומות שיש בהם ענווה, המשכן היה בנוי מעצי שטים שנשתלו ע"י יעקב אבינו בדרכו לארץ מצרים , אותם עצי שטים שמהם מורכב מזבח הנחושת הם בעלי משמעות ולא סתם הם נבחרו לבניית המשכן , כי אמרו חז"ל: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", והמזבח עצמו שהיה מורכב מעצי שטים בהקרבת הקורבן בא לכפר על רוח השטות שנכנסה באדם, וכך כל חפץ וכל כלי וכל מידה הם בעלי משמעות רבה, כי אולי למראית עין הדברים נראים פשוטים, אבל ביהדות יש חשיבות לכל דבר שבא בקדושה ואנו מקדשים את החומר. התבוננות בדברים שנראים למראית עין פשוטים , צריכה לגרום לנו להתעמק בפנימיות ולהבין מוסר השכל מכל דבר. מטרת המשכן מלבד היותו בית הבחירה לבורא עולם, היא שהציבור יוכל להביא קורבנות לבורא עולם על מנת לכפר על החטאים והסתכלות על מבנה המשכן תביא לידי הרהורי תשובה וכך התשובה תהיה שלמה.

" וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת(כה,ג)"

כל העם הביא את תרומתו למשכן , יש מי שהביא זהב ואיתו השתמשו לבניית המנורה,הכרובים ומזבח הזהב , אבל לרוב נעשה שימוש בנחושת שזה סוג התרומה שהיה קל יותר לאנשים להביא, ואם כל הכלים המפוארים של המשכן מה שהחזיק את המשכן עומד ויציב הם היו אַדְנֵי נְחֹשֶׁת , אותם אדנים היו נעוצים בקרקע ולתוכם הוכנסו הקרשים וזה מה שאפשר יציבות וקיום המשכן , ללמד אותנו שבניית משכן ניתן לבנות רק במקום שיש בו ענווה והנמכת קומה וצניעות, אומנם מנורת הזהב הייתה דבר מפואר אבל היא שימשה כלי בתוך המשכן , ואדני הנחושת היו המרכיבים של המשכן , ללמד אותנו שמידת הענווה צריכה להיות המרכיב העיקרי שלנו בעבודת הבורא.

" אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן(כה,ז)"

בתחילת הפרשה מובא הציווי על תרומת הזהב והכסף והנחושת לבניית המשכן, ורק לאחר מכאן מובאת הבקשה להבאת אבנים לחושן של בגדי הכהונה, למעשה היה צורך להציג את הבקשה להביא אבני השהם שהם יקרות לפני הציווי על הבאת זהב וכסף ונחושת למשכן.
מי שהביא את האבנים היו נשיאי השבטים, הם אמרו שיוסיפו תרומה גם למשכן אבל קודם כל שכולם יבאו תרומה מהעם, העם הביא את התרומה וכך נוצר מצב שלא נשאר לנשיאי השבטים מה עוד להביא למשכן ,שאר העם הביא כבר את מה שצריך.
בורא עולם לא מקפח שכר של שום בריאה והנשיאים זכו לקבל את הכבוד הראוי להם מתוקף תפקידם וכל נשיא מכל שבט הביא באמצעות ענני הכבוד שהביאו את אבני המלאים
לחושן, הנשיאים זכו גם לכך שבפרשת נשא מפורטת תרומתו של כל אחד מהם בצורה מלאה וגם את פרשת הנשאים אנו קוראים בחודש ניסן מידי יום. מאידך בהתנהגות הזו של הנשיאים ישנו פן לא טוב
כי מתחילה הם התנשאו ולא מיהרו להביא תרומה למשכן אלא חיכו, והקב"ה
שהאות 'י' הם חלק משמו הוסר מהמילה נשיא ובתורה בפרשת הנשיאים כתוב נשאים ללא האות , "הכלי יקר" מסביר שאין הקב"ה נמצא מקום שאין בו ענווה ולכן הוסרה האות.

