|
|
| נשלח ב-25/11/2010 22:45 |
 |
| |
"וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת." (לט,יא) רש"י - לעשות מלאכתו - רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאיתא במס' (סוטה דף ל).
מבוא בשם רבי מאיר מפרמישלן ז"ל שדרכו של יעקב אבינו הייתה שלא לשנות מאומה במלבושו המסורתי, ולעומת זאת יוסף ניסה להסוות את מהותו הפנימית הרוחנית בכך שלבש בגדים שתואמים את רוח הזמן בביתו של פוטיפר, השהות של יוסף בביתו וההצלחה שלו גרמה לו לשנות את דרכו החיצונית והוא החל לסגנן לו גינונים שונים ואף היה עסוק בטיפוח יופיו כפי שרש"י אומר "מתקן שערו, ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה", לרגע הוא שכח שהוא עבד בביתו של אדונו ושכח את צערו של אביו, השינוי בלבוש גרם לפרצה שהביאה את יוסף בסופו של יום לידי מעצר, מכיוון שיוסף התלבש באופן רגיל וברוח "האופנה" של אותם ימים ולא שמר על מלבושו המסורתי מבית אבא, הדבר גרם לכך שאשת פוטיפר הבינה שניתן להקל ביוסף והמראה החיצוני של הלבוש שלו הראה אותו כאדם רגיל, ולא כפי שהוא היה באמת תלמיד של יעקב אבינו, ולכן אשת פוטיפר הרשתה לעצמה להתקרב אליו וכך הביאה אותו למצב שהוא כמעט ונכשל באשת איש.
נושא לבושו של יהודי הוא חשוב מאוד, בני ישראל ניצלו ממצרים בזכות שלא שינו את שמם ואת שפתם ואת מלבושם. על יהודי להתלבש בהתאם ללבוש המסורתי של הוריו, חבישת כיפה בלבד אינה מספקת להעיד על האדם שהוא יהודי שומר תורה ומצוות, לבגדים יש חשיבות רבה.
אומנם ישנם רבים שלבושים ונראים ע"פ מלבוש כרבנים מכובדים אך למעשה הם לא מקיימים מצוות בפועל אלא לבושים רק כשומרי תורה ומצוות, וחשוב מאוד הפנימיות של האדם ולא החיצונית, ועל האדם להצדיק את הבגדים שהוא לובש אומנם כפי שנאמר תמיד שלא הכובע קובע ולא המעיל מועיל וגם לתיש יש זקן, אבל הלבוש הוא סוג של גדר, רצוי שיהודי שומר תורה ומצוות ובעל יראת שמיים יתלבש בצורה מכובדת, כאשר יהודי לבוש בצניעות ובעל זקן הדבר גורם ליחס אחר כלפיו, לעומת זאת שרואים יהודי עם כיפה אך לבוש בבגדים ססגוניים וע"פ צו האופנה, יש מי שיגרום להקל ראש ביחס לאותו יהודי, אפשר שאותו יהודי הוא בתוכו בעל חסד וירא שמיים, אבל לבגדים באופן טבעי יש השפעה על תגובות הסביבה, "האדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב", הקב"ה יודע מה תוכנו של כל יהודי, אבל בני אדם מתרשמים מהצורה חיצונית.
אשת פוטיפר הרשתה לעצמה להקל ראש ביחס ליוסף הצדיק בגלל שהיא ראתה אותו לבוש בבגדים רגילים ועסוק בטיפוח שערו ובכך היא זלזלה ברמה הרוחנית שלו והדבר גרם לה לחשוב שניתן לפתות את יוסף, אם הוא היה שומר על חזות ולבוש מסורתי כמו בבית אביו הדבר היה יכול להימנע, גם אישה היוצאת לרחוב ולבושה בצניעות מונעת מעצמה הטרדות של פרחחי הרחוב, כאשר רואים אישה עם כיסוי ראש מלא מבינים שהיא אשת איש ושרואים שהלבוש שלה צנוע מתייחסים אליה בכבוד, ואף אותם מטרידים אומרים לעצמם, עזוב זאת דתייה לא מתעסקים איתה.
