| נשלח ב-16/2/2011 22:11 |
 |
| |
פרשת כִּי תִשָּׂא
בשבת הקרובה אנו נקרא את פרשת פרה אדומה , בבית הכנסת מוצאים 2 ספרי תורה מן ההיכל בראשון יקראו 7 עולים בחובת היום בפרשת "כי תשא" ולאחר הקדיש המפטיר יקרא מהספר השני את פרשת פרה אדומה פרשת פרה עוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה. בשל כך, יש הסוברים כי חיוב קריאת פרשת פרה הוא מן התורה ,ולאחר מכאן יאמר קדיש ויקרא את ההפטרה מספר יחזקאל לו "וזרקתי עליהם מים טהורים".
ר"י אברבנאל מבאר וזרקתי עליכם מים טהורים - כי כמו שהנידה [כדי] להתקרב אל בעלה תטבול במים חיים להיטהר מהטומאה, כן ישראל יסירו מעליהם עוונותיהם בעניין שיישארו טהורים ונקיים מהם, והנה ייחס התשובה אליו יתברך באמרו: 'וזרקתי עליכם', לפי שתשובה לא תשלם אלא עם העזר הא-לוקי שיושפע על החוטא לשוב אליו, וכמו שאמר (איכה ה', כא) 'השיבנו ה' אליך ונשובה'.
כל הטיהור הרוחני נעשה לקראת חג הפסח חג הגאולה , אנו מכינים את עצמנו לקראת הגאולה : "בניסן נגאלנו ובניסן עתידין להיגאל".
בפרשה מוזכר שוב עניין קדושתה של השבת ומעלת שמירתה בפסוקים טו –יז וקטע מסתיים במילים "שבת וינפש".
שבת הוא יום המנוחה הלאומי של עם ישראל וממנו למדו שאר אומות העולם שכדי ליצור חברה שתתרום יותר לשוק העבודה חייבים לשמור על המנוחה, יום השבת ומנוחה הוא בין החוקיים החברתיים הראשונים שהעולם קיבל, מנוחה ביום הזו חשובה מאוד כדי שיהיה לנו כוחות, הכוחות שאנו זקוקים להם ולכן זיכינו לנוח בשבת הם כדי שנקדיש אותם לעבודת השם יתברך. את יום השבת יש להקדיש למנוחה וללימוד תורה.
מסופר על יהודי עשיר שחיי ברוסיה במאה הקודמת ולשם עסקיו הוא היה צריך לנסוע לעיר אחרת , מכיוון שבעבר אמצעי התחבורה היו שונים ואופן החיים היה שונה , הוא היה צריך לשהות לרגל עסקיו קרוב לחודש בעיר אחרת ורחוק מביתו, באחד הימים שהוא שוהה בבית אחר בעיר אחרת דופק על הדלת משהוא, הוא פותח ולא פחות ולא יותר הוא פוגש את הקבצן של העיר שלו שבא לחפש את מזלו בעיר הזו, הוא שמח לפגוש אותו ומציע לו להיכנס ,הקבצן ממהר לדרכיו והוא אומר לו תישאר והקבצן משיב שהוא צריך עוד לעבור ולבקש נדבות מעוד בתים , העשיר מציע לו חמישים רובל תמורת זה שהוא יישאר אצלו הערב בבית והקבצן מסכים, העשיר מציע לקבצן לאכול ארוחה חמה ולאחר הארוחה הוא רוצה לשמוע ממנו מה חדש בעיר שלו ומה שלום בני ביתו.
הקבצן אומר לו שהוא עייף והוא רוצה ללכת לישון, העשיר כועס, למה הכנסתי אותך לביתי נתתי לך כסף ואוכל כדי לשמוע מה שלום אשתי וילדי,ואתה הולך לישון.
ככה אנו בשבת אוכלים ושותים בזכות השפע הגשמי שבורא עולם מוריד עלינו, ואח"כ רוצים לישון, מה עם משהוא לטובת הקב"ה, מה עם לימוד תורה בשבת ? מה עם ללמוד קצת הלכות שבת? למה לא להצטרף לשיעור בבית הכנסת?
