ראינו הרבה נוכלים המתחזים למשיח בן דוד !

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קיט עמוד ב
========================================
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבזו בה תלמידי חכמים שנ' ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים
ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת י"י עד אין מרפא והוא שאמרו כל המבזה תלמיד חכם
אין רפואה למכתו

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ד ד"ה יט ואמרו
=============================================
ועל כן דבר אליהוא על החטא ההוא בפרט, כי הוא מן העבירות החמורות והמפסידות את
הנפש. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיט, ב): כל המבזה תלמיד חכם אין לו
רפואה למכתו מפני שחלל את התורה, שנאמר (דברי הימים ב לו, טז): "ויהיו מלעיבים
במלאכי האלקים וגו' לאין מרפא".

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

מנורת המאור פרק ה - תלמוד תורה עמוד 366
=================================
 אמ' רב יהודה, לא חרבה ירושלם אלא בשביל שבזו תלמידי חכמים, שנא' ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דברו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. אמ' רב יהודה אמ' רב, כל המבזה לתלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. וכתב הראב"ד המבזה את תלמידי חכמים מנדין אותו, וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום, ונותנין אותו לחכם. והמבזה את תלמידי חכמים ברבים, אפי' אחר מיתה, בית דין מנדין אותו, והם מתירים לו נדויו כשיחזור בתשובה. אבל אם היה החכם שנידוהו בשבילו בחיים, אין מתירין לו עד שירצה החכם שנידוהו בשבילו. והחכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ, ואינו צריך לא עדים ולא התראה, ואין מתירין לו עד שירצה החכם, ואם מת החכם קודם שהתיר לו נדרו באין שלשה ומתירין לו. ואם רצה החכם למחול לו ולא נידהו, הרשות בידו. הרב שנידה לכבודו, חייבין כל תלמידיו לנהוג בו נידוי כמנודה, אבל תלמיד שנידה לכבוד עצמו אין [הרב] חייב לנהוג בו נידוי, אבל כל העם חייבין לנהוג בו נידוי. וכן מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל, מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא. מנודה לעירו אינו מנודה לעיר אחרת, מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו. בד"א שנידוהו מפני שבזה תלמידי חכמים, אבל אם נדוהו על שאר דברים שחייבן עליהם נדוי, אפי' נדהו קטון שבישראל, חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נדוי עד שיחזור בתשובה.
על עשרים וארבעה דברים מנידין את האדם. א' המבזה את החכם ואפי' לאחר מותו. ב' המבזה שליח בית דין.
 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

שו"ת בנימין זאב סימן רפז ד"ה בב"מ פרק
=====================================

אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו והמבזה ת"ח נקרא אפיקורוס
ומגלה פני' לתורה כדאית' בסנהדרין פרק חלק רב ורבי חנינא אמרו אפיקורוס זה המבזה
ת"ח

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

שו"ת מהריט"ץ (ישנות) סימן קנה ד"ה ועוד דאמאי
============================================
ביאור דברי הרמב"ם ז"ל כאשר ביארנו וכן תמצא בכל אותו הפרק שכתב עון גדול הוא
לבזות את החכמים ולא כתב תלמידי חכמים וכן כל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם
הבא אפי' בדברים אם יש עדים חייב נדוי והמבזה את החכם אפי' לאחר מותו וכו' הרי
בכל אלה כתב החכם ולא כתב ת"ח משמע כמו שביארנו.

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ד סימן נ ד"ה הנה החטא
===============================================
הנה החטא היותר גדול הוא של ביזוי גדולי תורה וחכמיה ומנהיגיה, כמפורש בשבת קי"ט
ע"ב דא"ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, ואמר רב יהודה
אמר רב כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. ובפרק חלק (סנהדרין דף צ"ט ע"ב)
נקרא בשם אפיקורוס לרב ורבי חנינא, ובשם מגלה פנים בתורה שלא כהלכה לר' יוחנן
ורבי יהושע בן לוי. וברמב"ם (פ"ו מת"ת הי"א) איתא דזהו שאמרה תורה (ויקרא כ"ו
י"ד) ואם בחוקותי תמאסו, מלמדי חוקותי תמאסו, וגם שהוא בכלל כי דבר ה' בזה
(במדבר ט"ו ל"א).

