|
|
| נשלח ב-16/4/2009 00:02 |
|
| |
| שניארב כתב: |  | שאלה:
לקמן העתק של שאלתי הקודמת ותשובת הרב:
שלום לכבוד הרב, ראיתי בתמונות שהרב קוק זצוק"ל היה הולך בלבוש יהודי מסורתי. ורציתי לשאול מספר שאלות: 1) ממתי הפסיק הציבור הדתי לאומי ללכת בבגדים המסורתיים וללכת בלבוש כמו החילונים. 2)האם היה עדיף לעזוב את הלבוש היהודי המסורתי ולהתחיל להתלבש בלבוש כמו הגויים? (חולצות טישרט מפוקס וכו'... והייתי בחו"ל וראיתי שאין שום הבדל בלבוש בין איך שאנו מתלבשים לבינם) 3)בעניין הכיפה הסרוגה, ממתי התחילו ללבוש כיפה סרוגה, ולמה עזבו את הכיפה השחורה ועברו לכיפה הסרוגה. ראיתי ששאלו בעניין הזה אבל לצערי לא שמתי לב לתשובה לשאלות הנ"ל. (בקצרה: ממתי חל השינוי, בנוגע לכיפה וללבוש, והאם היה טוב או רע לעשות את השינוי ומדוע) תודה רבה.
תשובת הרב: שלום לך, שינוי הלבוש אינו עניין דתי או דתי לאומי, במשך כל הדורות שינוי היהודים את לבושם לפי המקום והזמן בו חיו. ולא דומה הלבוש היהודי של יהודי גרמניה ימי הביניים ללבושם בעת החדשה, ולא דומה לבושם של יהודי ספרד בספרד ללבושם לאחר שגורשו מספרד ועברו לגור בארצות אחרות, וסיגלו את הלבוש שהיה נהוג שם, ועוד ועוד. לכן טעות היא לחשוב שהיו בגדים "מסורתיים", כלומר בגדים שנהגו יהודים ללבוש אותם על פי המסורת. ולכן גם לא הייתה שום משמעות לשינוי צרות הלבוש בדורות האחרונים. נכון הוא שהציבור החרדי דבק, בדורות האחרונים, בצורת לבוש מסויימת, מסיבות אידאולוגיות של מלחמה בריפורמה וכן כדי להגדיר את עצמם ביחס לאחרים, אך גם לבוש זה היה חידוש ביחס למה שנהגו לפניו. כמובן שהעיקר הוא לא הלבוש אלא מה יש בתוכו, כלומר, איזה אדם שוכן בתוך הבגדים הללו, יהיו בסגנון הישן או החדש. ויש חדש שהוא מלא ישן, ויש ישן שאפילו חדש אין בו. ודי לחכימא. כל טוב, הרב אוריאל טויטו.
שמחתי לקבל את תשובת הרב ואני מודה לרב מאוד על הזמן שהקדיש לי.
מתשובת הרב אני מבין, שבמשך כל היסטורית העם היהודי הם שינו את מלבושם בהתאם לאופנה הסובבת אותם בקרב הגוים,
כמו שכתב הרב: "ועברו לגור בארצות אחרות, וסיגלו את הלבוש שהיה נהוג שם, ועוד ועוד"
ואני לתומי חשבתי שישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו שמם לשונם ומלבושם.
אז רק בזמן גלות מצרים שמרו היהודים אפילו על מראה חיצוני מובדל ולאחר מכן עשו בדיוק ההיפך ובכל מקום שהיו הלכו לפי צו האופנה של הגויים, וסיגלו את הלבוש שהיה נהוג שם?
ואני הייתי בטוח שהיהודים בכל שנותם דווקא הבדילו עצמם מן הגויים בכל רמה אפשרית, גם בלבושם.
כמו שכותב הקצשו"ע:
"אין הולכין בחוקות עובדי כוכבים ולא מתדמין להם, לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן".
אם כן איך הדברים מסתדרים עם דברי הרב?
שאלה נוספת: בנוגע למציאות עצמה, כמו שהרב אומר שמעתי גם שהלבוש של החסידים היה פשוט הדמות ללבוש של הגויים באזורם באותה תקופה.
אלא שמעודי לא ראיתי תמונה של גוי לבוש בחליפה ארוכה ושטריימל, אז מהיכן נובעות הטענות הללו?
