בית פורומים הנה ימים באים

ספירת העומר

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/4/2009 12:58 לינק ישיר 
ספירת העומר

מהו העומר?

בימי בית המקדש, היה עם ישראל מביא קרבן מיוחד של שעורים ביומו השני של חג הפסח (ויקרא כ"ג, י'). קרבן זה נקרא "קרבן העומר", ומשמעותו המעשית לעם הייתה שלאחר הקרבתו הותר השימוש בתבואה החדשה של אותה שנה.

התורה מצווה אותנו להתחיל ולספור ספירה מיוחדת, במשך חמישים הימים המובילים לחג השבועות, החל ביום השני של פסח (ויקרא כ"ג, ט"ו), הוא יום הקרבת העומר. זוהי תקופה חשובה של צמיחה אישית ובדיקה עצמית, שבאה כהכנה לקראת חג השבועות, אשר חל בסוף 50 הימים.

שבועות הוא היום שבו עמדו בני ישראל למרגלות הר סיני וקיבלו את התורה, ובתור שכזה, נחוצה לקראתו תקופת הכנה בת שבעה שבועות. המפרשים אומרים ששוחררנו ממצרים רק על מנת שנקבל את התורה ונשמור את מצוותיה. לכן, צוּוִינו למנות מיומו השני של חג הפסח עד ליום מתן התורה - להראות עד כמה גדולה השתוקקותנו לתורה.

איך סופרים את העומר?

ספירת העומר נעשית מדי ערב לאחר צאת הכוכבים (בערך 30 דקות לאחר השקיעה), שהוא למעשה ראשיתו של היום הבא על פי היהדות (בבתי הכנסת סופרים את העומר לקראת סוף תפילת ערבית). אם אדם שכח ולא ספר את העומר באחד הערבים, עליו לספור אותו במשך היום, אבל בלי ברכה.

כדי לספור נכון את העומר, צריכים למנות גם את מספר הימים וגם את מספר השבועות. לדוגמא:

<*>בימים 1-6 נאמר רק את מספר הימים. למשל: "היום ארבעה ימים בעומר".

 

בימים שהם שבועות שלמים - 7, 14, 21... - אנחנו אומרים כך: "היום אחד ועשרים יום, שהם שלושה שבועות, בעומר".

בכל שאר הימים אנחנו אומרים לפי הדוגמא: "היום שלושים ושלושה יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים בעומר".

(הספירה המתאימה לכל יום נמצאת ברוב סידורי התפילה, חפשו בתוכן העניינים את "ספירת העומר")

 

לפני הספירה יש לעמוד ולומר את הברכה הבאה:

<*>ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר.

 

(מכיוון שאנחנו מברכים על ספירת העומר, לא מזכירים בפה את מניין הימים לפני הספירה של אותו לילה, אחרת יוצא, מבחינה מסויימת, שכבר קיימנו את מצוות הספירה טרם זמנה ולא נוכל לברך עליה כשנרצה לקיימה שנית.)

 

מותר לומר את הברכה הנ"ל על ספירת העומר רק אם שני התנאים הבאים מתקיימים:

  1. ספירת העומר מתבצעת בלילה.

     

  2. לא הפסדנו ספירה של אף אחד מהימים הקודמים.

 

זאת אומרת, שאם מישהו שכח לספור את העומר יום שלם ולא נזכר לפני הערב הבא, הוא צריך להמשיך בספירה בימים הבאים - אבל בלי ברכה.

למה אי אפשר להמשיך ולספור בברכה, אם פספסנו ספירה של יום אחד?

הסיבה היא, שלגבי העומר כתוב בתורה: "שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, ט"ו), ובמילים שלנו: "שבעה שבועות שלמים". לכן, על פי רבים מהפוסקים, אם דילגנו על יום אחד, תקופת 7 השבועות כבר לא יכולה להיחשב כ'תמימה'. ומכיוון שהמצווה כבר לא מתקיימת ככתבה וכלשונה, לא נוכל לומר עליה את הברכה.

הגבלות בימי ספירת העומר

התלמוד מספר שלרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים, שנפטרו באופן טראגי בתקופת העומר, מכיוון "שלא נהגו כבוד זה בזה". לכן, במשך 33 ימים, מפסח עד ל"ג בעומר, אנחנו נוהגים מנהגי אבלות כדלהלן:

  1. לא מתחתנים.

     

  2. לא מאזינים למוסיקת כלי נגינה, בין אם חיה ובין אם מוקלטת (מוסיקה ווקאלית מותרת).

     

  3. לא מסתפרים ולא מתגלחים.

 

[שימו לב: על פי חלק מהמנהגים, תקופת האבלות של 33 הימים מתחילה כמה שבועות מאוחר יותר - בא' באייר, ומסתיימת בג' בסיוון].

48 קִניינים

כל יום מימי הספירה מקושר באופן שונה ל"ספירות" הקבליות, מקור ההנהגה האלוקית בעולמנו (ראו את סדרת "תורת הקבלה"): כל אחד משבעת השבועות מקושר לאחת משבע הספירות, וכל יום בשבעת השבועות מקושר אף הוא לאחת מאותן שבע ספירות - כך מתקבלים 49 צירופים. בכל יום בעומר, אנחנו מתמקדים באספקט שונה של הספירות, בתקווה להגיע לשיפור רוחני באותו תחום ספציפי.

מכיוון שתלמידיו של רבי עקיבא גילו ליקוי ביחס בכבוד הראוי זה כלפי זה, אנחנו מאוד משתדלים, בימי ספירת העומר, לחפש אחר הדרך הטובה ביותר לנהוג בבני משפחותינו, בחברינו ובכל מכרינו, כדי שנוכל 'לתקן' (מבחינה רוחנית) את שגיאות העבר.

באשר להכנה למתן תורה, המשנה (אבות ו', ה') אומרת שהתורה נקנית בארבעים ושמונה קניינים - כלומר, חוכמת התורה נרכשת בלימודן וקנייתן של 48 תכונות ומידות. שיטה פופולארית להכנה רוחנית לשבועות היא ללמוד מדי יום את אחד משיעוריו של הרב נח ויינברג בסדרה - "48 דרכים לחוכמה".

ל"ג בעומר

ל"ג בעומר, היום ה-33 בעומר (ל"ג=33), מציין את יום פטירתו של אחד מגדולי חכמי התלמוד - רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה נערכת "הילולה" גדולה, מכיוון שעל פי המסורת גילה רבי שמעון ביום מותו את סודות הזוהר, ספר היסוד של תורת הנסתר (הקבלה) היהודית.

מזה מאות שנים, רווח בל"ג בעומר מנהג ה'עלייה לרגל' לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. באותו יום עולה ציבור של כ-25,000 יהודים למירון - שם הם רוקדים, מתפללים, וחוגגים את המתנות הרוחניות הנפלאות שהנחיל לנו רבי שמעון. אנשים רבים מקימים שם אוהלים במשך ימים קודם לכן בציפייה לקראת היום הגדול.

המדורות המרשימות שעליהן טורחים הילדים בארץ במשך שבועות ארוכים קודם החג, באות לסמל את ההארה הרוחנית הרבה שירדה לעולם ביום זה על ידי רבי שמעון בר יוחאי.

***

 