חשוב לנוח, אבל השבת לא נועדה רק לשינה אלא במיוחד כדי שנוכל ללמוד תורה בנחת וביישוב הדעת, לכן עלינו לנצל את השבת כדי ללמוד עוד ועוד תורה.
עוד בפרשה מסופר על בניית עגל הזהב, אהרון מקבל את כל הנזמים של בנות ישראל לטובת בניית עגל הזהב, איפה ההיגיון של אותם נשים, הרי לאישה זכתה בבינה יתרה, והאם מהזהב הזה יצא גואל לעם ישראל?
אותם נשים ידעו שלא מדובר בעניין רציני , אבל מכיוון שמדובר בבנות ישראל הקדושות הם פשוט ענו לצווי בעליהם שביקשו מהם את הזהב, כמו כן הם ידעו שמכיוון שהם נתנו את הנזמים בקלות ודבר המתקבל בקלות אין בו ברכה לכן הם לא חששו יותר מידי מהמהלך.
ובורא עולם משלם שכר לכל בריה על מעשיה, גם על המעשה הזה שהם כיבדו את בעליהם, מובא בשם האר"י הקדוש שבפרשת בראשית מובא הפסוק "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", אותם נשים שעשו רצון בעליהם זכו לתקן את הקללה הזו ולהפוך אותה לברכה, ואמר הארי הקדוש כל אדם שאשתו "מושלת בו" תורתו מתקיימת.
כל המכבד רצון אשתו ומקבל את רצונותיה זוכה שתורתו שהוא לומד מתקיימת והוא עולה מעלה מעלה בדרגות התורה ומי שלא עושה ככה לא משנה כמה תורה הוא למד היא לא תתקיים אצלו.
קבלת רצון האישה ומרותה אינה הכוונה להיות "שפוט" של האישה אלא לכבד אותה בצורה מלאה ורק ככה ניתן לזכות לקבל להבין את לימוד התורה הקדושה.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2011 22:12 |
|
| |
פרשת כִּי תִשָּׂא
" וַיְהִי-שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים." (לד, כח)
משה לאחר חטא העגל עולה שוב להר סיני ל 40 ימי רצון ויורד ביום הכיפורים עם הלוחות השניים לאחר שנשברו הלוחות הראשונים. ברגע שהתגלה למשה מראה העגל, האותיות "פרחו" מלוחות הברית ונשארו רק הלוחות שנשמטו מידי משה רבנו ונשברו, לאחר תפילות ותחינות רבות זוכה משה רבנו לעלות שוב להר סיני ולקבל את הלוחות מחדש.
פרק זמן לא קצר היה בשמיים משה רבנו בזמן קבלת התורה , איך הוא ידע מה הם זמני היום ? ומה הוא אכל ? המדרש תנחומא מסביר שבזמן שמשה למד תורה שבכתב מבורא עולם הוא ידע שזה היום ובזמן שהוא למד תורה שבע"פ , משנה ותלמוד היה יודע שזה לילה, השמש הייתה משתחווה לבורא עולם לאחר סיום תפקידה וכך משה היה יודע שהגיע לילה, כשהמזלות והכוכבים היו משתחווים לבורא עולם משה רבנו ידע שהגיע היום.
עסק התורה נתן למשה רבנו יכולת להתקיים יותר מ 40 יום ללא אכילה, וכל זה היה בזכות מסירות נפשו של משה רבנו כי הרי אדם לא יכול להתקיים זמן רב ללא מזון. מובא במסכת נדרים טו שמי שנשבע שלא יאכל שבוע ולא ישן 3 ימים מלקין אותו, לעומת זאת משה רבנו היו לו את הכוחות לעמוד 40 יום בתענית מחמת חביבות התורה עליו. לכן התורה נקראת תורת משה והיא מיוחסת רק אליו ולא לאדם אחר כי הוא מסר את נפשו למען עסק התורה, ורק שאדם מוסר את נפשו למען קיום התורה תורתו מתקיימת.
הרב שך זצו"קל מסביר שהתורה היא אינה כחפץ הנקנה ע"י "מעשה קנין" ואחר המעשה החפץ שייך לאותו אדם לתמיד, אלא בכל יום אדם צריך לעשות את מעשה הקניין מחדש במסירות הנפש שלו למען התורה ולימוד קבוע מידי יום.
