טומאה, טהרה, קדושה

אם הייתם נדרשים להסביר לאדם חילוני את המושג טהור או קדוש וכן את המושג טמא כיצד הייתם מסבירים לו??????.

בכללי - לענ"ד :
כוחות קדושה,טהרה - כוחות של חיים, של יצירה,עשיה, הרחבה.
כוחות טומאה - מוות, חוסר התפתחות, צמצום.
טומאה זה מציאות - לאו דווקא עקב חטא - כמו לדוג' ווסת אצל אשה או קרי - זה לאו דווקא בגלל חטא - אך זה כוחות חיים, של יצירה, שהלכו לטמיון ולכן האדם נעשה טמא!
יש הרבה מה להאריך, אבל אין לי כ"כ כח בלי משהו ממוקד יותר..

גם כח טהרה וגם כח טומאה- שניהם כוחות רוחניים על- טבעיים.
טומאה היא בדיוק בכוון של טהרה רק שהצינור של שפע האלוקי אטום כלפיה.
השורש ט.מ.א. הוא מלשון אטימות, טמטום.

שמעתי פעם שכל כוחות הטומאה בעולם (במזרח הרחוק וכו') ניזונים ממצוות שאנחנו עושים אך לא בשלימות, מצוות שאנו עושים אך חסר בהם, משהו אטום...

אבל- לא נראה לי שתלך להסביר את זה לחילוני.. גם אנחנו לא באמת מבינים בטומאה וטהרה...
         וכפי שאמר הגיוניי, את המונח "קדושה" קל יותר להסביר.

טומאה זה דבר שהתנתק מהמקור שלו כמו דם, שכ"ז וכדו' ולכן גם מת הוא אבי אבות הטומאה, הטומאה הכי חמורה כי התנתק ממקור החיים שזה הניתוק הכי גדול שיש.

אין מה להסביר. זה מושג ערטילאי שהתורה הנחיתה עלינו. כזה ראה וקדש.

קדוש זה דבר שהופרש והובדל למטרה נעלה, אדם שמתבודד לתפילה ועבודה הוא קדוש, וכן חפץ שמיועד למטרה רוחנית גבוהה מתקדש. טהרה אפשר להגדיר כנקיון רוחני וטומאה כלכלוך רוחני. אכן בשביל זה צריך להרגיש רגש רוחני,וברוחניות כמה שיותר מרגישים יותר מבינים.
אופק, ביהדות טומאה משמשת בהגדרה גם כהיפך הטהרה וגם כהפך הקדושה.
אני לא בטוח לגבי מה ששמעת, אבל יש מושג כללי שכוחות הטומאה יונקים את כוחם מהקדושה ובלי הקדושה לא היה לטומאה קיום, איך זה עובד גם אני לא יודע.

הראיה כתב - ביהדות עניין הקדושה אינו הפורש מתענוגות העולם אלא המקדש אותם. זה העניין של קידוש החומר...

והקב"ה שנקרא קדוש קדוש קדוש, זה ג"כ מפני שהוא מקדש את החומר?!... 

אינני זוכרת את המקור אך למדתי פעם שטומאה אינה מציאות אלא העדר.
וזה מתחבר עם כל הדוגמאות לטומאה שהזכרתם הדם כשניתק ממקורו הוא חסר חיות  וכן מת הוא חסר חיים ולכן נוצר מצב של טומאה.
זה גם מתחבר עם מה שהזכרתם שכוחות הטומאה יונקים מכוחות הטהרה שכן הימצאותם של האחרונים היא בגלל העדרותה של הטהרה.
בענין הקדושה אני חושבת שהקב"ה אכן מקדש את החומר בכל מקום ומצב אך אולי הוא מכונה כך על שום היותו מובדל ומקודש. 
ויש גם את הענין של "קדש עצמך במותר לך" גם בדברים שלכאורה מותרים ישנם המגבילים את עצמם וזו קדושה.
 ולכן לדעתי 2 הפרושים נכונים.

הראיה, לא אמרתי שקדושה היא פרישות מהעולם הזה, אלא שקדוש פרושו מילולית מובדל, מופרש. ולכן גם הקב"ה נקרא קדוש כי הוא נבדל בדרכו שלו. וודאי שביהדות צורת העבודה היא ע"י העולם הזה בדווקא "קידוש החומר" אין בכך סתירה לפרוש המילולי.
אבל אם כבר הזכרת נצרות, זו בדיוק דרכם הפך הקדושה שהיא הבדלות חיובית [אקטיבית], דרכם היא דרך הטומאה, [התנזרות וכד'] וכמו שכתבה chareda שהטומאה היא העדר.

לא דייקתי, אבל בנתיים מצאתי את המקורות (ספר נתיבות טוהר).מקווה לשפוך אור על הדברים.
אמר רשב"י "אדם כי ימות באוהל" אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם
יהודי שמת מטמא באוהל, אך גוי אינו מטמא.
מקום שהסתלקה ממנו הקדושה לא נוצר חלל, אלא מציאות של טומאה,
אך כשאין קדושה אין טומאה
כמו צנצנת של דבש שכאשר היא מתרוקנת, חרקים ממלאים את תוכנה. לעומת
זאת צנצנת ריקה, אין לחרקים מה לחפש בה.

וזה רק לסבר את האוזן אך האמת היא כפי שכותב הרמב"ם (ויפה שכיון מחשבון לדעתו)
"דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן
ואינם מדברים שדעתו של אדם מכרעתם והרי הם מכלל החוקים"
אחרי כל זה כדאי להסביר לחילוני שמקור הקדושה הוא חי העולמים ותורתנו תורת חיים.  

חרדה, יפה כתבת והנה ציטוט מויקיפדיה:

על מהותה וטיבה של אותה רוח המיטמאת רבו הדעות והמחלוקות:

תודה.
המקורות שלנו הם היפים הברורים והבנויים ביותר לדעתי.