לחצו כאן בכדי להגיע לעמוד הבית של ספירת העומר




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2009 13:04 לינק ישיר 

בס"ד

להבין עניין מצוות הקרבת וספירת העומר

להקריב העומר ביום שני של פסח שנאמר והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת (ויקרא כ"ג י"א). לספור כל אחד שבעה שבועות שנאמר וספרתם לכם (ויקרא כ"ג ט"ו). (ש"ב ש"ו): הנה העומר הי' בא משעורים שנק' מאכל בהמה בגמ' (פסחים ג' ב') וסודו מבואר בארוכה בפע"ח שער המצות (שער ספה"ע ספ"ו) ובטעמי מצות פ' אמור נת' תמצית הענין כי שערה ב"פ מנצפ"ך עם האותיות ע"ש ולהיות כי המל' בפסח בקטנות (ר"ל אחר יום ראשון שמסתלקים כל המוחי' שנמשכו בליל ראשון כמ"ש לעיל במצות אכילת מצה) ואין לה רק הה"ג ע"כ מקריבים שעורים בו ביום, והנה ע"י הקרבת קרבן העומר נמשכו אלו הה"ג בבחי' פנימי' ואח"כ ניתן לנו מצות ספירת העומר לומר היום יום אחד לעומר עד מ"ט ימים שעי"ז נמשכו בחי' המקיפים כי מהבל הדבור נעשה אור מקיף כידוע וכללות הכוונה בספה"ע הוא להגדיל ז"א (ונוקבא) במ"ט ימי הספירה לאט לאט כל מה שהגדיל בליל פסח שאז הוצרך לכך לשעה בלבד לפי שהיו הקליפות יונקים מה"ח וה"ג שבדעת שז"ס מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט"ז ו') ואח"כ ע"י הספירה נבלעים הדמים בפנימיותו וז"ס א' דאהי' עם הדם שנעשה אד"ם דז"א ולכן מן זש"פ עד שבועות מ"ד ימים כמנין דם כי דם נעכר ונעשה חלב וכמבואר פרטות סדר כניסת ה"ח וה"ג הנ"ל בזו"נ ופרטות סדר כניסת המוחי' שם בפע"ח עד שבשבועות נגמרו כניסתם אז מקריבים שתי הלחם להיות אומן את היונק בלחמה של תורה כו': וביאור כל זה, הנה מבואר בזהר בלק (קפ"ח ב') ע"פ והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' (במדבר ט"ו י"ט) האי קרא על עומר התנופה אתמר וכי לחם הארץ שעורה איהו (פי' שהמל' לחמה העיקרי הם ה"ח שמכוננים אותה בסוד והוכן בחסד כסא (ישעי' ט"ז ה') ואם כן היכי קרי לשעורה שהיא ה"ג לחם הארץ) לאו הכי ואנן שעורה מקרבינן בגין דשעורה קדמאה לשאר נהמא דעלמא שעורה איהו שעור ה' דהא אתר ידיעא הוא בשיעורא דה"א (שר"ל שהגבורות מהם נבנית תחלה ואח"כ החסדים ולכך קוראם לחם הארץ וז"ס שיעור ה' ה"ג ומהם נבנית המלכות ה') עכ"ל הזהר והמק"מ שם. ולהבין כ"ז ענין שיעור ה' שהוא ענין בנין המל' מהגבורות, יש להקדים מ"ש במרכבת יחזקאל ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה (יחזקאל א' י"א) פי' כנפיהם הוא דחילו ורחימו של המלאכים שהם כמשל הכנפים בעוף שבהם ועל ידם מעופפים כלפי מעלה ופורחים למחוז חפצם ותשוקתם כן המלאכים שנק' עופות כמ"ש רז"ל ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל (זח"ג כ"ו ב') המה פורחים באור אהבת תשוקתם או ביראתם להסתלק למעלה ליכלל במקורם וז"ס בוערות כמראה הלפידים (יחזקאל א' י"ג) שהוא רשפי אש של התשוקה שעולה כשלהבת למעלה, ובחי' זו של כנפיהם הם פרודות ומחולקות זו מזו זה עובד באהבה וזה ביראה כמו פני ארי' שבמרכבה הוא אל הימין שעפיפתו והסתלקותו ליכלל במקורו הוא בבחי' אהבה וז"ס כארי' ישאג (הושע י"א י') והוא מחנה מיכאל, ופני שור מהשמאל שעבודתו בבחי' יראה שור גועה מחנה גבריאל ופני נשר הוא מלאכים שעבודתם

כו, א

ועפיפתם במדה ממוצעת בין אהוי"ר והיא מדת הרחמנות כדכתיב כנשר יעיר קנו (דברים ל"ב י"א) [וע"ז נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י"ט ד') כי מחמת שהיו ישראל בגשמיות בחומר ובלבנים בשעבוד מצרים לא היו ראוים לזכות לעילוי הנפלא דמ"ת שדבר ה' עמהם פב"פ כ"א ע"י התעוררות רחמים רבים עליהם] והטעם שכנפיהם פרודות הוא מצד התחלקות האור והחיות הנמשך להם ממקורם בשינוי המהות והאיכות כי הנה כל שפעם וחיותם הוא מבחי' דיבורו ורוח פיו של הבורא ית' וכמובן ממארז"ל ועוף זה מיכאל כו' הנז"ל שמצירופי אותיות אלו שאמר ה' בשי"ב נברא מיכאל ומחנהו וגבריאל ומחנהו ועד"ז בכולם ובחי' דיבור הוא הנק' בשם מלכות שמים כי דבר מלך שלטון שהמלך מנהיג ממלכתו בדבור וז"ס בהבראם (מנחות כ"ט ב') בה' בראם שהמל' הנק' דבור נק' ה' לפי שהוא בחי' ההבל שהוא מקור לכל האותיות ונק' אות קלילא דלית בי' מששא, והנה בחי' דיבורו ית' מתחלק לה' מוצאות שכמו עד"מ באדם הבל הדבור מתחלק בה' מוצאות כן בחי' מל' ורוח פיו ית' הנק' ה' מתחלק לה' מוצאות שהוא ענין התחלקות האור והחיות הכללי למדריגות ובחי' שונות ומובדלות זו מזו וזהו ענין ד' חיות שבמרכבת יחזקאל הם ד' מחנות שכינה שהם מחנה מיכאל מחנה גבריאל כו' שהם בחי' שונות לפי שכל א' מקבל ממוצא מיוחד נבדל מזולתו, אך מה שאינן אלא ד' ולא חמש הוא לפי שמוצא החמישי אינו מכלל המוצאות הנמשכות לנבראים כמו ד' מוצאות הנשארים אלא הוא מקור הכוללם יחד שממנו יתחלקו אח"כ בפרט לבחי' שונות הגם שממנו נמצאים אותיות גיכ"ק והיינו מפני שנאמר חכו ממתקים (שה"ש ה' ט"ז) פי' כמו שהחיך גשמי יש בו מעלה מיוחדת שירגיש הטעמים והתענוג שבמתיקות וכיוצא וכמ"ש וחיך אוכל יטעם (איוב י"ב י"א) וכמו"כ חיך הרוחני הוא בחי' חכמה שבו הוא סוד הטעמים וגילוי תענוג העליון שבכל עולם לפי ערכו גלוי תענוג אלקי הנמשך ומאיר בו מאא"ס ב"ה שהוא מקור החיים ומקור התענוגים הוא בבחי' החכמ' שבו ח"ך מ"ה ולכן נז' בע"ח שטעמים בכתר וגם בחכ' ע"ש כי הכתר הוא מקור התענוג ונמשך ומאיר בחכמה הנק' עדן והנה בחי' ח"ך שבה' מוצאות הוא בחי' חכמה שבדבור שכולל כל המוצאות שתחתיו (כמ"ש בזהר ובע"ח בסוד כולם בחכ' עשית (תלים ק"ד כ"ד)) הפרטיים ופעמים כשיהי' גילוי הארה ממוצא זה הכללי אזי יהי' יתרון עצום עד להפליא במלאכים המקבלים ממוצאות הפרטיים וז"ס עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב') בין שר של מים מיכאל ושר של אש גבריאל שאין מכבין זא"ז מחמת גלוי הארה למעלה מבחי' החיות התמידי הנמשך לכאו"א בפרטות ממקורו שהוא המוצא שלו שבגלוי הארה זו יתבטלו ממציאותם וישתוו יחד וז"ש היא מתהלכת בין החיות (יחזקאל א' י"ג) שהוא בחי' ה' דשם הוי' מקור ד' מוצאות הפרטיים ובל' הקבלה הוא ענין זיווג חך וגרון ונק' יחוד חו"ב ר"ל גלוי הארה מחכמה שבדבור שהוא מקור הד' מוצאות בהם ביתר שאת מכפי התמיד ואז עושה שלום במרומיו כי לגבי בחי' זו כולם מתבטלים כאחד ועונין ואומרים קדוש מחמת השראת אא"ס שבחכמה וז"ס ופניהם (יחזקאל א' י"א) בזקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לוכנפיהם לומר שפניהם פי' פנימיותם אינן פרודות כמו וכנפיהם, שפנימיותם הוא בחי' הארת גיכ"ק שמהחך שכוללם יחד ובחי' זו קמה וגם נצבה מעלה מעלה ולכן יש עליו טעם זקף גדול בחי' זקיפה ועלי' גדולה (ע' מ"ש הינוקא שם דקצ"א ב' זקיף טעמא לעילא):

והנה עכ"פ כנפיהם שהם פרודות בהתחלקות אופן העפיפה וההסתלקות כלפי מעלה סיבת זה מהתחלקות החיות שמד' מוצאות הנ"ל כי כפי אופן החיות הנמשך לו כך