יהודי יכול להחליט שהוא מוציא רישיון על משאית דרגה 13 המאפשרת נסיעה במשאית מעל 15 טון , הוא ייגש וישלם למורה נהיגה עבור השיעורים כעבור פרק זמן הוא ייגש למבחן (טסט) ולאחר שהוא יעבור אותו הוא יקבל ממשרד התחבורה את הרישיון המיוחל . אותו יהודי יכול יום לאחר קבלת הרישיון לנסוע במשאית ולעבוד בתחום, הוא גם יכול שלא לנסוע בכלל שום נסיעה ואחרי 10 שנים הוא יקבל מכתב ממשרד הרישוי שהוא צריך לשלם אגרת רישוי לחידוש רישיון כך שהרישיון שלו לנהיגה במשאית יהיה בתוקף, לאחר התשלום של האגרה הרישיון יחודש והוא יוכל להמשיך לנסוע במשאית מתי שהוא חפץ למרות שהוא לא נסע בכלל כל השנים, ולאף שוטר אין זכות לשלול לו את הרישיון , למרות שאם לאחר 20 שנה הוא יחליט לנסוע הדבר יהווה סכנה לציבור, אבל יש דברים שאדם צובר בחיים ולא ניתן לקחת לו אותם לעומת זאת עסק התורה אמור להיות יום יומי.
חז"ל בשם "מגילת סתרים": "אם יום תעזבני - יומיים אעזבך" (ספרי, דברים). התורה היא זו שמדברת אל האדם ואומרת לו: אם תעזוב אותי יום אחד, אעזוב אותך יומיים! אי אפשר לזכות לתורה בלי קשר רציף אליה. מי שחושב שהוא יכול להרשות לעצמו להתבטל במשך שנתיים ואחר כך יצליח להתחבר מחדש ללימוד תורה - משלה את עצמו. כמובן, אין זה כלל מוחלט. יש יוצאי דופן, שלמרות תקופה של ארוכה של בטלנות, מצליחים להתעשת תוך זמן קצר, ולצלול לתוך ים התורה, כאילו נבראו מחדש בעת שעברו את סף פתח הישיבה. אבל, ההצלחה של יחידים איננה ערובה לכך שדרך זו היא בהישג יד כולם. רבים הִשלוּ את עצמם שיצליחו להפוך את עורם בבת אחת, והתבדוּ. ההרגל לבטלנוּת נעשה כ"טבע שני", ולא בקלוּת ניתן להשתחרר ממנו.
ישנם רבים שחוזרים בתשובה ולומדים בהתחלה תורה בצורה קבועה ולאחר זמן פחות קובעים עיתים לתורה , וכך אתה רואה אדם שהיה בפסגות גבוהות נופל נפילות רוחניות.
כל יהודי חייב לקבוע עיתים לתורה בכל יום , כי זה מה שמקיים אותו ונותן לו את הכוחות להמשיך בחיי היום יום, הפסקה בלימוד התורה יכולה לגרום למצב שיהודי יפסיק לקיים מצוות רבות עד למצב של ניתוק ח"ו והתנהגות שנוגדת את רוח ההלכה.
לימוד יום יומי , תוך הקפדה על לימוד הלכה והבנת הדברים זה מה שיגרום לאדם להתקדם בחיים , ולהגיע למצב של סיפוק גשמי ורוחני וחיים שלווים.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2011 23:42 |
|
| |
פרשיות וַיַּקְהֵל
" וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (לח, ח)
בפרשה השבוע אנו קוראים על ההוצאה לפועל של תוכניות בניית המשכן וכליו שהובאו בפרשות תרומה ותצווה , ובפרשתנו מובאת מלאכת בניית המשכן.
הנשים נטלו חלק חשוב בניית המשכן בכך שהם תרמו את התכשיטים שלהם לצורכי בניית המשכן והביאו מראות לבניית הכיור.