נשאלת עוד השאלה איך אדם לא יתגאה במה שיש לו, הרי הנשיאים היו בעלי מעמד בעם זה טבעי שמידת הגאווה תהיה אצלם. גם אדם בעל נכסים שתורם לבית הכנסת ירגיש את הרגשה הזו, כאשר הוא עולה לתורה ותורם סכום נכבד אז הברכות שהוא מקבל הם יותר ארוכות ממי שתרם רק ח"י שקלים ויש כאלו שאף שרים לאותו אדם בדרכו לדוכן, אז איך אותו אדם לא ירגיש גאווה? איך הוא יתגבר על כך?
"הבן איש חי" מסביר שכל הדור שלנו הוא נשמות שבאו בגלגול חוזר, כל אחד בא לתקן דבר מה מגלגול קודם, כשאדם זכה לתכונה טובה אצלו מבצבצת מידת הגאווה, אזי הוא צריך להבין שכל מה שיש לו בחיים זה רק בשביל לתקן את מה שהוא חייב בגלגול קודם, ואם הוא בעל רכוש רב עליו להבין שתרומה בכסף פועלת לטובתו כדי לכפר על מעשיו ואין הדבר בא כדי שהוא יתגאה.
שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]

בס"ד

פרשת תְּצַוֶּה

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית—לַמָּאוֹר"(כז,כ)

הפרשה השבוע מתחילה בציווים של עריכת הנרות בבית המקדש ומצות לבישת בגדי כוהנים

את הנרות הדליקו בבית המקדש לכבוד ולתפארת וכמות השמן הספיקה כל יום מחדש, במיוחד בלילות הארוכים של חודש טבת ההדלקה הייתה דוחה שבת ושקולה כהקרבת הקורבנות . להדלקת הנרות השתמשו בשמן זית בלבד בעוד שידוע לנו שניתן להשתמש בשמנים אחרים להדלקת מאור ולא חייבים להדליק נרות עם שמן זית בלבד , הבן איש חי

מסביר שהסיבה להדלקת הנרות בשמן זית בלבד היא שבשמן הזית יש רמז למאור התורה

כי את שמן הזית היו מפיקים מזית שהוא למעשה מר וממנו יוצא השמן למאור ואף משמש לאכילה ולבישול להסביר לנו מה היא כוחה של התורה כי רק התורה יש לה את היכולת להפוך את המר למתוק ולשנות את חיי האדם. אנו נמצאים בגלות רוחנית למרות היותנו בא"י ,עדיין לא הגיע המשיח ולא נבנה בית המקדש, אור החיים הקדוש מסביר ד' גלויות היו בעם ישראל וכל גלות נגאלו בזכות האבות הקדושים והמעשים שלהם והזכויות שלהם, ובגלות הרביעית בה אנו נמצאים נגאל ב"ה בקרוב בזכות משה רבנו, הזכות של משה רבנו היא התורה שהוא מסר מבורא עולם לעם ישראל, התורה אינה מעשה של משה ושבזכות המעשה אנו נגאל , אלא היא מתנה מבורא עולם ואם נשתמש בה בצורה נכונה נזכה להיגאל בקרוב, כדי לממש את זכותו של משה רבנו עלינו לקבוע עיתים לתורה ורק בזכות הקביעה הזו נזכה ב"ה לגאולה הקרובה ולתחיית המתים , כמו ששמן למאור היה מופק מזית מר כך, כך לימוד התורה הוא כמו תהליך "הכתישה" של הזית להפקת שמן למאור, לימוד התורה משנה את נפש אדם ומוציא את המיטב שבו והופך אותו לבריאה חדשה, כיוון  שאדם חוזר בתשובה הוא נברא מחדש.

לאחר מצוות הדלקת הנרות מובא הציווי של לבישת בגדי הכהונה ע"י הכוהנים, הפרשה מתארת את הלבוש המלא ואופן הכנת הבגדים, הלבוש היה מיוחד ומפואר ובעל משמעות רבה , אף אחשוורוש בזמן המשתה שערך לעם ישראל לבש בגדי כהן שנלקחו מבית המקדש והשתמש עם כלים מבית המקדש במטרה לפאר את עצמו ולבזות את הכלים וזה מה שהביא עליו בסופו של דבר את "התקלה" עם ושתי אשתו שסירבה להקשיב לו.

ללבישת בגדי הכהונה הייתה לה משמעות מיוחדת , רק להתבונן בבגדים גרמה לאדם להגיע לידי הרהורי תשובה , כל פריט בלבוש בא לכפר על חטא אחר, ובמלאכת הכנת האפוד,

נתלו חלק כל בני ישראל לסמן את הערבות ההדדית בין העם ועל האפוד היה מונח החושן שבו היה רשום השם המפורש וכך היה ניתן לראות באורים והתומים מה מצפה לעם ישראל.