כו, ב

הוא מהות עבודת המלאך ההוא לפי שהחיות מאיר בהם בבחי' גילוי שהוא נמשך מבחי' דיבור ועלמא דאתגלייא הנ"ל וע"כ ממילא המלאך הוא באהבה ותשוקה נגלית וע"ד שהיו הפרות שנשאו את הארון גועות ואומרי' שירה מחמת שנשאו את הארון שהוא עלמא דאתגלייא נשפע עליהם שפע אלקי להיות משוררות וגועות וכמ"ש וישרנה הפרות (שמ"א ו' י"ב), והמשכת והתחלקות החיות זו נק' שעורה שעור ה' פי' שיעור ומדה הנמשך מבחי' הה' בחי' היא מתהלכת בין החיות להיות מתחלק לד' מוצאות ולהיות נמשך לד' מחנות שכינה לכל א' במדריגתו ולהיות מדריגת כל אחד ואחד מובדל ומופרד מחבירו, ובאמת זהו שיעור ידוע וקצוב משימ"ב שלכן נק' המלאכים עומדים שעומדים מעת בריאתם בשי"ב בלי שום גרעון ותוספת וגם מה ששעורה הוא בשי"ן שמאלית מורה על בחי' הגבורה כמו וסביביו נשערה מאד (תלים נ' ג') וקדמונים אחזו שער (איוב י"ח כ') כמו שער בנפשו (משלי כ"ג ז') לפי שהמשכת והתחלקות החיות הוא ע"י בחי' הגבורות שהם מפרידות ההבל להיות צירופי אותיות שונות וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וזעים מחיל כסא וכנודע והם הגורמים להיות התחלקות ממוצא הח"ך לד' מוצאות כנגד ד' מחנות שכינה הנ"ל וגם כל א' מתחלק לרבוא רבבות מלאכים שונים ומובדלים זה מזה ע"ד הנ"ל וכמבואר אצלינו במ"א ע"פ [היש מספר לגדודיו (איוב כ"ה ג')] ולגדודיו אין מספר (גמ' חגיגה י"ג ב') סיבת ההתחלקות לפי שגם החסד שהוא מקור מחנה מיכאל כלול גם מהגבורה וכן הגבורה דגבריאל כלולה ג"כ מהחסד רק שההפרש הוא בענין הגילוי וההעלם שבמיכאל החסד ואהבה בגילוי והיראה היא בהעלם ובגבריאל להיפך ויש במחנה מיכאל רבבות בחי' שונות באיכות האהבה והתכללותה מכל המדות וכן בגבריאל והתחלקות זו הוא ע"י שינויי הצירופים הנמשכים ממדת מל' דבר ה' וסיבת שינויי הצירופים הוא מחמת הה"ג הנ"ל שהם הנמשכים במל' בראשונה וכמשל באדם שממדה א' שבלב כשיפרשנה בדבור תתחלק לחלקים רבים כמספר התיבות שבכל תיבה יש חלק זעיר שם מני כללות האהבה והיינו ע"י הגבורות שמצמצמים את המדה ומחלקים אותה וכמבואר אצלינו באריכו' בענין פרה אדומה ע"ש וז"ס שעורה שעור ה' השיעורים הנמשכים מה' עילאה הנ"ל בבי"ע שזהו ע"י הגבורות ולכן נקראת לחם הארץ וקדמאה לשאר נהמי דעלמא כי התחלת בנין עלמא דאתגלי' בחי' ארץ שהוא בחי' מלכות דבר ה' אינו אלא ע"י הגבורות, ואח"כ נמשכים בה החסדים שהם סוד החטה וכמ"כ בארץ הלזו הגשמית שמקבלת ממל' דמל' דעשי' שבתוכה מל' דיצי' שבתוכה מל' דבריאה שבתוכה מל' דאצי' היא מוציאת פירותיה ג"כ כסדר הזה כפי שמקבלת דהיינו בתחלה השעורה ששרשה מה"ג הנ"ל שעל שמם נקראת שעורה כי הם הנקראים על האמת כן מטעם שנת"ל ואח"כ החיטים הנמשכים מהחסדים:

ב) והנה חג הפסח נקבע בחדש האביב עת קציר שעורים ואז נצטוינו ממנו ית' ויתעלה להקריב לפניו ב"ה מנחת העומר מן השעורים והיינו כדאי' בר"ה דט"ז אמר ר"י משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, פי' שאנו מעלים השפעת המלאכים שמבחי' שעורה הנ"ל שהכהן בחי' חסד מקטירה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה וע"י העלאה זו יוכל אח"כ לחזור ולהיות המשכת השפע למלאכים לכאו"א לפום שיעורא דילי' שז"ס שעורה שעור ה' וכמשנת"ל ומשם יומשך אח"כ ג"כ השפע למטה ברוחניות בנפשות הבהמיות של הישראל וגם בגשמיות וז"ס כדי שתתברך לכם כו'. וביאור הענין הנה מצינו שהמלאך

כז, א

נק' בשם ה' כמ"ש בהגר ותקרא שם ה' הדובר אליה (בראשית ט"ז י"ג) וכן יכול המלאך לומר ע"ע כאילו הוא העושה הדבר בכחו כמש"ש שוב אשוב אליך כו' (בראשית י"ח י') הנה נשאתי פניך כו' (בראשית י"ט כ"א) והטעם כי מלאך הוא ל' שליח לפי שהם שלוחי השפע שעל ידם אא"ס ב"ה משפיע הארתו לעולמות וכל אשר בהם להחיותם ועד"מ השליח שהוא איננו מדבר שום דבר מדעתו כ"א מה שהושם בפיו ונמצא שהוא רק כלי להולכת השפע והגעתה מן המשפיע אל המקבל ולכן מתייראים מן שליח המלך אע"פ שהוא פחות המעלה מצד עצמו מאימת דבר המלך ופקודתו אשר שם בפיו, וכ"ז הוא לפי שהמלאכים הם בבחי' ביטול מצד גילוי אלקותו המחי' אותם מעלמא דאתגלייא ונמצא שכשהמלאך אומר הנה נשאתי כו' היינו שאור ה' שבתוכו הוא המדבר וכמו שיש מלאכים שלוחים מלמעלה להוליך השפע למטה כך יש מלאכים שמקבלים ההעלאת מ"ן ואתעדל"ת של הישראל ומביאים אותם לפני ה' וכמו שמצינו בזהר בענין המלאכים המקבלים את התפלה והיינו משום שא"א לקול ודבור גשמי של אדם לעלות למעלה ולהתכלל במקורו כ"א ע"י שיזדכך תחלה ע"י המלאכים כמו שא"א להיות התלבשות הנפש בגוף כ"א ע"י ממוצעים דהיינו ע"י הדם שהוא הנפש וגם הדם עצמו הוא גשמי אלא באידים הרוחני' שהדם מעלה ע"י חמימות עצמו ועי"ז מתאחדים כחות והתפשטות הנפש כן עד"מ המשכת החיות מאא"ס ב"ה בעולמות וכן העלא' אותיות ודיבורו של הנברא בא"ס ב"ה הוא ע"י השלוחים הם המלאכים ואינן דבר בפ"ע כ"א בבחי' ביטול לאור ה' שבתוכם וז"ש המלאך שוב אשוב ר"ל על בחי' המשכת החיות מא"ס ב"ה שנמשך אז בו וזה ג"כ ענין ארי' דאכיל קרבנין שהי' מלאך שליח לקבל העלאת מ"ן של הקרבן עד"מ המלאכים המקבלים את התפלות שהם במקום הקרבנות [אך משה לא רצה שיהי' מלאך שליח ואמר אם אין פניך הולכים (שמות ל"ג ט"ו) לכן כתיב במשכן ותצא אש מלפני ה' (ויקרא ט' כ"ד) ולא ארי' שהי' יורד במקדש דשלמה ולכן לע"ל שמשיח יהי' גבוה ממשה יהי' מעלתו עד שארי' כבקר יאכל תבן ולא יהי' הוא השליח לקבל מנחת העומר דשעורים ושאר הקרבנות כ"א יהנה ויסתפק מן התבן שהוא פסולת השעורים שכעת הוא מאכלם לפי שכל ההשפעות יהיו מעולות אז ביותר ותבן דלע"ל כשעורים דעכשיו והשעורים יהיו נכללים בישראל עצמן], והנה עד"ז במנחת העומר הי' הכהן שליח להקריב את העומר וכהני שלוחי דרחמנא נינהו כדאי' בקדושין (כ"ג ב') וכמ"ש הר"ן נדרים ל"ה ב' ל"ו א' והרמב"ם פ"ו מה' נדרים ה"ה ונמצא שכשהקריב את מנחת השעורים ה"ז בשליחותו של מקום ב"ה וידו כידו הוא בחי' חסדו ודרועא ימינא דקוב"ה שימינו מקרבת להעלות השעורה הגשמיות שגדילה מהארץ הלזו הגשמי' ששרשה נמשך מה"ג שבארץ העליונה מל' דאצי' ונמשכה למטה ע"י המלאכים שלוחי השפע כנ"ל ולפי שנתרקבה בארץ ונתערב בה רע ממה שנפל בשבה"כ מז' מלכין קדמאין כידוע וכשמתבררת ע"י שהניפו אותה בי"ג נפה ואח"כ ע"ג המזבח והכהן שלוחא דרחמנא מעלה אותה למעלה עי"ז כחה יפה לעורר עוד מחדש שיהי' נמשך השפע להמלאכים על השנה הבאה ושפע זו נק' שעורה שעור ה' וז"ס המשכת ה"ג במל' שנת' בפע"ח ובטעמי מצות שם כי מקור שפע זו הוא מה"ג כמשנת"ל הטעם, ולכן באה מנחת העומר מתרומת הלשכה שהי' לכל ישראל חלק בו להיות השפעה זו ע"י כל ישראל כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמי' ב' ג') שהנפש אלקית שבישראל היא ראשית ההמשכה שעל ידה נמשך בחי' תבואה ושעורים הנ"ל למלאכים ג"כ ע"י העלאת מ"ן שלהם משעורה הגשמית: והנה ארז"ל בפסח על התבואה (ר"ה פ"א מ"ב) שאז הוא זמן הקבוע בשנה לראשית המשכת השפע ממדת מלכותו ית' למלאכים

