אליהו - נביא, קוסם או אולי כימיקאי.....

"גם אצל חנוך "
 את חנוך אף אחד לא זוכר ולא מכיר. חוץ מפרטים בודדים, טכניים ברובם, הנמצאים בפרשת בראשית, וגם "ויתהלך חנוך את האלוקים" איננו פרט מזהה, אלא אמירה כללית.

"לייבוביץ ודאי היה נתלה על דברי הרמב"ם "

אין הכי נמי.

"לא השבת בעניין עקרותה של שרה אמנו "

מה אני צריך להשיב? רק הסברתי את הכוונה המקורית של דברי שלמעלה. הם לא סותרים את דברי שלמטה. ולכן גם לא את דבריך. אני אדם מאמין, אני מאמין בתורה שניתנה לנו ומאמין גם בחשיבה הגיונית מה יש? זה לא סותר. לפחות לדעתי. 

"רק לדמיין את ההצגה הגדולה שאליהו בטח עשה סביב כל הטקס... שופכים מים והופה... אש.... וכולם כורעים משתחווים ומודים: ה' הוא האלוהים..... גאד, הוא בטח נחנק מצחוק. "
מי איכא מידי דלא רמיזא באורייתא? (וכי יש דבר שאיננו רמוז בתורה?)
"ויהתל בהם אליהו" כתיב.

"מה שמתמיה אותי בכל הסיפור הוא, השימוש שעשה אליהו בתופעה הזאת."
ראשית, קשה לקבוע אם אליהו רימה, כי ייתכן שהיו קודים ניסיים שהיו מקובלים בין המאמינים בא-לים למיניהם, קודים שאכן נתנו אפשרות לראות באש ההיא תופעה ניסית שמראה על אלוקים אמיתי ש"עומד" מאחורי הנביא. (מה זה עומד? הרי אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה. ממש אפשר להחנק מצחוק, איך שאתם קוראים את דברי ולא שמים לב לפשלה הבסיסית הזאת. אני פשוט כופר, וגם חושב שלקב"ה יש גוף, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שאני רק מהתל בכם ע"י מילים, כדי לגרום לכם להאמין בקב"ה, וכל זאת כדי לזכות מלגה מהאקדמיה לבידור. אבל כמובן שלא זו הכוונה במילה "עומד" , וזה פשוט).

ושנית, ייתכן שעצם העובדה שאליהו ידע את מה שידע לגבי יצירת האש - ידיעה זו עצמה באה לו רק מתוך הבנות שסתרו את האמונה האלילית של עובדי הבעל. למשל, אם יש מי שעובד לשמש, ויש מי שעובד לירח. ניתן לומר ששניהם עובדים למקורות אור בעולם, אלא שאחד רואה את הגדולה בהארה העיקרית בעולם, והשני רואה את הגדולה להאיר היכן שיש חושך. המאמין בקב"ה, שהוא מקור הכל, יאמר: זו גדולה וזו גדולה, והגדולה האמיתית היא עצם היכולת להאיר, ולא איזה דרך ספיציפית של להופעת האור. אם למשל, יעמדו שלושתם בפני בעיה: איזה אור הכי מהנה את האדם. אז העובד לשמש יאמר, שהאור הגדול ביותר הוא המהנה את האדם. העובד לירח יאמר, שאור המפציע מהחושך מהנה יותר, כי נותן לאדם את התחושה שלעולם תהיה לו תקווה. והעובד לקב"ה יאמר: זה לא משנה, לפעמים זה נכון, ולפעמים זה נכון.