הנשים הגיעו עם בעליהם והורידו את התכשיטים כדי להראות שיש להן הסכמה מלאה לתרום את התכשיטים והבעל מודע לתרומה (לכן תמיד שיש התרמה למוסד תורני כל שהוא התרומה תתקבל רק לאחר הסכמת הבעל, ואין הגבאי רשאי לקבל את התרומה ) בנוסף אותן נשים העידו על עצמם שהן כשרות ולא נכשלו בחטא העגל בהתנהגות לא צנועה.
משה רבנו סירב לקבל את תרומת המראות לבניית המשכן מכיוון שבאופן טבעי מראה בכל בית משמשת לרוב לצורך האישה , בד"כ הגבר מסתכל שהוא נראה מסודר ויכול לצאת מהבית בהופעה מכובדת, לעומתו האישה בד"כ משקיעה יותר זמן מול המראה כדי לטפח את המראה שלה, הדבר עצמו מביא לידי עבירה, בכך שהיא מכשילה גברים אחרים בצאתה לרחוב מטופחת ביופייה, אך בבניית המשכן התרומה של המראות מתקבלת.
כמובא בפרושו של רש"י על הפסוק הנ"ל: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך" וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו'.
עוד מובא שהמראות בכיור היו מאפשרות לכהן לראות את האישה בלא צורך להביט בה ישירות בזמן שהיו משקים אותה במי הסוטה, ועוד המראות היו שקופות כמו זכוכית כך שהם אפשרו לנשים להביט במה שקורה במשכן ובמקביל לא היה ניתן לראות אותם, כמו שיש במספר בתי כנסת שבעזרת נשים יש זכוכית שהיא כמו מראה מבחוץ ומבפנים מצד עזרת הנשים ניתן לראות את המתרחש בבית הכנסת וכך לא להכשיל את הגברים.
לכן זכו הנשים שתכתב פרשת הכיור להראות את מעשיהן החשובים לבניית המשכן, וללמד אותנו שכל מי שרוצה ב"ה לזכות לבנות בביתו משכן לבורא עולם, הצניעות היא הקודמת לכל וזו שתביא לכך שהשכינה תשכון בבית .
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2011 23:48 |
|
| |
"וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו... מכל אשר ציוה ה' "
חכמת החכמות של חכם לב היא שלא להתחכם הרבה, אלא לעשות אך ורק את אשר ציוה ה'... (היהודי הקדוש)
"ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם... העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז" (הפטרת ויקהל)
מכיון ש"יכין" - שהאדם יכין אצמו מתוך רצון ושאיפה להתגבר על כוחות הרע שבו, אזי, "בועז" - נותנים "בו" מן השמים "עוז" ועצמה לנהל את המאבק הזה עד לניצחון... (החיד"א)
הדברים מדברים בעד עצמם... =)
שב"ש..
_________________
בשעה שיהודי פוקח עיניו בבוקר אומר: "מודה אני לפניך".
הוא צריך לערער קמעא... מי הוא "אני" ומי הוא "לפניך". (הקוצקר)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2011 00:01 |
|
| |
אשרי כל הצדיקים והצדיקות !! לילה טוב...( ד"ת יפיפיים ביותר ! )
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 18:26 |
|
| |
כשיש לך תוסיף =)
"זה יתנו"
הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל ואמר לו "כזה יתנו" (רש"י)
מטבע של אש הראה לו כדי ללמדנו, שהצדקה משולה לאש.
כל דבר שנוטלים ממנו משהו, הוא חסר. ואילו האש אינה חסרה כלום.
אף הצדקה - כשנותנים צדקה לא נחסר הימנה כלום. ( ילקוט הדרוש)
שב"ש =)
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2011 18:38 |
|
| |
פרשת וַיִּקְרָא
" וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (א, א)
על כל אות ואות ניתן לדרוש בתורה וניתן לראות זאת בפרשתנו באותה אותו א' קטנה שמושכת את העין המדרשים עליה רבים כל אחד מגדולי ישראל דרש רבות כמה ומה אנו יכולים ללמוד מתוך אותה אות קטנה, ברצוני להביא את דברי ה "אבני אזל".