כז, ב

והמלאכים הם שלוחי השפע ומוליכים ומשפיעים ג"כ לנפש הבהמית שבישראל שתתהפך מחשוכא לנהורא כי מקור שרשה הוא מאופנים כידוע ומזונה ג"כ משעורים שעור ה' הנ"ל והיינו שבהתבוננות בגדולתו ית' הממכ"ע וסוכ"ע תתפעל מזה ותהפוך מדותיה, וכן מוליכים השפע להארץ הלזו הגשמי' לגדל התבואה בגשמיות כנ"ל ולהיות כי בכל שנה צריכה המל' לקבל כח להשפעה זו והם הה"ג כנ"ל וזה נעשה ע"י הקרבת השעורים גשמיים במנחת העומר שהוא מה שגדל בגשמיות מהשפעת הנ"ל וחוזרים ומעלים אותה להתכלל בא"ס ב"ה ע"י הכהן כנ"ל ולזאת יהי' חוזרת שפע ההמשכה במל' וממנה להמלאכים ומהם יגיע אח"כ לנפשות הבהמיות שבישראל ולתבואת הארץ הגשמי' וז"ס שתתברך לכם תבואה שבשדות וכמארז"ל הנ"ל, (וז"ש בזהר שם ור"מ פ' אמור שהוא כענין מנחת קנאות שבא ג"כ מהשעורים לפי שצ"ל בחי' התעוררות ה"ג וז"ס בדיקו דא"ח כי אם נתאחדה בטוב יהי' לה עלי' ויתרון וכמו שנבחנה הארץ בשעורים שגדלו מהשפעתה שלא נתאחדו ברע ועולים לריח ניחוח לה' והוא סמא דמותא לאשת זנונים שנתאחדה ברע כי הטוב נפרד ממנה ואז מתה) ולכן מנחת העומר טעונה תנופה תנו פה כדאי' בזהר שם להעלות המל' שירדה בבי"ע בבחי' שעור ה' להחיות מלאכים כנ"ל ועי"ז תהי' ההמשכה מחדש בשנה הלזו הבאה וד"ל:

ג) והנה כ"ז הוא ענין בחי' מנחת העומר שהוא בחי' שעורה שעור ה' המתגלה בפסח והיא ראשית קצירכם שהוא ענין השגת הנפש בחי' גילוי אור א"ס ב"ה איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע לכל נפש כפי אשר תוכל שאת ההשגה וכאשר יעמיק האדם ויתבונן גדולתו ית' כל חד לפום שיעורא דילי' הבא משעור ה': אך בשבועות הוא גילוי בחי' חטה והוא ענין מצות שתי הלחם שנצטוינו להקריב בו כמ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה וגו' (ויקרא כ"ג י"ז), ובחי' חטה נק' מאכל אדם שהוא ההמשכה הנמשך לנשמות שבישראל עצמן שהיא למעלה מעלה משעורה שהם מאכל בהמה חיות המלאכים הנק' פני שור פני ארי' וחיה בכלל בהמה וחיות נפש הבהמי' כנ"ל וכנודע שנשמות ישראל נמשכים מבחי' אדם שעל הכסא ולכן אתם קרוים אדם, והענין כי החטה היא מאכל אדם שמוספת בו דעת וכמארז"ל עץ הדעת חטה היתה (ברכות מ' א') ופי' וענין דעת זה היינו המשכת דעת הנעלם לידי גילוי וכמבואר לעיל במצות אכילת מצה ממארז"ל שאין התינוק יודע לקרות או"א כו' (ברכות מ' א') שדיעה זו היא מבחי' דעת שלמעלה מדעתו והשגתו שנמשך בו להיות נפשו קשורה בנפש אביו ככה הוא בנשמות ישראל שיש בהם ההתקשרות הנפלאה למסור נפשם בה' גם שלא מצד ההתבוננות והטעם והיינו מפני שנמשך בהם מבחי' דעת עליון, שהוא למעלה מההארה הנמשכת להיות מושג בשכל הנבראים הנק' שעור ה' ומתלבש בחי' זו בנשמות ישראל בהכרה בלי שום דעת המושג כמש"ש וז"ס מ"ת שבשבועות שכמו"כ כל המצות מעשיות הם המשכות אורות עליונים ע"י מעשה גשמיות שהוא ע"ד המשכת דעת עליון ע"י החטה בלמטה מהדעת ולכן הי' פתח דבריו ית' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב') ירצה בזה שהפליא מעלת ישראל על המלאכים שהם אינן מקבלים מזונם וחיותם מבחי' מיצרים וגבולים שהם השיעורים הגבוליים דשעור ה' כ"א מבחי' אנכי שלמעלה מההשגה הנגלית והוא בחי' הכתר שנמשך בשבועות והנה הארת הכתר הוא בחי' הארת פנים ש"ע נהורין אר"ך וק"ן שנמשך בחכמה וז"ס שתי הלחם על המשכת הארה זו והמשכת החסדי' בנו"ה ומשם במלכות, כי החטה שרשה מבחי' דעת שבעולם התהו ע"כ כחה יפה להמשיך בחי' ההעלם

כח, א

לידי גילוי אך ההפרש בין מצה דפסח לחמץ דשתי הלחם כי בשבועות שהוא גילוי הכתר גם החמץ יכול לעלות [כי בפסח גילוי דעת הנעלם הי' בלמטה מהדעת לכן הי' מצה קטנות משא"כ שבועות גדלות ב' גלוי הדעת הנעלם בדעת ממש שהרי פנים בפנים דבר ה' עמהם]:

ד) ועתה ית' מצות ספירת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת כו' (ויקרא כ"ג ט"ו) כי העומר שהוא שעור ה' מזון המלאכים שמבחי' עלמא דאתגליי' במוחם והשגתם, וישראל ג"כ נצרכים לו לצורך נפשם הבהמית ושתי הלחם לנפש האלהית כנ"ל לכן נצטוינו בספי' העומר כדי להמשיך מתחלה הארה מן ההעלם הנ"ל לידי גילוי בתוך העומר ע"י ספירה לאט לאט ואח"כ בשבועות יומשך כללות ההארה, והתועלת מזה הוא שגם נפש הבהמית תוכל למסור נפשה באחד ע"י גילוי בחי' אנכי כו', כי הנה יש נש"ב וידוע דשער הנ' כולל כולם והוא בחי' הכתר ואינו דבר בפ"ע אלא שהוא המקור של מ"ט כמו שהם למעלה מההתחלקות ולכן הספי' מ"ט ימים להמשיך ממנו מתחלה עכ"פ כסדר מעט מעט וע"כ אומרים היום שני ימים ולא יום שני מפני שהם המשכה מבחי' שכולל את הכל ע"כ אין יום השני נפרד מהראשון כי מיד בגילויו למטה הרי הוא א' עם הראשון וזה פי' היום שני ימים כלומר מעתה יש בגילוי שני ימים ולמחר הרי כאן שלשה כא' כו' ועי"ז ממילא מתגלה בשבועות מקור מקומם הכוללם יחד וז"ס תספרו חמשים יום (ויקרא כ"ג ט"ז) אעפ"י שסופרים מ"ט כי הנ' הוא המ"ט אלא שהוא הכולל שלהם:

(פרטי ענין ספה"ע בענין דם נעכר כו' מבואר בביאור לתורה ע"פ ואהי' אצלו אמון תקע"א):

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/4/2009 13:15 לינק ישיר 

ספירת העומר היא מצוות עשה, שנאמר:
<*>וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום (ויקרא כ"ג ט"ו- ט"ו).
ונאמר:
<*>שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' (דברים ט"ז ט').

