עוד כניעה לשיגעון - רדיו קול חי

תרגע.

אבי שליט"א (שהוא רב חרדי) תמיד אמר לי אם יש לך ברירה לעשות עסקים עם המאפיה או עם חרדים, תעשה עם המאפיה. כי למאפיה יש כללים, לחרדים אין.

מכיוון שאינך לד קטן, כדאי שתפנים שתפנים ומחלת החרדה אינם הולכים ביחד.

למה הינך סבור שרדיו אינו זקוק לגוף פיקוח וועדה מבקרת?!

אולי גם מאכלים אינם זקוקים לכך?!

כשם שאני מקפיד לאכול מאכלים שהוכנו לפי התורה כך אני מעוניין גם לשמוע השמעות שהוכנו על פי התורה, ובפרט כאשר העומדים מאחורי רדיו קול חי אינם (מבחינתי) האנשים המהווים דוגמה ומופת לצידקות הדור.

אני חושב שמה שמעצבן אותך הוא - שהעומדים בראש 'משמרת הקודש והחינוך' הם אנשים שלא לרוחך. ואם אני צודק - הרי שאני פוטר את תלונתך במנוד ראש כאומר: "כך דרכו של עולם פעמים שמהלכים המתבצעים בו הם לרוחינו ופעמים שלא..."

להזכירך רק שמשמרת הקודש והחינוך לא כפו על רדיו קול חי לבצע כל פעולה ובסה"כ נראה לי שפרסום המכתב הוא ספין של רדיו קול חי האמור לייצג אותם כערוץ רדיו הראוי לשימוש בבתי ישראל החרדים.

שרפ, או בעצם המנהלים: אני ממליץ לחסום את שרפ לכתיבה בפורום, זהו פורום של חרדים המעוניינים להישאר חרדים ולהיות גרועים יותר מהמאפיה, ולשם מה להעניק למשמיצן זה הרשאת כתיבה?!

תוקן על ידי יהודים ב- 07/04/2009 11:38:22

האם החולקים על יהודים סוברים שבאופן עקרוני אין מקום לפיקוח על תקשורת? או שהם רק מבהירים את החילוק הפורמלי בין מנגנון פיקוח כזה לבין פיקוח על כשרות המאכלים?

נהי שבוועדות'לך דהשתא רב הנזק על התועלת, וא"צ להאריך, ברם אילו היה הדבר ביידינו האם פשוט לנו שתקשורת יהודית צריכה להמשיך להתפתח בדומה לתקשורת הכללית, דהיינו משיקולים מסחריים בלבד או שמא יש לערב בה כח נוסף?
 

בכל דבר הנעשה בידי שומרי תורה, יש לערב כוח נוסף, שהרי כל מגמתנו היא להרבות כבוד שמים.
אין זה אומר כלל שיש להפקיד כוח זה בידי גורמים חיצוניים. כל יהודי כשר ראוי לאימון, שהוא יעשה את הדברים על צד היותר טוב. אם לא יעשה כן, יימנעו יהודים טובים מלצרוך את שירותיו ויעברו למתחרהו שיעשה זאת טוב יותר. אם לא יהיה מתחרה, יקימו אותו.
אין טעם להפוך את החיים לגן ילדים.

ההבדל השני שהבליע אמנון, חשוב יותר מההבדל הראשון.
גם ניבול פה או ליצנות, הם מצרכים שפעם אחת היא לעיתים קרובות יותר מידי. ההבדל הוא שכאן אפשר לומר ש'אני לא תינוק' ותודה אני מסתדר לבד ויכול להחליט. בייצור מאכלים זה לא שייך, כי לא אדע לעולם מה אכלתי ובוודאי שלא אדע מראש מה אני עומד לאכול.

במילים פשוטות: תפקידה של מערכת כשרות אינה להחליט במקומי אלא לעדכן אותי, כדי שאוכל להחליט בעצמי. ברדיו זה לא שייך. וכי אינני יודע מה ראוי לשמוע ומה לא? לא מתאים לי, לא אשמע.
מדוע יחליט מישהו מה אני צריך לשמוע? במה עדיפה החלטתו על החלטתי?

מעבר לזהות המחליטים הנוכחיים, שדבר שפתיים אך למחסור ואין להם קטגור מוצלח יותר מאשר הם עצמם, גם בזמן בית הדין הגדול שישב במקום אשר יבחר ה', לא החליטו במקום אנשים, אלא שמקום שהיתה פירצה של עוברי עבירה.
אף אחד לא היה צריך חותמת של שמעון בן שטח. אלא שאם היתה עבירה פרוצה, היו בית הדין שולחים וכופים עליה.

ומה יעשה בעל תחנת רדיו שקיבל זיכון לשידורים עבור דתיים והתכנים שהוא משדר בפועל מביאים היזון חוזר (פידבק) - כי אינם מתאימים לציבור היותר דתי?!

חובה עליו להימנע מלהיזקק לגוף העוסק בסינון תכנים שאינם מתאימים לציבור החרדי?!

אם הוא היה חפץ בשיפור השירות, הוא היה מוצא לו יועץ חכם ומבין דבר.