כידוע הפרשה הראשונה שלומדים תינוקות של בית רבן היא הפרשה שלנו על הקורבנות הטהורים – "יבוא טהורים ויעסקו בפרשת טהורים", אותם ילדים קטנים אינם מבינים מה הוא טעמו של חטא, הם ילמדו זאת ויתחילו את לימודיהם בטהרה וכשם שהקורבן מתחיל במחשבה טהורה כך אנו מלמדים אותם דברים טהורים.
הפרשה כולה מדברת על קורבנות שמובאים בפני השם , אותה א' קטנה בא ללמד אותנו בתור הורים בהווה והורים לעתיד בעזרת השם , שחינוך הילדים הוא הקרבת קורבן בפני השם, עלינו להקריב הכל למען הצלחת חינוך ילדנו ולא לחסוך בכסף או במשאבים ולוותר על תאוות העולם הזה כדי שנצליח בחינוך הילדים, כשם שהאות א' קטנה כך אנו צריכים "להקטין" את עצמנו ואת הרצונות שלנו בפני הצורך לחנך את הילדים בדרך הישר, אז הרבה הורים לא מחסירים משאבים גשמיים ורושמים את ילדיהם למוסדות החינוך הכי טובים שיש ומשנים סדרים בהלכות הבית למען הצלחת הלימוד, אבל הכלל הראשון בחינוך הילדים הוא שההורה "יקטין" את עצמו, ואת האני שבו ישים בצד, הורים מלבד הקצאת משאבים ללימוד חייבים להבין כי החשוב ביותר בחייהם זו ההצלחה של ילדיו בלימודים, וכל ילד במשפחה ואפילו ברוכת ילדים חייב לקבל את ההרגשה שהוא הבן היחיד.
ישנם תקופות בחיים שצריך לחשוב פעמיים לפני כל יציאה מהבית עם הילדים הקטנים, כמה החשיפה לדברים בחוץ יכולה לפגוע בהם?
הדוגמא האישית היא החשובה ביותר להצלחת החינוך, על הורה לוותר הרבה מעצמו למען ילדיו, הבעיה של דורנו היא שישנם ילדים רבים שלא מחונכים גם אם הם לומדים במוסדות הטובים ביותר, הנשירה היא רבה, וילדים רבים סובלים מבעיות של קשב וריכוז והתפתחות - למה זה? לפני מספר שנים מעט מאוד אנשים ידעו על קיומם של המרכזים ל"התפתחות הילד", והיום המרכזים הללו "קורסים" מעומס רב, איך הגענו לזה?
לפני חמישים שנה רוב התושבים במדינה חיו בצניעות ובחוסר גשמי רב, אך הייתה שמחה רבה, הדור שנולד לאחר מכאן זכה ליותר שפע גשמי, הם זכו לנתינת יתר ולחוסר גבולות, לכן היום ישנם ילדים רבים מפונקים וחסרי גבולות, אותם ילדים היום בתור הורים שקועים בעצמם כתוצאה מנתינת יתר, לא לוקחים את הילד לתפילה כי הוא יכול להפריע לנו להתפלל, ולא מבינים שמגיל 6 הילד צריך להצטרף לאבא לתפילה כך הוא מחנך אותו לתפילה, רבים חשוב להם אחרי העבודה ללכת "למכון כושר" ולא להגיע מיד לבית ולתת מעצמם לילדים, המחשב משמש תחליף לדברים רבים, כך ילדים רבים נופלים לתוך סכנות גדולות , ואח"כ שהילד מדבר בצורה לא טובה ומתנהג לא יפה, אותם הורים אומרים "הוא לא יודע להתנהג הילד הזה!" כאילו לא מדובר בילד שלהם, וכך בחיי היום יום זוגות רבים נפרדים , כי לא יודעים לוותר אחד לשני, אנשים לא מבינים שהצלחה בחינוך ילדים וזוגיות היא תוצאה של " הקרבה " , רק אדם שיודע להקריב מעצמו למען זוגתו וילדיו הוא זוכה לראות ישועות רבות.
הציווי בתורה הוא על הבאת קורבן מכם- המילה מכם היא ר"ת של מידה כנגד מידה כמה שאדם יקריב כך הוא יזכה שקורבנו יעלה למעלה ויצליח, הצלחה בחינוך ילדים היא תוצאה של הבאת "קורבן " בפני הבורא כל יום , כי הילדים שלנו הם בניו של הקב"ה.