ספירת העומר היא חובה על כל אחד מישראל שנאמר 'וספרתם לכם' - שתהא ספירה לכל אחד ואחד (מנחות ס"ה:).
<*>יכול יספור חמישים ומקדש יום החמשים ואחד?
ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה;
יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום מ"ט?
ת"ל תספרו חמישים יום.
הא כיצד?
מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמישים כיובל (תו"כ).
ומה שנאמר תמימות דרשו:
<*>מלמד שמתחיל ומונה מבערב (רש"י).
ואמר אביי: מצווה לממני יומי ומצוה לממני שבועי,
דכתיב תספרו חמישים יום,
וכתיב שבעה שבועות תספר לך.
אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא (מנחות מ"ו.),
מלמד שמתחיל ומונה מבערב (רש"י). ואמר אביי: מצווה לממני יומי ומצוה לממני שבועי, דכתיב תספרו חמישים , וכתיב שבעה תספר לך. אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא (מנחות מ"ו.),פירוש: כיוון שאין מביאים עומר, אין הספירה מדאורייתא והיא לזכר המקדש בלבד. לכן די בספירת ימים ואין ספירת שבועות. הרי"ף פסק שמתחיל הספירה בערב ומצוה למנות ימים ושבועות כדעת אביי (אלפסי סוף מסכת פסחים).

כתב הרמב"ם:
<*>מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר וכו' ומצוה למנות הימים עם השבועות. ומתחילת היום מונין, לפיכך מונה בלילה מליל שישה עשר בניסן.
מונה מעומד
מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר וכו' ומצוה למנות הימים עם השבועות. ומתחילת היום מונין, לפיכך מונה בלילה מליל שישה עשר בניסן.ספירת העומר נעשית בעמידה
<*>ואמר מר רב שמואל הכהן גאון דאסמכתא לכל הברכות שיהיו מעומד, מדכתיב ויברך את קהל ישראל, וכל קהל ישראל עומד (מ"א ח'). וכך קבלנו מרבותינו דאסמכתא דספירת העומר בעמידה, מדכתיב 'מהחל חרמש בקמה' תחל לספור, ללמדך שבקימה ובעמידה תספור (מאה שערים הל' חדש וספירת העומר צר ק"ח).
בדיעבד יוצא אפילו בישיבה.

הברכה
<*>צריך לברך בכל לילה : בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר לפני שיספור (רמב"ם תמידין ומוספין פ"ז כ"ב-כ"ה).
וכתב מר רב סעדיה גאון:
<*>אם שכח ולא בירך על ספירת העומר בכל לילות שבין פסח לעצרת מברך בלילה שלאחריו, חוץ ממי שלא בירך לילה הראשון, שאין מברך בשאר לילות, דבעינן תמימות וליכא (מאה שערים עמוד ק"ח).
ורב האי גאון כתב:
<*>אם לא בירך בלילה מברך ביום. כי ספירת העומר לדידן אינה מן התורה לפי שאין לנו לא הבאה ולא קורבן ואין לנו לדקדק כ"כ בתמימות.
יש אומרים שכדי להוציא את עצמו מן המחלוקת סופר בלא ברכה (כלבו)
וכן מנהגנו שאם שכח פעם אחת ולא מנה, מונה אח"כ בלא ברכה. ואין מונין אלא מ"ט יום שהן שבעה שבועות, אבל את היום החמישים אינו מונה. למרות שכתוב 'תספרו חמישים יום' – פירוש הפסוק הוא עד חמישים ולא עד בכלל.

הפירוש 'מצווה למימני שבועי' פירושו שבסוף כל שבוע יזכיר את מספר השבועות שעברו. ואין הכוונה להזכיר את מניין השבועות בכל יום. אבל ברוב המקומות החמירו לומר בכל יום 'היום כך וכך לעומר, שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים' (הר"ן להרי"ף שם).

סופרים לפני עלינו כדי שלא יצאו העם וישכחו לספור. הש"ץ או הרב סופר תחילה ואח"כ הקהל. המנהג הקדום בא"י ובמצרים היה, כי הש"ץ סופר אח"כ כדי שלא יהא הקהל יוצאים בספירת הש"ץ, אך הנהיגו שהש"ץ סופר ראשון כדי יטעו בספירה (נהר מצרים דיני העומר סי' כ"ג). ומנהגם של א"י ומצרים אצל הספרדים לספור העומר גם ביום בלא ברכה (שם) והוא כמו הדלקת נר חנוכה ביום בביהכ"נ. מנהג אשכנזים למנות רק בלילה.

בליל שבת מונים אחר קידוש, ובמוצאי שבת לפני הבדלה. אם חל אחרון של פסח ביום ראשון שאז מקדישין ומבדילין כאחת, יש לספור לפני קידוש (תרומת הדשן). הט"ז (או"ח סי' תפ"ט י')

אין מברכים שהחיינו בספירה
לא נהגו לברך שהחיינו בספירת העומר, לפי שזמן הספירה תלוי בקביעת הפסח, כמו שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת. ודי לו בברכת הזמן של הפסח.

מנהגי אבלות בספירת העומר:
כך אמרו חכמים (יבמות ס"ב ע"ב) שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר"ע וכלם מתו בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה בזה, ומאותה שעה ואילך נהגו להתאבל עליהם, שלא לישא אשה בימים הללו.
מנהג ישראל שלא לישא אשה בין פסח לעצרת משום אבלות ולא משום איסור.
ודווקא נישואין אסורים, שעיקר שמחה בחופה. אבל לארס ולקדש מותר. וגם בנישואין, מי שקפץ וכנס, אין עונשין אותו, רק אם בא לשאול לכתחילה מורין לו שלא לעשות ושלא לסתור מנהג ישראל, וכן הורו הגאונים (מאה שערים עמ' ק"ט).

נהגו לא להסתפר ולא להתגלח בימי ספירת העומר, וכן לא לברך שהחיינו ויש המקפידים לא לשמוע מוזיקה בימים אלו.

הטעם לספירת העומר
רוב המפרשים מסכימים שספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן זכר למקדש
באגדה אמרו:
<*>בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג' י"ב),
אמרו לו ישראל: משה רבינו אימתי עבודה זו?
אמר להם: לסוף חמישים יום. והיו מונין כל אחר ואחד לעצמו.
מכאן קבעו חכמים לספירת העומר (מובא בר"ן סוף פסחים).
עיקר הספירה הוא לחבר את חג הפסח עם עצרת שהוא חג השבועות.

טעם אחר:
<*>מפני שכל אחד מישראל היה עסוק בקציר שלו, והיו מפוזרים כל אחד בגורנו. צוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עליותם לרגל (אבודרהם).
ועוד:
<*>לפי שארץ ישראל היא ארבע מאות פרסא על ארבע מאות פרסא, וירושלם בטבורה, הרי שתי מאות לכל צד, ובעשרים יום ילך לביתו, כי מהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום, ועשרים יום יחזור לרגל חג השבועות, הרי ארבעים יום, ושבעה שבתות הרי מ"ז יום, נשארו עוד שני ימים להתעכב בביתו, לכך ציווה הקב"ה למנות, שלא ישכח שלא יעכב בביתו יותר משני ימים (מנהגי מהר"י טירנא, בין פסח לשבועות).
ספירת העומר הוא כמו ספירת השנים בשמיטה ויובל (ויקרא כ"ה ח') שבע שמיטות במ"ט שנים ושנת החמשים היא יובל. ובספירת העומר נחשב יום לשנה.
לפי הקבלה יש חמישים שערי בינה ומונים מ"ט ימים כנגד מ"ט שערים שמסר הקב"ה למשה, ויחסרהו מעט מאלהים שהוא השער החמשים. וסופר "מ"ט-מונים" על דרך כמטמונים תחפשנה, וארוכה מארץ מד"ה (=מ"ט) אבל ביום נ' אין צריך לספור שהרי נזכר בברכה ובתפילה (רוקח סי' תצ"ד, כלבו סי' נ"ה).

מנהגים הקשורים לספירת העומר, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2009 13:35 לינק ישיר 
מנהגי חב"ד לספירת העומר

בס"ד

בימים שבין חג הפסח (ממוצאי א' של פסח) עד ערב חג השבועות סופרים את הימים והשבועות. ספירה זו נקראת 'ספירת העומר'. להלן דינים הנהוגים בחב"ד באשר ל'ספירת העומר'

מאת: הרב יוסף שמחה גינזבורג

החל ממוצאי א' דחג-הפסח סופרים, מדי ערב, את 'ספירת העומר' אחר צאת הכוכבים. מברכים וסופרים בעמידה, ולכתחילה צריך לדעת את הספירה של הלילה בשעת הברכה. אחרי הספירה (והנוסח שלאחריה): תפילת 'עלינו', קדיש יתום.