(שמעתי גם טענה מגוכחת שגם הניגונים החסידיים הם בסה"כ שאולים מהניגונים הכפריים העממיים שם שזה לדעתי סילוף עמוק...)
ועוד שאלה, הרי בזמן הרב קוק זצ"ל איזה גויים התהלכו בשטריימל על הראש, אם כן מדוע לא שינה את מלבושו כדרך כל בני העולם?
אני מקווה שאני לא מטריד את הרב בשאלות הללו אך אלו שאלות שהתשובה עליהן חשובה לי.
תודה רבה
תשובה:
ודאי שיהודים בכל הדורות שמרו על המיוחדות שלהם, ועם זאת הושפעו מהסביבה שחיו בה. לא טענתי שכל אופנה חדשה מיד קפצו היהודים ולבשו כמוה אבל בהחלט הייתה השפעה. הרי ודאי שאברהם אבינו לא הלך עם שטריימל וחליפה, וגם לא רבי עקיבא ולא רשב"י תלמידו, וגם לא רב האי גאון, וגם לא רש"י ורבינו תם. פשוט בזמנם כלל לא היו כובעים כאלה. ומה שאומר המדרש שהיהודים במצרים לא שינו את לבושם הכוונה שהם לא סיגלו להם לבוש שאינו צנוע או לבוש של עבודה זרה כמו שהיה למצרים, וכן שהיו מקפידים שמלבושם יהיה ניכר שהם יהודים, אך כלל לא ברור שלא הושפעו גם מסגנון הלבוש הגויי, אדרבא, בתורה מסופר שהם שאלו בגדים ושמלות מן המצרים כדי ללבוש אותם ביום מתן תורה.
כמובן שמה שמובא בהלכה שלא מתלבשים כמו הגויים, אין הכוונה שאם הגויים לובשים חולצה אז אנו נלך בלי, הכוונה היא שאסור ללבוש בגדים על מנת להדמות להם ולהראות כעובדים את הבלי דתם, אך ללבוש בגדים הדומים לבגדי הגויים - לא נאסר.
יתכן ולא ראית תמונה של גוי עם כובע העשוי מזנב שועל וכד' אך כבר לימדו אותנו חכמנו ש"לא ראיתי" אינה ראייה. ואם אתה לא ראית, אחרים ראו. מכל מקום יש בידינו ציורים וחיתוכי עץ של דמויות יהודיות מאז ימי הביניים ועד היום - ובתקופות רבות, הם ממש לא התלבשו כמו שמתלבשים החסידים היום.
אגב, גם ניגונים חסידיים רבים הם גיור של שירי עם רוסיים, ובדידי הוי עובדא, שארחנו פעם לשבת משפחת עולים שעלתה מרוסיה, שלא היה בביתם שום סימן דתי, ובסעודה שלישית שרנו שירים חסידיים והסבא של אותה משפחה, שהתארח גם הוא, הצטרף לשירה. וכשתמהנו מניין הוא מכיר את השירים - הוא הסביר שאלו מנגינות שהוא מכיר מזמן ילדותו, והוא שר אותם וגם תרגם אותם מרוסית (שירי עם רוסיים).
אומנם כל זה אינו העיקר, וכל לבבות דורש ה', לא את הבגד שמכסה אותם.
