|
|
| נשלח ב-19/4/2009 18:02 |
 |
| |
יס סר!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 18:03 |
|
| |
אמרתי בבקשה...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 18:10 |
|
| |
בבקשה מודגשת ועם קו תחתון. סוג של בקשה...
בכל מקרה- קראתי, יפה מאוד.
תוספת קטנה:
נראה לי שבשביל להתקרב אל מעלת האמת, מידתו של יעקב אבינו, יש לנו את שביל הזהב של הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 19:21 |
|
| |
הראיה, אנא דייק בדבריך, חילקתי בין עבודת ה' לאהבה שזה מה שכתבת לעיל ולא אהבת ה' שזה לא הזכרת, אין הקבלה בין אהבת אמת ועבודת ה' לשמה! קראתי היטב, השתדלתי לפחות.
אם כבר שאלת: מאד הגיוני שיכלית שתאהב את אמך, היא מבשלת לך מגדלת אותך אם תתן לה אהבה תקבל הרבה תמורה, לא? יתר על כן תחשב בחברה לאדם נורמלי, אפשר למצא בערך מליון ואחת סיבות. [שוב, נסה לנתח את זה בהגין ולא עם הלב].
נסה להסביר לי מה לא הבנת ב'מה שיצא לי תוך כדי כתיבה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 21:21 |
|
| |
| אופק20 כתב: |  | בבקשה מודגשת ועם קו תחתון. סוג של בקשה...
בכל מקרה- קראתי, יפה מאוד.
תוספת קטנה:
נראה לי שבשביל להתקרב אל מעלת האמת, מידתו של יעקב אבינו, יש לנו את שביל הזהב של הרמב"ם.
|
|
ההדגשה אומרת שחשוב לי שתקראו את זה...טוב נו...השתדלתי...
תודה רבה.
אכן כן...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 21:35 |
|
| |
| yakov7 כתב: | | הראיה, אנא דייק בדבריך, חילקתי בין עבודת ה' לאהבה שזה מה שכתבת לעיל ולא אהבת ה' שזה לא הזכרת, אין הקבלה בין אהבת אמת ועבודת ה' לשמה! קראתי היטב, השתדלתי לפחות.
אם כבר שאלת: מאד הגיוני שיכלית שתאהב את אמך, היא מבשלת לך מגדלת אותך אם תתן לה אהבה תקבל הרבה תמורה, לא? יתר על כן תחשב בחברה לאדם נורמלי, אפשר למצא בערך מליון ואחת סיבות. [שוב, נסה לנתח את זה בהגין ולא עם הלב].
נסה להסביר לי מה לא הבנת ב'מה שיצא לי תוך כדי כתיבה'.
|
|
דיברתי על עבודת ה' מאהבה כל הזמן. עבודת ה' לשמה - היא עבודה מצד אהבת ה'...וזה מקביל.
אבל אם השתדלת אז זה ממש בסדר...כנראה שהבעיה היא בהסבר שלי...אך גם אני השתדלתי להסביר טוב אז אני מקווה שאתה סולח לי...
שורש הבעיה: חזרתי והסברתי לך. אנא, קרא ונסה לקבל, אל תנסה סתם לדחות, כי מה שאתה טוען לא שייך למה שאני טוען...
הגיוני שאוהב את אימי. אמת. אם אתן לה אהבה - אקבל תמורה. ניתן לערעור.(היא לא תתן את זה בתורת תמורה - היא תתן כי היא אוהבת...יסוד המחלוקת...לא חשוב.)
בכל מקרה - כמו שהזכרת - ייתכן שישנם אלף סיבות שכליות לכך שאני אוהב את אימי אך ורק בשביל עצמי.
אך האם זה מחייב?
דוגמא להמחשה בלבד(לא לעשות לומדעס...): נניח שילד קופץ לבריכה. בבריכה יש הרבה כסף, יש דגים יפים, יש משחקים.
עכשיו תבואו ותאמרו שהשכל אומר שהילד קפץ בשביל הדברים הנזכרים לעיל!
אך האם זה מחייב?
הילד רצה לשחות.
גם אם יש אינטרסים, מי אמר שהאדם עושה מעשה מסוים דווקא בגלל האינטרס ולא בגלל שאכפת לו? את זה השכל לא מחייב. שכלית - זו אפשרות. אך שכלית - היא לא מוכרחת.
הבעיה שלכם שאתם חושבים רק בIQ...אבל מה עם EQ - אינטיליגנציה רגשית - מודעות עצמית - לב! - השאלה למה באמת הוא עושה את זה!!! - השכל לא יכול לחייב שהוא עושה את זה בשביל עצמו! - תוכיחו...
לא הבנתי כי לא ראיתי את ההגדרה...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 21:46 |
|
| |
אה, ואופק, כתבתי שם שיש חסד בשביל אחרים ולא בשביל עצמך...את עדיין לא מסכימה עם זה...?
מצטער אם אני קצת בוטא מדי לפעמים בטעות, אני פשוט שונא את תאוריית האגוצנטריות...(כך קוראים לה אם אינני טועה...)
כמו שכתבתי הודעה לפני:
אני מסכים ששכלית ייתכן שאדם אוהב רק בשביל עצמו. אך גם שכלית - אין שום דבר שמחייב שכל אדם שאוהב מישהו אוהב בשביל עצמו - אין לזה שום הוכחה - וזה אכן תלוי במודעות עצמית - אינטיליגנציה רגשית - EQ - ולא - IQ...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 13:44 |
|
| |
ויאהבה נאמר שיצחק אהב את רבקה ועל זה אומר ר' לוי"יצ מבארדיטשוב שהתורה מעידה על יצחק אבינו שאהבה שאהב היתה בלי אינטרס בכלל מה שאין כן שאר בני אדם או אהבת יונתן ודוד כמאמרם ז"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 19:56 |
|
| |
| הראיה כתב: | |
אני מסכים ששכלית ייתכן שאדם אוהב רק בשביל עצמו. אך גם שכלית - אין שום דבר שמחייב שכל אדם שאוהב מישהו אוהב בשביל עצמו - אין לזה שום הוכחה - וזה אכן תלוי במודעות עצמית - אינטיליגנציה רגשית - EQ - ולא - IQ... |
|
דוקא נראה לי שכן אפשר להוכיח את זה, כי למה האדם אוהב מישהו מסוים ומישהו אחר לו, ודאי כי נח לו לאהוב דוקא אותו ולא את האחר אם זה כי הוא יפה או אציל או עדין וכו' לא משנה אבל שוב חזרנו לזה שהאהבה היא בשבילו ולא בשביל האהוב.
וזה גם קצת הערה על מה שהזכיר תקום שכתוב על יצחק "ויאהביה" ומפרשים בלי שום אינטרס אישי, אז האם באמת אותה אהבה היתה לו ג"כ על שאר הבריות?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 09:32 |
|
| |
אין ראיה כלל.
מגיעים לאהבה ע"י "שנושא ונותן בטובתו של חבירו" - דן במעלות החבר, ככל שאדם מכיר יותר מעלות חבירו - אוהבו יותר - לכן אוהב דווקא אותו...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 10:20 |
|
| |
וואי וואי וואי לא להאמין! הראיה חזר! איפה היית עד עכשיו?
אתה אומר שהאהבה מגיעה ע"י שנושא ונותן במעלות של החבר אבל אני חושב דוקא שאם תתחיל לדון במעלות של מישהו לא תאהב לעולם, אהבה זה דבר ספונטני לא משהו שמגיע אחרי דיונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 22:38 |
|
| |
הייתי זמן אלול בישיבה...
לא צריך באמת לדון דווקא, צריך להגיע להכרה במעלות החבר. וזה לא ספונטני. ספונטני מגיעה אהבה תועלתנית, כמו שאני אוהב מאכל טעים בצורה ספונטנית, כך אוהב בשר יפה בצורה ספונטנית...אך אין זו אהבה כי אם תאווה בלבד.
אהבה נובעת מהיכרות פנימית עם האחר, היכרות עמוקה, בלי זה לא ניתן לאהוב.
אהבה אמורה לגרום לאדם לתת לרעהו אף אם לו עצמו אין מזה שום תועלת, כגון מתן בסתר כאשר האחר לא ידע לעולם שאתה זה שעזרת לו. מה שיהיה חשוב לך זה רק תועלתו, בלא שום תועלת אישית. (עיין 'אחי הדב 2' ודו"ק.) ואף אם יש - המעשה לא יעשה בגלל תועלת זו אלא מאהבה לשני בלבד.
|
|
|
|
|