למנהגנו גם הנשים סופרות (למרות משמעות הזוהר ח"ג ברע"מ צז,א, ראה שו"ע הזוהר תפט ס"ק טז), ובברכה.

* בנוגע למנהגו של הרבי בכוונות ספירת העומר (ראה 'התקשרות' גיליון רמה עמ' 15) - "זה מה שראינו: לפני אמירת הברכה, היה מסתכל על הנדפס באותו יום. ונראה היה שהביט לא רק על היום, אלא גם על הכוונות של אותו יום. אחר-כך, בעת אמירת 'למנצח' ו'אנא בכוח', היה מדגיש הכוונה של אותו יום, ולפעמים היה שוב מביט - בעת אמירת הנ"ל - בהנדפס לאותו יום" (ממכתב הרה"ח רי"ל שי' גרונר).

* סדר הכוונות: הספירה, התיבה מ'אנא בכוח', התיבה מ'למנצח' והאות מ'ישמחו'.

* השומע ספירת-העומר מאחרים קודם שספר בעצמו, טוב שיכוון במפורש שאינו רוצה לצאת עתה ידי-חובה כלל.

* מי שלא ספר בלילה, יספור ביום בלא ברכה, ובשאר הלילות יברך. ואם דילג פעם אחת שלא ספר גם ביום - יספור בשאר הלילות בלא ברכה, ויכול לצאת ידי חובתו בשמיעה מאחרים. ובספק אם דילג יום - סופר בברכה.

* המתפללים ערבית בעוד היום גדול וקוראים אחר-כך קריאת-שמע בזמנה, יספרו גם את ספירת-העומר בזמנה. המתפללים ערבית וספירה בעוד היום גדול, יש לסדר שיספרו עוד פעם למחרת בעת תפילת שחרית, כמובן בלא ברכה. רצוי להכריז את הספירה בכל בוקר מימי ספירת-העומר אחרי סיום תפילת שחרית בבית-הכנסת, כדי להזכיר ולהוציא ידי-חובתו את מי ששכח לספור.

* כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היה נוהג לציין ולשרטט סימן בסידורו לאחרי הספירה של כל לילה.

* המסופק באיזה יום לספירה עומד, וסופר מספק שתי ספירות, יכול לברך על ספירתו.

* קטן שהגיע למצוות באמצע ימי הספירה, ממשיך ספירתו בברכה. ואף גדולים, כשיבוא משיח צדקנו באמצע ימי הספירה, ימשיכו ויספרו מן התורה, כיוון שהספירה הקודמת גם היא מציאות של תורה ו'מצוותיה - אחשביה'.

* נוהגים ללמוד בימי הספירה מסכת סוטה - נוסף על השיעורים הקבועים - דף ליום.

בדבר חלוקת מ"ח דפי מסכת סוטה למ"ט ימי הספירה, הורה הרבי: "התחלת המסכת, דף ב', לומדים ביום ראשון של חול-המועד [בחו"ל], יום ב' דספירת העומר (ולא ביום שני של יום-טוב שהוא יום ראשון דספירת העומר), וביום שני של חול המועד לומדים דף ג', וכן הלאה, עד לערב שבועות שבו לומדים דף מ"ט, סיום המסכת". והסביר זאת, שביום הראשון לומדים את 'דף השער' שכולל את שם המסכת, ומחליטים ללמוד ממחר ואילך דף ליום.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/4/2009 01:46 לינק ישיר 

מצווה לספור 49 ימים מיום אחרי ליל הסדר עד שבועות שהוא היום ה- 50.

סופרים 7 שבתות.

7 שבועות.

49 ימים.

חג שבועות הוא היום החמישים.

מצד אחד זה ימים של קטנות, ימי אבל, ימי דין. האבל הוא על תלמידיו של רבי עקיבא - 24 אלף תנאים שלא נהגו כבוד זה בזה, ומתו במגפה. עוצמה רוחנית אדירה שאבדה לעם ישראל (יש בזה סודות עמוקים). משנתו של רבי עקיבא היא - "ואהבת לרעך כמוך". משום שהיו התנאים בדרגה מאוד גבוהה, מכך נפילתם היתה קשה.

בימים אלו נוהגים בדיני אבלות - לא מסתפרים, לא מתחדשים, לא הולכים לים, וכדומה.

מצד שני זה זמן של בניין, התפתחות וגדילה. ימים של טהרה ובניין קומה רוחנית. השיא - השגת החרות. יציאת מצריים. בדרך לחרות - 49 שערים. מהלכים בנפש האדם. אלה כל כוחות הנפש של האדם ברובד המידות. מיציאת מצריים דרך המדבר, עד מתן תורה- שבועות. אפשרות לחרות שער ה -50.

כל יום השתחררות ממידה. תהליך שקורה כשהאדם משתחרר ויש לו בחירה לגבי המידה. אין היא שולטת בו, אלא הוא שולט בה. (המידה לא מפעילה ומפילה אותו).

גאולה אמיתית מתקיימת כאשר האדם מגיע לזיכוך ודבקות בבורא. הספירה היא כמה משתוקקים להגיע . רצון חזק להגיע.

כל הימים האלו הם ימי טהרה. כמו 7 ימים נקיים. ימי ליבון מצריים נחשב לטומאה.

ספירת העומר - שורש לכל השנה.

עבודה בימים אלו עבודת התבוננות, עבודת מידות, חשבון נפש,  טהרת המידות, לבדוק כל יום מחשבות, דיבורים, מעשים,  תירוצים, כנות, בחירה.

ימים של תשובה (לשוב לעצמנו) ימי מבחן, נסיונות, ימים של קטנות. מצד שני כל יום סופרים מנקים ומוסיפים.

ידוע בתורת הסוד שבשביל לבנות כלים צריך לבנות 7 שלבים. 7 דרגות.

אור קשור ל - 3 חכמה בינה דעת (ויש הסופרים גם כתר).

כלי קשור ל - 7 חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

כל יום מקבלים הארה לאורות חדשים בכלים חדשים. כלי אמיתי שהנאצל (האדם) משתוקק לאור. נקרא רצון. אם אני רוצה משהו משמע היה לי

אותו פעם, והשאיר רושם.  נקרא "רשימו".

בליל הסדר היתה לנו הארה גדולה על מנת להוציא אותנו ממצריים (קליפות). אחרי ליל הסדר האורות מסתלקים ומשאירים רושם, בשביל להשיג את האורות האלו שיהיו שלנו בקביעות, אנו בונים את הכלי ב- 49 ימים (כל אחד לפי דרגתו ורמת ההשתדלות שלו), כל דבר שמושג בלי יגיעה, אין הוא אמיתי. (אין מתנות חינם - לחם ביזיון). צריך לעבוד על זה יום אחר יום בכדי שיהיה בקביעות.

ספירת העומר הכנת כלים המידות זה הלבשה.

מידות - ספירות.

ראש -   חוכמה       בינה     -  מוחין גדולים

                      דעת               -  אורות בליל הסדר

גוף - התפשטות לתוך הגוף - בספירות:

מידות, רגשות, לב, התנהגות, עשייה.

 

                    חסד                               גבורה

                                    תפארת

                   נצח                                הוד

                                     יסוד

                                   מלכות

את הראש אנחנו מקבלים בליל הסדר, ואת המידות - מקבלים בספירת העומר.

דעת היא החוליה המקשרת בין אורות לכלים. ראש למידות. דעת תמיד זה חיבור, קשר, זיווג. לפי דרגת הדעת כך המידות מתוקנות. לכל אדם יש אפשרות וחובה לתקן ולפתח את הדעת שלו.

דעת של קדושה - חיבור של מוח ולב בצורה מתוקנת. אם מידה מסויימת הולכת למקום לא נכון היא מזיקה.

פרעה דעת מצד הטומאה. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה במידות שלו.

משה דעת מצד הקדושה. כל דבר יש לו את הזמן שלו והמידה שלו.

מידות חשובות אף יותר מקיום מצוות (רבי חיים ויטל, הרשש והספרים הקדושים). שכן -

"דרך ארץ קדמה לתורה". דרך ארץ = תיקון המידות. תורה= אור.

זה נקרא תיקון הקומה - התנהגות במשפחה, בחברה, במחשבות, דיבורים ומעשים. עיקר העבודה של האדם - תיקון המידות - ספירות - כלים.

אם אין מידות - אין כלים: אין אור בלי כלי.

זו הכנה למתן תורה - חג שבועות.

ללכת להר סיני זה האדם. לצאת ממצריים זה משה.

יש באדם מוחין מוח - חכמה בינה דעת. ויש באדם מידות - חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. המידות נקראות כך כי מודדים את המוחין.

כל מידה ומידה יש לה אופי אחר. מידה זו צורת התנהגות, תכונות, רגשות, נסיונות, שיעורים. צריך שהמידות יהיו מתוקנות, כי הן מעורבבות טוב ורע, אי אפשר להתחיל את עבודת הנפש בלי תיקון המידות.