אם יש עם אחד שסובר, שמשטר מונרכי הוא המשטר הנכון ביותר. ועם שני סובר, שדווקא המשטר הרפובליקני עדיף. עם ישראל, יקח את כל הדעות, וישתמש בכל אחד במקום אחר. וגדולתו של עם ישראל, שהוא מסוגל להבין שהוא איננו שונה גם מהגזעים השחורים. בשונה מגאי הגזע הלבן, שרואים עצמם כעליונים. רק עם ישראל מסוגל לעשות משני אנשים שלושה דעות. 'שאלו נא בגוים מי שמע כאלה'. (מקור הפסוק הוא בספר ירמיה. וזה נאמר שם על פורענות ישראל. וגם נאמר 'מי שמע כזאת מי ראה כאלה' וזה נאמר על הנחמה. גם בפורענות וגם בנחמה עם ישראל הוא יוצא דופן. לא 'עליון'. אלא: יוצא דופן. יוצא דופן יכול להיות ככוכבי השמים, וגם כעפר הארץ.) עם ישראל מסוגל להגיע לכל מקום, אין לך כל ארץ וארץ שלא הגיעו אליה כמה יהודים והשתלבו בתרבותה. אין ספק, שבכך עם ישראל הוא העם האוניברסלי ביותר. גם אמריקה נעשתה לאוניברסלית, רק מפני שבאו אליה מכל הארצות. אבל כמה עמים כבר יכלו להשתלב בכל מקום ובכל תרבות כמו עם ישראל? גם לאמריקאים זה יהיה קשה. עם ישראל גם שמר על אחוותו. כי הוא ידע, שלמרות הדעות השונות והמנוגדות שקיימות בו - הכל הוא בגדר 'אלו ואלו' - הכל בא ממקור צור ישראל, ומכור מחשבתו. וע"י השמירה על האחווה, הוא מפרה את הדעות מאחד אל השני ומהשני אל הראשון בחינת רצוא ושוב. ואז הדעות שוב יוצרות תת-דעות חדשות. וחוזר חלילה.

כשירמיה אומר "ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים, ועמי המיר כבודו בלא יועיל". הוא לא המציא סתם איזה אמירה דמגוגית. עם ישראל הוא באמת היחיד שמסוגל להמיר את אלהיו בן רגע ע"פ הבנה חדשה. שאר העמים בדר"כ נשארים איש במקומו. ואינם מחפשים כל מיני דברים חדשים. אבל עם ישראל, אצלו הכל 'בכל מכל כל' (ראי ברמב"ן על הפסוק וה' ברך את אברהם בכל, בראשית כ"ד א', שישנה מידה מיוחדת הנקראת "כל", שהיא מידה מיחודת הנמצאת אצל הקב"ה, והיא מייצגת את כל הטובה בעולם.). עם ישראל, כאשר הוא מתפלל אז 'ויתפללו אליך דרך ארצם'. אבל הגויים, גם אם הם מאמינים בה', אז 'וישתחוו לו איש ממקומו'. היהודים אינם משתחוים במקומם. רק ארצם היא מקומם. ורק בית המקדש הוא בית התפילה שלהם. אמת, שהקב"ה מנדב את בית תפילתו גם ל'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'. אבל

ספרו המייצג של עם ישראל בעולם, הוא 'ספר הספרים', הוא הספר היחיד שקיבל מקום כה מכובד בקרב כל כך הרבה תרבויות. אמנם לא תמיד מכובד, אבל כבר אמרתי, שיוצא דופן הוא בכל מקרה. ספר הספרים הפך לספר יסוד גם אצל שתי הדתות המובילות במספר מאמיניהם בעולם. ורשמית לפחות, ספר יסוד הקודם לספר היסוד שלהם עצמם, ולא רק כרונולוגית, כי הספר הזה הוא התשתית עליה נבנתה דתם, וגם הם מסכימים שמתוך זה הם צמחו.

בקיצור, הייחוד של היהדות הוא ביכולת ההכלה של הרבה דברים יחד. כשם שארצו מכילה מדבר והרי שלג בשטח קטן, ומהווה גם מוקד אמצעי בין היבשות. אז נכון, שטכנית נמצאו דרכים לעקוף. וגם היום אמריקה היא מרכז גדול. אבל העיקרון נשאר. עם ישראל יהיה בכל מקום, כשם שאלוקיו, מלא כל הארץ כבודו.