הדלקת הנרות ולבישת בגדי הכהונה הייתה משפיעה באופן ישיר על האדם ומכניסה בו הרהורי תשובה, בימנו בית המקדש אינו קיים כאשר אדם לומד תורה מידי ערב הוא עושה מלאכה של הדלקת המנורה ולימוד התורה שקול כמו הקרבת קורבנות , יהודי שאוכל ואומר דברי תורה על השולחן מובא עליו הכתוב כאילו הביא קורבן עולה.

כמו שהכוהנים באו לשרת בקודש בבית המקדש הם החליפו את בגדיהם, גם עלינו לדאוג להקפיד על לבוש מתאים לעבודת הבורא, אנו עובדים את בורא עולם במשך כל היום

ועלינו להתלבש בהתאם, הבגד הוא אולי דבר גשמי אבל משפיע על האדם,

אדם שמתחזק ולוקח על עצמו מצוות ציצית קטן הדבר משפיע מאוד, כי הוא מרגיש לרגע שהוא לובש "אפוד" צבאי, לציצית אין משקל כמעט , אבל שלובשים אותה לראשונה

מרגישים את "משקלה", וכל המטרה שאדם ירגיש את לבושו והדבר יגרום להרהר בתשובה כל הזמן , כמו שבגדי הכוהנים השפיעו על הכהן והכניסו בו יראה.

לכן ללבוש האדם יש משמעות רבה וחשיבות גדולה כל עוד הוא מבין זאת ומכוון לשם שמיים, נכון שיש אנשים שמתלבשים בצורה מכובדת אבל המעשים שלהם אינם דומים למראה שלהם ואף אינם טובים,אבל אין הדבר אמור למנוע מהאדם להתלבש בצניעות.

יהודי צריך תמיד להרגיש שהוא "בן מלך", כי אנו בנים של הקב"ה, ובנו של המלך לא יצא לרחוב עם בגדים פשוטים, וחלילה לא צנועים, אדם חייב לכבד את עצמו במלבושיו, לא כל אדם יכול להתלבש לעבודה ולחיי היום יום כמו שמתלבשים לומדי התורה, אבל הוא חייב להקפיד שלבושו יהיה צנוע ובצבעים שאינם מושכים את העין , בהיותו במקום ציבורי בתור לקבלת שירות שיסתכל על עצמו ואיך הוא נראה אולי יחסית שונה לאחרים , אך הוא נראה מכובד יותר, והלבוש עצמו מכניס בו יראה, כי אדם מתלבש כאדם דתי , הדבר מהווה כמעין גדר, שהוא מרגיש את הציצית לגופו, עליו להרהר בתשובה ולשקול את מעשיו.

כשם הלבוש היה משפיע על הכוהנים בעבודתם וכך הם היו יכולים להדליק את המנורה בבית המקדש מתוך מחשבה טהורה, אנו צריכים שהפנימיות שלנו והחיצוניות תהינה שוות כי בעקבות הפעולות נמשכות הלבבות.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה,גיל בן חווה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה,ניר בן גנט, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]