והקורבן כל יום הוא בצורה אחרת , יום אחד מוותרים על שנת צהרים בשבת , יום אחד לא נוסעים לסוף שבוע, יום אחד לא הולכים לאירוע משפחתי עם הילדים וכ"ו.
ככל שאדם יביא קורבנות לבורא עולם מהסוג הזה מידי יום הוא יזכה לראות את ילדיו הקטנים ו"הטהורים" גדלים וממשכים בשמירת מצוות ועושים נחת רוח לבורא עולם כמו קורבן על המזבח בבית המקדש.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2011 13:32 |
|
| |
פרשת צַו
" צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו, א)
רש"י מפרש אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון הכיס.
בתחילת הפרשה מובא הציווי על הקרבת קורבן עולה, זה קורבן שנשרף איך שהוא בצורה מלאה, ולא מזכה את הכוהנים באפשרות לאכול ממנו ולהשתמש בעור של הקורבן.
בקורבן זה לכוהנים לא היה רווח מיוחד או הנאה מסוימת לכן התורה מצווה אותם במילה צו שהוא לשון זירוז, ובד"כ אדם צריך זירוז במקרים שהוא לא זוכה לתועלת מהם, לעבודה אדם מזדרז כי כל איחור יוריד לו מהמשכורת החודשית, אבל פה לא ירד ולא יעלה לכהן דבר מהקרבת קורבן העולה.
לא מכל דבר בחיים אנו רואים תוצאה מידית , לפעמים לוקח שנים לראות הישגים בעבודה או בחינוך ילדים, אבל התורה מצווה אותנו להידבק במידה חשובה והיא מידת הזריזות, המידה הזו כך אומר " האורחות צדיקים" היא התכשיט לכל המידות , אנו רגילים לראות קצינים בכירים בצבא עם עיטורים על החזה , על הצלחות בקרבות והפגנת אומץ לב ותושיה, אך לא כל אחד מאיתנו קצין או לוחם, אבל ניתן לראות את ה"עיטורים" שהוא זכה להשיג בחיים ויש לראות על מה הוא זוכה ליום קבלת צל"ש, זה תלוי ברמת מידת הזריזות שלו. ככל שאדם זריז בעבודת הבורא כך הוא זוכה להצלחות בחיים, המילה שמחה היא תוצאה של המילה זריזות, אדם זריז הוא אדם שמח!
נשמע קצת לא הגיוני? בד"כ אנו חושבים שאדם עשיר הוא אדם שמח, אבל זריז?
כן מי שזריז זוכה לשמחה בחיים, אדם שקם מוקדם בבוקר במיוחד אם הוא זוכה להיות ער בשעה "הכי יפה" ביממה 6 בבוקר ולהתפלל לבורא עולם אותו אדם זוכה לראות שמחה בחייו.
אדם שמתפלל שחרית בשעה 6,הוא אדם שמח יותר מאדם שמתפלל בשעה 8?
התשובה לכך מובאת דרך קורבן העולה , המטרה של הקורבן הזה הוא כפרה על דברים נסתרים מן העין ואלו המחשבות, המחשבות של אדם אין להם כיסויי, שאדם מדבר הוא יכול לסגור את פיו , אבל על המחשבה אין שליטה.
על הרהורים כאלו אומרים חז"ל, ש"הרהורי עבֵרה קשים מעבֵרה" (יומא כט.). ייתכן שכוונתם לומר, שקשה יותר להימנע מהרהורי עבֵרה מאשר מן העבֵרה עצמה.
קורבן העולה היה נשרף לאורך כל הלילה כדי לכפר על המחשבות של האדם במשך הלילה, אדם שלא שמר על העיניים במהלך היום , הדבר גורם לו להרהורי עברה בלילה שהם קשים מלעבור על העברה, ולכן הקורבן נשרף לאורך כל הלילה ולשון הזירוז צו בא לומר לאדם לקום מוקדם לעבודת הבורא, שאדם קם מוקדם בבוקר לתפילה הוא משלים את הקורבן שנשרף בלילה וכך הוא עושה תשובה שלמה על המחשבה הפסולה, אם הוא ימשיך לישון עוד הוא ימשיך לחשוב ואף לחלום על דברים פסולים ולמרות שהוא פיזית לא עשה עברה, הדבר גרוע מכך, שינה עד מאוחר מביאה לידי בטלה ובטלה מביאה לידי עצבות.