עלינו לזכור שהלבוש של האדם מכבד אותו ואף משמש לו כשמירה, במיוחד גבר שלובש טלית קטן ומרגיש אותו על גופו במהלך היום ואף רואה את הטלית וממשש בבגדו במהלך היום הדבר מרחיק אותו מפני העבירה. _________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2010 22:51 |
|
| |
| זעירין כתב: |  | מעשה שהיה
תודה רבה על הפרשת השבוע יפה מאוד
ותודה גם לך לילי
אני חדש פה וחבל שלא מחדשים את פעילות הפורום נראה לי שהפורום היה פעם שוקק חיים בכל אופן שוב תודה אני רואה שאתן לפחות ממלאות את הפורום בדברי תורה |
|
בשמחה. אתה מוזמן להוסיף...
"וימצאהו איש ונה תועה בשדה"
יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך ונכנס בשדה, כי במקום המרעה היה מבקש אותם...
להודיענו עוד כי הגזירה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. (רמב"ן)
שבת שלום 
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2010 13:53 |
|
| |
פרשת וישב - בור מול מלכות | | | | מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופישרה"
היה זה רבי יהושע לייב דיסקין (1817-1898), הקנאי והקיצוני שבין רבני ירושלים. חריפותו וגאונותו המפורסמות הביאו לביתו משלחת נכבדים מקהילת לונדון. הם באו להציע לו רבנות מכובדת זו. ההצעה היתה מפתה לכל הדעות. היו בה את כל המרכיבים המבטיחים חיים טובים בהווה. בירושלים היתה הדלות אורחת קבועה בביתו. הוא חי בצמצום שאין לתארו. הצעת הרבנות הלונדונית הבטיחה לו מגורים מרווחים ונאים, "ממש מלכות". כן ציפתה לו משכורת מכובדת ביותר שתגאל אותו ממצוקתו. זאת, נוסף לכבוד ולתהילה שיוענקו לו בשפע במקום הכהונה המכובד. אולם הרב דחה את ההצעה הנדיבה מכל וכל. היא כלל לא באה בחשבון. הוא, את ארץ ישראל לא יעזוב. "אבל מדוע?" נזעקו האורחים החשובים שלא הבינו את סירובו של הרב. חייך רבי יהושע לייב ושיבר את אזניהם: "הלא את סיפור מכירת יוסף למצרים אתם בוודאי יודעים. אני מקווה, שזכור לכם כי ראובן, האח הבכור, הוא שנתן לאחים את העצה להשליך את יוסף לבור. אמנם היה הבור "ריק אין בו מים" (שם, כ"ד), אבל כפי הבנת חז"ל את הפסוק, היו בו נחשים ועקרבים. ובכל זאת, הכתוב משבח את ראובן וקוראו מציל: "וישמע ראובן ויצילהו מידם" (בראשית ל"ז, כ"א). "לעומת זאת, יהודה", המשיך הרב, "טען באוזני האחים: "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (שם כ"ו). הוא העלה את הרעיון החלופי למוכרו לאורחת הישמעאלים שעברה בסמוך. מכירה, אשר בסופו של דבר הושיבה את יוסף על כס המלכות במצרים והפכתו למושל רב עוצמה והשפעה". "והנה, למרות שיהודה הציל בפועל את חיי יוסף בהעלותו אותו מתוך הבור המלא נחשים ועקרבים שסכנת מוות בו, נחשב יהודה לחוטא כי הוא העלה את רעיון מכירתו". "דומה", המשיך הרב, "שהתהפכו היוצרות. ראובן, שסיכן את חייו של יוסף, זכה לתואר "המציל", ואילו יהודה שהצילו, נודה וגם גונה". "אולם", סיים הרב ובת צחוק מתפשטת על פניו, "מתברר, שטוב יותר בור מלא נחשים ועקרבים בארץ ישראל, מארמון מלכות מלא כל טוב בחוץ לארץ". |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 17:49 |
|
| |
" וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. (מא,מה)"
יוסף הצדיק עולה לגדולה לאחר שהוא זוכה לפתור את חלום פרעה ונותן את העצה הנכונה כדי לעבור את המשבר הצפוי על ארץ מצרים, פרעה צריך להצדיק את המהלך שהוא עושה בכך שהוא לוקח אדם שהיה עבד עד לפני זמן קצר וברגע אחד הופך למשנה למלך, הוא עושה שורה של צעדים ביניהם מתן שם ליוסף כדי שכל העם יבין שמדובר בלא סתם עבד אלא באדם מיוחד בעל רמה רוחנית מיוחדת שיודע לצפות דברים ואף לפתור אותם.