מלבד זה שזה מצער שמבטלים ראיה בשל בורות בטענה שאף אחד לא זוכר את חנוך, זה גם מלמד על הקלות בלתי נסבלת של שטחיות בדבר הטענות שאליהו לא מת, ובטח שאינו ראיה לכך שגם הוא לא מת וגם על קברו אי אפשר להתפלל - אולי במקרא הפסוק כתוב בכלליות אך מכיוון שזה טיבו של המקרא שהוא כתוב בראשי פרקים, בחידות ובמשלים, הופקדו חכמי התושב"ע לפרש לנו את האמור והם פרשו שהכתוב ויתהלך חנוך את האלוהים שהוא הגיע לידי הכרת האלוהים - אם אתה מאמין בתורה שניתנה לנו הרי שאין תורה שבכתב מבלי תורה שבעל פה.


 

_________________

 אני לא ממש מבין מה אתה רוצה ממני. כתבתי כעובדה, שאת חנוך אף אחד לא זוכר, וכמעט אין אדם שיכול לומר מי הוא היה ומה עשה. גם אמירה כמו שהוא הגיע לידי הכרת האלוקים היא כללית מאוד (לא פחות מהאמירה 'ויתהלך חנוך את האלוקים').

כתבתי את דברי כדי לענות על שאלתך "אז למה אותו לא מביאים אלינו חי ?". לשיטת לייבוביץ', מכיוון שאנשים לא מתעניינים בו ובשיטתו (כלומר לא מתעניינים בחנוך ובשיטתו בעבודת האלוקים).
לשיטת מתנגדיו, מכיוון ששיטתו (של חנוך) אינה עניין לנו.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 10/04/2009 16:29:55

אין כאן עניין להתעניינות או אי התעניינות בדמותו או בעבודת ה' של חנוך מה גם שלא היתה לו שיטה או עבודה יחודית משלו - אתה יכול לתאר לעצמך כי כמו שמסופר על האבות שקיימו את התורה עוד קודם שניתנה כך גם חנוך -  רק עמדתי על העובדה שבדיוק כמו שסוברים שאליהו לא מת על סמך הכתוב במקרא, כך חנוך לא מת על סמך הכתוב במקרא .
לשאלתי למה אותו לא מביאים אלינו חי ?  אתה כותב שאף אחד לא זוכר אותו מי היה ומה עשה, ואני שואל מה לדעתך זה אומר על אותם הטוענים שאליהו לא מת על סמך הכתוב במקרא,  ושאינם זוכרים או מכירים שחנוך לא מת על סמך הכתוב במקרא.

_________________

בראשית פרק ה' ( באדיבות סנונית מאגר ספרות הקודש)

 ו וַיְחִי-שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אֱנוֹשׁ.  ז וַיְחִי-שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  ח וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.   ט וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-קֵינָן.  י וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  יא וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.   יב וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מַהֲלַלְאֵל.  יג וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  יד וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.   טו וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-יָרֶד.  טז וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  יז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.   יח וַיְחִי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-חֲנוֹךְ.  יט וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  כ וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.   כא וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מְתוּשָׁלַח.  כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  כג וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.  כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.  כה וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-לָמֶךְ.  כו וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  כז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.  כח וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן.  כט וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.  ל וַיְחִי-לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  לא וַיְהִי כָּל-יְמֵי-לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.   לב וַיְהִי-נֹחַ בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

_________________

הרב מיימוני

בתקופה הקדומה היו ידועים דברים שהיום לא יודעים, למשל בנית הפירמידות, בנין ההכותל המערבי מה שאתה רואה היום, וכ'

הידע בכימיה לא היתה זרה להם, להזכירך כי המלח שאנו משתמשים היום ואז, מורכב מ -נתרן -וכלור, ncl   בתהליך כימי  פשוט- למי שיודע-, אפשר להפריד בין הכלור והנתרן,  ואז יש לך את הנתרן הנקי המתלקח כאמור על ידי מים.

רק  לנקודת מחשבה בנפרד- הכלור- הוא רעל חריף ומסוכן ביותר, וכן  הנתרן,  אבל ביחד זה חומר אכיל ושימושי בכל בית. ודוק