http://www.youtube.com/watch?v=j17Gj7lo1jQ

בס"ד

פרשת כִּי תִשָּׂא
"וַיְהִי-שָׁם עִם ה', אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים(לד,כח)."
משה לאחר חטא העגל עולה שוב להר סיני ל 40 ימי רצון ויורד ביום הכיפורים עם הלוחות השניים לאחר שנשברו הלוחות הראשונים. ברגע שהתגלה למשה מראה העגל, האותיות "פרחו" מלוחות הברית ונשארו רק הלוחות שנשמטו מידי משה רבנו ונשברו, לאחר תפילות ותחינות רבות זוכה משה רבנו לעלות שוב להר סיני ולקבל את הלוחות מחדש.
פרק זמן לא קצר היה בשמיים משה רבנו בזמן קבלת התורה , איך הוא ידע מה הם זמני היום ? ומה הוא אכל ? המדרש תנחומא מסביר שבזמן שמשה למד תורה שבכתב מבורא עולם הוא ידע שזה היום ובזמן שהוא למד תורה שבע"פ , משנה ותלמוד היה יודע שזה לילה, השמש הייתה משתחווה לבורא עולם לאחר סיום תפקידה וכך משה היה יודע שהגיע לילה, כשהמזלות והכוכבים היו משתחווים לבורא עולם משה רבנו ידע שהגיע היום.
עסק התורה נתן למשה רבנו יכולת להתקיים יותר מ 40 יום ללא אכילה, וכל זה היה בזכות מסירות נפשו של משה רבנו כי הרי אדם לא יכול להתקיים זמן רב ללא מזון. מובא במסכת נדרים טו שמי שנשבע שלא יאכל שבוע ולא ישן 3 ימים מלקין אותו, לעומת זאת משה רבנו היו לו את הכוחות לעמוד 40 יום בתענית מחמת חביבות התורה עליו. לכן התורה נקראת תורת משה והיא מיוחסת רק אליו ולא לאדם אחר כי הוא מסר את נפשו למען עסק התורה, ורק שאדם מוסר את נפשו למען קיום התורה תורתו מתקיימת.
הרב שך זצו"קל מסביר שהתורה היא אינה כחפץ הנקנה ע"י "מעשה קנין" ואחר המעשה החפץ שייך לאותו אדם לתמיד, אלא בכל יום אדם צריך לעשות את מעשה הקניין מחדש במסירות הנפש שלו למען התורה ולימוד קבוע מידי יום.
יהודי יכול להחליט שהוא מוציא רישיון על משאית דרגה 13 המאפשרת נסיעה במשאית מעל 15 טון , הוא ייגש וישלם למורה נהיגה עבור השיעורים כעבור פרק זמן הוא ייגש למבחן (טסט) ולאחר שהוא יעבור אותו הוא יקבל ממשרד התחבורה את הרישיון המיוחל . אותו יהודי יכול יום לאחר קבלת הרישיון לנסוע במשאית ולעבוד בתחום, הוא גם יכול שלא לנסוע בכלל שום נסיעה ואחרי 10 שנים הוא יקבל מכתב ממשרד הרישוי שהוא צריך לשלם אגרת רישוי לחידוש רישיון כך שהרישיון שלו לנהיגה במשאית יהיה בתוקף, לאחר התשלום של האגרה הרישיון יחודש והוא יוכל להמשיך לנסוע במשאית מתי שהוא חפץ למרות שהוא לא נסע בכלל כל השנים, ולאף שוטר אין זכות לשלול לו את הרישיון , למרות שאם לאחר 20 שנה הוא יחליט לנסוע הדבר יהווה סכנה לציבור, אבל יש דברים שאדם צובר בחיים ולא ניתן לקחת לו אותם לעומת זאת עסק התורה אמור להיות יום יומי.

חז"ל בשם "מגילת סתרים": "אם יום תעזבני - יומיים אעזבך" (ספרי, דברים). התורה היא זו שמדברת אל האדם ואומרת לו: אם תעזוב אותי יום אחד, אעזוב אותך יומיים! אי אפשר לזכות לתורה בלי קשר רציף אליה. מי שחושב שהוא יכול להרשות לעצמו להתבטל במשך שנתיים ואחר כך יצליח להתחבר מחדש ללימוד תורה - משלה את עצמו. כמובן, אין זה כלל מוחלט. יש יוצאי דופן, שלמרות תקופה של ארוכה של בטלנות, מצליחים להתעשת תוך זמן קצר, ולצלול לתוך ים התורה, כאילו נבראו מחדש בעת שעברו את סף פתח הישיבה. אבל, ההצלחה של יחידים איננה ערובה לכך שדרך זו היא בהישג יד כולם. רבים הִשלוּ את עצמם שיצליחו להפוך את עורם בבת אחת, והתבדוּ. ההרגל לבטלנוּת נעשה כ"טבע שני", ולא בקלוּת ניתן להשתחרר ממנו.
ישנם רבים שחוזרים בתשובה ולומדים בהתחלה תורה בצורה קבועה ולאחר זמן פחות קובעים עיתים לתורה , וכך אתה רואה אדם שהיה בפסגות גבוהות נופל נפילות רוחניות.
כל יהודי חייב לקבוע עיתים לתורה בכל יום , כי זה מה שמקיים אותו ונותן לו את הכוחות להמשיך בחיי היום יום, הפסקה בלימוד התורה יכולה לגרום למצב שיהודי יפסיק לקיים מצוות רבות עד למצב של ניתוק ח"ו והתנהגות שנוגדת את רוח ההלכה.
לימוד יום יומי , תוך הקפדה על לימוד הלכה והבנת הדברים זה מה שיגרום לאדם להתקדם בחיים , ולהגיע למצב של סיפוק גשמי ורוחני וחיים שלווים.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]