_________________
|
|
עורבא פרח מי זה הרב הזה בכלל מאיפה הבאת את זה שניאור ברור שאסור ללכת עם טריקו של פוקס עם כל מיני ציורים
ברור שאסור ללכת עם ג'ינס בחוקות הגויים לא תלכו
ברגע שאנשים שאין בהם סממן דתי וכל שכן גויים ופורקי עול הולכים עם בגדים כאלו אז כל הלובש אותם מזדהה עימם במנהגם
וידוע לכל שכל ירא שמיים לא הולך בבגדים צבעוניים
יהי רצון שכל הדתיים לאומיים יחזרו בתשובה לאבא ויעשו תשובה על ההשקפה שלהם ועל דרכיהם הנלוזות
לא נשאר להם כלום כל הבתים שלהם מלאים בטלוויזיות במסכי פלזמה למינהן הילדים שלהם מתרועעים עם בנות המין השני
חוגים ביחד ופעילויות יחד בנים בנות ה' ישמור ויציל מי שמע על כזה דבר הילדים שלהם מתרסקים מבחינה דתית זה בדוק אחת לאחת
אני היייתי לפני שנתיים בהתישבות בטלמון ישוב מדהים ביופיו אין בית שלא הייתה שם צלחת אין בית דיברתי שם עם הילדים הם לא מבינים למה צריך לקום בבוקר להניח תפילין
בקיצר הם רק יורדים
יש ביניהם קצת יותר חזקים אבל הם במיעוט קוראים להם חרדלניקים יש יש בינהם שהם הרבה יותר חזקים ושומרים על לבוש ושמרים על גידול זקן יש
אבל רוב המזרחי מתרסקים לתוך החילוניות
אין לי שום דבר חס ושלום נגד המיזרוחניקים אבל האמת צריכה להיאמר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 00:15 |
|
| |
אני חושב באמת שבדורנו אסור ללבוש ג'ינסים וכדו' משום שבגלל שהחרדים לדבר ה' לובשים את מלבושיהם, והג'ינסים נעשו סמל לשאינו שומר מצוות, וע"כ מי שלובש אותם יותר קל לו להתחבר ללובשי הג'ינסים, כמו שאמרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 13:18 |
|
| |
שאלה:
בנסיעה מהכינרת הביתה עברנו ליד ים המלח. האם הברכה שברכנו על הכינרת (עושה מעשה בראשית) פוטרת, או שצריך לברך פעם נוספת על ים המלח?
תשובה:
יש לברך על כל ים בנפרד, אף אם רואים אותם באותו היום. מסיבה זו יש לברך בטיסה לאמריקה גם 'עושה מעשה בראשית' על הים התיכון, ואחר כך 'שעשה את הים הגדול' על האוקיינוס האטלנטי.
---
התשובה נכתבה על ידי הרב יגאל ללום על פי פסקי הרב אליעזר מלמד שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 13:19 |
|
| |
שאלה:
התארחתי אצל חבר והגישו לי תמרים צהובים חדשים וטריים. התלבטתי האם עלי לברך שהחיינו על התמרים מפני שבשבוע הקודם אכלתי תמרים צהובים, אך היה ניכר שהם לא חדשים וטריים וברור שהם נקטפו לפני כמה חודשים ונשמרו בהקפאה. האם היה עלי לברך על התמרים אצל החבר?
תשובה:
הדין תלוי בזמינות של הפרי לאורך כל השנה. אם לאורך כל השנה לא מורגשים חילופי העונות של הפרי והוא זמין באיכות ובמחיר סביר כל השנה – אין מברכים שהחיינו. אולם אם חילופי עונות הפרי מורגשים מברכים שהחיינו בתחילת כל עונה. (ראה פירוט של הפירות שרגילים כיום לברך עליהם ברכת שהחיינו).
על פי המתואר בשאלה נראה היה עליך לברך שהחיינו. אם לא ברכת הפסדת את הברכה ותוכל לברך רק בעונה הבאה.
---
התשובה נכתבה על ידי הרב יגאל ללום על פי פסקי הרב אליעזר מלמד שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 13:19 |
|
| |
שאלה:
על איזו כמות של לבן יש לברך ברכה אחרונה?
תשובה:
לבן נחשב למאכל ולא למשקה, ואם אכלו ממנו כזית (חצי ביצה) במשך זמן אכילת פרס (6 דקות) יש לברך ברכה אחרונה. אולם אם ניערו את הלבן עד שנעשה נוזלי מתייחסים אליו כמשקה ולא כמאכל ורק אם שתו ממנו רביעית (נפח ביצה ומחצה) ברציפות כמקובל יברכו ברכה אחרונה. כך דעת רובם המכריע של הפוסקים, ובפניני הלכה הלכות ברכות הלכות ברכות צויינו המקורות והחולקים.
---
התשובה נכתבה על ידי הרב יגאל ללום על פי פסקי הרב אליעזר מלמד שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 13:20 |
|
| |
שאלה:
א. ראיתי שהרב כתב שניתן להשתמש במגבונים לחים בשבת. האם כל שימוש מותר או רק ניקוי תינוק?
ב. יש לנו מברשת מכאנית שמנקה שטיחים -ע"י ההנעה שלה אחורה וקדימה יש מברשות שמסתובבות ואוספות את הליכלוך. האם היא מותרת לכתחילה לשימוש בשבת, אם לא, מה קורה במקרה של צער כשהליכלוך מרובה?