הזריזות היא מידה חשובה, שאדם קם בבוקר מוקדם היום שלו נראה אחרת מאשר אדם שקם מאוחר לעבודה כל אותו יום מתנהל בצורה לא טובה, מספיק שהוא מגיע באיחור של שעה וחצי לעבודה, וזה משנה לו את כל היום התוצאה של העצלות הזו היא צער וכעס, הוא עצבני וכועס ואם הוא נותן שירות בתפקידו בעבודה , רמת השירות שלו יורדת באותו יום כי הוא עם הכעסים שנכנסו לו בגלל האיחור שלו בבוקר, אבל אם הוא היה קם בזמן לתפילה ומגיע לעבודה 15 דקות לפני הזמן היום שלו היה יותר מוצלח, מתן השירות נעשה טוב יותר ללקוחות בשובו לבית מתנהג בסבלנות לבני המשפחה שלו ולסביבה הקרובה ובשיעור התורה הוא היה מבין יותר את הנלמד, כל זה כתוצאה מהתחזקות במידה אחת והיא מידת הזריזות, הזריזות לעבודת הבורא הביאה אותו למצב שהוא שמח בחייו ולא חלילה ההפך, לכן התורה מצווה אותנו להזדרז , במיוחד במקומות שיש חשש לחיסרון כיס, לא צריך לחפש קמעות וסגולות אלא לקום בבוקר מוקדם להתחיל את היום בתפילה ולתכנן את לוח הזמנים במהלך היום בצורה נבונה שתוביל אותנו לדרך הנכונה.
" וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ו, ד)
רש"י - בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן.
בעבודת הכהן בזמן שהוא היה מוציא את הדשן, לובש בגדים פחותים יותר לעומת הבגדים שהוא היה לובש בזמן עבודת הקורבנות. מובא בשם הגמרא בשבת קי"ד שאדם צריך ללמוד מכך ולהחליף את בגדיו של ימי החול לבגדי שבת.
אנו למדים שאף אישה הנמצאת בבית עם הילדים ולא הולכת לבית הכנסת , עליה להחליף את בגדיה לכבוד שבת למרות שהיא לא יוצאת מהבית, החלפת הלבוש היא לכבוד השבת והחג, מצביעה על הדרך בה היא מכבדת את בעלה ומראה לו שהוא חשוב לה ומטרת אופן הלבוש שלה היא רק לכבודו, היא מייפה את עצמה רק בשביל שהוא ימצא חן בעינה ולא למען אחרים. הלבוש נותן הרגשה טובה ולא טוב שאישה תשאר עם החלוק שהיא מנקה בו את הבית בזמן שכולם יושבים לאכול, כי האישה היא הציר המרכזי של הבית הכל מתנהל לטובה בזכותה ובתור בת מלך היא אמורה להתלבש בהתאם.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 17:06 |
|
| |
פרשת שמיני.
"וישמע משה וייטב בעיניו"
משה רבינו היה תמיד המדבר, והכל היו שומעים מפיו, רק הפעם הזאת היה הוא השומע ואהרן המדבר, כפי שנאמר: "וידבר אהרן אל משה" (פסוק י"ט) ששמע משה את ההלכה מפי אהרן.
בא איפוא הכתוב ומספר לנו: "וישמע משה - וייטב בעיניו" השמיעה הזאת נשאה חן בעיניו. הוא נוכח לראות, כי מוטב לשמוע מאשר לדבר...*-- 6 *
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 17:56 |
|
| |
 בפרשת החודש בא ניצוץ אור חדש, שיוכל להיות כבריה חדשה ממש... (שפתי צדיק) שבת שלום =) _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 00:30 |
|
| |
הבחור ומעשהיה אתם תותחים !!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2011 19:04 |
|
| |
=)
"והדרת פני זקן ויראת מלוקיך"
מצינו במדרש שאם מקיים והדרת פני זקן - מכבד תלמידי חכמים, הריהו זוכה לויראת מאלוקיך- ליראת שמים.