הדבר הראשון שפרעה דואג שיוסף יעשה לפני שהוא נכנס לתפקידו החדש זה להתחתן, יוסף זוכה להתחתן עם אסנת,לפי המדרש: בת דינה. בת פוטיפרע כהן און במצרים, שפרעה נתן אותה ליוסף לאשה. היא ילדה לו את מנשה ואפרים במצרים, יש מדרשים המייחסים את אסנת לדינה:
"בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם, וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל: "וקרא פרעה שמיה דיוסף גברא דטמירן מפרסם ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה.. "יצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה [שכם] ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת, ואמרו בני ישראל להורגה, שאמרה [דינה]: עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב. הביא [יעקב] שרץ של זהב, שם הקדש כתוב בו, ותלה על צוארה [של אסנת] ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך, והורידה למצרים לבית פוטיפרע... והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת... "
יש גם מי שאומר שהיו אלו נישואי תועלת מכיוון שפרעה היה צריך לחתן את יוסף עם בת המעמד הגבוה , אך החשיבות הגדולה בצורך של פרעה לחתן את יוסף כפי שאומר הרש"ר הירש, שמן הראוי מנהיג ברמה שיוסף זכה לה צריך לא להיות רווק אלא בעל משפחה, כי רק בעל משפחה יוכל להבין באמת את צורכי העם, מה שאדם רווק לא יכול להשיג בהבנתו , ברגע שאדם מתחתן לא משנה מה מעמדו החברתי והכלכלי הוא חווה את אותם דברים ששאר האנשים בחברה חווים ברגע שהם זוכים להקים משפחה,כדי שיוסף יבין את הצורך של העם במצרים למזון הוא צריך להרגיש מה באמת העם עובר וכמה יש קושי לכלכל את בני המשפחה, דבר זה יגרום לכך למרות שהוא בשלטון שהוא לא יהיה מנותק מהעם ומצורכי הציבור, כמו מלכת צרפת מארי אנטואנטה באחד המקרים שחלו שיבושים באספקת הלחם ונפוצה שמועה שהמלכה אמרה: "אם אין לחם שיאכלו עוגות".
דבר נוסף בחשיבות לחתן את יוסף מייד היא העובדה שאדם שזוכה לגדולה או למעמד נכבד , הדבר משפיע עליו ואף מכניס בו את מידת האכזריות , אומנם יוסף לא היה חשוד בכך אבל באופן טבעי כל אדם צריך מי שיכוון אותו וישים לו גבולות שצריך, יועצים ופקידים יכולים רק לתת עצות למשנה למלך, אבל רק אישה יכולה להשים את הגבולות לגבר, האישה היא זו שיודעת להגביל את צעדי בעלה שצריך. במידה והוא נלהב יותר מידי לבצע דבר היא דואגת לצנן את ההתלהבות , וכאשר הוא פועל בצורה שנראת לא נכונה היא זו שיכולה להוכיח אותו באמת.
רק לאחר שיוסף זוכה להקים בית הוא מצליח לבצע את המשימה הלאומית של הצלת ארץ מצרים, אף המדרש מספר שבימי הבצורת שהחלה החלוקה של המזון יוסף היה אוכל בסוף היום את הלחם ורק לאחר שהוא ראה שאחרון האנשים זכה לקבל את המזון שלו. זוהי הדוגמא הטוב ביותר שיכולה להיות לאיש ציבור ומנהיג מה שאנו לא רואים בימינו אלא ההיפך נבחרי ציבור דואגים לבסס את מעמדם ומהמעט שנשאר גם מקצצים בקצבה לשאר בני העם.
לא לחינם יוסף זכה לתואר יוסף הצדיק כי צדיק הוא אדם המתנהג על פי ערכי הצדק והמוסר וכך התנהג יוסף בארץ מצרים לבני העם.
הבלוג של ברי: http://barioz.blogspot.com/ _________________
תוקן על ידי מעשהיה ב- 02/12/2010 17:51:57
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 23:34 |
|
| |
פרשת וַיִּגַּשׁ " וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו." (מה,ג)
רש"י: נבהלו מפניו - מפני הבושה.