תשובה:
א. כל שימוש, רק בתנאי שלא סוחטים את המים שיש בתוכם.
ב. אם הלכלוך הוא על השטיח ולא מנקים אותו מבפנים, אין בזה בעיה של ניקוי. אם זה רק לאסוף דברים מעל השטיח, קליפות קטנות או גרגרים, אני חושב שיהיה מותר כי זה מכאני ללא חשמל, אבל אם זה מנקה ומוציא גם מבפנים יש בעיה של ניקוי, וכל דבר של ניקוי אפילו לכלוך של אבק שנכנס יש בזה תולדה של מלבן. אם זה עושה פעולה של טאטוא – מותר, אם זה עושה פעולה יותר מסיבית של להיכנס בין הסיבים – זה בעיה.
שוכתב מתוכניתו בערוץ 7
התוכנית משודרת ביום ראשון בשעות 21:00-21:30
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 13:20 |
|
| |
שאלה:
ראיתי סכין עגול מיוחד שמטרתו להוציא את כל האזור בתפוח שיש בו גרעינים (מוציא מין שרוול עגול שיש בו הן חלק מהתפוח והן את גרעיני התפוח). האם מכשיר זה אסור בשבת משום בורר, שהרי הוא בנוי באופן כזה שמטרתו להוציא הן את הגרעינים והן את התפוח שמסביב להם?
תשובה:
אסור.
שוכתב מתוכניתו בערוץ 7
התוכנית משודרת ביום ראשון בשעות 21:00-21:30
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 21:53 |
|
| |
שאלה:
קראתי את המאמר אודות "רצון החסד הטבעי" שנכתב על ידי הרב חיים כץ בין היתר כותב הרב אודות קנאה ומביא לשם הסבר את הדוגמא אודות קנאת רחל בלאה
שאלתי היא :כיצד ניתן למגר קנאה לפי היהדות ? הרי מדובר ברגש טבעי , בכל הנוגע לקנאת אישה שלא יכולה להרות באישה יולדת ? ואיך ניתן להתעלות עליו?
תשובה:
שלום לך,
הקינאה היא באמת רגש חזק שכובש את האדם, ולכן סכנתו גדולה. וכדי לנצחו צריך שני דברים עיקריים: להבין ולהפנים כמה הקינאה פוגעת בראש ובראשונה במקנא עצמו. ככל שהוא מרבה קינאה כך חייו הופכים קשים יותר ויותר. ובנוסף לכך, לפתח עין טובה ולב רחב, כלפי אחרים, כחלק מתיקון המידות כולן. ואין כמו הספר מסילת ישרים, שמדריך את האדם שלב אחר שלב כיצד לתקן את עצמו וליישר את מידותיו ולהתרחק ממידות רעות. לימוד וחזרה על הספר הזה בונה קומה חדשה באישיות האדם.
כל טוב,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 21:54 |
|
| |
שאלה:
שלום רב. לאחר קשר של שנתיים וחצי התברר לי ולחברתי בדיעבד שאינננו יכולים להינשא ברבנות מכיוון שאביה הינו כהן שנשא גרושה לאישה וחברתי הינה "חללה". שקלנו להינשא בקפריסין, ולערוך בארץ את מסיבת החתונה. אך מיותר לציין ששנינו מעוניינים להינשא נישואים כדת משה וישראל.
שאלתי היא: האם ישנו תקדים בנושא של כהן שנשא גרושה?
האם ישנה אפשרות "לוותר" על הכהונה?
האם ההלכה היהודית מציעה פתרון הלכתי למצב כזה, מעבר למצב המתבקש של פרידה?
מהן ההשלכות לגביי ולגבי ילדיי בעזה"ת , במידה ובסופו של דבר לא אתחתן ברבנות?
לתשובתכם אודה.
תשובה:
שלום לך,
איסור חללה הוא דווקא לכהן. לא ציינת בשאלתך אם גם אתה כהן. אם לא אז אתם יכולים להנשא, שישראל מותר בחללה. והבת שתוולד מותרת לכהונה.
אם גם אתה כהן אתה מנוע מלהנשא לחללה, ואין אפשרות לוותר על הכהונה, שהיא באה לאדם מאבותיו. ואם תחיה איתה בלא נישואים (או בנישואים אזרחיים) הילדים יהיו חללים והבנות אסורות לכהנים, מלבד האיסור לחיות עם אישה בלא חופה וקידושים כדת.
אולם בעניינים כאלה לא כדאי לאדם להחליט בעצמו, וכדאי לפנות לבית הדין הרבני לבירור שאלת הכהונה, הן שלך והן של אביה של חברתך, וכן לברר מה דינה. שכן רבו הפרטים בדין זה, ופעמים רבות שנמצא פתח להתיר.
כל טוב,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 21:55 |
|
| |
שאלה:
האם נכון שהרמב"ם וכמו"כ הבן איש חי כתבו שיש היתר מסוים (כמובן בנסיבות מסוימות) לבעל לתת מכה לאשתו?
אם כן- באילו תנאים בדיוק והאם זה תקף גם בימינו?
ובעיקר- מדוע??
מלבד זאת שמעתי שמועה (שאני מקווה כי אינה נכונה) שהרב עובדיה יוסף הי"ו התיר לבעל להכות את אשתו בעדינות.. האם זה נכון?
תשובה:
שלום לך,
הכאת נשים על ידי בעליהם הוא אסור פשוט, כפי שנפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סי' קנד סע' ג): "איש המכה אישתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד". והגאון רבי משה רבקש כתב (בשם תשובת ר' ירוחם) שהמכה את אישתו עונשו גדול יותר מהמכה את חברו "דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאישתו חייב בכבודה לכבדה יותר מגופו... ועונשו גדול ממכה חברו כי היא יושבת לבטח איתו ודימעתה מצויה".
וכך גם דעת הרמב"ם שכתב (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "... לא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". הרי שדעת הרמב"ם אסור לאדם להטיל אימה על אישתו (ואין צריך לומר שהמכה את אישתו מטיל עליה אימה).
נמצא שכל הפוסקים מסכימים שאסור לאדם להכות את אישתו, אם מחמת האיסור להכות כל אדם מישראל (וגם אישתו היא אדם מישראל), אם מחמת היותה אישתו והוא חייב בכבודה.
אומנם יש פוסקים שהתירו לאיש להכות את אישתו אם הוא רואה שהיא עוברת עבירה או שהיא מבזה אותו ומקללת אותו או את הוריו וכד'. אלא שהיתר זה אינו קשור לאישתו דווקא אלא לכל אדם מישראל, כפי שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סי' תכ"א סע' יג): "וכן מי שהוא תחת רשותו, ורואה בו שהוא עושה דבר עבירה, רשאי להכותו ולייסרו כדי להפרישו מאיסור, ואין צריך להביאו לבית דין". כלומר, מותר לאדם להכות כל מי שהוא תחת רשותו ועל ידי המכות יוכל להפרישו מאיסור. כלומר, אין היתר לאדם להכות את אישתו, אלא להכות עוברי עבירה, ובכלל זה, לחלק מהדעות, גם את אישתו אם היא עוברת עבירה. אולם היתר זה אינו לכל אדם, וכפי שכתב הגאון מהרש"ל (ב"ק פ"ג סי' ט): "ודווקא באדם המוחזק לכשרות שידוע שלשם שמים עשה, והוא אדם חשוב ומופלג, אבל בסתמא דאינשי לאו כל כמיניה" כלומר, רק לתלמיד חכם חשוב מותר להשתמש בהיתר להכות אחרים כדי להפרישם מאיסור, ולא לכל אדם. ותלמידי חכמים כידוע אינם אלימים.
מה עוד שכל זה הוא דווקא בדורות קודמים שבהם היו כופים על המצוות בדרך של הכאה ועינוי. אך כבר כתבו הפוסקים שהיום כפייה על המצוות בדרך של הכאה ועינוי לא מקרבת לאבינו שבשמים אלא מרחיקה ממנו, ולכן אסור להכות אחרים גם כדי לכפות על המצוות, ודווקא בדרכי נועם והאהבה יש לקרב את מי שנתרחק, ולא מקרבים בזרוע. ונמצא שאין היום שום צד להתיר הכאה כלשהיא, בין את אישתו ובין אחרים, משום טעם שהוא. וחמור המכה את אישתו שהיא חברתו ואשת בריתו.
וכמובן שהגאון הרב עובדיה יוסף לא התיר להכות (לא בעדינות ולא בצורה אחרת. ובכלל אינני מכיר מכות בעדינות. מי שמכה הוא לא עדין). וכך גם כל פוסקי דורונו שהוקיעו את הכאת הנשים בכל צורה שהיא.