הגמרא מספרת על רבי זירא, שכשהיה נחלש מתלמודו, היה הולך ויושב בפתח בית מדרשו של רבי נתן בר טוביה, ע"מ שיקום מפני החכמים שעברו על פניו ויקבל שכר אל כך, אמנם אסור לקיים מצוה ע"מ לקבל פרס, אלא רבי זירא התכוון לשכר של יראת שמים - ולשכר כזה מותר להתאוות...
שבת שלום!  _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2011 14:33 |
|
| |
*מאלוקיך "ולקחתם לכם פרי עץ הדר"... ואנו אוגדין כל המינים ביחד, רמז שאין הקב"ה מתרצה לישראל עד שיהיו כולן לאגודה אחת, שנאמר: "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", אימתי הקב"ה מתעלה? בזמן שכולנו נעשים אגודה אחת... שבת שלום! _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2011 18:35 |
|
| |
שבת שלום וישר כוח על החידושים=]
אפשר גם להוסיף?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 13:58 |
|
| |
מכירים את זה שאתם רוצים לעשות משהו, ואתם יודעים שזה לא באמת טוב,
אבל אתם מוצאים איזה 100000 תירוצים למה כן צריך לעשות את זה, ולמה זה מועיל וכו'..?
--
בפרשת השבוע שלנו [בהר] כתוב:
'וְלא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתו'
הקוצקר קצת משנה את הפסוק, ואומר שזה בעצם >>
"לא תונו איש את אמיתו"
ז'תומרת שבעצם אבאל'ה שבשמים אומר לנו פה ש..
אנחנו יכולים למכור לאחרים סיפורים מפה ועד השמים שאנחנו עושים הכל למטרה טובה,
אבל מי שבאמת יודע למה באמת אנחנו עושים דברים זה קודם כל [ה' כמובן, אבל גם] אנחנו.
אנחנו לא יכולים לשקר את האמת שלנו.
יכול להיות שאת גולשת עכשיו באינטרנט באמת בגלל שאת מתקרבת פה יותר לה' [את אפילו קוראת כאן ד"תים :P], או כי את באמת צריכה לדבר עם מישהי, או בגלל סיבות אחרות שבאמת טובות.
אבל מצד שני - יכול להיות שאת פה סתם בשביל לבזבז ת'זמן, או כי אין לך כוח לסדר ת'חדר.
רק א-ת יודעת מה באמת התשובה לשאלה הזו.
וזה לא רק בקטעים שמרחיקים אותנו מה', אלא גם בעבודת ה' עצמה, אנחנו לפעמים מקיימים מצוות לא מהסיבות הכי נכונות [שלא יובן לא נכון - ברור שצריך להמשיך לקיים את המצוות תמיד, כי 'מתוך שלא לשמה - בא לשמה', אבל אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על ה'לשמה' הזה..]
לדוגמה, אנחנו היחידם שיודעים אם אנחנו באמת הולכים עכשיו להתנדבות בגלל שאנחנו רוצים לעזור, בגלל שזו מצווה,
או שאנחנו עושים את זה בשביל שנקבל פידבק מהחבר'ה, או בשביל להתחמק מללמוד למבחן שיש לנו מחר.
תחשבו שנייה על זה שבאמת כ---ל מעשה שלנו יכול להיות לשם שמים, אם רק באמת נעשה אותו מהסיבות הנכונות. ז'תומרת שכל מעשה שלנו פה יכול להיות מצווה.
אבל איך באמת אנחנו יכולים ליצור מצב שכל דבר שאנחנו עושים יהיה לשם שמים?!
אם נפסיק לשקר לעצמנו. אם נפסיק לומר לעצמנו שאנחנו עושים דברים טובים, כשאנחנו יודעים בלב, עמוק פנימה, שאנחנו לא.
אין קטע סתם לשקר על עצמנו, אם נעשה את זה - לא נוכל להתקדם לשומקום, כי נחשוב שאנחנו 'מושלמים'..
קצת באיחור חחח לא נורא
|
|
|
|
|
|