ברגע שיוסף מבין שהגיע לנקודת ההכרעה הוא חושף את עצמו בפני אחיו, עד לאותו רגע יהודה היה משוכנע שהוא עומד מול שליט מצרי שמנסה להצר את צעדיהם ללא כל סיבה, יהודה נושא דברים במטרה להניא את יוסף מרצונו להשאיר את בנימין אצלו כעבד ואף מכין את עצמו לקראת מלחמה בארץ מצרים אולם ברגע אחד " המסכות" נופלות ומתגלה האמת, לצד השמחה הגדולה שיוסף חי והוא משנה מלך במצרים, הבושה גדולה בקרב האחים, כמו שביום הדין של האדם מתגלה האמת כשם שאמרו חז"ל במדרש רבה (פרשה צג פסקה י): "אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, צערו של האדם ביום הדין הוא כפול : האחד , על כשלו במעשיו , והשני על כך שכל התוכניות שלו לא הועילו.
אחי יוסף הבינו את הטעות שלהם ברגע אחד, הם הבינו שמכירתו של יוסף הייתה טעות גדולה בנוסף הם ניסו לגייס את ההלכה לטובת העניין אבל במכירה הזאת השיגו תוצאה הפוכה, הם חשבו לרגע שיהיה ניתן להתפטר מיוסף אך במהלך הזה הם גרמו לכך שהוא יהיה המלך, בני יעקב זרקו את יוסף לבור ומצאו את עצמם לאחר שנים בתוך ה"בור".
רבים עושים דברים שונים במהלך החיים בניגוד להלכה במטרה להסתיר דברים, בהתחלה רואים הצלחה הזמן עובר ואותו אדם שטעה חושב שהכול בסדר והעבירה שהוא שגה בה היא עניין פשוט, אבל בסופו של יום מתגלה האמת, לוקח לפעמים כמה שנים אבל האמת מתגלה, אחי יוסף חשבו לאחר כל השנים שהם סיימו עם הסיפור של יוסף, אף אחד לא ידע, המצפון לא הציק כל כך הם דאגו להסתיר ראיות, אבל בחיים הכול מתגלה, אולי לוקח קצת זמן אבל הכול מתגלה, אדם יכול לגנוב במשך שנים, לתרץ לעצמו שזה בסדר ומותר לגזול את החבר שלו כי גם ככה יש לו מספיק כסף ואז לאחר זמן האמת יוצאת לאור בפני כולם ובמיוחד בפני החבר שגנבו ממנו, אדם באותו רגע מוכן לקבל יסוריים ורק לא להרגיש את הבושה.
יוסף אומר את הדברים לאחיו לאחר שהוא מבקש מכל הניצבים בחדר לצאת ואף הוא צועק כדי לזרז אותם ביציאתם על מנת לא לבייש את אחיו, יוסף מתגלה בפני אחיו רק לאחר שהוא עבר תהליך ארוך ואמונה שלמה שכל מה שעבר עליו זה מהקב"ה. לאחר שיוסף משוכנע שהכול בסדר אצלו כיוון שהתגבר על משקעי העבר והוא לא פועל מתוך יצר הנקמה , הוא התגלה בפני אחיו והסביר להם שהם לא צריכים להצטער כי כול התהליך שהוא עבר היה במטרה להציל אותם מהרעב שעתיד לבוא. המיוחד ביוסף הצדיק שגם בנושא שלו עם כל הנגיעות האישיות שהיו לו והכעסים, הוא ידע לשפוט את הדברים כאדם הרואה מהצד את הדברים, כך הוא זכה לפעול בצורה נכונה ולעשות משפט צדק ואמת עם אחיו.
http://barioz.blogspot.com/2010/12/blog-post.html
_________________
תוקן על ידי מעשהיה ב- 08/12/2010 23:35:26
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 23:47 |
|
| |
תודה משיהיה
מי יתן ונוכל ללכת בדרכים הטובים
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 23:49 |
|
| |
אתם מוזמנים להוסיף...
לא צריך לבקש רשות =)
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:29 |
|
| |
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי"
אומר רבי יעקב יוסף, בעל "התולדות" מפולנאה:
כך צריך כל יהודי לדבר אל ליבו: איך אעלה אח"כ אל אבי שבשמים, וימי הנעורים אינם איתי, כולו בהבל וריק...
