הפסוק אומר "והיית אך שמח"
ואומר על כך אחד
מאדמור"י גור כמדומני כך:
ידוע שכל פעם שכתוב בתורה את המילים : אך, רק
וכו'..
זה בעצם בא לאמר לנו על מיעוט השאר.
אם אני אומר תעשה רק את זה - זה
אומר תעשה את זה בלבד בלי שום דבר נוסף.
אומר על כך אותו אדמו"ר קדוש שכתוב
בתורה והיית אך שמח - הפירוש הפשוט הוא
שצריך להיות רק שמח ! ולא עצוב !
אבל הוא הוסיף על כך פירוש מדהים ואמר: והיית אך שמח - הכוונה אם תעשה את
עצמך כמו "אך"
דהיינו תהיה עניו - שהרי אמרנו כל פעם שכתוב אך/רק זה בא למעט -
דהיינו בא לאמר לאדם למעט את עצמו !!
ואז כאשר תהיה עניו בבחינת "אך" - תהיה
תמיד שמח!!!
_____
זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה.
בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש.
"איזה כביסה
מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה!" אמרה לבעלה.
"אולי היא צריכה סבון חדש? אולי
אוכל ללמד אותה ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?"
הבעל החריש ולא
הגיב.
וכך, יום אחר יום, חזרה האישה על הערותיה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה,
באור השמש חשופה לרוח.
כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה, תולה כביסה
נקייה.
היא פנתה ואמרה לבעלה:
"תראה! היא למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה
אותה"
"לא", אמר הבעל: "היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו".
כאלה
הם חיינו: הכול תלוי בניקיון החלון, דרכו אנו מסתכלים על המציאות.
לפני שמעבירים
ביקורת, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר...
__________
יום אחד נכנס יוסי הביתה בועט ברצפה, צועק ומאוד לא
שקט.
אבא שלו קרא לו והוא המשיך בשלו, עד שסיפר: "אני מתפוצץ! שמוליק עיצבן
אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם!
אני רוצה להרוג אותו ממש!"
אבא של יוסי, איש פשוט אבל מלא חכמה,הקשיב בשלווה
לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חבריי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי
רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!"
האבא המשיך להקשיב, הביא
מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין
שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות".
הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה
הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים עליה.
לאחר זמן מה, האב חזר
ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?"
"אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות
על החולצה!"
האבא לקח את ידו ואמר: "בא ,אני רוצה להראות לך משהו" והוביל
אותו אל מול הראי.
יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו.
ואז הביט בו האב ואמר:
"כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את
החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר.
כשאנחנו מאחלים למישהו
דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את
החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק שלנו"
(שמעתי מאבי ותמיד מרומם לשמוע שוב...)
