אתמול נערכו חגיגות המימונה, שעל פי המסורת הנקוטה בעידות יוצאי צפון אפריקה,
אמור יום זה לסמל את הגאולה העתידית
מעבר לכך שלעיתים הופכת המימונה למופע הילולא, החורג ממהותו המקורית
של טוהר וקירוב לבבות,
אני תוהה,כיצד הם מצליחים להכין את מיני התרגימא מבלי לחטוא בדיני הכשרות של פסח
אגיב לסוגיה שהעלתה יערה ברוח, שבהחלט נראה על פניו שיש בו חילול חג הפסח
בחזקת אחזקת חמץ בפסח
אחד מהבלבולים הגדולים שישנם בהלכות הפסח הינו "מכירת החמץ"
לחלק לא קטן מהציבור נדמה, כי מותר להחזיק חמץ בבית כל עוד נעשתה המכירה. טעות גדולה בידם!!! חל איסור מוחלט להחזיק חמץ בבית!!!! מכירת החמץ נעשת אך ורק לגבי חמץ שאין אנו יודעים על קיומו השנה בפעם הראשונה נמנעתי מלבצע מכירת חמץ והקפדתי , סוף סוף, שלא יהיה כל חמץ בביתי. צודקת יערה, כי במימונה , ללא כל צל של ספק, בבתי יהודים רבים הוחזק החמץ , בהסתמכם על מכירת החמץ שביצעו.
נשלח ב-17/4/2009 13:05
ב"ה
נדמה , כי בכל פעם שעלול להיות כביכול הפסד כספי, "ממציאים", איזה הקלה
וסוטים מדרך התורה
אחד המושגים נקראה "הבלעה".
על פי המושג הזה, יהודי אשר עובד כל ימי החודש, ומשכורתו ניתנת "גלובלית", רשאי לעבוד בשבת.(אני לא נכנס לכל ההגדרה המפולפלת של ענין ההבלעה)
אין טעות גדולה מזו!!!
בדרך זו מתירים ליהודי לפתוח בתי מלון בשבת קודש ומתירים ליהודים לעבוד בימי השבת. על פי התורה,אסור בתכלית האיסור, לכל יהודי להתפרנס בשבת כל בעלי בתי המלון למיניהם, עליהם לסגור את שערי המלון בשבת!!!! אסמכתאות יש למכביר, אולם אביא אחת בזמן ירידת המן במדבר, משה מצוה על בני ישראל "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה. ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו. ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי.ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום השישי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" (שמות , פרשת בשלח טז') והזוהר אומר שבכל פעם שמצוין "העם", מדובר על ערב רב. מצוה להשאר בבית ביום השבת ולא לדאוג כלל לפרנסה, כי ביום השישי ה' יתן לכם כפליים.
נראה כי מושג ההבלעה הומצא על ידי הערב רב, אשר דואגים יתר על המידה לפרנסתם. ליהודי מותר לבקר בבתי מלון של גויים, כל עוד עניין האוכל הכשר ושאר עניני השבת מוסדרים.(כמובן שעדיף להשאר בביתו)
לגבי, ענין ההבלעה לא קים ואפילו ויוכשר על ידי גדולי הרבנים.
אסור בתכלית האיסור לכל יהודי לעסוק בפרנסתו שבת בכל דרך שהיא והלא ברור שכל בעל בתי מלון (או כל עסק אחר שהותר) יביאו לפתחו בעיות מבעיות שונות שמתעוררות בעסקו ביום השבת.. הדברים אמורים גם לכל החזנים, פייטנים נותני הדרשות למינהם אשר מקבלים שכר על עיסוקם בשבת
לכן, אני ממליץ להפסיק לבלות את השבתות בבתי מלון, ואולי על-ידי כך יאלצו בעלי בתי המלון לסגור בשבת.
נשלח ב-17/4/2009 13:35
בס"ד
נו, טוב.
חשבתי שאתה רוצה לדון בהלכה, ולא בדעות.
אתה מפרסם כאן דעות, שאפילו לא מתקרבות להיקרא דיון בהלכה.
אתה מדבר על ראשונים כאילו היו חבריך למשחקי התופסת בילדות.
מצטער.
תצטרך לעמול קצת יותר כדי לשתף אותי בדיון הלכתי.
נשלח ב-17/4/2009 14:10
תודה לרם על ההתיחסות
ולמרדכי היקר
אשמח אם תהיה קצת יותר סלחני לגבי אלו (כמוני)
שלא ממש הצליחו להעפיל בידע ההלכתי (ולא מתוך עצלות חלילה)
ולהתיחס גם לדיעות (סוגיות) שהועלו כאן ..
ומה גם שלמדתי מושג חדש שנקרא "הבלעה"
אז האר עיננו..
שבת שלום ומבורך
נשלח ב-17/4/2009 14:26
בס"ד
יערה זה לא קשור אליך.
חיכיתי לראות על איזה סוג "סוגיות הילכתיות" מתכוון רם לדבר, עכשיו כשראיתי אפשר לדבר הלאה רק צריך לשנות את הכותרת של האשכול ל"השגות בדברי חז"ל"....
אני משתדל מאד להשאיר את הדברים המובאים כאן בפורום צמודים עד כמה שאני מבין להקשרם האמיתי לדעת תורה כפי שקיבלתי, ואת הרוח הזו יהיה לך קשה מאד למצוא במקום אחר (אע"פ שיש) אז תוכלי לשמוח גם בזה..
שבת שלום.
נשלח ב-17/4/2009 14:27
ב"ה
מה שאני מנסה לעשות, זה לבדוק הלכות בתקופתינו ,אשר מקובלות על כולם, ונראה לי על
פי תחושתי שיש מקום לדון בהם , בתקופה שבה האמת נעדרת והשקר נפוץ
וחמדת הממון מוליכה ציבורים גדולים לסטות מדרך התורה.
אני לא יודע אם היתה אחדות דעים בענין ההבלעה בקרב הפוסקים (מבלי לבדוק, אני משוכנע שלא) . מה דעתך מרדכי, האם בעל בית מלון לא מחלל שבת? האם לא יביאו לפתחו בעיות מבעיות שונות שעליו לפתור בשבת? האם חלק מהעובדים היהודים אינם מגיעים בהסעה למלון? האם לא ינכו משכרם באם לא יעבדו בשבת? האם חזן, פייטן או דורש דרשה, יקבל את כספו גם אם לא יופיע בשבת? מה הבדל בין בית מלון למכולת או כל עסק אחר? כולם ישלמו מראש על הסחורות ויבואו בשבת ללקט
ועוד עשרות שאלות המתעוררות בשמירת השבת אלה אינן דעות, אלא סוגיות שעלינו להתמודד איתם בדור שלנו
מאות ספרים נכתבו על הלכות שבת,ונדונו שם סוגיות מסוגיות שונות וכל המרבה הרי זה משובח. אולם בעיני שמירת השבת הינה פשוטה בתכלית. שמחה, בית, תפילה (תורה) - תכלית השבת
נשלח ב-17/4/2009 14:41
בס"ד
עד שלא הגיע לידי מעשה לא נתתי דעתי על כך, והנה ברוך שכיוונת לשאול בנדון:
כפי שכבר הובן אני מפעיל מסעדה כשרה למהדרין (עם אוכל מעולה)
בסוכות האחרון הגיע אלי חסיד עטור זקן ועמו בקשה,
הוא מנהל סימינרים לקירוב רחוקים, ומקום לינה יש לו עבור הצעירים המגיעים לטעום טעם שבת,
אולם מקום להאכילם אין לו, "מה דעתך הוא שאול אותי שיאכלו אצלך?
מה זתומרת? שאלתי, באמת לא הבנתי...
הם יאכלו אצלך במסעדה את סעודות השבת, מה לא מובן? שאל החסיד...
משתומם שאלתי אותו: אתה מתכוון שאני אפתח את המסעדה בשבת?
כן הוא עונה לי, זה מקובל בהמון מקומות בחו"ל וגם בארץ...
על אתר עניתי לו: תגיד השתגעת? שאני אעבוד בשבת?
לא, לא, לא, הוא עונה לי, מה פתאום?
הכל יהיה מוכן מערב שבת, ורק יאכלו בשבת...
תגיד שאלתי, מי יגיש?
מלצרים הוא עונה לי אפשר לקחת גויים...
ואני לא אצטרך להיות כאן? שאלתי...
לא, אין צורך, איך כל בתי המלון עובדים?
באמת איך? שאלתי..
כולם משלמים להם לפני כניסת השבת, ובשבת זה כמו הכנסת אורחים...
התבוננתי בו בספקנות, חשבתי מעט, ועניתי...
כתוב בתורה :
אם ע"פ תורה אני מצווה על שביתת שורי חמורי ובהמתי וכו', משמע שכל רכושי ושברשותי צריך שביתה. וחוץ מזה, שאני אוותר על השבת שלי אפילו במחיר של הירהור אחד בודד אודות הכוסות או הכלים שיכולים להינזק במשך השבת?
תודה רבה לך ידידי, אני לא בעסק הזה, עניתי לו...
וזה לא קשור לדיון הילכתי...רק סיפרתי לך סיפור על מה שעבר עלי...:)
יש הבדל בין להגיד איני מבין על בוריו, לבין להגיד איני מקבל..
הערמה הוא מושג שקיים ומשמש את חכמי ישראל העוסקים בפסיקת ההלכה והבלעה היא חלק ממנה.
אני יכול להחמיר ולהדר ככל שברצוני על עצמי, אולם אם מעיקר הדין רוצה אדם לסמוך
על פוסק המתיר הרשות בידו ובלבד שילך עם דרך של פסיקתו של אותו פוסק גם במקומות בהם הוא מחמיר, דהיינו שלא יווצר מצב בו אדם סומך בכל דבריו רק על פוסקים המקילים בכל העניינים
וזדונח את חומרותיהם. בעיקרון ריבוי הרבנים שאדם עושה לעצמו לפסיקה פוגם באמונת היחוד.
הפה שאסר הוא הפה שהתיר,
עשה לך רב והסתלק מהספק.
נשלח ב-30/6/2009 20:49
רבי שמעון דריש טעמא דקרא
ב"ה
שלום רב,
ברשות ר" מרדכי רציתי להביע דעתי ודעתי בלבד בנושא שמטריד רבות מהגולשים הדתיים ברשת, אמנם אותי לא כ"כ באופן אישי אך בכל זאת אשתמש בו כי הוא מהווה דוגמה טובה לפערים הבלתי נסבלים בהלכות בקרב עם ישראל, והגורם הישיר והעיקרי לחוסר האחדות בקרב המחנה הקדוש,וכל זאת באופן כללי ולא רק לגבי הלכה מסויימת כזו או אחרת.
הפיאות הנוכריות.
קטונתי מלהביע דעתי בנושא ההכשר ההלכתי של הפיאות של זמנים טרופים אלו, (מן הסתם הן כשרות, אבל האם כל מה שכשר הוא נכון לעשותו ?)
אבל בהקשר של פנימיות התורה ששם עוד יותר קטונתי אך בכל זאת כמה דברים התבררו לי מהתבוננות בדרכי פזורות ישראל לדורותיהם בגולה ובארה"ק.
הכשרת הפיאות הנוכריות ע"י הפוסקים האחרונים והעדפתן הטבעית על פני כיסוי ראש אחר בקרב ציבור חרדי גדול היא ביטוי נאמן ומובהק ל'קליפת החומר'.
זה מה שעלול לקרות כשמתעסקים ומתפלפלים עד אין קץ רק בחומר, כשהחומר מקדש את הרוח, במקום להיפך, כשלא מביטים בפנימיות הדברים ולא מתאמצים לחקור בטעמי המצוות הרוחניים והנשגבים לאין ערוך מעניין כשרות החומר גרידא, ניתן בקלות ובעיוורון רוחני תורני (*) לסטות מכוונת התורה (שלא בשמיים היא),
ומסתבר שההולכים בדרך הזו ככל שיקצינו ויחמירו על עצמם ימצאו את עצמם דומים למי שניסו לבודד את עצמם מאיתם בגלות, והכוונה ללא-יהודים שם.
כי בארץ יש ללמוד את התורה אחרת מבגלות הגיטואית, שמה היהודים נאלצו להוסיף על עצמם ולעסוק בהרבה גינוני-פרישות ללא טעמים מיוחדים - פשוט על מנת לקדש עצמם מן הגויים, כאן בארץ זה מחטיא את המטרה ונוצר מצב שהחומר (שנוסף בגלות) עולה בחשיבותו על הרוח וקובר אותה תחתיו, גם מתי שאין לו צורך ושום טעם, כגון טעם שטריימל וטעם קטניות שבגמרא נפסק שכשרים הן לאכילה בפסח.
ורוב בעייתנו בהתגודדות ובהתפלגות הבלתי נסבלת בענייני הלכות בקרב מחזיקי הדת זה בגלל שלא הולכים לפי שיטת רשב"י ז"ל שבכל מקום דורש טעמא דקרא.
בגלות ההתעסקות של הפוסקים בטעמים אולי לא היתה כ"כ חשובה, כי בחו"ל המצוות הן בעיקר ציונים, ציוני דרך לבואנו ארצה, אך כאן בארץ צריך לפשוט את בגדי הגלות ומלבושי הנפש הגלותית החונקת את הרוח המתחברת אל קדושת הארץ ללא מתווכים חיצוניים, וידועה הגמרא על רבי זירא שעלה מבבל לארץ ישראל,
ועם בואו התענה "מאה תעניות" כדי לשכוח את תלמודו הבבלי, כדי ללמוד את תורת ארץ ישראל....
(הערה *)
למשל גם עיוור יכול לבדוק אם חומר עונה על כל הדרישות הטכניות של מוצר, ע"י חוש המישוש לדוגמה, אך החכם שעיניו בראשו מבין מעבר לטכניקה היבשה שהחומר פשוט לא מתאים.
כגון בגד אוורירי מבד 'נושם' המיועד למלך ולבניו, העיוור יכשיר גם בגד שקוף, ודי למבין.
נשלח ב-30/6/2009 22:38
תכול המטפחת
מבלי להכנס לסוגיה ההלכתית של הפיאה נכרית-
ומה גם שאף פעם לא הבנתי למה צריך את הנטל המלאכותי חסר החן הזה
וגם ל"שבור את הראש" אגב כך בחשש לעבודה זרה...
שהרי מה יפה יותר לאשה אם לא מטפחת המשווה לדמותה חן טבעי
וצניעות היאה לה?
נשלח ב-30/6/2009 23:05
ב"ה
נכון יערה, צניעות בדרך הטבע ברוח ישראל סבא.
ההתעסקות הטכנית בחומר ללא הקשר לרוח הדברים ולטעמים שעומדים מאחוריהם מביאה לנטל מלאכותי זה שהזכרת,
וכדי להקל את הנטל מעל כתפי הפוסקים, צריך לחפש אמתלאות של קצוות שערות בולטות (עוד חומר) תירוץ לכך שמטפחת לא מכסה טוב את השיער, ומתוך ההתעסקות החמורה והחומרנית בחומר גרידא - מי זוכר בכלל מהי צניעות ומהו מראה צנוע.
יש מי שמחפש לשים על ציצית הכנף פתיל תכלת,
יש מי שמחפש לכך טעמים,
ויש מי שעושה טליתות שכולן תכלת לנשיאי העדה הנבחרת קרואי מועד אנשי שם.
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