"אני יוסף העוד אבי חי"
ורבותינו ז"ל אמו, שמבהלה זו יוקח לימוד על יום הדין כמו שאמר ר' אליעזר "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה", ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף, לא יכלו לענות אותו, כשהקב"ה עומד לדין על אחת כמה וכמה... (מדרש רבה)
שב"ש =)
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 22:13 |
|
| |
"וירא מנוחה כי טוב"
אבל העוסק בתורה ורובץ תחת דבר ה' תמיד הי בין המשפתים...
כי אין קנין התורה תלוי בתנועה כמו קנין הממון, אבל קנין התורה תלוי בעמל הנפש ומנוחת הגוף. (הכלי יקר)
שב"ש
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2010 23:55 |
|
| |
" וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. (א, ח)"
לאחר מותו של יוסף הצדיק קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, נשמע קצת מוזר? הרי יוסף הוא זה שהציל את מצרים מהרס כלכלי ובזכות יעקב אבינו ושהותו בארץ מצרים נפסק הרעב, ולא עברו שנים רבות, מדובר בפרק זמן קצר, אז איך זה שהמצרים שינו את היחס שלהם כלפי בני ישראל בצורה כזו שהם מסוגלים להגיד " מי זה יוסף?", התשובה לכך היא עדות לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל לאורך הדורות, התערבבות של בני ישראל בין המצרים גרמה להם לכעס רב, כל עוד בני ישראל ישבו בארץ גושן ועסקו בשלהם הדבר לא הפריע למצרים, אבל ברגע שבני ישראל התחילו לצאת מהאזור שלהם ולנסות להיות חלק מהחברה המצרית הדבר גרם לחיכוך, היה מצב כזה במצרים שהיה מגיע לעיר מרכזית "קרקס" ורוב המושבים להצגה היו נרכשים בידי יהודים, לאיפה שהיו הולכים בארץ מצרים ראו יהודים לרוב, והדבר הכעיס את המצרים וגרם לשכוח את כל מה שיוסף עשה למענם והם רצו "להיפטר" מבני ישראל בתירוצים שונים.
כך אנו רואים לאורך כל השנים, כל עוד היהודים חיו בפינה שלהם ולא יצאו מתחום הקהילה, הכול היה בסדר ולא היו פרעות מצד הגויים כלפי היהודים, אבל ברגע שיהודים התחילו לנסות להיות מעורבים בחיי הגויים הדבר גרם לשנאה רבה, ודוגמא לכך היא תקופת ההשכלה שבסופה התחוללה השואה הנוראה, יהודים רצו להיות " נאורים" כמו העם הגרמני והקב"ה הראה להם, כמה רוע יכול לצאת מעם שלמראית עין נראה נאור, החוק הראשון שהצורר הנאצי גזר לאחר שהוא נבחר להיות מנהיג גרמניה, זה סגירת עסקים של יהודים שעבדו בשבת, אותם יהודים פתחו עסקים בשבת וגרמו לפגיעה ישירה בכלכלת גרמניה והם אלו שלמעשה רצו רק להיות חלק מהחברה הגרמנית ובסוף הביאו הרס על יהדות אירופה.
רק ההתבדלות של עם ישראל מן הגויים גרמה לשמירה והמשך קיום היהדות, אף בימנו אנו רואים יהודים שומרי תורה ומצוות שמנסים להיות "גשר" לעולם הדתי לאותם שאינם שומרי התורה ומצוות בך שהם מנסים להיות חלק מאותה תרבות, וליצור תרבות "דתית" דומה בכך שמקימים "בית ספר לסרטים יהודים", "תאטרון יהודי" וכ"ו, אותם אנשים שמנסים להיות "גשר" בכך שמתפשרים על קיום מצוות ע"פ ההלכה, גורמים לכך שהם נופלים באותו "גשר" ואף יוצרים תחושה של זלזול מהצד השני כלפי העולם הדתי.
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה (בעריות). שמירה על קיום מצוות ע"פ ההלכה אינה קנאות דתית, אלא הדרך היחידה להמשך קיום העם היהודי.
http://barioz.blogspot.com/
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2010 00:00 |
|
| |
"ותמלא הארץ אותם"
כיון שנתמלאו בתי תאטראות מהם, מיד גזרו עליהם שיפרשו מהם. (ילקוט)
כל מה שהיהודים חותרים לחדור לעולם התרבות של הגויים, כך מתגברת יותר שנאת הגויים כלפי הם, והם ממציאים חוקים שונים לבודד את היהודי ולהתרחק ממנו. (מעינה של תורה)
"למה תכה רעך"
ונראה לפרש שלשון הכאה שייך גם בלשון... כי המטיל מום בחברו אין לו מכה גדול ממנה.