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ ד"ה על כל
=====================================

על כל פנים בנידון דידן אין ספק שהעושים כן נכשלים באיסור חמור, וגדול עונם
מנשוא, שהם שמים את ראשי הישיבה ומוריה ומחנכיה ללעג וקלס בדברי ליצנות והיתול,
ועליהם נאמר: כמתלהלה יורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח).
וכבר אמרו חז"ל (שבת קיט ע"ב): לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים,
שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת
ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו
רפואה למכתו. וגם השומעים לא ינוקו מעון חמור זה, וכמו שאמרו בבבא מציעא (פד
ע"ב), במעשה של רבי אלעזר ברבי שמעון שנענש על ששמע זלזול תלמיד חכם ושתק. ומכל
שכן אלה השומעים ומתבדחים ונהנים מבזיון של תלמידי חכמים שעונשם גדול. ואף בסתם
לשון הרע, שהוא גם כשהדברים נכונים (כמבואר בפסחים קיג ע"ב), יש עונש חמור
לאומרו ולמקבלו, והמקבלו יותר חמור מן האומרו, כמבואר בערכין (טז ע"ב). וכן פסק
הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות דעות הלכה ג'). וסיים הרמב"ם, שאסור לדוד /לדור/ בשכונתו
של בעל לשון הרע, וכל שכן לשבת עמו ולשמוע את דבריו.

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

אנציקלופדיה תלמודית כרך כו, [כבוד חכמים] טור תקעד
=================================================

עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנוא אותם 70 . ואמרו: לא חרבה ירושלים אלא
בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר "ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו -
היינו, מלמדי דבריו71 - וגו' עד עלות חמת ה' בעמו" וגו'72. ואמר רב יהודה אמר
רב: כל המבזה תלמיד חכם, אין רפואה למכתו73, ויש סוברים שהוא זה הנקרא
"אפיקורוס*"74, ויש סוברים שהוא אפילו חמור ממנו, ונקרא "מגלה פנים בתורה שלא
כהלכה"75, כלומר מעיז פניו כלפי עוסקי תורה76, ועל המבזה את החכמים נאמר: כי דבר
ה' בזה77, ואין לו חלק לעולם הבא78, בין המבזה תלמיד חכם בפניו ובין המבזהו שלא
בפניו79, ואף על המבזה חכם לאחר מותו אמרו: כל המספר אחר מיטתם של תלמידי חכמים
נופל בגיהנום80, וכל שכן בחייהם, שהם מצטערים בכך, ויש מן הראשונים שכתבו שהמספר עליהם לאחר מותם
מכוער יותר מאשר המספר עליהם בחייהם. בטעם שהמבזה את החכמים נקרא בוזה דבר ה'
ואין לו חלק לעולם הבא, ביארו ראשונים שהוא לפי שיש בכיבוד של החכמים והישרים
תועלות גדולות, והמבזים את התלמיד חכם ויראתו, מבטלים את התועלות הללו,
ומבטלים הידיעה שעבודת ה' יתברך ויראתו ותורתו היא היסוד לנפש האדם, ומראים את
ההיפך בהנהגתם, וכאילו אומרים שאין העבודה עיקר, והם מחללים את התורה, על כן
יאבדו מתוך הקהל. אף תלמידי חכמים שאינם נוהגים כבוד זה בזה, כתבו ראשונים שהם
גורמים לתורה שתתחלל על ידם, שהבריות אומרות "אוי לו למי שלמד תורה"
אפילו התחיל החכם קצת במריבה, אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות.

70. רמב"ם ת"ת פ"ו הי"א; טוש"ע יו"ד רמג ו.

71. רמב"ם שם; טור שם. ועי' מהרש"א וגיה"ש לרעק"א שבת קיט ב, ש"מלאכי האלהים" הם
החכמים, כמו שמצינו שנקראו כן בכמ"ק, ועי' לח"מ שם.

72. דהי"ב לו טז. שבת שם; רמב"ם שם: עד שביזו בה כו'; טור שם. ועי' רמב"ם שם,
שזה שאמרה תורה: אם בחקתי תמאסו (ויקרא כו טו), הכוונה היא שאת מלמדי חוקותי
תמאסו, ועי' תו"כ שם פרש' ב ורש"י עה"ת שם, שהמשך הכתוב: ואם את משפטי תגעל
נפשכם, כוונתו לשונא את החכמים. ועי' רש"י חגיגה ה א ד"ה מבעט, ע"פ קדושין לג ב,
שימיו מתקצרים, ומ' קצת מלשונו שהדברים אמורים במבזה כל חכם שהוא, (ולא רק במי
שהוא מבעט ברבותיו).

