אסור שבבית ישראל יהיה ספר כפירה.
האדמו"ר מגור (בעל הבית ישראל) הבחין באדם שנושא חבילה הקשורה בחבל, וכדי שידיו לא יחתכו הפריד בין ידיו לחבילה עיתון ערב, אמר לו האדמו"ר: "מוטב שידיך יחתכו מאשר שנשמתך תחתך!"
אותם אנשים שמחטאים את הרבים בהדפסת עיתונים דומים, לאנשים שאוספים אשפה ברחובות, ההבדל בין אוספי האשפתות לאותם מחטאי הרבים, הוא שאוספים האשפתות אוספים כדי לשרוך את האשפה, ואילו מחטאי הרבים אוספים זוהמות ושורפים את נשמות הקוראים.
בישיבה בכפר חסידים למד בחור שסבל משטפי דם מהאף, ולעיתים קרובות היה מקבל שטף דם נורא, הבחור זה היה נגוע בקריאת עיתונים פסולים, עבר מרופא לרופא ושום דבר לא עזר, עד שהלך לפרופסור ידוע שם אשר קבע שצריך לנתח, ביום הניתוח נכנס הבחור לר' אליהו לופיאן לקבל ברכה, ר' אליהו שוחח איתו ומקד את השיחה בעיתונים הפסולים, ביקש ממנו הרב לקבל על עצמו לא לקרוא את אום עיתונים, הבחור חשב שיוכל להפטר מהרב וניסה להתחמק, אך ר' אליהו לא הרפה ואמר לו: "אם אתה לא מקבל חבל על הניתוח!" , הבחור נורא נבהל וקבל על עצמו את הקבלה הנ"ל, ברך אותו הרב ולימדו מה צריך לכוון בברכת רפאנו, הניתוח באמת הצליח, אחרי שנים היה מאורע מעניין הבחור לא התגבר על עצמו לקח עיתון וקרא, מייד קיבל שטף דם נורא! כולם היו מבוהלים ורצו לר' אליהו שלא רצה לשמוע בשום פנים ואופן! רק אחרי שהבחור קבל אל עצמו בקבלה גמורה שיותר לא יקרא עיתונים פסולים.
הסטייפלר כותב שבעיתונים הטמאים שמלאים זוהמה כלולים ג' העברות החמורות. ויש איסור גדול לעיין בהם, גם הילדים והנשים בכלל האיסור: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם" , אמרו חז"ל, "אחרי לבבכם" – זו כפירה, "ואחרי עינכם" – הרהורי עבירה, וכך הקורא בהם מאבד זיק של יראת שמים ואמונה ומתחייב בנפשו ונפש ב"ב וגורם לעצמו צרות בעוה"ז ובעוה"ב, והכל תלוי הדבר בעקרת הבית להישמר ולשמור שכל מיני זוהמות בל יראה ובל ימצא בבית, ובזכות זה תזכה לברכת ה' בעולם הזה ובעולם הבא.
יצר הרע מאוד מגרה בנו לכן בפתחים של טומאה צריך לגדור גדרים של קדושה.
בבית מדרשו של הרב מישקובסקי הגיע אורח הנושא חבילות על שכמו ובהם תשמישי קדושה, דרך הסוחרים שהם שמים את מרכולתם בבית הכנסת, אותו סוחר העמיד את מרכולתו על השולחן בבית הכנסת ליד התנור, ניגש הרב לשולחן ומבטו נתקל בספרים חיצוניים, הרב לא התמהמה רגע וקיים מצוות "ובערת הרע מקרבך", לקח את הספרים וזרק אותם לתנור, אמר הסוחר לרב: "הרב קיפח את פרנסתי, איך אפרנס את ב"ב?" אמר הרב: "עבור הספרים שזרקתי אשלם לך ממיטב כספי, אבל על מה שאמרת איך אפרנס את ב"ב, אין אדם רשאי לעשות מסחר מספרי מינות וצריך לחפש מקור פרנסה אחר", והבטיח לו שיעזור לו לחפש מקור פרנסה אחר, הסוחר אמר תודה לרב וסיכמו שמחר לאחר התפילה ייגש לרב וידברו בנושא, למחרת ניגש הסוחר לרב וביקש להזכיר את העניין, השיב הרב שהתחיל לעשות השתדלות וביקש להזמין אליו הביתה את הכומר שבעזרתו ישיג לאותו סוחר משרה הגונה, הסוחר נבהל ושאל כיצד? ענה לו הרב שזה פשוט, "לפני שבוע סיפר לי הכומר שהגוי שהיה מצלצל בבית התופת שלו הלך לעולמו ועדיין אין מישהו שיחליף אותו", וביקשו לתת את התפקיד לסוחר, ניבהל הסוחר מאוד ואמר: "הרב חושב שאני יהיה סגן לכומר לעבודה זרה", ענה הרב: "חשוב בעצמך, לצלצל בשביל לעורר גויים משנתם ללכת לבית אידם אתה ניבהל אך במכירת ספרי מינות לילדי ישראל אתה מעורר אותם ללכת לעבוד עבודה זרה אינך ניבהל?"
אמר "החפץ חיים" כי ספרי מינים גרועים מעבודה זרה ממש כי הספרים הם בבחינת עבודה זרה מדברת וממשיכים את הקוראים לעובדה.
סליחה על האריכות, אם אתם מעדיפים בקצרה אז להגיד ווקשה....
למרות שעדיף יותר קצרים כי ככה קוראים את הכתוב.......
קיצרתי כמה שיכולתי... 
)