כל הפוסל במומו פוסל וא"כ שניהם רשעים, כי מידת הצדיקים להיות הנעלבים ואינם עולבים... (הכלי יקר)
שב"ש.
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 18:29 |
|
| |
באנ'ה חבר'ה..באמת קצת רוחניות לא תזיק לנו פה...=}
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 15:36 |
|
| |
פרשת וָאֵרָא
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ו, ט).
רמב"ן - מקוצר רוח ומעבודה קשה - לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.
בני ישראל נמצאים בשיא השעבוד בארץ מצרים ולאחר שהעבודה מוכבדת עליהם, ואז מגיע משה עם בשורת הגאולה הקרבה לבוא, קיימת התרגשות למשמע הבשורה למשך זמן קצר בקרב בני ישראל, אך הצער חוזר מייד והם נתפסים לייאוש ולהמשך העבודה הקשה. "האור - החיים הקדוש" מפרש מִקֹּצֶר רוּחַ – אולי כי לצד שלא היו בני תורה שמעו ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של האדם.
קצת קשה לצפות מבני ישראל כפי שהאורח חיים מפרש שיהיו בני תורה, נדמה לנו שהמושג מדבר רק על אותם שיושבים ולומדים תורה כל היום, נראה קצת רחוק מהמצב של בני ישראל וגם בימינו אנו רק חלק קטן מהעם שייך לבני התורה הלומדים תורה לשמה.
הסבר לכך הוא שבני תורה הם אותם אנשים שהתורה היא נר לרגלים, אורח החיים שלהם מתנהל ע"פ התורה הקדושה, גם אם הם לומדים חלק קטן מהיום או רק שעה בודדת, כל עוד החשיבה של אדם במהלך היום היא סביב התורה ומה שהתורה מצפה מאיתנו להתנהג ובצעדים שהוא מבצע בחייו הוא מבקש דעת תורה, אז הוא נקרא בן תורה גם אם הוא לא רשום בשום כולל.
זה איפה הסוד: השתתפות בשיעור תורה משרה רוגע, לימוד התורה מביא לשלווה! לימוד גמרא מביא אושר! לימוד הלכה מביא שמחה אמיתית! הבאת חברים נוספים לשיעור מביא שכר רב מאוד!
יהודי הלוקח עול תורה ומצוות על עצמו רק אז הוא יכול לקבל את בשורת הגאולה.
בני ישראל היו במהלך שיעבוד פיזי ולא היה להם את הזמן ואת הרצון לחשוב, הדברים של משה היו משמחים ומחזקים, אבל הדבר דומה לאדם שבא לכנס שבו נתנו רבנים חשובים דרשות והדברים נכנסו לליבו וחיזקו אותו אבל לא גרמו לשינויי אורח חייו, אם הוא היה לומד תורה באופן קבוע הדבר היה גורם לשינויי בכך שהכנס היה גורם לו להוסיף ללימודו, כי אין לך דבר שיכול לשנות ולהשפיע על חייו של אדם מקצה לקצה זולת לימוד תורה, שום טיפול פסיכולוגי לא יכול לגרום לשינויי הרגלי התנהגות של אדם באותה רמה שתביא לימוד של חצי שעה מוסר ביום .
משה מבשר את הגאולה אבל בני ישראל חוזרים לעבודה הקשה, הם כל כך שקועים בעבודה שאין להם את היכולת להוציא דברים אל הפועל והם נופלים שוב לתוך ייאוש .
בימנו אנו נמצאים בשעבוד רוחני, משועבדים לעבודה הקשה ולתרבות המערבית שנמצאת בכל פינה, שמדברים עם אדם על חשיבות קביעת עיתים לתורה, הוא מסכים ומבין ואף מביע נכונות ללמוד תורה, אבל אנשים שקועים בעצמם ובעבודה הקשה, רבים אומרים אין לי זמן ! השאלה האם באמת אין לאותו אדם זמן? כמה רגעים ביום אדם מבזבז על שיחות טלפון ריקניות, קריאת עיתונים, האזנה לאמצעי תקשורת? אם אותו אדם יפנה קצת זמן יראה שהדבר אפשרי.
המשנה באבות פרק ג' אומרת: "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ: וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ."
מי שעובד קשה ובכל זאת משתדל לפנות לעצמו שעה אחת ביום של לימוד, יורדים ממנו דברים רבים וגם אם הוא עובד קשה הוא זוכה לעזרה משמיים בעבודתו כך שהוא יוכל להספיק שיעור, לעומת זאת אדם שאומר אין לי זמן! בודקים אותו משמים ורואים שאם הוא היה רוצה יש לו באמת זמן, אז דואגים שלא יהיה לו זמן בכך שמשמיים יהיו לו מטלות נוספות בחייו בצורה של יסוריים אחרים .
רק שאדם קובע עיתים לתורה בקביעות מידי יום ומתמיד,רק אז הוא זוכה לראות ישועות כי אין לך דבר גדול מלימוד התורה.
ישנם רבים שרצים מכנס לכנס, ומקבר צדיקים אחד לאחר, ממקובל למקובל,ומבקשים ברכות וישועות, אבל התורה אומרת בספר דברים:
"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - היבטים רבים קיימים לפסוק המיוחד הזה. אחד מהם הוא האופטימיות הרבה הטמונה בו. פסוק זה מצהיר למעשה כי הכל אפשרי. אין התורה מציבה יעדים שאינם ניתנים להשגה, ואין היא מעמידה מטרות שהן למעשה בלתי אפשריות. היעדים הם יעדים קרובים, והעיקר טמון בראש ובראשונה בהכרה של האדם כי אפשרות השינוי נמצאת בתוכו - בפיו ובלבבו.
ולא קמעות ולא סגולות יוציאו אדם מהקשיים שלו בחיים, אלא רק קיום תורה ומצוות ולימוד תורה ישנו את דרכיו.
משה מבשר לעם ישראל את בשורת הגאולה, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים מהשעבוד הנורא ולאחר חמישים ימים מהיציאה הם יקבלו תורה, כי כל המטרה שבורא עולם הוציא אותנו מארץ מצרים, היא שנלמד תורה ונקדש שם שמיים ברבים.
אוהב אותכם, ברי עוז
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2010 15:37 |
|
| |
מירי את מוזמנת להעלות לנו ג"כ חידושים בפרשת השבוע וכן באשכול המוסר =)
שבת שלום לכולם :)
סליחה על האיחור...
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2011 18:39 |
|
| |
פרשת בֹּא" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם" (י, ב)
בפרשה השבוע אנו קוראים על המכות האחרונות שבורא עולם מביא על ארץ מצרים, לב פרעה מוקשה ע"י בורא עולם, כי באופן טבעי לאחר מכת הברד גם אדם רשע היה נכנע אך כדי שהוא יקבל את כל המכות לקראת הגאולה הקרבה בורא עולם מקשה את ליבו בניגוד לטבע.
בדרך כלל לפני כל מכה באה הכרזה איזה מכה תבוא עכשיו, אבל לפני מכת ארבה מובא העניין של סיפור יציאת מצרים, פה הולכת לבוא מכה שתשאיר את חותמה לאורך זמן. בד"כ כל מכה לאחר שהסתיימה לאחר זמן מה לא נותר זכר למכה, לדוגמא לאחר מכת ערוב, החיות הרעות נעלמו לאחר שמשה הסיר את המכה מארץ מצרים. אבל פה במכת ארבה ההרס היה רב דבר שבמשך שנים יקח לתקן אותו, הארבה הרס כל נחלה טובה שנותרה עוד במצרים והמכה הנ"ל הותירה רושם לאורך זמן, בנוסף מכת הארבה קבעה את הגבול בין מצרים לארץ כוש באופן סופי, כידוע היה סיכסוך לגבי קו הגבול בין מצרים לארץ כוש, ובמכת צפרדע ניתנה הוכחה לגבול האמיתי בין שני המדינות בכך שהצפרדעים היו בכל ארץ מצרים כמובא: "וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, א). הצפרדעים היו בכל ארץ מצרים וכך ניתן היה לדעת את הגבול המדויק, ועוד מביא הבן איש חי שבמכת הארבה ניתנה הוכחה נוספת והדבר גרם לפרעה לבושה נוספת ולכן החרטומים גם באו בטענה כלפיו.