ארבעה שלבים בעבודת האדם.

בן אדם - מידות מתוקנות.

יהודי - אי אפשר להיות יהודי בלי קיום מצוות.

שומר מצוות - כוונה ומעשה - מצווה מלשון צוותא - חיבור.

אידיאליסט - חסידות, עבודה פרטית.

אי אפשר לקפוץ (לדלג) על אחת המדרגות.

עבודת מידות קודמת למצוות. דרך ארץ קדמה לתורה. המידות הן ההיכל שבו האור יכול להתלבש בתוכו. קיום מצוות בלי תיקון מידות זו בריחה לרוח. על מנת לעבוד על  המידות צריך להיות אקטיבי, אי אפשר להיות פסיבי כי נדרשת הרבה עבודת התגברות ויגיעה.

יש לנו 4 כוחות נפש :

  • נפש אלוקית.
  • נפש שכלית.
  • נפש בהמית - חיות הגוף, המידות נמצאות בנפש הבהמה.
  • הגוף עצמו.

הטבע של האדם - הנפש הבהמית שלו.

כל אחד נולד בתבנית של היסודות שלו. היסודות הם -אש, אויר, מים, ועפר - אדמה. (אצל יהודי אש לפני אויר). יש יסודות שהם דומיננטיים, ויש מיזוג ביניהם. הטבע של המידות מושפע מכוחות הנפש וממבנה היסודות שמשפיעים על האדם.

כשכוחות הנפש חסומים והיסודות לא מאוזנים, המידות מושפעות מכך.

חיות האדם מגיעה מהנפש הבהמית. יש לה כוח כמו של חיה, משמע יש לאדם טבע בסיסי, טבע נמוך כשל חיה, שאם הוא לא יודע לאלף את עצמו, אותן מידות נמוכות - תאוות נמוכות - יכולות לשלוט בו, לכן עבודה של המידות זו עבודת חינוך.

אדם צריך לחנך את עצמו ולדעת איך להשתמש במידות המוטבעות בובצורה נכונה. למשל אם אדם שהטבע שלו זה יסוד העפר (אדמה), אם הוא שולט ביסוד זה יוציא ממנו יציבות ופוריות - שכן העפר יכול להצמיח, אך אם העפר שולט באדם אז יש בו עצלות, עצבות כבדות ומופנמות. המידות מושפעות מכל "רוח שנושבת", פנימית או חיצונית. למשל כשיסוד האש משתלט יצאו גאווה וכעס. אך אדם שהוא אדון לרצונו הוא כמו סלע, לא נעשה טרף קל לכל אחד וגם לא עבד של התאוות שלו. יש באדם את כל החיות כולן (גן חיות): עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי. כל הכוחות האלו לשעבד ולחבר ולתעל. אם לא - כל פעם תאווה אחרת מושכת למקום אחר. החיות שולטות.

תנאי ראשון לתיקון המידות - התבטלות. ביטול היש. (ביטול של הגאווה, הגאוותנות, התדמית).

בכל מידה - ספירה, יש את כל המידות. כל הספירות.

שבוע 1 - חסד - אברהם. קו ימין.

השפעה, נתינה, אהבה, התחשבות, אכפתיות, רגישות.

שבוע 2 - גבורה - יצחק. קו שמאל. דין.

יראה, עצירה, גבולות.

סדר יום - גבולות בחינוך לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת. 

שבוע 3 - תפארת - יעקב. אמצע.

רחמים, איזון, שילוב של חסד וגבורה ואיזון בינהם, חמלה, רגישות לזולת.

שבוע 4 - נצח - משה. קו ימין.

ביטחון. לבטוח בבורא, בבריאה, להאמין, לסמוך.

הכל לטובה - גם אם לא מיד אנו יכולים לראות את הכל

 ולהבין את הנסיונות והשיעורים.

נצחון מול כוחות המנגדים את הקדושה (קליפות). עזות.

שבוע 5 - הוד - אהרון. קו שמאל. תמימות.

הודיה - להודות על כל השפע. בשביל להודות צריך להוריד גאווה.

תודה - כשאני מודה לפני שאני מקבל, אני מושך שפע יותר גדול.

הודאה - שיש בורא ולהכיר בו.

וידוי - על העבר, הכנעה, ושיפלות. בפנימיות זה מוביל לתמימות.

שבוע 6 - יסוד - יוסף. אמצע. אמת.

הולך בדרך האמת, דבק במטרה, אין סטייה מהדרך.

מידת האמת - כנות, בלי שקר, בלי תרוצים, אובייקטיביות, אמינות, אכפתיות, אחריות.

שבוע 7 - דוד. מלכות אמצע.

כלים - הכלה.

הכנעה, התבטלות, סבלנות - המתנה, דחיית סיפוקים, עמידה מול פיתויים,

הקשבה, לצאת מקורבנות ולקחת אחריות (לא שליטה).

מידת החסד

"עולם חסד יבנה" - העולם הזה נבנה על חסד. בלי חסד אין לו קיום.

הרצון להשפיע זו מידה שקושרת את האדם לבורא. החסד קשור לשורש הבריאה - תכונת הבורא זה להיטיב לנבראיו - חסד, אם האדם לא יודע לקבל את השפע -זה  נהפך לפשע. לא יודע לקבל את העונג - זה נהפך לנגע.

תענוג עונג - זו הרגשת הבורא, אדם מקבל מהאור של הבורא ומגיע להרגשת אלוקות. בשביל זה צריך להיזדכך.

ההכרה שהשני זה אתה, זה שורש החסד.

חסד מחבר, מצרף הכל לאחדות.

עם ישראל נולד מכוח החסד, היהודי הראשון - אברהם אבינו - כולו חסד: אוהל עם 4 פתחים לאורחים, באר מים, ומטבח עובד. שלמות של מידת החסד בעולם זה אברהם אבינו. ענק שבענקים (הר). צינור חלול לגמרי שדרכו עובר השפע של העולם.

אדם שעושה מעשה טוב - חסד, הולך נכון עם המהות שלו, ללא אגואיזים, יקבל חזרה פי 500 אם זה חסד של אמת.

עושה רע - חוזר לו אותו הרע.

אדם שמתנהג בחסד, משמיים מתנהגים כלפיו בחסד.

אדם שמתנהג בדין, משמים מתנהגים כלפיו בדין. "מידה כנגד מידה".

נתינה (חסד) - טובה במקום שלה בגבולות שלה ובחוקים שלה, לא כצורך להשתייך, או להשיג כבוד, חשיבות, שליטה.

כל החיים של האדם החיצוני זה שיקוף של מה שקורה לו בפנים.

אם הוא מבקר או שופט - מושך את מידת הדין.

דרגות בחסד אצל האדם:

לב טוב - מול לב רע.

עין טובה מול עין רעה.

לב טוב - זה אומר על האדם מי הוא באמת. שמח בשמחת האחר ורוצה טוב בשביל חברו. המחשבה הראשונה כשרואה טוב אצל חברו - שמחה או כיווץ בלב. המחשבה השניה זו כבר תדמית. חינוך. שופט לכף זכות רואה את המהות של השני ולא את התדמית. מוח טהור. מחשבות נקיות. לב הוא מרכז הגוף. שולח אנרגיה לכל הגוף. אם הלב רע (סגור) כל הגוף רע.

לב רע - מקור המחלות והתקיעויות. לא זורם. שמח כשרע לשני. גיהינום כבד משתולל. תסכולים, חוסר שביעות רצון, דיכאון.

עין טובה - כשהאדם רואה את שלמות הטוב אצל השני. מי שיש לו עין טובה מתברך, מבורך ומברך.

עין רעה - ביקורת, שיפוט. רואה רק את הרע אצל האחר. חוסר אופטימיות, מרמור, קנאה, שמחה לאיד. המושג "עין הרע" היום פחות קיים כי האנשים חלשים, אין להם את הכוח. אבל כשהאדם בחוסר הרמוניה נכנס כוח שמחליש, כוח לא נקי - מפריד.

צורת החשיבה של היום היא - מינימום יגיעה, מקסימום תענוג. לעשות כמה שפחות ולקבל כמה שיותר.

בקדושה אני משקיע אני נותן, ומעצם הנתינה אני מקבל.

כוח של שנאה - כוח שמפריד.

כוח של אהבה - כוח שמחבר ומאחד. לכך נדרשת יותר יגיעה.

כל אחד הוא צינור להעביר משהו לעולם. אנשים שמנתקים את עצמם מונעים שפע מהעולם. מי שהוא צינור אמיתי מזרימים לו כל הזמן שפע. הנותן הוא המקבל האמיתי, הוא כל הזמן מלא.

