בס"ד
קצת ארוך, מקווה שתהנו...
נס קורח הוא הוכחה לשלמות נבואתו של משה
הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ח ה"א) מונה את הנסים שעשה משה רבינו במדבר, ומחלק בין נס מעמד הר סיני שבא להוכיח את אמיתות נבואת משה, לבין נסים אחרים, שנעשו "לפי הצורך, הוצרכנו למזון – הוריד לנו את המן, צמאו – בקע להם את האבן, כפרו בו עדת קורח – בלעה אותם הארץ". כלומר, נסים אלו נעשו כדי לענות על צורך כלשהו, אך משה אינו זקוק להם כדי להוכיח את עובדת היותו שליח האלוקים.
הגדרת הרמב"ם את מעשה קורח כשייך לקבוצה השניה תמוהה היא. הרי אומרת התורה: "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי. אם כמות כל אדם ימותון אלה לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה וגו'" (טז,כח-ל). כלומר, מתבטא משה באופן מפורש ואומר שפתיחת האדמה תחזק את אמיתות נבואתו, כיצד אם כן אומר הרמב"ם שמעשה זה עונה על צורך אחר?
הגדרת הרמב"ם את מעשי קורח היא "כפרו בו עדת קורח". בודאי שאין כוונתו שקורח כופר בכל דברי משה. הרי כל חפצו הוא להתמנות ככהן גדול, ולהקריב קרבנות במשכן. אם נבואת משה אינה אמת, מנין לו שזהו המקום בו בחר ה' להשרות שכינתו, ומנין לו שישנה גדולה הגנוזה בתפקיד זה. קורח נכלל בין בני לוי. הכתוב אודות מעשה העגל אומר שנאספו אל משה "כל" בני לוי, כלומר גם קורח מכללם. אז הוא האמין לדברי משה שהעגל אינו ראוי. מדוע דווקא כאן נתעורר קורח לוויכוח?
גם בשעה שנחלק הוא על משה, ומשה מציע להם לבדוק את עצמם במבחן הקטורת. משה מזהיר אותם שכולם ישרפו ורק האחד אשר יבחר ה' ימלט. שואלים חז"ל : וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו (להיכנס לסיכון הזה), ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, על כן בטוח היה שהוא האיש שימלט. משאלת חז"ל ומתשובתם למדנו שברור להם שקורח מאמין לדברי משה שכל מקטירי הקטורת ישרפו, כי אחרת אין מקום לשאלתם (ולא מובנת התנהגותו כלפי חבריו, אותם מפקיר הוא לאש הקטורת, כי הרי יודע הוא שרק אחד ינצל!).
מדברי רש"י למדנו שקורח מתווכח עם משה בפרט אחד. סבור קורח שהקדוש ברוך הוא אמר למשה למנות כהן גדול. מאמין הוא למשה בפרט זה. אך קורח לא מאמין שבציווי נאמר גם שהכהן צריך להיות אהרן, אלא שנצטוה משה לבחור את האיש המתאים, ורק משה סבור שאהרן הוא המתאים. על כך השיב משה "ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי", לא אני החלטתי את מי למנות ככהן גדול, אלא ה' אמר לי לעשות זאת.
אלא שאם עד עכשיו משה צודק, מה קרה לקורח כעת? אם כל מעשיו של משה עד עתה מקובלים היו על דעתו, למה התעורר בשעה זו? משה מבין את רצון ה' ומוציא את ישראל ממצרים, קורע את הים, מוריד עשר דברות ועוד ועוד. עד עכשיו משה צודק, ורק בעניין הבנת הכהונה טועה משה?
הסבר הדבר פשוט. כל עוד מדובר על מעשים שאינם נוגעים ישירות לכבודו של קורח. כל הכבוד למשה. ברגע שהדבר נוגע לשאלה אישית, האם ראוי למנות לכהן גדול את אהרן או אדם אחר. כאן חש קורח שלמשה יש נגיעה אישית, ואין אפשרות לסמוך על כושר השיפוט שלו. שוכח קורח נקודה חשובה. את אותה שאלה שהוא שואל על משה, ניתן לשאול עליו. אולי משה צודק גם בפרט הזה, כפי שהוא צדק בכל מעשיו עד עתה, ואולי הסיבה לחוסר שביעות רצונו של קורח הינה רצונו לכבוד אישי? שאלה זו תלויה באויר מפני שקורח נוגע בדבר ואינו מסוגל לחשוב כך. על משה יכול הוא לחשוב שהנגיעה האישית מטעה אותו. אבל על עצמו? לא יעלה על הדעת!
אם נהרהר רגע קט עלולים אנו למצוא בתוך כל אחד מאיתנו "התנהגות קורחית". התנהגות שמביטה מבעד למבט אישי, שאינו כנה ואמיתי. עלולים אנו להתבטא שרב פלוני תלמיד חכם הוא, אבל החומרה שהחמיר בדבר מסויים היא חומרא פרטית שהמציא. הוא החמיר כי הוא מבית שמאי. קשה לנו להבין כי הרב הכריע על סמך ההלכה, שמה אפשר לעשות ופעמים שהיא מחמירה. גם ביחס לאדם עלולים אנו לפרש התנהגות מסויימת כלא נכונה. למרות שבמבט מהצד ייתכן שכך ראוי לנהוג. אך נטיית הלב היא לראות דברים בעיניים שלי, וממילא לשפוט לחומרה את הזולת.
חכמינו למדונו כי "הוי דן את כל האדם לכף זכות", וגם אם לעתים קשה למצוא נקודת זכות, כשמחפשים מוצאים. צריך רק לנסות.*-- 6 *
מקור: הרב דוד לאו שליט"א
 |
|
|