" מִי וָמִי הַהֹלְכִים" (י, ח)
לפני מכת הארבה פרעה מנסה להגיע עם משה רבנו לפשרה בכך שהוא יאפשר רק לגברים לצאת מארץ מצרים ולהקריב קורבן לבורא עולם, מבחינת פרעה כדי לעבוד את עבודת השם מספיק רק שהגברים יצאו, הרי אין צורך בנשים בטף כפי שמשה מבקש, האחריות על עבודת הקורבנות היא של הגברים ולא של הנשים, ע"פ התפיסה של פרעה הדבר לא נשמע הגיוני שיש להביא את הנשים ואת הילדים.
אך משה רבנו מסביר לפרעה שמדובר ביום חג לבורא עולם, ושמחת החג היא משפחתית, כי אין לאדם שמחה אמיתית ללא בני משפחות במיוחד ללא אישתו כי מי שאין לו אישה -שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה ( יבמות) אדם כשהוא לבדו אין ... אבל איש ללא אישה זו לא ברכה. והמשפחה הטובה גורמת לשמחה במהותה המזוקקה.
כי כל השמחה של אדם ביום חג שהוא יושב עם כל בני משפחתו, אדם יכול לעבור אירוע רוחני בראש השנה באומן, אבל זו לא שמחה אמיתית כי אשתו לא שותפה לשמחה הזאת.
גאולת מצרים התרחשה בזכות נשים צדקניות וב"ה הגאולה הקרובה לבוא גם תתרחש בזכותם בך שהם שולחות את בניהם לתלמודי תורה ואת הבעלים ללמוד תורה. עבודת השם של אדם היא דרך אישתו, גם אם האישה לא שותפה לכל הדברים לה יש החלק החשוב ביכולת לקיום העבודה.
כשיהודי מקיים מצוות עליו להשתדל שכל ביתו ירגיש את האושר שהדבר נותן לו. אישה צריכה להיות שותפה של האדם, שאדם חוזר בתשובה בני ביתו צרכים להרגיש שקורה פה דבר טוב, בכך שהם רואים את אב המשפחה משתנה והוא מתקן את דרכיו ועבודת השם היא לא עונש חלילה אלא דרך להגיע לשלמות.
וכשיהודי לומד תורה במהלך השבוע, ומתחזק בקיום מצוות עליו להשים לב לבני ביתו ולראות שגם הם שותפים לתהליך שהוא עובר, כי זו לא חכמה ללכת לשיעורים ולהחמיר במצוות ששאר בני המשפחה נמצאים מאחור, חזרה בתשובה היא חזרה שלמהֱ בה כל בני המשפחה צירך להיות חלק ממנה, ואם לאחד מבני המשפחה התהליך קשה יש צורך לעזור ולהמתין קצת בהתקדמות ולגלות רגישות כי רק כך תוכל להיות המשכיות.
רבים נוהגים שהם נמצאים בסיום מסכת או בסעודת מצווה בה נאמרים דברי תורה, להביא דבר מאכל לאישה מאותו אירוע, לא שחלילה חסר דבר בבית, אבל פה הגבר מעביר מסר לאישה שהוא היה באירוע רוחני חשוב ומרגש ומחזק ומשמח מאוד ומה שהיה חסר לשלמות של השמחה היא הנוכחות של אישתו, ולכן משה רבנו משיב לפרעה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנוּ" (י, ט).
בברכות (לא, ע"ב) שאמרו "אסור לשבת" בסמוך למתפלל, ולא אמרו שאסור "להיות יושב" שם. משמע, שאין האיסור אלא אם הוא בא בתוך ארבע אמותיו של המתפלל ומתיישב שם, אך אם המתפלל בא בגבולו, אינו צריך לקום. ויש עוד נימוקים לדין זה. וכן הורה רבינו הרא"ש. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן קב).
אף שאסור לשבת בסמוך למתפלל תפילת העמידה, מכל מקום, אם היה יושב, וחבירו בא והתחיל להתפלל בתוך ארבע אמותיו, אינו חייב לקום ממקומו. והמחמיר לקום אף באופן זה תבא עליו ברכה. ואם היה יושב ובא חבירו להתפלל לפניו, באופן שנמצא הוא יושב מאחורי המתפלל, רשאי לשבת במקומו, ואפילו ממידת חסידות רשאי להשאר ולשבת.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/ _________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
|
|