עבודת החסד - עין טובה, לב טוב, מחשבות חיוביות, מעשים טובים, אופטימיות, אמונה, חמלה, סבלנות,  הקשבה, לראות ולהרגיש את החיות מסביב -  נופים, צבעים, ריחות טובים.

התחלת העבודה בבית, בסביבה הקרובה. שם קשה יותר. שם המבחן העיקרי.

כל זה עובד על כל אחד מאיתנו לפי הדרגה שבה הוא נמצא- תינוק שנשבה, השתדלות, מחוייבות. רובנו ברמת השתדלות



תוקן על ידי המשקיף ב- 12/04/2009 1:45:55




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/4/2009 00:57 לינק ישיר 

היום חמישה ימים לעומר

הוד שבחסד


לעיתים אתה מוצא עצמך "כלוא" בתוך אהבתך מבלי יכולת לסלוח או לוותר לשני.

הוד מכניסה את מידת הביטול באהבה ובכך מאפשרת לך להתעלות מעבר לעצמך, לסלוח או לוותר בשם האהבה, גם אם הנך משוכנע בצדקתך.

אהבה מתוך עמדת גאוה אינה אמיתית.

 

שאלות לבחינה עצמית

האם אהבתי משפילה אותי?

האם אני מודע לכך שהיכולת לאהוב מקורה במקום גבוה? האם העובדה שאני יודע שהאהבה מקורה בבורא מביאה אותי לביטול מוחלט מתוך הכרה בזכות הגדולה שנתנה לי – היכולת לאהוב? האם אני מודע לכך שבאמצעות האהבה אני מקבל יותר מאשר אני נותן? האם מודעות זו עוזרת לי להעריך יותר את השני?

 

האתגר היומי

הבלג על גאוותך והתפייס עם אדם אהוב אתו רבת




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/4/2009 10:20 לינק ישיר 

היום בלילה אחרי צאת הכוכבים יהיה

היום שישה ימים לעומר

יסוד שבחסד

אהבת הטוב המביאה להתקשרות

אהבה נצחית מחייבת התקשרות.

ההתקשרות יוצרת הרגשת אחדות וממשת את האהבה שנבנתה במאמץ משותף.

אהבה נצחית דורשת קשר אישי, קירבה וידידות ממנה נהנים שני הצדדים.

התקשרות אמיתית נושאת פרות.

 

האתגר היומי

השתדל ליצור דבר בונה בשתוף של אדם אהוב עליך




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/4/2009 20:14 לינק ישיר 

היום שבעה ימים לעומר

מלכות שבחסד

רק במידה ואתה מכבד את עצמך, תוכל לפתח אהבה בוגרת שמתבטאת ברגש אינטימי של אצילות ומלכות.

רגש זה יאפשר לך להכיר במקומך המיוחד ותרומתך לעולם.

אהבה שמדכאת ושוברת את הרוח האנושית אינה בגדר אהבה כלל. אהבה מושלמת דורשת תחושה של חירות ושליטה אישית על כל אותם כוחות שמונעים את שלימות האהבה.

 

האתגר היומי

מצא פן מסוים באהבתך שרומם את רוחך והעשיר את חייך... זו בהחלט סיבה טובה לחגוג!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2009 18:15 לינק ישיר 

http://wind.prohosting.com/yakovn/Pe_omer.htm



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2009 19:41 לינק ישיר 

היום שמונה ימים לעומר

חסד שבגבורה

שבוע שני גבורה: צדק, בקורתיות, יראה, שליטה עצמית

כשם שחסד הוא יסוד לבטוי האנושי, כך הגבורה היא הצינור דרכו אנו מבטאים

את האהבה. גבורה מכוונת וממקדת את אהבתנו.

כשם שהעוצמה של קרן הלייזר תגבר בהתאם למיקוד ורכוז האור בכוון אחד, ותפחת ככל שקרני האור יהיו מקוטעים ופזורים בכוונים שונים, כך הגבורה שכוללת בקורת ומידה, מרכזת ומכוונת את מאמצנו ואהבתנו לכוונים מתאימים.

בחינה נוספת של גבורה היא רגש הכבוד והיראה.

אהבה אמיתית מחייבת רגש כבוד כלפי האהוב.

 

חסד שבגבורה

מאחורי הבקורתיות מסתתרת אהבה. בגין האהבה הננו בוחנים את התנהגותנו אנו, מציבים אמות מידה משלנו ומצפים מאחרים לעמוד בהם. אף תהליך השיפוט של אדם שנאשם היא בטוי של אהבה. במילים אחרות: עונש אינו בא כנקמה אלא זו דרך נוספת לבטא אהבה בכך שאנו מסירים כל מכשול שעלול לפגוע בה.

אל לנו לבלבל בין סובלנות לאדם ובין סובלנות להתנהגותו.

להיפך: מתוך אהבה לאדם אנו רוצים שהוא יהיה במיטבו, ולכן נעזור לו להיות מודע להתנהגות מצידו שאינה מושלמת.

חסד שבגבורה הוא אהבה מתוך בקורתיות.

זו ההבנה שאין לנו זכות לשפוט אחרים. ניתנה לנו זכות רק לאוהבם ומתוך כך לשאוף שיהיו במיטבם.

 

שאלות לבחינה עצמית

כשאני מבקר או שופט אדם אחר, האם אין זה מתוך כעס ובוז? האם אני מוצא סיפוק נסתר בכשלונו? האם אני מבקר מתוך אהבה?

 

האתגר היומי

לפני שאתה מבקר אדם שני, חשוב פעמיים האם זה אכן נעשה מתוך דאגה ואהבה




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/4/2009 17:57 לינק ישיר 

היום בלילה לאחר צאת הכוכבים

היום תשעה ימים לעומר

גבורה שבגבורה

בחן את מידת שליטתך בבקורתיות שבך.

 

שאלות לבחינה עצמית

האם מידת הביקורת שלי נשלטת או מוגזמת? האם אני משליט משמעת מספקת בחיי ובפעולותי? האם אני מנצל את זמני כראוי? האם אני מקדיש בכל יום די זמן למחשבה על הישגי ותוכניותי? מדוע אני נתקל בקשיים בכל הקשור למידת הביקורת שבי, ומה ביכולתי לפעול כדי לפותרם?

 

האתגר היומי

ערוך תוכנית מפורטת למשך היום. בסופו, בדוק אם אכן עמדת בכך




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/4/2009 22:38 לינק ישיר 

היום עשרה ימים לעומר

תפארת שבגבורה


לא רק אהבה חבויה בבקורת אלא גם רחמנות. יסודה של האהבה היא ההכרה בזכויותך ותכונותיך הטובות, כאשר הביקורת מנתבת ומכוונת עוצמות חיוביות ומשרשת את אלה שאינן.

רחמנות היא אהבה בלתי מותנית. זו אהבה לשם אהבה. תפארת היא תוצאה של ביטול היש באופן מוחלט כלפי הבורא. אתה אוהב ללא סיבה – אתה אוהב מאחר ואתה חלק מאלוקים.

 

שאלה לבחינה עצמית

 

האם מידת הביקורת שלי כוללת את יסוד הרחמנות?

 

האתגר היומי

היה רחמן לאדם אותו הוכחת




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2009 21:26 לינק ישיר 

היום אחד עשר יום לעומר

נצח שבגבורה


בקורת יעילה ובונה היא בקורת עקבית, רצופה ומתמשכת.

 

שאלות לבחינה עצמית

האם מידת הביקורת שלי עקבית או מאולצת? האם אחרים רואים בי מבקר חלש?

האתגר היומי

הרחב את תוכניות "יום אחד" ו"יום שני" לתקופה ארוכה יותר.

ערוך רשימת מטרות לטווח הקצר והארוך.

בכל יום עדכן ובחן את הרשימה ובדוק האם אתה עקבי ועומד במשימות




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2009 20:04 לינק ישיר 

היום שנים עשר יום לעומר

הוד שבגבורה


תוצאות ביקורת שאינה נעשית מתוך ענוה הן צפויות מראש. האסונות הגדולים ביותר קורים כתוצאה מאנשים גאותנים ששופטים אחרים .

 

שאלות לבחינה עצמית

האם אני גאותן בשם הצדק (מה שאני מכנה בשם צדק)? האם אני מרגיש נעלה בכך שאני שופט אחרים? מה בדבר ילדיי, תלמידיי?

שופט חייב להיות האדם הכנוע ביותר, ביודעו שהוא יושב על כס המשפט שלא בזכותו אלא מאחר שה' העניק לו סמכות לכך.

 

האתגר היומי

בטרם תשפוט אחרים, הבטח לעצמך שאינך פועל ממניעים אישיים ושאינך משוחד




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > הנה ימים באים > ספירת העומר
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext