- שהופרש והובדל למטרה נעלה, אדם שמתבודד לתפילה ועבודה הוא קדוש,
- הראיה, לא אמרתי שקדושה היא פרישות מהעולם הזה, אלא שקדוש פרושו מילולית מובדל, מופרש. ולכן גם הקב"ה נקרא קדוש כי הוא נבדל בדרכו שלו. וודאי שביהדות צורת העבודה היא ע"י העולם הזה בדווקא "קידוש החומר" אין בכך סתירה לפרוש המילולי.
אבל אם כבר הזכרת נצרות, זו בדיוק דרכם הפך הקדושה שהיא הבדלות חיובית [אקטיבית], דרכם היא דרך הטומאה, [התנזרות וכד'] וכמו שכתבה chareda שהטומאה היא העדר.
כתבת אדם שהופרש למטרה נעלה, מתבודד...כך זה נראה...אבל נכון, כמו שכותב התוס' בקידושין - קדוש = מובדל ומופרש, מיוחד...לכאורה "קידוש החומר" דווקא כן נראה סותר את הפירוש המילולי, שהרי קידוש החומר זה היפך הפרישות...לא להתנתק מהחומר, לקדש אישה, לקדש על יין...הקידוש נראה דווקא חיבור בין החומר לרוח ולא פרישות...
אני מבין מה שכתבת לגב י הנצרות - אך דווקא זה לכאורה מתאים יותר למילה פרישות - הפרישות המקסימלית...
אני יכול להבין שההגדרה של קדוש היא לפרוש רק ממה שצריך ולקדש את החומר, אך זה עדיין לא מסתדר עם פירוש המילה...
אשמח אם תסביר לי...
נשלח ב-19/4/2009 14:32
לא סותר בכלל: כשאתה קורא"פרישות" "נבדל" אתה ישר מייחס לגבי רוח וחומר, לאו דווקא, חפץ נהיה קדוש ["קידוש החומר"] כי הופרש משאר הדברים החומריים למטרה נבדלת, לקדש אשה- להבדיל אותה משאר הנשים ולייחד אותה לאישות. לגבי הנצרות אפשר להרחיב, כשמתבוננים בשיטות הרוח במזרח הרחוק [מדיטציה וכדו'] אלה גם כן עוסקות בתכלית שמגיעים אליה ע"י "אין", כמה שיותר לא לעשות, לשבת בשקט, לרוקן את המחשבה ולהתנתק מהגוף, זו טומאה, העדר, מוות. ואילו ביהדות התכלית היא "יש" עשיה, מחשבה, פעילות עם החומר, זו היא הקדושה, פרישות חיובית אקטיבית, חיים. והנצרות גם בדרך טומאה, ע"י נזירות וכו' למרות שגם ביהדות יש מושג של נזירות וצומות ואולי אפילו קצת מדיטציה לא מזיקה, אבל זה במינון הראוי ולא כמטרה כי התכלית היא "יש".
נשלח ב-19/4/2009 14:54
תודה רבה על ההסבר, אך אני מצטער, לא הבנתי...
אתה אומר שדווקא זה המחבר בין החומר לרוח הוא הקדוש! - למה? למה הוא המופרש? אה, אתה אומר שהכוונה מופרש משאר בני האדם...?
נשלח ב-19/4/2009 15:05
לצורך העניין, אדם מופרש משאר בני האדם. אשה מופרשת משאר הנשים. בהמה מופרשת משאר הבהמות [קורבן] וכו'
נשלח ב-19/4/2009 16:33
אני חושב שהבנתי.
ממש תודה רבה על הסבלנות!
וסליחה על שלא הבנתי אותך כמו שצריך...
נשלח ב-12/5/2009 22:03
חרדה לדעתי קראת את מאמרה של נחמה גרייזמאן
זהו הסבר פשוט ועממי למובא בארוכה בספרי חב"ד
נשלח ב-14/5/2009 01:06
צר לי לאכזב אותך אך אינני מכירה אותה.הבאתי את המקורות.
ולפעמים גם הדברים הפשוטים ביותר יכולים להמחיש דברים עמוקים ביותר.
ולא תמיד צריכים להתפלסף ול...זלזל.
נשלח ב-14/5/2009 15:57
סליחה לא היה כאן זלזול
רק אמרתי
נשלח ב-14/5/2009 20:18
זלמון, אולי פשוט תשתף אותנו במאמרה של נחמה גרייזמאן.
נשלח ב-14/5/2009 20:38
אני לא חזק בהעתק הדבק יש אתר שלה תבדוק שם
נשלח ב-17/5/2009 12:26
מי יתן טהור מטמא טהרה שייכת רק היכן שהיתה טומאה ולא כן קדושה וד"ל
נשלח ב-18/5/2009 16:11
תקום, לדעתך טהרה היא רק בהעדר טומאה, לי זכור שטהרה זה משהו עצמי בלי קשר לטומאה כלו' לדוג' אפילו אם אדם הוא טהור יש ענין שיטבול במקוה לפני שבת או רגל כדי להוסיף טהרה על טהרתו, זה יוכח גם מעצם העובדה שיש ענין ע"פ הספרים לטבול מספר פעמים (3 או 7 וכו') והרי אחרי הפעם הראשונה כבר נטהר. אלא שטהרה זה משהו בעצם, לא רק העדר טומאה.
נשלח ב-18/5/2009 16:22
לא נראה לי שטהרה מוגדרת כהעדר טומאה.
טומאה היא אולי חוסר טהרה.
אני מתכוונת שהמצב ההתחלתי הוא טהרה.
yakov7 כתב:
אופק, ביהדות טומאה משמשת בהגדרה גם כהיפך הטהרה וגם כהפך הקדושה.
ודבר נוסף-
תהינו בעבר מה ההיפך של קדושה ואמרנו שזה טומאה,
אז נראה לי שהגעתי להיפך המדויק יותר- "חול".(רק שאין לו תואר לבנ"א.. מחולל אולי?)
ושמעתי שיש 4 דרגות, לפי הסדר מהנמוך לגבוה:
הטמא- הוא מלוכלך בדברים עכורים, החול- אין איתו כלום לא טוב ולא רע, הטהור- נקי,
הקדוש- הוא כבר משהו נעלה...
נשלח ב-18/5/2009 16:28
אופק
צודקת, באמת היפך הקדוש הוא חולין.
נשלח ב-18/5/2009 18:25
טהרה שייך רק למי שהיה טמא ? טהרה שייך רק למי שהיה טמא