כל טוב,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 21:56 |
|
| |
שאלה:
בן אדם שכיר שמקבל משכורת צריך לעשר ממנה מעשר, ובכן כמה צריך לעשר בן אדם שיש לו עסק עצמאי ושכל יום יש לו כסף ביד? למשל חנות מכולת..?
תשובה:
בעל עסק חייב להגיש מאזן כל שנה לצרכי מס
בשעת הכנת המאזן עליו להפריש מעשר מרווחיו
הוא יכול לנכות את המעשר מרווחיו
אם הוא תורם למלכ"ר יש להביא בחשבון את ההחזר
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 21:57 |
|
| |
שאלה:
שלום כבוד הרב
רציתי לדעת האם קיימות הלכות מוגדרות לגבי איסורים והיתרים באמירת הברכות? האם מותר לשיר אותן? ללוות אותן בגיטרה?
תודה
תשובה:
ברכה לבטלה אסורה משום לא תשא
וכן הזכרת השם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 22:30 |
|
| |
מי זה הרב יעקב אריאל
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 22:36 |
|
| |
יש הסבר עליו בויקיפדיה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2009 22:36 |
|
| |
הרב יעקב אריאל מכהן כרב העיר רמת גן ונשיא ישיבת ההסדר בעיר, והינו מחשובי הפוסקים והרבנים בציונות הדתית והוא מוערך כגדול בתורה גם בקרב מתנגדיו, בייחוד הללו הנמנים עם המגזר החרדי.
[עריכה] חייו ופעילותו
הרב יעקב אריאל נולד בירושלים בי"א בחשוון ה'תרצ"ח, ובשנות נעוריו למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה ובמדרשיית נעם. לאחר מכן, למד בישיבת מרכז הרב ונמנה עם תלמידיהם של הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב דוד כהן (הרב הנזיר). שיטתו ההלכתית יונקת מזו של מורו הרב שאול ישראלי.
במשך כ-25 שנה כיהן כרב המושב כפר מימון, והיה ממקימי הישיבה התיכונית במקום זה. כמו כן שימש כרבה של ישיבת ימית, יחד עם אחיו, הרב ישראל אריאל (שכיהן כרב העיר ימית, עד להריסתה בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים).
בשנת ה'תש"ן (1990) נבחר הרב אריאל כרב העיר רמת גן, בעידודו ובתמיכותו של הרב אברהם שפירא. בנוסף לכך הוא משמש כנשיא ישיבת רמת גן ומדרשת אביב, וכנשיא מכון התורה והארץ אשר שכן בכפר דרום עד לעקירה מגוש קטיף (ההתנתקות) בשנת 2005 (לעת עתה שוכן המכון באופן זמני בעיר אשקלון).
בשנת 2003 התמודד הרב על משרת הרב הראשי לישראל מטעם המפד"ל אך הפסיד לרב יונה מצגר. הפסדו גרם אכזבה קשה לחלק מהציבור הדתי לאומי, ועורר מחשבות שניות על יחסו של ציבור זה למוסד הרבני, שהחרדים השיגו בו שליטה.
הרב אריאל חבר בהנהגה הרוחנית של ארגון רבני צוהר וכמו כן מפרסם מדי שבוע מאמר קצר בעלון השבת "מעייני הישועה". כרבה של רמת גן, הוא מרבה למסור שיעורים באוניברסיטת בר-אילן, בדרך כלל במכון הגבוה לתורה שבתחומי האוניברסיטה.
התמודד בבחירות למועצת הרבנות הראשית בכ"ג באלול ה'תשס"ח (23 בספטמבר 2008), אך לא נבחר[1].
[עריכה] פסיקות בולטות
לאחרונה הוא התפרסם בהתנגדותו ל'הליכה העיוורת' אחרי היתר המכירה בשמיטה והוא מעודד באמצעות מכון התורה והארץ את השימוש בהיתר של אוצר בית דין.
לדעתו אין חלות הלכתית לכיבוש שנעשה בשנת 48 לשטחי מדינת ישראל ולכן לערבה הדרומית יש דין חוץ לארץ בנושא השמיטה. לאור זאת הוא מתיר לייבא מהערבה הדרומית פירות וירקות כדי לשווקם ללא קדושת שביעית.
[עריכה] מתלמידיו
 |
|
|
|
|
|