משהו יפה שקראתי על ספירת העומר
בחכמת הסוד מחלקים את ימי הספירה לשבעה שבועות וכל שבוע מוקדש למדה המתקנת אותנו ואת העולם.
שבע המידות הם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
שבעה רועים נאמנים קמו לעם ישראל הגיעו אל תכלית אחת המידות והנחילו את שלמותה לעולם: אברהם, יצחק, יעקב, מה, אהרון, יוסף, דוד.
אברהם מדתו חסד, עשה חסדים עם בני האדם וע"י אהבתו וחסדו קירב והכניסם תחת כנפי השכינה, ולא הייתה לו קנאה שנאה ואכזריות כלפי שום אדם בעולם.
יצחק מדתו גבורה, את כל עוצמת כוחו נתן בעבודת וביראת ה' עד כדי שניסיון העקידה לא נחשב בגדר ניסיון כלפיו אלא רק כלפי אביו.
יעקב מדתו תפארת, "ויעקב איש תם" התורה מעידה שבכל שנות חייו והאירועים הרבים עשה הכל בתמות וישרות ללא שום עקמימות ומרמה, תפארת לו מן האדם ומן הקב"ה.
משה מדתו נצח, על ידו ניתנה התורה שהיא נצחית ומשה מסר נפשו עליה, אינה בטילה לעולם ואי אפשר לקחתה, הנותן והמקבל הרב והתלמיד שניהם משתכרים הימנה.
אהרון מדתו הוד, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, שש ושמח על גדולתו של אחיו הצעיר ממנו, נאים מעשיו והוד והדר נסוכים עליו.
יוסף מדתו יסוד, שנתעלה בקדושת אות הברית עד למעלה העליונה [עמד בניסיון של אשת פוטיפר] ומידה זו היא יסוד קיום העולם (וההפך רח"ל משחית את העולם).
דוד מדתו מלכות, מלך שלא זכה במלוכה מעצמו בגבורתו חכמתו או ירושה, אלא בחירה מאת ה' בדוד שהקטין עצמו נתן את כל הגדולה לה' ונתן בפי הכל שירות ותשבחות לה'.
בכל מידה בשלמותה כלולים כל שבעת המידות, לדוגמא אדם שמדתו חסד יכול להיות רך לב שמרצה את כולם [פראייר], או מבצע את החסד בפנים חמוצות, חסד כדי לקבל תמורה, חסד מתוך הרגשת שליטה או חסד על חשבון אחרים או ח"ו על חשבון מצוות התורה. ולכן כדי להגיע לשלמות צריך לבלול את כל שבעת המידות בכל מידה ומידה. כך בארבעים ותשעה ימי הספירה אנו מתקדמים בכל יום במידה עצמה ומידי שבוע עולים בסולם אל עבר המידה הבאה [יום א' חסד שבחסד, יום ב' גבורה שבחסד וכו'].
בני ישראל ביציאתם ממצרים מיד לאחר ה"שבת" היום טוב הראשון שבו חשו למשך זמן קצר את אוויר הפסגות, החלו מיד למחרת בעלייה רוחנית צעד אחר צעד עד שהגיעו לשלמות ולקבלת התורה.