73. שבת שם, ע"פ סוף הכתוב בדבה"י הנ"ל: עד לאין מרפא.

74. רב ור' חנינא בלשון ראשון סנהדרין צט ב, וע"ע אפיקורוס, ושם שנחלקו בו
ראשונים להלכה. ועי' פסקי הריא"ז שם בטעם הדבר, שהואיל והוא מבזה אותם הריהו
ככופר בדבריהם. ועי' גמ' שם ק א ורש"י שם ד"ה כגון, (בדברי רב פפא בדעת ר' יוחנן
וריב"ל שם בלשון שני), שאף המכנה ת"ח בלשון גנאי, הרי הוא בכלל אפיקורוס. ועי'
רמב"ם תשובה פ"ג ה"ח, שלא מנה את המבזה ת"ח בין האפיקורוסים, (ועי' ציון 78),
ועי' כס"מ שם שתמה, ועי"ש הי"ד. ועי' שע"ת שבציון 375. וע"ע הנ"ל ציון 27
ממהרי"ל, שמ"מ שחיטתו כשירה, שאיסור זה נראה קל בעיניו ומורה בו היתר, ולכן אינו
חשוד לעבור על שאר האיסורים.

75. רב ור' חנינא בלשון שני בסנהדרין צט ב, וכן אמרו בדעת ר' יוחנן וריב"ל בלשון
ראשון שם, ועי"ש בדעתם בלשון שני, שמשמע שהמבזה חמור אף מזה. ועי' כס"מ תשובה
פ"ג הי"ד, שכ"פ הרמב"ם להלכה, עי"ש הטעם. ועי' המאורות מו"ק יז א (עמ' נז)
מהרא"ש מלוניל, שביזוי החכמים הרי הוא כחילול השם, ע"פ הדרשה שבציון 33 ואילך.

76. רש"י סנהדרין צט ב ד"ה מגלה.

77. במדבר טו לא. עי' סנהדרין צט א, שאמרו בלשון אחד שהמקרא הזה אמור על
אפיקורוס ובלשון אחר שהוא אמור על מגלה פנים בתורה, (ועי"ש לשון נוסף), ועי'
לעיל בגדר מבזה ת"ח; רמב"ם ת"ת פ"ו הי"א; טוש"ע יו"ד רמג ו.

78. משנה סנהדרין צ א, באפיקורוס, עי' לעיל; רמב"ם ת"ת פ"ו הי"א, ועי"ש תשובה
פ"ג הי"ד, שעבירה זו קלה יותר מאותן העבירות שמנה אותן שם, שהעושה אותן אין לו
חלק לעולם הבא, ומ"מ הרגיל בה אין לו חלק לעוה"ב; טוש"ע יו"ד רמג ו. וע"ע
אפיקורוס, ושם על שאר דיניו.

79. רבינו יונה בשע"ת ש"ג סי' סב. ועי' ציון 777. ומשמע שאף המבזה ת"ח מסוים,
ולא את כל החכמים דרך כלל, הרי הוא בכלל אפיקורוס, וכ"מ בגמ' סנהדרין דלעיל,
וכ"מ בגמ' שם שבציון 374 ואילך, וכ"מ ברמב"ם ת"ת פ"ו הי"ב, וכן נקט בפשיטות
בשו"ת משיב דבר ח"ב סוס"י ח, ועי' שו"ת ר"ע הילדסהיימער ח"א יו"ד סי' רל.

80. ר' יהושע בן לוי בברכות יט א, לפי' תוס' ומאירי שם, ועי"ש שהוא דורש כן
מהכתוב. ועי' מעדני יו"ט שם פ"ג סי' ח אות ד, שי"ג "מיתתן", ואף לגי' "מיטתן",
אין הכוונה דוקא בשעה שמוליכים אותם לקבורה, אלא לאחר שמתו. ועי' ערוך ע' אחר,
הובא בגמ' שם עה"ג, ש"אחר מיטתן" היינו שהוא מספר עליהם שנטו מדרך הישר, ועי'
רא"ש שם: לפי שהם בחזקת שעשו תשובה, ומשמע שהוא מספר עליהם שעשו דבר עבירה.

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *